הבעיה שלי עם השיטה הנהוגה בישראל איננה העובדה שפוליטיקאים נתונים להשפעת שיקולים מפלגתיים, אלא היעדרם המוחלט של שיקולים אחרים המהוים להם משקל נגד. אין פסול בכך שהמפלגה אחראית להצגת המועמדים, הבעיה שלי היא בחוסר היכולת של השיטה הישראלית לכפות על אותם מועמדים אחריות מול הציבור.
כפי שציינתם, גם בשיטה הבריטית וגם באמריקאית נבחרי הציבור חייבים רבות לזיהויים המפלגתי. אבל, וזה אבל גדול, ההבטחות לציבור הבוחרים הישיר שלהם עומדות למבחן. קשה לי להאמין (תקנו אותי עם אני טועה) שמועמד אמריקאי המצהיר על עמדה ברורה בנושא פוליטי – נניח, בנושא ההפלות – לא יחשוב פעם ופעמיים לפני שיצביע בקונגרס בעד העמדה המנוגדת. אני מעריך שאותם 80-90 אחוזי בחירה מחודשת בארצות הברית משקפות עמידה, ולו מסויימת, בהבטחות לבוחר.
אצלנו, מיותר לציין, זה לא עובד ככה. אם אחזור לדוגמא האהובה עלי, יש רוב ברור בקרב המצביעים של כל מפלגות השלטון להפסקת האפליה בנוגע לציבור החרדי. אני משוכנע שראשי כל המפלגות הללו, לדורותיהם, אינם מרוצים מהמצב. ועדיין, הוא נמשך. אם זו לא אינדיקציה לבעיה מערכתית, אני מתקשה להבין מה כן.
ראשית, רציתי לציין כמה אני נהנה מהדיון הזה, ומעריך את ההשקעה שלך בו.
שנית, אני באמת ממליץ לקרוא את ה”restatement” של המודל הזה שהשניים כתבו ב-2009 – בין השאר, נראה לי שתמצא שם כמה נקודות שתומכות דווקא בגישה שלך, למרות שבסופו של דבר, הם לא עוסקים ממש בדיון שאנחנו מנהלים כאן אלא מצביעים על נושאים למחקר בתחום.
עכשיו לענייננו: דווקא כאשר שיטת הבחירות מעמידה שני מועמדים זה מול זה, הנטייה היא להידמות מלאה של המועמדים, במעין “מרוץ למרכז”. כשזה לא קורה, כלומר כשהקולות לא מרוכזים במרכז אלא נוטים לאחד הצדדים, מה שקורה הוא שמעשית אין תחרות – כך נוצרים “מחוזות בטוחים” שהמפלגות יודעות שהן תנצחנה בהן לא משנה מה. במחוזות הללו, באופן צפוי, יש אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד.
אני לא אומר שאין השפעה לשיטה: שיטת המשטר בארה”ב נותנת הרבה יותר כוח למועמד הבודד מול המפלגה שלו, ולכן יש הרבה יותר משמעות לאישיות ולהיסטוריית ההצבעה של המועמד בנושאים קריטיים לאלקטורט שלו בהגיעו לבחירות. שיטת המשטר הפרלמנטרית בבריטניה וקנדה, לעומת זאת, אומרת שגם כאשר הבחירות הן “אישיות”, בעצם הן מפלגתיות. כך קורה שמועמדים עם רקורד מוכח של שחיתות עדיין מנצחים באזורים שלהם, משום שאלו אזורים בעלי העדפה מפלגתית ברורה. כך קרה, למשל, בקוויבק בבחירות האחרונות שגל התמיכה ב-NDP הביא לכך שמועמדים לא מוכרים בעליל נבחרו בכל רחבי המחוז, כולל מקרה אחד שזכה לפרסום של מועמדת באזור בחירה דובר צרפתית שלא יודעת צרפתית, שלא ביקרה אף פעם במחוז הבחירה שלה, שיצאה לחופשה בחו”ל במהלך הקמפיין, שעבדה עד לבחירות כברמנית במונטריאול ושלמעשה לא באמת ידעה למקם את מחוז הבחירה שלה על המפה – שזכתה. למה? כי המפלגה שלה הפכה ליקירת הקוויבקים.
ההסבר שלך לגבי הקואליציה לא ברור לי, משתי סיבות: א. למה מפלגה חדשה חייבת להכנס לקואליציה שהיא יודעת שתכשיל אותה? וחשוב מכך – ב. – למה מפלגה חדשה לא יכולה לזכות מההתחלה בהצלחה גדולה מספיק, כך שהיא תעמוד בראש הקואליציה? התשובה היא כמובן שרוב המצביעים מצביעים למפלגה שהם “רגילים” להצביע לה, וכל סטייה מכך קשה להם מאוד. אבל אותו הדבר נכון גם עבור הצבעה אישית. ההבדל המרכזי בין שיטה רובנית לשיטה יחסית, בהקשר הזה, הוא בכך שבשיטה רובנית שינוי בשוליים של הבוחרים (מעבר של אחוזים בודדים ממפלגה א' למפלגה ב') יכול להתרגם לשינוי אדיר בחלוקת המושבים. בשיטה היחסית, שינוי שולי אצל המצביעים יתבטא בשינוי שולי בחלוקת המושבים.
בסופו של דבר, השאלה שצריך לשאול היא מה משמעות ההצבעה למועמד השני – בשיטה הפרלמנטרית, אם אני לא תומך במועמד המפלגה המועדפת עלי, אני שולח את כל המפלגה שלי לאופוזיציה. בשיטה הנשיאותית, לא בהכרח. אז השגנו מטרה אחת. אבל פגענו במטרה העליונה שלנו – המשילות. בשיטה הנשיאותית, הרבה יותר קשה לממשלה לתפקד בגלל הניתוק שלה מהרשות המחוקקת.
ועוד דבר אחד – אם המועמד השמרן שלך לא הצביע כפי שהיית רוצה שיצביע – מה החלופה שלך? להצביע למועמד הליברלי? אותו דבר בישראל – אם מרצ לא עשו בדיוק מה שרצית שהם יעשו, איזו חלופה כבר יש לך?
[...] מה שיציל את ישראל מעצמה – אולי זו וריאציה על הגישה ששיטת בחירות חדשה תציל את ישראל מעצמה – כאילו בגלל שבחוק יהיה כתוב שישראל תשמור על זכויות [...]
תגובות (המשך)
שגיא · 2012-01-22 13:44:57
יריב, אורי,הבעיה שלי עם השיטה הנהוגה בישראל איננה העובדה שפוליטיקאים נתונים להשפעת שיקולים מפלגתיים, אלא היעדרם המוחלט של שיקולים אחרים המהוים להם משקל נגד. אין פסול בכך שהמפלגה אחראית להצגת המועמדים, הבעיה שלי היא בחוסר היכולת של השיטה הישראלית לכפות על אותם מועמדים אחריות מול הציבור.
כפי שציינתם, גם בשיטה הבריטית וגם באמריקאית נבחרי הציבור חייבים רבות לזיהויים המפלגתי. אבל, וזה אבל גדול, ההבטחות לציבור הבוחרים הישיר שלהם עומדות למבחן. קשה לי להאמין (תקנו אותי עם אני טועה) שמועמד אמריקאי המצהיר על עמדה ברורה בנושא פוליטי – נניח, בנושא ההפלות – לא יחשוב פעם ופעמיים לפני שיצביע בקונגרס בעד העמדה המנוגדת. אני מעריך שאותם 80-90 אחוזי בחירה מחודשת בארצות הברית משקפות עמידה, ולו מסויימת, בהבטחות לבוחר.
אצלנו, מיותר לציין, זה לא עובד ככה. אם אחזור לדוגמא האהובה עלי, יש רוב ברור בקרב המצביעים של כל מפלגות השלטון להפסקת האפליה בנוגע לציבור החרדי. אני משוכנע שראשי כל המפלגות הללו, לדורותיהם, אינם מרוצים מהמצב. ועדיין, הוא נמשך. אם זו לא אינדיקציה לבעיה מערכתית, אני מתקשה להבין מה כן.
דובי · 2012-01-22 14:47:01
שגיא,ראשית, רציתי לציין כמה אני נהנה מהדיון הזה, ומעריך את ההשקעה שלך בו. שנית, אני באמת ממליץ לקרוא את ה”restatement” של המודל הזה שהשניים כתבו ב-2009 – בין השאר, נראה לי שתמצא שם כמה נקודות שתומכות דווקא בגישה שלך, למרות שבסופו של דבר, הם לא עוסקים ממש בדיון שאנחנו מנהלים כאן אלא מצביעים על נושאים למחקר בתחום.
עכשיו לענייננו: דווקא כאשר שיטת הבחירות מעמידה שני מועמדים זה מול זה, הנטייה היא להידמות מלאה של המועמדים, במעין “מרוץ למרכז”. כשזה לא קורה, כלומר כשהקולות לא מרוכזים במרכז אלא נוטים לאחד הצדדים, מה שקורה הוא שמעשית אין תחרות – כך נוצרים “מחוזות בטוחים” שהמפלגות יודעות שהן תנצחנה בהן לא משנה מה. במחוזות הללו, באופן צפוי, יש אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד. אני לא אומר שאין השפעה לשיטה: שיטת המשטר בארה”ב נותנת הרבה יותר כוח למועמד הבודד מול המפלגה שלו, ולכן יש הרבה יותר משמעות לאישיות ולהיסטוריית ההצבעה של המועמד בנושאים קריטיים לאלקטורט שלו בהגיעו לבחירות. שיטת המשטר הפרלמנטרית בבריטניה וקנדה, לעומת זאת, אומרת שגם כאשר הבחירות הן “אישיות”, בעצם הן מפלגתיות. כך קורה שמועמדים עם רקורד מוכח של שחיתות עדיין מנצחים באזורים שלהם, משום שאלו אזורים בעלי העדפה מפלגתית ברורה. כך קרה, למשל, בקוויבק בבחירות האחרונות שגל התמיכה ב-NDP הביא לכך שמועמדים לא מוכרים בעליל נבחרו בכל רחבי המחוז, כולל מקרה אחד שזכה לפרסום של מועמדת באזור בחירה דובר צרפתית שלא יודעת צרפתית, שלא ביקרה אף פעם במחוז הבחירה שלה, שיצאה לחופשה בחו”ל במהלך הקמפיין, שעבדה עד לבחירות כברמנית במונטריאול ושלמעשה לא באמת ידעה למקם את מחוז הבחירה שלה על המפה – שזכתה. למה? כי המפלגה שלה הפכה ליקירת הקוויבקים.
ההסבר שלך לגבי הקואליציה לא ברור לי, משתי סיבות: א. למה מפלגה חדשה חייבת להכנס לקואליציה שהיא יודעת שתכשיל אותה? וחשוב מכך – ב. – למה מפלגה חדשה לא יכולה לזכות מההתחלה בהצלחה גדולה מספיק, כך שהיא תעמוד בראש הקואליציה? התשובה היא כמובן שרוב המצביעים מצביעים למפלגה שהם “רגילים” להצביע לה, וכל סטייה מכך קשה להם מאוד. אבל אותו הדבר נכון גם עבור הצבעה אישית. ההבדל המרכזי בין שיטה רובנית לשיטה יחסית, בהקשר הזה, הוא בכך שבשיטה רובנית שינוי בשוליים של הבוחרים (מעבר של אחוזים בודדים ממפלגה א' למפלגה ב') יכול להתרגם לשינוי אדיר בחלוקת המושבים. בשיטה היחסית, שינוי שולי אצל המצביעים יתבטא בשינוי שולי בחלוקת המושבים.
בסופו של דבר, השאלה שצריך לשאול היא מה משמעות ההצבעה למועמד השני – בשיטה הפרלמנטרית, אם אני לא תומך במועמד המפלגה המועדפת עלי, אני שולח את כל המפלגה שלי לאופוזיציה. בשיטה הנשיאותית, לא בהכרח. אז השגנו מטרה אחת. אבל פגענו במטרה העליונה שלנו – המשילות. בשיטה הנשיאותית, הרבה יותר קשה לממשלה לתפקד בגלל הניתוק שלה מהרשות המחוקקת.
דובי · 2012-01-22 14:49:06
ועוד דבר אחד – אם המועמד השמרן שלך לא הצביע כפי שהיית רוצה שיצביע – מה החלופה שלך? להצביע למועמד הליברלי? אותו דבר בישראל – אם מרצ לא עשו בדיוק מה שרצית שהם יעשו, איזו חלופה כבר יש לך?לא שומעים! » הצעת חוק יסוד: החוקה · 2012-01-27 20:47:46
[...] מה שיציל את ישראל מעצמה – אולי זו וריאציה על הגישה ששיטת בחירות חדשה תציל את ישראל מעצמה – כאילו בגלל שבחוק יהיה כתוב שישראל תשמור על זכויות [...]תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » השבט השקוף, או מה באמת יש לי נגד ישראלים להצלת הדמוקרטיה · 2012-02-01 07:09:42
[...] קשה לקבל את התשובה הזו כפשוטה, כפי שהעיר דובי, המפלגה שזוכה לייצוג המנופח ביותר בממשלה הנוכחית היא [...]לא שומעים! » נייר עמדה: חיזוק שיטת המשטר · 2012-04-11 19:52:03
[...] הגיע הזמן לעסוק בדברים שאני מבין בהם. ביקרתי בעבר כל מיני הצעות לשינוי שיטת המשטר, והגיע הזמן להניח על [...]לא שומעים! » זה לא יכול להיות אחרת · 2013-04-01 18:58:05
[...] הבלוג יודעים שאני לא מחסידי שינוי שיטת הממשל, בלשון המעטה. אבל אל מול מתקפה מתמשכת של הצעות ושיטות — מתקפה [...]לא שומעים! » מהומה רבה · 2013-05-03 03:57:56
[...] אפס שינוי מהותי לעומת המצב שקדם לו, והוא הרבה יותר טוב מחלק מההצעות שעלו בשנים האחרונות – הצעות שרצו שהצעת אי אמון [...]