אינני חושב שהבעיה של מדעי החברה היא בעיית המורכבות. גם מערכות ביולוגיות או מערכות קוואנטיות, הן מורכבות מאד (למשל תא אחד בנוי ממילארדי מולקולות כאוטיות, שאיכשהו פועלת יחד בסינכרוניות). גוף האדם גם הוא בנוי מכמות עצומה של תאים, שאינם זהים אחד לשני.
אם תראה פעם איך עושים ניסויים במדעי הטבע, תראה שגם שם הניסוי משפיע על התנהגות המערכת. בפיזיקה הקוואנטנית נדמה לי ש”עקרון אי הוודאות” מתאר את השפעת הנסיין על המערכת.
אלא שההבדל לדעתי הוא בגודל הפרספקטיבה של החוקר ביחס למערכת הנבחנת, לבמידת האנטרופיה של המערכת (חוסר הסדר במערכת).
אם חוקר כימי, יכול לבחון ברגע נתון אחד מילארדים על מילארדים של מולקולות (מספר המולקולות במבחנה קטנה במיוחד), ולבצע מיצוע של ההתנהגויות שלהן, יהיה לו יותר קל לבחון את ההתנהגות האופינית למולקלות הללו. כלומר ה-n העומד לרשותו הוא כמעט אין-סופי.
לעומת זאת, חוקר שמבקש לחקור את סיבות המלחמות, צריך לבחון עשרות ומאות מלחמות שונות, לפני שיוכל לזהות דפוס חוזר. והנה גם אתה מציין שבכוחו של איש מדעי החברה ללמוד לכל היותר ברצינות מלחמה אחת, ואולי שתיים. בדגימה כל כך קטנה, כיצד ניתן להגיע למציאת חוקיות כל שהיא. ואין זה משנה עם החוקר ישתמש במחקר איכותי או במחקר כמותי.
כמו כן צריך להגיע למחקר ללא קיבעון מחשבתי, כדי שהמוח יהיה קשוב לזהות את החוקיות של המערכת, ולהשתחרר מהחוקיות שהחוקר הגיע איתה מבית המדרש בו למד.
כדי להצליח לזהות חוקיות במדעי החברה, יש צורך לבחון מאות מערכות דומות. צריך לבחון אלפי ממשלים, כדי להבחין בחוקיות בממשל. צריך להתבונן במאות חברות שונות כדי לזהות חוקיות חברתית מסויימת.
נדמה כי אין המהלך מתאים לחוקר אחד. ולכן יש צורך במספר חוקרים. הבעיה היא שחוקרים במדע החברה, ינסו לבנות תיאוריה על פי מספר תצפיות מצומצם יחסית, ואז ילמדו אותה לתלמידיהם, ובכך הם עלולים לנעול את מוחות תלמידיהם בפני התבוננות עצמאית במערכות אותן יחקרו הסטודנטים.
בקיצור, יש צורך בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר מהפרספקטיבה, אליה מסוגל חוקר יחיד באקדמיה, או קבוצת חוקרים.
אם רוצים לפתח מחקר יעיל בתורת המלחמה, כדוגמא, יש לדעתי לאפשר לימוד רחב יריעה מאד, הכולל לימודים בתחום הפסיכולוגיה, המדינה, הכלכלה, גיאופוליטיקה, רטוריקה, השפעות הקרב על הלוחמים, וכן ללמוד עשרות אם לא מאות מלחמות שונות. הדבר דורש שנים ארוכות של למידה, ואין הן מתאימות ככל הנראה לדפוס הקלאסי של הכשרת חוקרים באקדמיה.
זאת הסיבה לדעתי, שפילוסופים, רחבי אופקים, שלמדו וחקרו מספר רב של תחומים בו-זמנית, במשך עשרות שנים, הם אלו שהוציאו ספרים כל כך משמעותיים במדע החברה. ספרים אשר יש בהם עדיין עניין רב גם היום.
כדי לחזק את טענתי, תוכל לראות שבמדעי הטבע, אין קוראים את ספרו של ניוטון כדי לעבור הכשרה בתחום, או את ספרו של דרווין. לעומת זאת במדע המדינה, עדיין לומדים באופן ישיר את אפלטון, הובס, רוסו ואחרים. זאת כיוון שמחקר טוב במדע החברה דורש, מטבע המערכת הנחקרת, אנשים רחבי אופקים במיוחד, החוקרים מספר רב מאד של מערכות. במשך עשרות שנות למידה.
טל, כלל אצבע נוח לחיים: ברגע שמישהו מצטט את:
א. מכניקת הקוונטים.
ב. תורת היחסות.
ג. תורת האבולוציה*.
ד. כל תורה לא קשורה אחרת (גיאולוגיה, אופטיקה, מספרים לא רציונליים...)
בהקשר של מדעי הרוח או החברה, אפשר בניחותא להניח שגם שאר דבריו אינם קשורים למציאות. לפחות על פי תער אוקאם.
אני יודע שאנשי מדעי הרוח והחברה אינם אוהבים את ההשוואה בינם לבין מדעי הטבע. אבל עדיין יש כאן שאלה מענינת הדורשת תשובה:
קימות כאן שתי מערכות דומות.
בשתיהן החוקרים עוברים הכשרה דומה (תואר ראשון, שני דוקטורט ופוסט). בשניהם יש אנשים נבונים באותה מידה (על פי ההתרשמות שלי). בשניהם יש אנשים עם אגו מנופח פחות או יותר, במידה דומה.
והנה מערכת מדעי הטבע מצליחה להתכנס להסכמות קונצנזוס רחבות מאד על טיב האובייקטים הנחקרים, בעוד שבמערכת מדעי החברה והרוח, המערכת לא מתכנסת לקונצנזוס. לא נוצרות הסכמות על טיב האוביקטים הנחקרים, ויש שינוי פרדיגמה רבים (או מאבקי אסכולות).
מה יוצר את ההבדל?
לשם כך, חובה עלינו לנסות להשוות את שתי המערכות, ולנסות להבין מה יכול לגרום להבדל.
זה מה שעשיתי.
לגבי התער של אוקהם, אני מוצא ששימוש לא נכון בו, גורם להפשטה מיותרת ולא נכונה של המערכות הנחקרות. ובמקרים מסויימים, העניין מעודד עצלות מחשבתית.
אסף · 2010-01-27 08:59:25
יש שתי מערכות של הנחות:
א':
I. הדובר כלל אינו קשור למציאות.
או, ב':
I. הדובר אינו קשור למציאות בחלק מדבריו.
II. אבל הוא מדייק לחלוטין בחלקים האחרים.
פוסט יפה שלימד כיצד יכול מחקר איכותני להיות לפעמים יותר מאשר ביטוי ל”מה שבא לחוקר”.
כפיר · 2014-03-22 16:26:17
המחקר האיכותני הוא יפה בעצם אי הגדרת השערות אבטיפוס לפני איסוף הנתונים וניתוח הממוצאים.
אלא מה , שרוב החוקרים מגיעים עם הנחות על הנושא אותו הם חוקרים. אני מאוד רוצה להאמין שאנשים לא מסננים נתונים שלא “התאימו” להם.
הגדולה במחקר איכותני טוב, שיש בו שאלות מחקר טובות, עם מתודולוגיית ראיון [איסוף נתונים] ומתודולוגיית ניתוח טובות היא שהחוקר אומר הגעתי לשדה עם מחשבות רפלקטיביות א,ב,ג, שהשפיעו על השדה, כי ציפיתי לאותו סט אמונות מחשבות , דעות קדומות ומצאתי את ההיפך הגמור\ מצאתי מידע חדש\ מסקנות חדשות שהן XYZ כלומר כמו באפקט הפרפר באים מכיוון אחד יוצאים עם מידע אחר.
יש מתודולוגיית ניתוח טובה וקשיחה במחקר האיכותני, מה ששונה בין המחקרים והחוקרים הוא שני דברים : שקיפות בנק הנתונים , כלומר חזרתיות של התוצאות, אם מחר חוקר אחר , ייקח את הDATA המחקרי הגולמי, יבצע ניתוחים איכותניים אחרים ויגיע לאותה מסקנה , אז זה אומר שהאיסוף והניתוח טובים. דבר שני הוא ההקפדה על המתודולוגייה המחקרית , האתית והניתוח , לעתים אנשים מוסיפים מידע, מחסירים מידע , שלא קיים בחומרי הגלם.
למשל במחקר איכותני טוב, הניתוח התמאטי, הניתוח מבנה הוא מאוד מובנה , מסודר ולמשל ראש המחלקה שלי טענה שלמחקר איכותני טוב נהוג לבצע מהימנות בין שופטים לגבי הנתונים, כדי לוודא שהחוקר לא הזה הזיות ואכן הסיק מהDATA את המידע התמאטי הנכון.
כל נושא כמעט ניתן לחקור בשתי הגישות – ההבדל הוא עושר הנתונים ,התהליך התיאורטי ואפילו תהליך איסוף הנתוניפ כאשר אתה מגביל אדם בתשובות לעומת תצפית או שאלה פתוחה , כל אחד מהדרכים תשיג סוג אחר של מידע . במחקר הוא צריך להיות מתורגם לקידוד ומסקנות.
עם זאת, לפני כעשור התחילה מגמה חדשה של מחקר משולב איכותני וכמותני, המגמה הזו לצערי לא תפסה מספיק בארץ, כי לדעתי במדעי החברה רק מחקר משולב הוא מחקר שניתן להגיד שיש לו תוקף פנימי ואפילו סוג של תוקף חיצוני (שלא בהכרח תלוי בכמות הנחקרים).
בשנים האחרונות יש בעולם מגמה של מחקר מבוסס אמנות ששם המתודות נבנות תוך כדי תנועה חלקן מתוקפות וחלקן בתהליך תיקוף, ואנחנו עדיין לא במצב שאנשים רצים בהמוניהם לחקור באמצעות אמנות , כי הם פוחדים מכמותני או איכותני.
הדיכוטומיה לאיכותני וכמותני היא נכונה במדגמים קטנים, אבל לסטט' הכמותית יש חסרונות משלה , שבמדגמים גדולים מאוד אני יכול להוכיח כמעט כל דבר , גם שאני כותב בצ'רקסית עכשיו, ובמדגמים קטנים מאוד לא אצליח להגיע לרמת מובהקות ולגודל אפקט מספק. המשתנים שנבחרים למחקר כמותי הם בגדול סובייקטיבים ונקבעו מראש. שאלון עם N משתנים וN מקרים יוציא תוצאה שכל חוקר יכול לנתב אותה בהתאם לרצונותיו – ראו את הנעשה למשל בהשוואת שיטות טיפול- הדרך להוכחת יעילות נעשית ע”י הוצאת כל המקרים המורכבים מהמחקר, אילו המחקרים האלו היו מצויינים, אז היה צריך לעשות מחקר אקולוגי בתוך השדה , המרפאה , עם המטופלים השכיחים המורכבים שסובלים מכמה תסמונות והפרעות .
כך שבשביל להוכיח טענה של החוקר לא משנה הבחירה בשיטת ניתוח כמותית או איכותנית העניין הוא שבחירה כמותית נותנת “תוקף נראה” יותר גבוה.
אני זוכר שבקורס פילוסופיה של המדע למדעי החברה או תבניות ידע, המרצה הציג שאלה לגבי המחקר הכמותי:“מה ההבדל בין אהבה 5 לאהבה 4?” “מה ההבדל בין חרדה 2 לחרדה 5?” ושאלה אחרת הציג לגבי המחקר האיכותני “האם בהגדרת המילה חוויה אני יכול להסיק על כלל החוויות בחברה?”
כך שלכל מתודה יש יתרונות וחסרונות, השילוב לא תמיד פשוט ולא תמיד מועיל. אבל מחקר כמותני לא בהכרח טוב יותר מאיכותני וגם ההיפך רחוק מלהשביע רצון- אני מאמין שהמחקר האיכותני מסביר בעוד המחקר הכמותי מסיק.
תגובות (המשך)
טל ירון · 2010-01-26 23:48:02
דובי שלום,אינני חושב שהבעיה של מדעי החברה היא בעיית המורכבות. גם מערכות ביולוגיות או מערכות קוואנטיות, הן מורכבות מאד (למשל תא אחד בנוי ממילארדי מולקולות כאוטיות, שאיכשהו פועלת יחד בסינכרוניות). גוף האדם גם הוא בנוי מכמות עצומה של תאים, שאינם זהים אחד לשני.
אם תראה פעם איך עושים ניסויים במדעי הטבע, תראה שגם שם הניסוי משפיע על התנהגות המערכת. בפיזיקה הקוואנטנית נדמה לי ש”עקרון אי הוודאות” מתאר את השפעת הנסיין על המערכת.
אלא שההבדל לדעתי הוא בגודל הפרספקטיבה של החוקר ביחס למערכת הנבחנת, לבמידת האנטרופיה של המערכת (חוסר הסדר במערכת).
אם חוקר כימי, יכול לבחון ברגע נתון אחד מילארדים על מילארדים של מולקולות (מספר המולקולות במבחנה קטנה במיוחד), ולבצע מיצוע של ההתנהגויות שלהן, יהיה לו יותר קל לבחון את ההתנהגות האופינית למולקלות הללו. כלומר ה-n העומד לרשותו הוא כמעט אין-סופי.
לעומת זאת, חוקר שמבקש לחקור את סיבות המלחמות, צריך לבחון עשרות ומאות מלחמות שונות, לפני שיוכל לזהות דפוס חוזר. והנה גם אתה מציין שבכוחו של איש מדעי החברה ללמוד לכל היותר ברצינות מלחמה אחת, ואולי שתיים. בדגימה כל כך קטנה, כיצד ניתן להגיע למציאת חוקיות כל שהיא. ואין זה משנה עם החוקר ישתמש במחקר איכותי או במחקר כמותי.
כמו כן צריך להגיע למחקר ללא קיבעון מחשבתי, כדי שהמוח יהיה קשוב לזהות את החוקיות של המערכת, ולהשתחרר מהחוקיות שהחוקר הגיע איתה מבית המדרש בו למד.
כדי להצליח לזהות חוקיות במדעי החברה, יש צורך לבחון מאות מערכות דומות. צריך לבחון אלפי ממשלים, כדי להבחין בחוקיות בממשל. צריך להתבונן במאות חברות שונות כדי לזהות חוקיות חברתית מסויימת.
נדמה כי אין המהלך מתאים לחוקר אחד. ולכן יש צורך במספר חוקרים. הבעיה היא שחוקרים במדע החברה, ינסו לבנות תיאוריה על פי מספר תצפיות מצומצם יחסית, ואז ילמדו אותה לתלמידיהם, ובכך הם עלולים לנעול את מוחות תלמידיהם בפני התבוננות עצמאית במערכות אותן יחקרו הסטודנטים.
בקיצור, יש צורך בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר מהפרספקטיבה, אליה מסוגל חוקר יחיד באקדמיה, או קבוצת חוקרים.
אם רוצים לפתח מחקר יעיל בתורת המלחמה, כדוגמא, יש לדעתי לאפשר לימוד רחב יריעה מאד, הכולל לימודים בתחום הפסיכולוגיה, המדינה, הכלכלה, גיאופוליטיקה, רטוריקה, השפעות הקרב על הלוחמים, וכן ללמוד עשרות אם לא מאות מלחמות שונות. הדבר דורש שנים ארוכות של למידה, ואין הן מתאימות ככל הנראה לדפוס הקלאסי של הכשרת חוקרים באקדמיה.
זאת הסיבה לדעתי, שפילוסופים, רחבי אופקים, שלמדו וחקרו מספר רב של תחומים בו-זמנית, במשך עשרות שנים, הם אלו שהוציאו ספרים כל כך משמעותיים במדע החברה. ספרים אשר יש בהם עדיין עניין רב גם היום.
כדי לחזק את טענתי, תוכל לראות שבמדעי הטבע, אין קוראים את ספרו של ניוטון כדי לעבור הכשרה בתחום, או את ספרו של דרווין. לעומת זאת במדע המדינה, עדיין לומדים באופן ישיר את אפלטון, הובס, רוסו ואחרים. זאת כיוון שמחקר טוב במדע החברה דורש, מטבע המערכת הנחקרת, אנשים רחבי אופקים במיוחד, החוקרים מספר רב מאד של מערכות. במשך עשרות שנות למידה.
טל ירון · 2010-01-26 23:48:41
סליחה, רק לוודא שנרשמתי לתגובות :–)אסף · 2010-01-27 08:16:01
טל, כלל אצבע נוח לחיים: ברגע שמישהו מצטט את: א. מכניקת הקוונטים. ב. תורת היחסות. ג. תורת האבולוציה*. ד. כל תורה לא קשורה אחרת (גיאולוגיה, אופטיקה, מספרים לא רציונליים...) בהקשר של מדעי הרוח או החברה, אפשר בניחותא להניח שגם שאר דבריו אינם קשורים למציאות. לפחות על פי תער אוקאם.(* – תקף למדעי הרוח בלבד.)
טל ירון · 2010-01-27 08:28:48
שלום אסף,לא הבנתי את הקשר של התער של אוקהם לעניין.
אני יודע שאנשי מדעי הרוח והחברה אינם אוהבים את ההשוואה בינם לבין מדעי הטבע. אבל עדיין יש כאן שאלה מענינת הדורשת תשובה:
קימות כאן שתי מערכות דומות.
בשתיהן החוקרים עוברים הכשרה דומה (תואר ראשון, שני דוקטורט ופוסט). בשניהם יש אנשים נבונים באותה מידה (על פי ההתרשמות שלי). בשניהם יש אנשים עם אגו מנופח פחות או יותר, במידה דומה.
והנה מערכת מדעי הטבע מצליחה להתכנס להסכמות קונצנזוס רחבות מאד על טיב האובייקטים הנחקרים, בעוד שבמערכת מדעי החברה והרוח, המערכת לא מתכנסת לקונצנזוס. לא נוצרות הסכמות על טיב האוביקטים הנחקרים, ויש שינוי פרדיגמה רבים (או מאבקי אסכולות).
מה יוצר את ההבדל? לשם כך, חובה עלינו לנסות להשוות את שתי המערכות, ולנסות להבין מה יכול לגרום להבדל.
זה מה שעשיתי.
לגבי התער של אוקהם, אני מוצא ששימוש לא נכון בו, גורם להפשטה מיותרת ולא נכונה של המערכות הנחקרות. ובמקרים מסויימים, העניין מעודד עצלות מחשבתית.
אסף · 2010-01-27 08:59:25
יש שתי מערכות של הנחות: א': I. הדובר כלל אינו קשור למציאות. או, ב': I. הדובר אינו קשור למציאות בחלק מדבריו. II. אבל הוא מדייק לחלוטין בחלקים האחרים.ספירת ההנחות הדרושות נראית לי קלה למדי.
טל ירון · 2010-01-27 09:08:57
אסף,אם אתה טוען כי הדברים שאני אומר אינם קשורים למציאות, אנא ציין אלו דברים אינם קשורים למציאות לדעתך.
אלי גרייצר · 2010-02-14 11:57:24
פוסט יפה שלימד כיצד יכול מחקר איכותני להיות לפעמים יותר מאשר ביטוי ל”מה שבא לחוקר”.כפיר · 2014-03-22 16:26:17
המחקר האיכותני הוא יפה בעצם אי הגדרת השערות אבטיפוס לפני איסוף הנתונים וניתוח הממוצאים. אלא מה , שרוב החוקרים מגיעים עם הנחות על הנושא אותו הם חוקרים. אני מאוד רוצה להאמין שאנשים לא מסננים נתונים שלא “התאימו” להם.הגדולה במחקר איכותני טוב, שיש בו שאלות מחקר טובות, עם מתודולוגיית ראיון [איסוף נתונים] ומתודולוגיית ניתוח טובות היא שהחוקר אומר הגעתי לשדה עם מחשבות רפלקטיביות א,ב,ג, שהשפיעו על השדה, כי ציפיתי לאותו סט אמונות מחשבות , דעות קדומות ומצאתי את ההיפך הגמור\ מצאתי מידע חדש\ מסקנות חדשות שהן XYZ כלומר כמו באפקט הפרפר באים מכיוון אחד יוצאים עם מידע אחר.
יש מתודולוגיית ניתוח טובה וקשיחה במחקר האיכותני, מה ששונה בין המחקרים והחוקרים הוא שני דברים : שקיפות בנק הנתונים , כלומר חזרתיות של התוצאות, אם מחר חוקר אחר , ייקח את הDATA המחקרי הגולמי, יבצע ניתוחים איכותניים אחרים ויגיע לאותה מסקנה , אז זה אומר שהאיסוף והניתוח טובים. דבר שני הוא ההקפדה על המתודולוגייה המחקרית , האתית והניתוח , לעתים אנשים מוסיפים מידע, מחסירים מידע , שלא קיים בחומרי הגלם.
למשל במחקר איכותני טוב, הניתוח התמאטי, הניתוח מבנה הוא מאוד מובנה , מסודר ולמשל ראש המחלקה שלי טענה שלמחקר איכותני טוב נהוג לבצע מהימנות בין שופטים לגבי הנתונים, כדי לוודא שהחוקר לא הזה הזיות ואכן הסיק מהDATA את המידע התמאטי הנכון.
כל נושא כמעט ניתן לחקור בשתי הגישות – ההבדל הוא עושר הנתונים ,התהליך התיאורטי ואפילו תהליך איסוף הנתוניפ כאשר אתה מגביל אדם בתשובות לעומת תצפית או שאלה פתוחה , כל אחד מהדרכים תשיג סוג אחר של מידע . במחקר הוא צריך להיות מתורגם לקידוד ומסקנות.
עם זאת, לפני כעשור התחילה מגמה חדשה של מחקר משולב איכותני וכמותני, המגמה הזו לצערי לא תפסה מספיק בארץ, כי לדעתי במדעי החברה רק מחקר משולב הוא מחקר שניתן להגיד שיש לו תוקף פנימי ואפילו סוג של תוקף חיצוני (שלא בהכרח תלוי בכמות הנחקרים).
בשנים האחרונות יש בעולם מגמה של מחקר מבוסס אמנות ששם המתודות נבנות תוך כדי תנועה חלקן מתוקפות וחלקן בתהליך תיקוף, ואנחנו עדיין לא במצב שאנשים רצים בהמוניהם לחקור באמצעות אמנות , כי הם פוחדים מכמותני או איכותני.
הדיכוטומיה לאיכותני וכמותני היא נכונה במדגמים קטנים, אבל לסטט' הכמותית יש חסרונות משלה , שבמדגמים גדולים מאוד אני יכול להוכיח כמעט כל דבר , גם שאני כותב בצ'רקסית עכשיו, ובמדגמים קטנים מאוד לא אצליח להגיע לרמת מובהקות ולגודל אפקט מספק. המשתנים שנבחרים למחקר כמותי הם בגדול סובייקטיבים ונקבעו מראש. שאלון עם N משתנים וN מקרים יוציא תוצאה שכל חוקר יכול לנתב אותה בהתאם לרצונותיו – ראו את הנעשה למשל בהשוואת שיטות טיפול- הדרך להוכחת יעילות נעשית ע”י הוצאת כל המקרים המורכבים מהמחקר, אילו המחקרים האלו היו מצויינים, אז היה צריך לעשות מחקר אקולוגי בתוך השדה , המרפאה , עם המטופלים השכיחים המורכבים שסובלים מכמה תסמונות והפרעות .
כך שבשביל להוכיח טענה של החוקר לא משנה הבחירה בשיטת ניתוח כמותית או איכותנית העניין הוא שבחירה כמותית נותנת “תוקף נראה” יותר גבוה.
אני זוכר שבקורס פילוסופיה של המדע למדעי החברה או תבניות ידע, המרצה הציג שאלה לגבי המחקר הכמותי:“מה ההבדל בין אהבה 5 לאהבה 4?” “מה ההבדל בין חרדה 2 לחרדה 5?” ושאלה אחרת הציג לגבי המחקר האיכותני “האם בהגדרת המילה חוויה אני יכול להסיק על כלל החוויות בחברה?”
כך שלכל מתודה יש יתרונות וחסרונות, השילוב לא תמיד פשוט ולא תמיד מועיל. אבל מחקר כמותני לא בהכרח טוב יותר מאיכותני וגם ההיפך רחוק מלהשביע רצון- אני מאמין שהמחקר האיכותני מסביר בעוד המחקר הכמותי מסיק.