צר לי, אבל הדיון הזה באמת לא מעורר בי חשק לסובלנות יתר. למילים יש משמעות. השקפה ותאוריה הן שתי מילים שונות, עם משמעויות שונות. תאוריה בנויה על סמך עדויות אמפיריות. לא, זה לא אומר שאי אפשר להפריך תאוריות, ואפילו כאלו שמבוססות היטב. למעשה, זה בדיוק אומר שאפשר להפריך תאוריות. לכן אפשר להגיד על תאוריה שהיא שגויה או לא (או, ליתר דיוק, שלא יודעים שהיא שגויה). השקפה אינה בנויה על בסיס עדויות. השקפה היא הנחת יסוד של בעל ההשקפה. לא ניתן להפריך השקפה, ומאותה סיבה גם לא ניתן לייחס ערך אמת כלשהו להשקפה.
התאוריה שלך שכל הערבים רוצחים היא תאוריה. אפשר לבחון אותה אל מול המציאות ולהכריע בסוגיה. ההשקפה שלך לפיה כל עם צריך לשלוט על עצמו היא השקפה, ואינה תלויה בעובדות. הדרך היחידה לשנות השקפה היא אם אפשר להכפיף אותה איכשהו להשקפה אחרת (למשל “משטר דמוקרטי הוא המשטר הטוב ביותר”) ואז להוכיח שיש סתירה ביניהן.
אגב, מכאן שאמנם אי אפשר להגיד על השקפה שהיא שגויה, אבל כן אפשר להגיד עליה שהיא לא עקבית.
אלון מ · 2010-07-14 01:44:44
לפני הכל, אני רוצה להדגיש, בניגוד למובן מדבריך ולדי ברור מדברי, שאין לי שום תיאוריה שגורסת שכל הערבים רוצחים. אני השתמשתי בתיאוריה היפותטית ואבסורדית זו על מנת לחדד נקודה. ציינתי בבירור שזו לא דעתי ואדגיש זאת שוב.
אני חושב שלא להגיד למישהו שחושב אחרת ומדבר בנימוס שהוא אהבל רק בגלל שאתה חושב שהוא טועה (גם אם הוא באמת טועה) לא דורש סובלנות יתרה, רק נימוס. אבל זו דעתי האישית וזהו אתרך וזכותך לדבר כפי שתרצה.
לגבי השקפה ותיאוריה, הפניתי אותך להגדרה מילונית שאומרת שחור על גבי לבן שתיאוריה משמעותה גם השקפה. זה לא במקרה.
ואיך השקפה אינה מבוססת על עדויות? על מהי מבוססת אם כך? על קול פנימי שאומר לך דברים? אתה נולד עימן? כשאדם משנה את השקפתו, זה במנותק מדברים שהוא היה עד להם? מדוע אדם משנה את השקפתו אם לא כתוצאה מעדויות שונות?
אכן למילים יש משמעות. וגם קיים המושג מילים נרדפות. מילים שמשמעותן זהה. ויש מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת כתלות של הקונטקסט.
ונכון שהקונטקס שבו עושים שימוש במילה השקפה שונה בדר”כ מהקונטקסט בו עושים שימוש במילה תיאוריה. אך ברמה המהותית הן זהות.
אדם בעל השקפה מסויימת, פיתח את אותה השקפה במהלך חייו לאור עדויות שונות שהיה עד להן (מה שלמד מהמשפחה, ביה”ס, תקשורת, קשרים אירעיים, נוכחותו באירועים).
המילה השקפה, מקורה במשקפיים, כלומר הפריזמה שדרכה אתה מסתכל המציאות. תיאוריה, מבוססת כלל שתהיה, היא אותו הדבר מבחינה מהותית. דרך להשקיף על המציאות.
וגם תיאוריות יכולות לא קונסיסטנטיות. רובן ככולן אינן קונסיסטנטיות לחלוטין. גם תורת היחסות אינה קונסיסטנטית לגמרי וגם עכשיו מחפשים דרכים לאיחודה עם תורת הקוונטים לכדי תיאוריה קונסיסטנטית.
במיוחד במדעי החברה (אך באותה מידה של תקפות במדעים המדוייקים) תיאוריות מייצגות השקפות שונות. ועובדה היא שלכל תיאוריה יקומו מקטרגים שיטענו כי התיאוריה שגויה ולעומתם יקומו מסנגרים שיתמכו בה. מה ההבדל בין המקטרגים והמסנגרים? ההשקפה שלהם. אלו, השקפתם אינה מתיישבת עם התיאוריה ואלו השקפתם מתיישבת עימה. כל צד יביא עימו אוסף עדויות כתימוכין בגישתו. לא תוכל להכריע מבחינה רציונלית טהורה איזו תיאוריה, אם בכלל, עדיפה, בעיקר משום חוסר הקונסיסטנטיות המובנה שלהן. אם הן היו קונסיסטנטיות, הן לא היו תיאוריות. את ההחלטה איזו מהתיאוריות אתה מקבל אתה מבצע על פי השקפתך שלך. כלומר, זו שהשקפתה מתיישבת עם השקפתך.
הכשל הלוגי הבסיסי שלך, לדעתי, הוא שאתה מבדיל בין תיאוריה שגובשה בתהליך מדעי מלא ביקורת של עמיתים וכו' לעומת השקפה של אדם לאור ההיסטוריה האישית שלו וחוויותיו. ההבדל בין השניים הוא כמותי בעיקרו (כמות העדויות) ואיכותי במקצתו (הביקורת והתהליך עוזרים לזיהוי כשלים אפשריים וממשיים). בסופו של דבר גם החוקר מושפע מעדויות מסויימות כמו אדם רגיל. גם הוא אינו מתייחס לעדויות אחרות שקיימות, אם מחוסר דעת, אם מחוסר יכולת ואם במתכוון.
ברמה המהותית, תיאוריה הינה השקפה לכל דבר ועיקר. לרוב השקפה מוצקה ונתמכת אך עדיין השקפה.
אוקיי, באמת שלא מעניין אותי הדיון הסמנטי. “השקפת עולם” ובוודאי ש”השקפת עולם ימנית” (או “אידאולוגיה”, אם תעדיף) היא תורת מוסר, וככזו אינה תלויה כלל בעדויות מן העולם אלא בחברות. יתכן מאוד שהתפתחותה של תורת מוסר נובע מתוך הסתכלות בעולם, אבל אז היא מניחה איזושהי תורת מוסר עליונה (למשל, תועלתנות). בכל אופן, אין מקום לקבוע שאידאולוגיה כלשהי היא שגויה (למרות שאפשר לטעון שאידאולוגיה מבוססת על הסברים שגויים של העולם – למשל מרקסיזם – אבל במקרה זה הביקורת היא על המדיניות שהאידאולוגיה מכתיבה, לא על עצם המטרה העליונה של האידאולוגיה).
וכל הדיון הזה לא משנה כלל (ומעייף מאוד, כי יש לי גם עיסוקים אחרים, בסופו של דבר), כי אתה הרי שאלת אותי איזו טענה אני שולל, ואני עניתי שאני, ופחות או יותר כל אקדמאי שאני מכיר, שולל את הטענה ש”מרצים מתייחסים להשקפת העולם הימנית” כאל השקפה שגויה.
נזכרתי בדוגמא לחוקרים שכן התייחסו, בצורה מסויימת, להשקפת עולם ימנית כ”שגויה”. אני חושב שהם דוגמא טובה דווקא בגלל שהם היוצאים מהכלל שמוכיחים את הכלל.
בכנס שהשתתפתי בו לפני זמן מה זוג חוקרים הציג מחקר שעסק במדידת אפקט “למידה” אצל ראשי ממשלה בישראל. הם הראו איך סדרה של ראשי ממשלה בישראל הגיעו למשרה כשהם סקפטיים לגבי תהליך השלום, אבל במהלך כהונתם החלו לקבל הנחות יסוד מסויימות ולפעול בכיוון קידום תהליך השלום. החריג היחיד שמצאו היה נתניהו, לגביו אמרו שהוא “לא תלמיד טוב” או אמירה דומה.
גם אם נתעלם מהעובדות בשטח שמראות שחרף כל אותם ראשי ממשלה ש”למדו”, תהליך השלום לא בדיוק התקדם לשום מקום, הבעיה העיקרית במחקר הזה, וזו שכל הנוכחים קפצו עליה באופן מיידי, היא בדיוק הגדרת ה”למידה” כתהליך שמהותו “הפיכה לשמאלני”, וכשלון בלמידה נמדד בכך שהתלמיד הכושל נשאר ימני בעמדותיו. כל מי שהגיב למצגת הזו הצביע על הכשל המהותי הזה במחקר – רבים מהדוברים הללו בעצמם שמאלנים לא קטנים – ושני החוקרים נכתשו עד דק.
אני מקווה שהדוגמא הזו מראה עד כמה ההשערה שלך לגבי איך רוב המרצים (השמאלניים) רואים את בעלי השקפות העולם הימניות, היא נטולת יסוד.
תגובות (המשך)
דובי · 2010-07-13 23:33:58
צר לי, אבל הדיון הזה באמת לא מעורר בי חשק לסובלנות יתר. למילים יש משמעות. השקפה ותאוריה הן שתי מילים שונות, עם משמעויות שונות. תאוריה בנויה על סמך עדויות אמפיריות. לא, זה לא אומר שאי אפשר להפריך תאוריות, ואפילו כאלו שמבוססות היטב. למעשה, זה בדיוק אומר שאפשר להפריך תאוריות. לכן אפשר להגיד על תאוריה שהיא שגויה או לא (או, ליתר דיוק, שלא יודעים שהיא שגויה). השקפה אינה בנויה על בסיס עדויות. השקפה היא הנחת יסוד של בעל ההשקפה. לא ניתן להפריך השקפה, ומאותה סיבה גם לא ניתן לייחס ערך אמת כלשהו להשקפה. התאוריה שלך שכל הערבים רוצחים היא תאוריה. אפשר לבחון אותה אל מול המציאות ולהכריע בסוגיה. ההשקפה שלך לפיה כל עם צריך לשלוט על עצמו היא השקפה, ואינה תלויה בעובדות. הדרך היחידה לשנות השקפה היא אם אפשר להכפיף אותה איכשהו להשקפה אחרת (למשל “משטר דמוקרטי הוא המשטר הטוב ביותר”) ואז להוכיח שיש סתירה ביניהן. אגב, מכאן שאמנם אי אפשר להגיד על השקפה שהיא שגויה, אבל כן אפשר להגיד עליה שהיא לא עקבית.אלון מ · 2010-07-14 01:44:44
לפני הכל, אני רוצה להדגיש, בניגוד למובן מדבריך ולדי ברור מדברי, שאין לי שום תיאוריה שגורסת שכל הערבים רוצחים. אני השתמשתי בתיאוריה היפותטית ואבסורדית זו על מנת לחדד נקודה. ציינתי בבירור שזו לא דעתי ואדגיש זאת שוב.אני חושב שלא להגיד למישהו שחושב אחרת ומדבר בנימוס שהוא אהבל רק בגלל שאתה חושב שהוא טועה (גם אם הוא באמת טועה) לא דורש סובלנות יתרה, רק נימוס. אבל זו דעתי האישית וזהו אתרך וזכותך לדבר כפי שתרצה.
לגבי השקפה ותיאוריה, הפניתי אותך להגדרה מילונית שאומרת שחור על גבי לבן שתיאוריה משמעותה גם השקפה. זה לא במקרה.
ואיך השקפה אינה מבוססת על עדויות? על מהי מבוססת אם כך? על קול פנימי שאומר לך דברים? אתה נולד עימן? כשאדם משנה את השקפתו, זה במנותק מדברים שהוא היה עד להם? מדוע אדם משנה את השקפתו אם לא כתוצאה מעדויות שונות?
אכן למילים יש משמעות. וגם קיים המושג מילים נרדפות. מילים שמשמעותן זהה. ויש מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת כתלות של הקונטקסט. ונכון שהקונטקס שבו עושים שימוש במילה השקפה שונה בדר”כ מהקונטקסט בו עושים שימוש במילה תיאוריה. אך ברמה המהותית הן זהות.
אדם בעל השקפה מסויימת, פיתח את אותה השקפה במהלך חייו לאור עדויות שונות שהיה עד להן (מה שלמד מהמשפחה, ביה”ס, תקשורת, קשרים אירעיים, נוכחותו באירועים).
המילה השקפה, מקורה במשקפיים, כלומר הפריזמה שדרכה אתה מסתכל המציאות. תיאוריה, מבוססת כלל שתהיה, היא אותו הדבר מבחינה מהותית. דרך להשקיף על המציאות.
וגם תיאוריות יכולות לא קונסיסטנטיות. רובן ככולן אינן קונסיסטנטיות לחלוטין. גם תורת היחסות אינה קונסיסטנטית לגמרי וגם עכשיו מחפשים דרכים לאיחודה עם תורת הקוונטים לכדי תיאוריה קונסיסטנטית.
במיוחד במדעי החברה (אך באותה מידה של תקפות במדעים המדוייקים) תיאוריות מייצגות השקפות שונות. ועובדה היא שלכל תיאוריה יקומו מקטרגים שיטענו כי התיאוריה שגויה ולעומתם יקומו מסנגרים שיתמכו בה. מה ההבדל בין המקטרגים והמסנגרים? ההשקפה שלהם. אלו, השקפתם אינה מתיישבת עם התיאוריה ואלו השקפתם מתיישבת עימה. כל צד יביא עימו אוסף עדויות כתימוכין בגישתו. לא תוכל להכריע מבחינה רציונלית טהורה איזו תיאוריה, אם בכלל, עדיפה, בעיקר משום חוסר הקונסיסטנטיות המובנה שלהן. אם הן היו קונסיסטנטיות, הן לא היו תיאוריות. את ההחלטה איזו מהתיאוריות אתה מקבל אתה מבצע על פי השקפתך שלך. כלומר, זו שהשקפתה מתיישבת עם השקפתך.
הכשל הלוגי הבסיסי שלך, לדעתי, הוא שאתה מבדיל בין תיאוריה שגובשה בתהליך מדעי מלא ביקורת של עמיתים וכו' לעומת השקפה של אדם לאור ההיסטוריה האישית שלו וחוויותיו. ההבדל בין השניים הוא כמותי בעיקרו (כמות העדויות) ואיכותי במקצתו (הביקורת והתהליך עוזרים לזיהוי כשלים אפשריים וממשיים). בסופו של דבר גם החוקר מושפע מעדויות מסויימות כמו אדם רגיל. גם הוא אינו מתייחס לעדויות אחרות שקיימות, אם מחוסר דעת, אם מחוסר יכולת ואם במתכוון. ברמה המהותית, תיאוריה הינה השקפה לכל דבר ועיקר. לרוב השקפה מוצקה ונתמכת אך עדיין השקפה.
דובי · 2010-07-14 12:59:53
אוקיי, באמת שלא מעניין אותי הדיון הסמנטי. “השקפת עולם” ובוודאי ש”השקפת עולם ימנית” (או “אידאולוגיה”, אם תעדיף) היא תורת מוסר, וככזו אינה תלויה כלל בעדויות מן העולם אלא בחברות. יתכן מאוד שהתפתחותה של תורת מוסר נובע מתוך הסתכלות בעולם, אבל אז היא מניחה איזושהי תורת מוסר עליונה (למשל, תועלתנות). בכל אופן, אין מקום לקבוע שאידאולוגיה כלשהי היא שגויה (למרות שאפשר לטעון שאידאולוגיה מבוססת על הסברים שגויים של העולם – למשל מרקסיזם – אבל במקרה זה הביקורת היא על המדיניות שהאידאולוגיה מכתיבה, לא על עצם המטרה העליונה של האידאולוגיה).וכל הדיון הזה לא משנה כלל (ומעייף מאוד, כי יש לי גם עיסוקים אחרים, בסופו של דבר), כי אתה הרי שאלת אותי איזו טענה אני שולל, ואני עניתי שאני, ופחות או יותר כל אקדמאי שאני מכיר, שולל את הטענה ש”מרצים מתייחסים להשקפת העולם הימנית” כאל השקפה שגויה.
דובי · 2010-07-15 23:44:46
נזכרתי בדוגמא לחוקרים שכן התייחסו, בצורה מסויימת, להשקפת עולם ימנית כ”שגויה”. אני חושב שהם דוגמא טובה דווקא בגלל שהם היוצאים מהכלל שמוכיחים את הכלל. בכנס שהשתתפתי בו לפני זמן מה זוג חוקרים הציג מחקר שעסק במדידת אפקט “למידה” אצל ראשי ממשלה בישראל. הם הראו איך סדרה של ראשי ממשלה בישראל הגיעו למשרה כשהם סקפטיים לגבי תהליך השלום, אבל במהלך כהונתם החלו לקבל הנחות יסוד מסויימות ולפעול בכיוון קידום תהליך השלום. החריג היחיד שמצאו היה נתניהו, לגביו אמרו שהוא “לא תלמיד טוב” או אמירה דומה. גם אם נתעלם מהעובדות בשטח שמראות שחרף כל אותם ראשי ממשלה ש”למדו”, תהליך השלום לא בדיוק התקדם לשום מקום, הבעיה העיקרית במחקר הזה, וזו שכל הנוכחים קפצו עליה באופן מיידי, היא בדיוק הגדרת ה”למידה” כתהליך שמהותו “הפיכה לשמאלני”, וכשלון בלמידה נמדד בכך שהתלמיד הכושל נשאר ימני בעמדותיו. כל מי שהגיב למצגת הזו הצביע על הכשל המהותי הזה במחקר – רבים מהדוברים הללו בעצמם שמאלנים לא קטנים – ושני החוקרים נכתשו עד דק. אני מקווה שהדוגמא הזו מראה עד כמה ההשערה שלך לגבי איך רוב המרצים (השמאלניים) רואים את בעלי השקפות העולם הימניות, היא נטולת יסוד.