אבנר -
אני חושב שהנקודה שלי היתה שהכותרת פחות חשובה מבחינתי, בעוד שהפרטים והפרקטיקה כן חשובים. כמובן שדרך גבול יכול להיות מעבר סחורות, השאלה היא איך מעבר הסחורות הזה מתקיים. בין ישראל לעזה לדוגמה עוברים סחורות, רק לא כוסברה, או מה שהצבא מחליט שלא יעבור באותו שבוע / חודש. בגבול פתוח לא יהיה מכס על הסחורות והן יעברו באופן חופשי, כך גם זרימת השקעות. כך גם מבחינת אחריות לתשתיות. ישראל גם כך משקיעה כיום סכומי כסף גדולים יחסית בתשתיות תחבורה בשטחים (לפני כמה חודשים ביקרתי בהתנחלות הר ברכה והכביש המוביל להתנחלות הזו היה מרשים ביותר, עם תאורה טובה לכל אורכו). רק שכיום תשתיות התחבורה האלה מיועדות ליהודים בלבד.
אני מוכן לא רק לקבל שמדינה דו לאומית היא “רעה ליהודים” אלא אפילו יותר מכך – גם סיום הכיבוש בצורה של שתי מדינות הוא “רע ליהודים”. בדיוק כמו שסופה של ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית היה רע ללבנים (ואתה טועה אם אתה טוען שכולם היו שם באותו מצב). פשוט כי כיום יש מצב בו היהודים נהנים מזכויות יתר מפליגות בכל הנוגע למשאבים השונים בחלקת הארץ הזה ומזכויות בלעדיות כמעט בכל מה שנוגע לנגישות לכח פוליטי. אני לא חושב שטענתי שמדינה דו-לאומית תוביל למצב בו חיי היהודים ישתפרו, פשוט כי אנחנו חיים כרגע חיי עם-אדונים. אני חושב שצורת החיים הזו היא בראש ובראשונה לא-מוסרית וזו ההתנגדות העיקרית שלי אליה. צורת החיים הזו נסמכת על כך שזכויותיהם הבסיסיות של מיליוני אנשים אחרים נשללות באופן קבוע והם נידונים לחיי עוני. אני לא יכול להגיד לאזרח הישראלי למה “שווה לו להסכים” לפגיעה בזכויות היתר שלו מלבד טיעונים מוסריים. אם נחזור לדוגמת דרום ארצות הברית אז אתה צודק רק באופן חלקי ושטחי – אכן צבא פדרלי נשלח במספר מקרים מצומצם, כדי להכריח אוניברסטאות לקבל סטודנטים שחורים (וגם שאלת האזרחות היא לא מובנת מאליה, ולאזרחות ללא זכויות אין ערך). שינוי כמובן לא יכול להסתמך על זה. הצבא לא נשלח כדי להכריח בעלי מסעדות להתיר לשחורים לקבל שירות ליד הדלפק, או אוטובוסים לתת מקום ישיבה לשחורים. הוא גם לא יכול היה להכריח את הסטודנטים הלבנים לקבל את הסטודנטים השחורים. השינוי הזה התאפשר רק מתוך הבנה של הדרום שהמצב לא יכול להמשך כך. ההבנה הזו, כמובן, צמחה בחלקה מתוך קמפיין (שחלק ממנו היה השימוש בצבא פדרלי) שהסתמך על העקרונות המוסריים שאני – אם יותר לי לטעון – אוחז בהם עכשיו. שמצב בו נשללות זכויות מאוכלוסיה כל כך גדולה אסור לו להמשך. גם אם פרושו של דבר שאיכות חייו של הרוב הלבן תפגע.
אני לא חושב ש-“שווה” לישראלי לקחת אחריות על מעשי מדינתו במובן הפשוט של רווח מיידי. כמו שאני הייתי שמח לא לקחת אחריות על זה שנסעתי 120 קמ”ש בכביש בו מותר לנסוע 90 או שמישהו אחר היה מעדיף לא לקחת אחריות על העובדים שהוא מעסיק. אני חושב שישראל צריכה לקחת אחריות על מה שנעשה בשטחים כי זה מה שנכון לעשות וכי זה מה שאנשים מבוגרים עושים – לוקחים אחריות על מעשיהם. כפי שכבר כתבתי – אי אפשר בבת אחת למחוק את 43 השנים האחרונות. מה שנוצר בשטחים הוא בין היתר יצירה שלנו (וגם של החברה הפלסטינית, כמובן). אנחנו צריכים לקחת עליה אחריות. וכן – זה אומר שאנחנו נצטרך להשתתף בתשלום מחיר שיקום הכלכלה הפלסטינית: הקמת כבישים, מפעלי טיהור מים, עידוד תעסוקה ומפעלים וכו'.
יש קמפיין בינלאומי, שזוכה להצלחה מועטה מאוד, שנועד להפעיל לחץ על ישראל לגמור את הכיבוש. הקמפיין הזה מתבסס באמת על אותו ההגיון לפיו פעל הקמפיין של ארגוני זכויות האזרח בצפון ארה”ב כנגד ההפרדה של השחורים בדרום ארה”ב. הרעיון הוא ליצור מצב בו ישראל תשלם מחיר אמיתי, כבר בטווח הקצר, על הבחירה שלה לתחזק את הכיבוש ואת זכויות היתר של היהודים. אבל אני לא נמצא כאן כנציג של אגודי העובדים האיריים ואני לא הצבעתי בבחירות לפרלמנט השוודי. אני ישראלי ויהודי (ושותף לכיבוש מעצם כך), וכותב בעברית. הנימוקים שלי הם לא נימוקים של “אם נפסיק עם הכיבוש אז גיל סקוט הרון יופיע בישראל”. הם נימוקים שאמורים להסביר לישראלים למה הדבר הנכון מוסרית לעשות הוא לקחת אחריות על מה שמדינת ישראל עשתה וממשיכה לעשות.
אבנר לנגוט · 2010-05-11 06:57:22
בנוגע לפסקה הראשונה. אני מצטער אבל כאמור המצב בעזה הוא אנומליה שלא קיימת כמעט בשום מקום בעולם חוץ מאולי דרום/צפון קוריאה והעלות שלו לישראל גבוהה. אם מדובר היה במדינה בצד השני העלות שלו הייתה כבר בלתי נסבלת (ראה הסכמי WTO).
בנוגע לפסקה השניה. הוויכוח העיקרי שלי עם הטיעון שלך הוא הטענה שהפסקת הכיבוש תמיד יהיה “רע ליהודים”. זה פשוט לא נכון. העלות של הכיבוש בדם, בכסף ובהון דיפלומטי היא אדירה והרווח למי שלא גר בשטחים הוא אפסי, יש סיבה שכל דו”ח דירוג האשראי על ישראל תמיד מכיל כמה עמודים על הכיבוש וההסתברות שהוא יסתיים או ידרדר לעוד אינתיפאדה. רוב האוכלוסיה הישראלית לא רואה את השטחים חוץ מכשהי נוסעת בכביש 443 או מבקרת בכותל. התעשיה הישראלית שנמצאת בשטחים וא)לא הייתה יכולה לפעול בתוך גבולות ישראל או ב) לא קיימת רק בגלל שמדינת ישראל מסבסדת אותה, היא מזערית. אם לא היה לך איזה רווח אדיר למשק הישראלי מהכיבוש לא הייתה לך את התמיכה המטורפת מצד המגזר העסקי באוסלו בשנות ה90 (אני גם בקלות יכול לטעון שגם לא היה לך בכלל תמיכה ציבורית לזה) ובטח לא הייתה לך הייתה לך תמיכה להתנתקות שהתבססה ברובה על טיעונים “כלכליים” (חיסכון בכסף ובחיילים).
נ.ב בנוגע לדרום ארה”ב, הנקודה היא ששום מהלך בדרום לא קרה מרצון התושבים הלבנים, כל מהלך שקרה שם היה בכפיה חיצונית תחת התנגדות כבדה. הסיבה שזה לא יתאים למצב של מדינה דו לאומית היא שלישראל תמיד יהיה יותר זול לאמץ לכל פיתרון אחר שירגיע את דעת הקהל הבינ”ל חוץ ממדינה דו לאומית שהיא כאמור המצב הכי גרוע מבחינתם חוץ מאמברגו סטייל קובה.
משעשע הפוסט הזה, ובעיקר הדיון עליו. בהתחלה לא היה ברור לי אם זה מופת של שמאלנות נאיבית, או סאטירה על השמאלנות הזו. אבל כנראה שהאפשרות הראשונה נכונה. כפי שנאמר פעם, יש דברים כל כך מטומטמים שאנשים צריכים אינטליגנציה באמת מרחיקת לכת כדי להעלות אותם על דעתם.
אבנר -אני חושב שהנקודה שלי היתה שהכותרת פחות חשובה מבחינתי, בעוד שהפרטים והפרקטיקה כן חשובים. כמובן שדרך גבול יכול להיות מעבר סחורות, השאלה היא איך מעבר הסחורות הזה מתקיים. בין ישראל לעזה לדוגמה עוברים סחורות, רק לא כוסברה, או מה שהצבא מחליט שלא יעבור באותו שבוע / חודש. בגבול פתוח לא יהיה מכס על הסחורות והן יעברו באופן חופשי, כך גם זרימת השקעות. כך גם מבחינת אחריות לתשתיות. ישראל גם כך משקיעה כיום סכומי כסף גדולים יחסית בתשתיות תחבורה בשטחים (לפני כמה חודשים ביקרתי בהתנחלות הר ברכה והכביש המוביל להתנחלות הזו היה מרשים ביותר, עם תאורה טובה לכל אורכו). רק שכיום תשתיות התחבורה האלה מיועדות ליהודים בלבד.אני מוכן לא רק לקבל שמדינה דו לאומית היא "רעה ליהודים" אלא אפילו יותר מכך – גם סיום הכיבוש בצורה של שתי מדינות הוא "רע ליהודים". בדיוק כמו שסופה של ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית היה רע ללבנים (ואתה טועה אם אתה טוען שכולם היו שם באותו מצב). פשוט כי כיום יש מצב בו היהודים נהנים מזכויות יתר מפליגות בכל הנוגע למשאבים השונים בחלקת הארץ הזה ומזכויות בלעדיות כמעט בכל מה שנוגע לנגישות לכח פוליטי. אני לא חושב שטענתי שמדינה דו-לאומית תוביל למצב בו חיי היהודים ישתפרו, פשוט כי אנחנו חיים כרגע חיי עם-אדונים. אני חושב שצורת החיים הזו היא בראש ובראשונה לא-מוסרית וזו ההתנגדות העיקרית שלי אליה. צורת החיים הזו נסמכת על כך שזכויותיהם הבסיסיות של מיליוני אנשים אחרים נשללות באופן קבוע והם נידונים לחיי עוני. אני לא יכול להגיד לאזרח הישראלי למה "שווה לו להסכים" לפגיעה בזכויות היתר שלו מלבד טיעונים מוסריים. אם נחזור לדוגמת דרום ארצות הברית אז אתה צודק רק באופן חלקי ושטחי – אכן צבא פדרלי נשלח במספר מקרים מצומצם, כדי להכריח אוניברסטאות לקבל סטודנטים שחורים (וגם שאלת האזרחות היא לא מובנת מאליה, ולאזרחות ללא זכויות אין ערך). שינוי כמובן לא יכול להסתמך על זה. הצבא לא נשלח כדי להכריח בעלי מסעדות להתיר לשחורים לקבל שירות ליד הדלפק, או אוטובוסים לתת מקום ישיבה לשחורים. הוא גם לא יכול היה להכריח את הסטודנטים הלבנים לקבל את הסטודנטים השחורים. השינוי הזה התאפשר רק מתוך הבנה של הדרום שהמצב לא יכול להמשך כך. ההבנה הזו, כמובן, צמחה בחלקה מתוך קמפיין (שחלק ממנו היה השימוש בצבא פדרלי) שהסתמך על העקרונות המוסריים שאני – אם יותר לי לטעון – אוחז בהם עכשיו. שמצב בו נשללות זכויות מאוכלוסיה כל כך גדולה אסור לו להמשך. גם אם פרושו של דבר שאיכות חייו של הרוב הלבן תפגע.אני לא חושב ש-"שווה" לישראלי לקחת אחריות על מעשי מדינתו במובן הפשוט של רווח מיידי. כמו שאני הייתי שמח לא לקחת אחריות על זה שנסעתי 120 קמ"ש בכביש בו מותר לנסוע 90 או שמישהו אחר היה מעדיף לא לקחת אחריות על העובדים שהוא מעסיק. אני חושב שישראל צריכה לקחת אחריות על מה שנעשה בשטחים כי זה מה שנכון לעשות וכי זה מה שאנשים מבוגרים עושים – לוקחים אחריות על מעשיהם. כפי שכבר כתבתי – אי אפשר בבת אחת למחוק את 43 השנים האחרונות. מה שנוצר בשטחים הוא בין היתר יצירה שלנו (וגם של החברה הפלסטינית, כמובן). אנחנו צריכים לקחת עליה אחריות. וכן – זה אומר שאנחנו נצטרך להשתתף בתשלום מחיר שיקום הכלכלה הפלסטינית: הקמת כבישים, מפעלי טיהור מים, עידוד תעסוקה ומפעלים וכו'.יש קמפיין בינלאומי, שזוכה להצלחה מועטה מאוד, שנועד להפעיל לחץ על ישראל לגמור את הכיבוש. הקמפיין הזה מתבסס באמת על אותו ההגיון לפיו פעל הקמפיין של ארגוני זכויות האזרח בצפון ארה"ב כנגד ההפרדה של השחורים בדרום ארה"ב. הרעיון הוא ליצור מצב בו ישראל תשלם מחיר אמיתי, כבר בטווח הקצר, על הבחירה שלה לתחזק את הכיבוש ואת זכויות היתר של היהודים. אבל אני לא נמצא כאן כנציג של אגודי העובדים האיריים ואני לא הצבעתי בבחירות לפרלמנט השוודי. אני ישראלי ויהודי (ושותף לכיבוש מעצם כך), וכותב בעברית. הנימוקים שלי הם לא נימוקים של "אם נפסיק עם הכיבוש אז גיל סקוט הרון יופיע בישראל". הם נימוקים שאמורים להסביר לישראלים למה הדבר הנכון מוסרית לעשות הוא לקחת אחריות על מה שמדינת ישראל עשתה וממשיכה לעשות.
+1
תגובות (המשך)
יובל · 2010-05-10 20:26:16
אבנר - אני חושב שהנקודה שלי היתה שהכותרת פחות חשובה מבחינתי, בעוד שהפרטים והפרקטיקה כן חשובים. כמובן שדרך גבול יכול להיות מעבר סחורות, השאלה היא איך מעבר הסחורות הזה מתקיים. בין ישראל לעזה לדוגמה עוברים סחורות, רק לא כוסברה, או מה שהצבא מחליט שלא יעבור באותו שבוע / חודש. בגבול פתוח לא יהיה מכס על הסחורות והן יעברו באופן חופשי, כך גם זרימת השקעות. כך גם מבחינת אחריות לתשתיות. ישראל גם כך משקיעה כיום סכומי כסף גדולים יחסית בתשתיות תחבורה בשטחים (לפני כמה חודשים ביקרתי בהתנחלות הר ברכה והכביש המוביל להתנחלות הזו היה מרשים ביותר, עם תאורה טובה לכל אורכו). רק שכיום תשתיות התחבורה האלה מיועדות ליהודים בלבד. אני מוכן לא רק לקבל שמדינה דו לאומית היא “רעה ליהודים” אלא אפילו יותר מכך – גם סיום הכיבוש בצורה של שתי מדינות הוא “רע ליהודים”. בדיוק כמו שסופה של ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית היה רע ללבנים (ואתה טועה אם אתה טוען שכולם היו שם באותו מצב). פשוט כי כיום יש מצב בו היהודים נהנים מזכויות יתר מפליגות בכל הנוגע למשאבים השונים בחלקת הארץ הזה ומזכויות בלעדיות כמעט בכל מה שנוגע לנגישות לכח פוליטי. אני לא חושב שטענתי שמדינה דו-לאומית תוביל למצב בו חיי היהודים ישתפרו, פשוט כי אנחנו חיים כרגע חיי עם-אדונים. אני חושב שצורת החיים הזו היא בראש ובראשונה לא-מוסרית וזו ההתנגדות העיקרית שלי אליה. צורת החיים הזו נסמכת על כך שזכויותיהם הבסיסיות של מיליוני אנשים אחרים נשללות באופן קבוע והם נידונים לחיי עוני. אני לא יכול להגיד לאזרח הישראלי למה “שווה לו להסכים” לפגיעה בזכויות היתר שלו מלבד טיעונים מוסריים. אם נחזור לדוגמת דרום ארצות הברית אז אתה צודק רק באופן חלקי ושטחי – אכן צבא פדרלי נשלח במספר מקרים מצומצם, כדי להכריח אוניברסטאות לקבל סטודנטים שחורים (וגם שאלת האזרחות היא לא מובנת מאליה, ולאזרחות ללא זכויות אין ערך). שינוי כמובן לא יכול להסתמך על זה. הצבא לא נשלח כדי להכריח בעלי מסעדות להתיר לשחורים לקבל שירות ליד הדלפק, או אוטובוסים לתת מקום ישיבה לשחורים. הוא גם לא יכול היה להכריח את הסטודנטים הלבנים לקבל את הסטודנטים השחורים. השינוי הזה התאפשר רק מתוך הבנה של הדרום שהמצב לא יכול להמשך כך. ההבנה הזו, כמובן, צמחה בחלקה מתוך קמפיין (שחלק ממנו היה השימוש בצבא פדרלי) שהסתמך על העקרונות המוסריים שאני – אם יותר לי לטעון – אוחז בהם עכשיו. שמצב בו נשללות זכויות מאוכלוסיה כל כך גדולה אסור לו להמשך. גם אם פרושו של דבר שאיכות חייו של הרוב הלבן תפגע. אני לא חושב ש-“שווה” לישראלי לקחת אחריות על מעשי מדינתו במובן הפשוט של רווח מיידי. כמו שאני הייתי שמח לא לקחת אחריות על זה שנסעתי 120 קמ”ש בכביש בו מותר לנסוע 90 או שמישהו אחר היה מעדיף לא לקחת אחריות על העובדים שהוא מעסיק. אני חושב שישראל צריכה לקחת אחריות על מה שנעשה בשטחים כי זה מה שנכון לעשות וכי זה מה שאנשים מבוגרים עושים – לוקחים אחריות על מעשיהם. כפי שכבר כתבתי – אי אפשר בבת אחת למחוק את 43 השנים האחרונות. מה שנוצר בשטחים הוא בין היתר יצירה שלנו (וגם של החברה הפלסטינית, כמובן). אנחנו צריכים לקחת עליה אחריות. וכן – זה אומר שאנחנו נצטרך להשתתף בתשלום מחיר שיקום הכלכלה הפלסטינית: הקמת כבישים, מפעלי טיהור מים, עידוד תעסוקה ומפעלים וכו'. יש קמפיין בינלאומי, שזוכה להצלחה מועטה מאוד, שנועד להפעיל לחץ על ישראל לגמור את הכיבוש. הקמפיין הזה מתבסס באמת על אותו ההגיון לפיו פעל הקמפיין של ארגוני זכויות האזרח בצפון ארה”ב כנגד ההפרדה של השחורים בדרום ארה”ב. הרעיון הוא ליצור מצב בו ישראל תשלם מחיר אמיתי, כבר בטווח הקצר, על הבחירה שלה לתחזק את הכיבוש ואת זכויות היתר של היהודים. אבל אני לא נמצא כאן כנציג של אגודי העובדים האיריים ואני לא הצבעתי בבחירות לפרלמנט השוודי. אני ישראלי ויהודי (ושותף לכיבוש מעצם כך), וכותב בעברית. הנימוקים שלי הם לא נימוקים של “אם נפסיק עם הכיבוש אז גיל סקוט הרון יופיע בישראל”. הם נימוקים שאמורים להסביר לישראלים למה הדבר הנכון מוסרית לעשות הוא לקחת אחריות על מה שמדינת ישראל עשתה וממשיכה לעשות.אבנר לנגוט · 2010-05-11 06:57:22
בנוגע לפסקה הראשונה. אני מצטער אבל כאמור המצב בעזה הוא אנומליה שלא קיימת כמעט בשום מקום בעולם חוץ מאולי דרום/צפון קוריאה והעלות שלו לישראל גבוהה. אם מדובר היה במדינה בצד השני העלות שלו הייתה כבר בלתי נסבלת (ראה הסכמי WTO). בנוגע לפסקה השניה. הוויכוח העיקרי שלי עם הטיעון שלך הוא הטענה שהפסקת הכיבוש תמיד יהיה “רע ליהודים”. זה פשוט לא נכון. העלות של הכיבוש בדם, בכסף ובהון דיפלומטי היא אדירה והרווח למי שלא גר בשטחים הוא אפסי, יש סיבה שכל דו”ח דירוג האשראי על ישראל תמיד מכיל כמה עמודים על הכיבוש וההסתברות שהוא יסתיים או ידרדר לעוד אינתיפאדה. רוב האוכלוסיה הישראלית לא רואה את השטחים חוץ מכשהי נוסעת בכביש 443 או מבקרת בכותל. התעשיה הישראלית שנמצאת בשטחים וא)לא הייתה יכולה לפעול בתוך גבולות ישראל או ב) לא קיימת רק בגלל שמדינת ישראל מסבסדת אותה, היא מזערית. אם לא היה לך איזה רווח אדיר למשק הישראלי מהכיבוש לא הייתה לך את התמיכה המטורפת מצד המגזר העסקי באוסלו בשנות ה90 (אני גם בקלות יכול לטעון שגם לא היה לך בכלל תמיכה ציבורית לזה) ובטח לא הייתה לך הייתה לך תמיכה להתנתקות שהתבססה ברובה על טיעונים “כלכליים” (חיסכון בכסף ובחיילים).נ.ב בנוגע לדרום ארה”ב, הנקודה היא ששום מהלך בדרום לא קרה מרצון התושבים הלבנים, כל מהלך שקרה שם היה בכפיה חיצונית תחת התנגדות כבדה. הסיבה שזה לא יתאים למצב של מדינה דו לאומית היא שלישראל תמיד יהיה יותר זול לאמץ לכל פיתרון אחר שירגיע את דעת הקהל הבינ”ל חוץ ממדינה דו לאומית שהיא כאמור המצב הכי גרוע מבחינתם חוץ מאמברגו סטייל קובה.
עודד מ · 2010-05-21 19:15:28
משעשע הפוסט הזה, ובעיקר הדיון עליו. בהתחלה לא היה ברור לי אם זה מופת של שמאלנות נאיבית, או סאטירה על השמאלנות הזו. אבל כנראה שהאפשרות הראשונה נכונה. כפי שנאמר פעם, יש דברים כל כך מטומטמים שאנשים צריכים אינטליגנציה באמת מרחיקת לכת כדי להעלות אותם על דעתם.Carlos · 2010-05-22 14:43:57
אבנר -אני חושב שהנקודה שלי היתה שהכותרת פחות חשובה מבחינתי, בעוד שהפרטים והפרקטיקה כן חשובים. כמובן שדרך גבול יכול להיות מעבר סחורות, השאלה היא איך מעבר הסחורות הזה מתקיים. בין ישראל לעזה לדוגמה עוברים סחורות, רק לא כוסברה, או מה שהצבא מחליט שלא יעבור באותו שבוע / חודש. בגבול פתוח לא יהיה מכס על הסחורות והן יעברו באופן חופשי, כך גם זרימת השקעות. כך גם מבחינת אחריות לתשתיות. ישראל גם כך משקיעה כיום סכומי כסף גדולים יחסית בתשתיות תחבורה בשטחים (לפני כמה חודשים ביקרתי בהתנחלות הר ברכה והכביש המוביל להתנחלות הזו היה מרשים ביותר, עם תאורה טובה לכל אורכו). רק שכיום תשתיות התחבורה האלה מיועדות ליהודים בלבד.אני מוכן לא רק לקבל שמדינה דו לאומית היא "רעה ליהודים" אלא אפילו יותר מכך – גם סיום הכיבוש בצורה של שתי מדינות הוא "רע ליהודים". בדיוק כמו שסופה של ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית היה רע ללבנים (ואתה טועה אם אתה טוען שכולם היו שם באותו מצב). פשוט כי כיום יש מצב בו היהודים נהנים מזכויות יתר מפליגות בכל הנוגע למשאבים השונים בחלקת הארץ הזה ומזכויות בלעדיות כמעט בכל מה שנוגע לנגישות לכח פוליטי. אני לא חושב שטענתי שמדינה דו-לאומית תוביל למצב בו חיי היהודים ישתפרו, פשוט כי אנחנו חיים כרגע חיי עם-אדונים. אני חושב שצורת החיים הזו היא בראש ובראשונה לא-מוסרית וזו ההתנגדות העיקרית שלי אליה. צורת החיים הזו נסמכת על כך שזכויותיהם הבסיסיות של מיליוני אנשים אחרים נשללות באופן קבוע והם נידונים לחיי עוני. אני לא יכול להגיד לאזרח הישראלי למה "שווה לו להסכים" לפגיעה בזכויות היתר שלו מלבד טיעונים מוסריים. אם נחזור לדוגמת דרום ארצות הברית אז אתה צודק רק באופן חלקי ושטחי – אכן צבא פדרלי נשלח במספר מקרים מצומצם, כדי להכריח אוניברסטאות לקבל סטודנטים שחורים (וגם שאלת האזרחות היא לא מובנת מאליה, ולאזרחות ללא זכויות אין ערך). שינוי כמובן לא יכול להסתמך על זה. הצבא לא נשלח כדי להכריח בעלי מסעדות להתיר לשחורים לקבל שירות ליד הדלפק, או אוטובוסים לתת מקום ישיבה לשחורים. הוא גם לא יכול היה להכריח את הסטודנטים הלבנים לקבל את הסטודנטים השחורים. השינוי הזה התאפשר רק מתוך הבנה של הדרום שהמצב לא יכול להמשך כך. ההבנה הזו, כמובן, צמחה בחלקה מתוך קמפיין (שחלק ממנו היה השימוש בצבא פדרלי) שהסתמך על העקרונות המוסריים שאני – אם יותר לי לטעון – אוחז בהם עכשיו. שמצב בו נשללות זכויות מאוכלוסיה כל כך גדולה אסור לו להמשך. גם אם פרושו של דבר שאיכות חייו של הרוב הלבן תפגע.אני לא חושב ש-"שווה" לישראלי לקחת אחריות על מעשי מדינתו במובן הפשוט של רווח מיידי. כמו שאני הייתי שמח לא לקחת אחריות על זה שנסעתי 120 קמ"ש בכביש בו מותר לנסוע 90 או שמישהו אחר היה מעדיף לא לקחת אחריות על העובדים שהוא מעסיק. אני חושב שישראל צריכה לקחת אחריות על מה שנעשה בשטחים כי זה מה שנכון לעשות וכי זה מה שאנשים מבוגרים עושים – לוקחים אחריות על מעשיהם. כפי שכבר כתבתי – אי אפשר בבת אחת למחוק את 43 השנים האחרונות. מה שנוצר בשטחים הוא בין היתר יצירה שלנו (וגם של החברה הפלסטינית, כמובן). אנחנו צריכים לקחת עליה אחריות. וכן – זה אומר שאנחנו נצטרך להשתתף בתשלום מחיר שיקום הכלכלה הפלסטינית: הקמת כבישים, מפעלי טיהור מים, עידוד תעסוקה ומפעלים וכו'.יש קמפיין בינלאומי, שזוכה להצלחה מועטה מאוד, שנועד להפעיל לחץ על ישראל לגמור את הכיבוש. הקמפיין הזה מתבסס באמת על אותו ההגיון לפיו פעל הקמפיין של ארגוני זכויות האזרח בצפון ארה"ב כנגד ההפרדה של השחורים בדרום ארה"ב. הרעיון הוא ליצור מצב בו ישראל תשלם מחיר אמיתי, כבר בטווח הקצר, על הבחירה שלה לתחזק את הכיבוש ואת זכויות היתר של היהודים. אבל אני לא נמצא כאן כנציג של אגודי העובדים האיריים ואני לא הצבעתי בבחירות לפרלמנט השוודי. אני ישראלי ויהודי (ושותף לכיבוש מעצם כך), וכותב בעברית. הנימוקים שלי הם לא נימוקים של "אם נפסיק עם הכיבוש אז גיל סקוט הרון יופיע בישראל". הם נימוקים שאמורים להסביר לישראלים למה הדבר הנכון מוסרית לעשות הוא לקחת אחריות על מה שמדינת ישראל עשתה וממשיכה לעשות. +1לא שומעים! » מאסוקרטיה* · 2011-04-28 04:32:24
[...] מה שאמרתי על הליברלים באנגליה, וכפי שלמדתי אז – דברים נדירים הם נדירים. אז אני חושב שאמתין עם הניתוח על לפרסום תוצאות [...]לא שומעים! » מותה של מפלגה · 2011-05-02 00:58:39
[...] הוא מה שקרה בבריטניה: המפלגה הליברלית-דמוקרטית זכתה להצלחה נאה בבחירות האחרונות (אם כי לא חריגה כפי שרבים ציפו), והלכה [...]