אני ירושלמית. אני עם שלל דעות שמאל, אבל אני בעיקר פמיניסטית.
וכמי שגרה בעיר הזאת, אפילו שהיא לא טרנס, לא מקועקעת ובאופן כללי נוטה להתמזג עם קירות, קשה לי לחשוב על חמישה “מרחבים ציבוריים” בהם אני יכולה להסתובב עם גופיה לבדי בלי לחטוף שלל הערות ומבטים. פעם אחת, באמצע רחוב יפו, זה גם הסתיים בתקיפה פיזית (ודווקא כשלא לבשתי גופיה. הייתי רוצה לעזור לכם להוכיח נקודה, אבל אני סתם נראית חילונית). שלא לדבר על מה שקורה אם אני בטעות יוצרת קשר עין עם מישהו ליותר משנייה.
יש שאלות נוספות לגבי “התאמת לבוש למקום אליו את הולכת”, “כיבוד המקום שאת מגיעה אליו” ו”שטחים ציבוריים” בעיר בה אני חיה, או שכותבי חצי מההערות כאן באמת צריכים תזכורת לגבי במה כרוכה הסתובבות בעיר כשאת בחורה, בלי קשר למוצאך?
מה שבאמת הייתי רוצה זה לשבת עם הבחורות שביקשו זאת, ולדבר איתן ישירות ולשמוע מהן היכן ניתן להתפשר מכל צד. אם כבר סולידריות פמיניסטית, זה מה שהולך כאן לאיבוד: הסוגיה הזאת של עור חשוף ומבט ציבורי, מסתבר, היא לא של השמאל. היא שלנו, של הפמיניסטים.
חנה בית-הלחמי – ברוכה הבאה. שמח לראותך כאן. אם את כבר פה ומשבחת את כתיבתי הפמיניסטית, אפשר לנצל את ההזדמנות ולבקש התנצלות על ההערה שבסוף הרשומה הזו – http://www.notes.co.il/hanna/63925.asp ?
תודה.
(לכל שאר המגיבים – תודה על הדיון המעניין. אני צריך עוד להרהר קצת על חלק מהדברים שנאמרו כאן. אולי יבוא פוסט המשך בקרוב).
איפשהו במהלך הפוסטים כאן, אצל נעמה כרמי ויוסי גורביץ' (ובטוויטר, ובאופן כללי) נתקלתי בתגובות שטענו שהיות והבקשה מגיעה מהערביות (ולא מהערבים) היא מעניקה לה לגיטימציה. העניין הזה לא לגמרי מובן לי. העובדה שטענה/דרישה/בקשה כלשהי מגיעה מקבוצה נשית לא מגנה לה הגנה מביקורת (פמיניסטית או אחרת). העובדה שייתכן והנשים הערביות בוחרות ללבוש חיג'אב או בורקה או סתם שמלה מקסי, לא אומרת שאני אמורה לקבל את זה שבשם הערכים שהן מאמינות בהן אני אמורה לשנות ממנהגי.
דובי, יש והיו עוררין לגביך, לא לגבי האתר לצערי.
לאורך שנים, זה הרושם שנוצר ואלו האנשים והדיונים שהוא משך אליו. בדקתי עם הייתי לבד בהרגשה הזו, שהרחיקה אותי משם – הסתבר לאורך השנים שלא.
ככותבת לכותב – גם המבקר אינו חסין מביקורת.
בכל מקרה זה off topic לדיון הזה. תוחמא מכך שכל עבודת העיצוב האדירה של מיברג הסתכמה ב- take off על הלוגו של האייל...
דורית · 2010-07-25 07:10:20
שלום
אני פעילה מרכזית במאבק בשייח ג'ראח.אני כותבת כאן מתוך תחושת עלבון אישית. מרבית חיי כמו חייהן של פעילים ופעילות אחרות מוקדשים כעת למאבק בשייח ג'ארח, והנה נדמה שבאיבחת מקלדת ניתן לבטל עבודה שאנחנו עמלות עליה ימים ולילות. כמובן שניהול המאבק רחוק מלהיות מושלם וביקורת היא קריטית , אלא שהביקורת הספציפית הזאת בעיני היא שטחית ונובעת מחוסר היכרות אני אתייחס למספר נקודות
1. יש לי פרספקיטבה של מספר שנים בתור פעילה והיכרות עם רבים מאירגוני השמאל בארץ . מתוך הפרספקטיבה הזאת אני יכולה לומר שהמאבק בשייח ג'ארח יוצא דופן בהובלה הנשית שלו. מההפגנות עצמן שבהן שרה בנינגה היא הקול הבולט במגפונים ,דרך הועדה המשותפת עם הפלסטינים שמרבית היושבות בה מהצד הישראלי הן פעילות, ועד לכל מנגנוני קבלת ההחלטות האחרים , נשים מובילות. יתרה מזאת הנשים שבחזית המאבק בשייח ג'ארח רובן ככולן בעלות תודעה פמינסטית עמוקה
2.המאבק שאנחנו מנהלים בשייח ג'ארח הוא מאבק משותף. במאבק משותף יש ויתורים משני הצדדים. בעבר הדגשנו את עוצמת הקרבה שנדרשת מהפלסטינים כדי לעבוד איתנו, הפעם חשוב לי להתייחס לצד שלנו. אכן בעבודה המשותפת אנחנו נאלצות לפעמים להקריב עקרונות שאנחנו מאמינות בהן. במאבק משותף אין טהרנות. מאידך כן חשוב לנו להבין את הגבולות שלנו ,להבין על מה אנחנו מוכנות לוותר ועל מה לא, ובשיח הפנימי שלנו לחזק את הבסיס שלנו כקבוצה פמיניסטית. שיח בנושאים האלו מתקיים כל הזמן ועכשיו לאור גדילת מספר הפעילים אנחנו עובדת כדי להרחיב אותו למעגלים הרחבים יותר.
3. הטענה שלמרבית אירגוני השמאל שפעלו או פעלים בשטחים אין אג'נדה ברורה או הם נמנעים במובהק מלהתעסק בדיכוי של הנשים הפלסטניות היא ככל הנראה נכונה. ההרגשה שלי היא שהמצב במאבק בשייח ג'ארח שונה ,קיימים נסיונות אומנם ראשוניים לפתח אג'דנה כזאת. הפתח לתקווה כאן הוא שזה מאבק משותף שכרוך אומנם בויתורים אך מאידך מתקיימת בו גם השפעה הדדית. אני יכולה להגיד שבמקרה על שייח ג'ארח השינויים האלה מתחילים לקרות, אומנם בקצב איטי מאוד אבל הם רק הולכים להתעצם. לדוגמא אנחנו הולכים ככל הנראה להשתתף במצעד הגאווה תחת הסמל של שייח ג'ראח. המאבק המשותף חושף את החברה הפלסטינית: נשים ,גברים, נוער, וילדים להשפעות חדשות, ובהתאמה אם דברים נעשים ברגישות הפתיחות מצדם עולה.
4. ספציפית לגבי סוגיית הלבוש. אחת המוטבציות העקריות אכן הייתה פנייה מכיוון הנשים הפלסטניות. אני אגיד זאת בצורה הכי ברורה היסוד לבקשה הזאת הוא דיכוי מופנם , ואף על פי כן אנחנו הפעילות ישראליות בחרנו לקבל אותה. המאבק בשיייח ג'ארח יוצר סיטואציה של חיכוך אינטנסבי בין חברה מסורתית לקבוצת פעילים בעלת ערכים ליברליים. התוצאה בפועל היא תיהום של אנטגוניזם שנפער אצל נשות שייח ג'ארח שמופנה כלפי המאבק עצמו. ואכן יש מספר נשים בשכונה שכבר הודיעו שהן מדירות רגליהן מההפגנות. בעיננו לא ראוי לחגוג את החופש שלנו בהפגנה בזמן שאותן נשים ספונות בביתיהן( אם יש להן כזה). אחד העקרונות של האג'נדה הפמיניסטית שלנו היא להביא למקסימום את המוערבות הפוליטית של השותפות הפלסטניות שלנו.
5.כדי שאישה תוכל להשתחרר היא צריכה חדר משלה. לנשות שייח ג'ארח אין חדר כי אין להן בית. הנקודה כאן היא שאי אפשר להוציא בשום פנים ואופן את הכיבוש ממשוואת הדיכוי של נשים פלסטניות.הטענה קודם נלחם בכיבוש ואחר בדיכוי של הנשים היא לא נכונה , כי הכיבוש הוא נדבך מרכזי בדיכוי שלהן. המהלך ההגיוני בעיני הוא לגייס אותם למלחמה משותפת בדיכוי החיצוני שתעצים אותם מספיק כדי שיוכלו להילחם בדיכוי מהבית .
6.בהקשר של סוגיית הלבוש עלו מספר הערות על המרחב הציבורי כשהמרכזית שבהן היא שהגן בו אנחנו מפגינות הוא מרחב כזה ולכן אין זכות לומר לאף אחת או אחד איך להתנהג בו. נקודה שחשוב מאוד להבאיר -המשמעות של הכיבוש במזרח ירושלים ובשייח ג'ראח בפרט היא הפקעת המרחב האישי מפרטים והפקעת המרחב הציבורי מהקהילה .אחת המטרות שלנו אפוא היא להחזיר לתושבי שייח ג'ארח תחושת השליטה במרחב הציבורי באיזור מגוריהם. המצב בהפגנות בו קבוצה יהודית גדולה משתלטת על המרחב ומתנהגת בצורה שסותרת את המסורת המקומית מערער על כך. הבקשות שעלו גם בנושא האלכוהל וגם בנושא הלבוש מנסות לאזן מעט את המצב הזה. בהקשר הזה חשוב להזכיר שמדובר בקהילה שעברה לא מעט טלטלות בתקופה האחרונה וכל שינוי או לחץ לא מידתי עלול לפורר אותה.
ד.
[...] This post was mentioned on Twitter by Hanan Cohen, Sheikh Jarrah and itamar b, Asaf Cohen. Asaf Cohen said: פעילה בשייח ג'ראח מציגה מבט מפוכח מבפנים. פרופורציות מבורכות בתוך כל ההתלהמות התיאורטית http://dubikan.com/archives/1474#comment-5703 [...]
[...] This post was mentioned on Twitter by Hanan Cohen and Amitai Sandy, itamar b. itamar b said: RT @mermit_: פעילה בשייח ג'ראח מציגה מבט מפוכח מבפנים. פרופורציות מבורכות בתוך כל ההתלהמות התיאורטית http://dubikan.com/archives/1474#co ... [...]
ישראל · 2010-07-25 08:32:26
אחד האספקטים הבעייתייים שבדיון הזה הוא שהוא מצלצל כל כך נכון לכל האנשים שמעולם לא הלכו ולא התכוונו ללכת להפגנה בשייח ג'ראח. “זה בדיוק מה שאני לא אוהב בשמאל הרדיקלי”, הם אומרים לעצמם, “וזו הסיבה שאני לא מפגין”. לפחות זה מה שעבר לי בראש, עד שהבנתי שאני בכלל לא חלק מהוויכוח הזה.
אני חושב שטוב יעשו הפמינסטים בדיון הזה אם הם יבהירו מראש את המובן מאליו, שהדיון הוא על האם לבוא להפגנה בבגדים כאלה או אחרים, ולא האם לבוא להפגנה בכלל.
נדב ניסח את הדיכוטומיה הזו הכי טוב, וגם רמז שייתכן שהיא מזוייפת (כפי שדובי בוודאי יטען). בכל מקרה, אף אחד לא מדבר על להחרים את ההפגנות.
[...] והמוסלמיים כאחד) יש לבוא בלבוש צנוע. נעמה כרמי, קננגיסר ועוד אחרים הביעו את דעתם לטובת חופש האישה להתלבש עם [...]
סמי · 2010-07-25 10:04:41
“לא נסכים שתקיימו מיעוט מדוכא בתוך מיעוט מדוכא”
נשים החיות תחת משטרים איסלמיים הן לא מיעוט. לפעמים הן אפילו הרוב, מבחינה סטטיסטית. תוסיף אליהם את הגברים ההומוסקסואלים ותקבל רוב ברור, שמדוכא ע”י מיעוט של גברים הטרוסקסואלים. אפשר לטעון כנגד, שמדובר בקוד לבוש של חברה שמרנית, ואף יותר מזה – לנקוט בגישה של רלטיביזם מוסרי. עם זאת, כאשר אנשי שמאל נדרשים לקחת חלק בכך, בהחלט כדאי שלכל הפחות הם יביעו עמדה בעניין שמשקפת את ערכיהם, אחרת הם פשוט עושים מעצמם צחוק.
אלעד רוזן · 2010-07-25 10:21:29
דורית: כתבת דברי טעם שאני מכבד וכמובן מכבד את המאבק. אבל לטעון שלנשים הפלסטיניות אין חדר משלהן כי אין להן בית (כלומר בגלל הכיבוש) זו התעלמות בוטה מדיכוי של נשים בחברה הערבית\ איסלאמית (או אורתודוקסית פטריארכלית בכלל) לנשים האלה אין חדר משלהן גם בבתים בעלי 10 חדרים העומדים על יסודות איתנים
מרמיט: עד אדם שאת כתיבתו אני מכבד מהבלוג שלך. בהתייחסות לגוף שלך כאלמנט שמפריע לסובבים אותך גלומה כמות גדושה של שנאה עצמית. שאם כי לא אכחיש שאני מזדהה עם הרגש שעומד מאחוריה, לדעתי זו סיבה ללבוש יותר גופיות ולא פחות.
זה דיון רחב יותר ממה שקורה פה, אבל יש מעין בון טון של שנאה עצמית והתייחסות לגוף ותוצריו השונים כמשהו פוגעני. זה משהו שצריך, לטעמי, לרסק, לא להפנים ולהרחיב
אלעד:
יש משהו בדבריך על שנאה עצמית. אבל זאת אכן לא הבמה לדסקס את היחס שלי עם הגוף שלי.
הנקודה היא רק שמוסכמות כאלה לגבי שיער גוף (אצל גברים, ועל אחת כמה וכמה אצל נשים) הן גם סוג של “דיכוי מופנם”. ועל אף שאני יודע שזה דיכוי מופנם, אני לא מציף ומרסק אותו בכל הזדמנות. יש סביבות שבהן יותר מקובל להיחשף, יש כאלה שפחות, זה לא בהכרח עניין של רגשות דתיים אלא של כל מיני מוסכמות.
בראייה תאורטית, אני מודע לזה שכל מוסכמה היא דיכוי מופנם.
בהסתכלות מעשית, אני מבין שאם אחכה עד ששותפים-פוטנציאליים-למאבק יפתרו את כל ההתניות הדכאניות שלהם לפני שאסכים לשתף איתם פעולה, לא יישאר אף אחד כי גם אני לא פתור לגמרי.
טהרנות היא משיחיות כי היא רוצה גאולה עכשיו, ואם זה לא קורה היא עוברת להתנצחות במקום להידברות, מנפחת כל פשרה בדחלילים של מדרון חלקלק: “היום, חולצות, מחר, חיג'אב!”
הכי תנוחו, כאילו כל הערביות עצמן לובשות חיג'אב.
מעניין למצוא בדיון הזה אנשים שבזים בימים כתיקונם לניסיון האמריקאי להשליט “דמוקרטיה” בעירק, ובה בעת מנסים להשליט בכוח ערכים ליברליים על אוכלוסייה מסורתית, קורס מזורז בפמיניזם.
אני חושב שכולנו יודעים מה שווים קורסים מזורזים. הידברות ממושכת ופורייה, כמו שהפעילים בשייח ג'ראח עושים עם התושבים, מצריכה לפעמים צעדים בוני אמון. אבל נראה שגם השמאל יכול לצעוק “אף שעל” בגרון ניחר אל מול הצעות פשרה.
[...] ופעילים פלסטינים ומונע מהם להשתתף במאבק. שלא במפתיע, דובי קננגיסר, נעמה כרמי ויוסי גורביץ נחרדים מהקריאה הזו. כפי שמנסח [...]
שירה · 2010-07-25 21:27:56
דובי, חוששני שאו שקריאתך בדברי לוקה בחוסר הבנה, ואם כך אפשר שלא הסברתי את עצמי טוב, או שכתיבך אודות דברי לוקה בחוסר יושר קל. לא משהו חמור במיוחד :)
הנה ציטוט מדבריך:
“זכות ערביי ירושליים לשיוויון בפני החוק, ולאי גרוש מבתיהם, חשובה בעיני מונים רבים על זכותי ללבוש מכנסיים קצרים,” כותבת שירה, לדוגמא. אבל אם שירה מנסה להציג כאילו הפגיעה כאן היא רק בה עצמה (ולכן זכותה למחול על כבודה) ...
(סוף ציטוט)
והנה דברי במלואם כפי שכתבתי במקור ממנו ציטטת:
כשמדובר על זכויות אדם, איזון הוא שם המשחק. איזון בין זכויות שונות שמתנגשות לעיתים זו בזו.
זכות ערביי ירושליים לשיוויון בפני החוק, ולאי גרוש מבתיהם, חשובה בעיני מונים רבים על זכותי ללבוש מכנסיים קצרים. ובאופן נקודתי אני מוכנה לוותר מרצוני על הזכות השניה, לצורך שיתוף פעולה בין העמים במאבק להשגת הזכות הראשונה.
(סוף ציטוט)
ניתן להיווכח שנתת בדברי טעם שאין בהם, שכן לא ניסיתי להציג כאילו הפגיעה כאן היא רק בי עצמי (ולכן זכותי למחול על כבודי), אלא כתבתי על איזון בין זכויות אדם שונות שמתנגשות לעיתים זו בזו, ואת עצמי הבאתי כדוגמה פרטית לעניין הכללי. אך אתה לקחת את הדוגמה הפרטית תוך ביטול עיקר דברי הסובבים את הדוגמה, על איזון בין זכויות אדם שונות שמתנגשות לעיתים זו בזו. ובפרט במקרה שייח ג'ראח שבו חופש סגנון הלבוש של המפגינים הישראלים בעת ההפגנה, מתנגש במידה מסויימת ביכולת לשתף פעולה בין העמים במאבק להשגת זכות ערביי ירושליים לשיוויון בפני החוק, ולאי גרוש מבתיהם.
נ.ב. השתתפותך בדיון תורמת לבירור הנושאים הנידונים. על כך תודה :)
אמיתי, קצת מצחיק שבתור מי שלא מכיר אותי כלל אתה מניח הנחות כאלה ואחרות לגבי הדעות שלי, ולגבי מידת היותי רואה שחורות או לא. מכל מקום, להוציא מישהו “מחוץ לדיון”, רק בשל שביב ביקורת, ועוד בהתבסס על תשתית עובדתית מאד רעועה, לא בדיוק מעיד על פתיחות מהסוג שאתה מתיימר להתהדר בה.
אלעד רוזן · 2010-07-25 23:52:39
מרמיט:
אבהיר שכוונתי בהצבעה על שנאה עצמית היתה לתופעה חברתית\ תרבותית רחבה יותר שאני מזהה (כאמור גם אצל עצמי) ולא נגעה ליחסך לגוף שלך, יחס אותו אני לא מכיר.
שירה – אני מתנצל אם את חושבת שהוצאתי את דבריך מהקשרם. אסביר מדוע חשבתי שהפרשנות שלי היא ההגיונית ביותר. מבחינתי, מילת המפתח בתגובה שלך היא “בעיני” – בעיניך חשובה זכותם של הערבים וגו' עשרות מונים יותר מאשר זכויותיך וגו'. מובן מאליו, אם כן, שבעיני אחר או אחרת סדר העדיפויות עשוי להיות אחר. כלומר, בקריאה שלי השתמע מדבריך ש”איש באמונתו יחיה”, ומי שחושב שהכיבוש חשוב יותר יענה לבקשה ומי שחושב שהחופש ללבוש מה שהוא רוצה חשוב יותר, לא יבוא להפגין. לא התכוונתי שאת חושבת באופן אגואיסטי שרק מה שאת חושבת חשוב, אלא שהסוגיה כאן היא אישית לכל אדם ואדם, להבדיל מסוגיה חברתית שמשפיעה על הכל ביחד.
כפי שהראיתי בפוסט, אני חושב שגם העמדה שלך אינה משקפת עמדות של אחרים שהשתתפו בדיון, וגם שהיא אינה עומדת בבחינה מדוקדקת, משום שההשפעה חורגת מגדר הפרט ויש לה השלכות חברתיות כלליות על המטרה המשותפת לאוחזים בדעות שמאלניות.
בדיוק, שנאה עצמית תרבותית, סוג של דיכוי מופנם.
כמו שדובי כותב בפוסט ההמשך המצוין, גם הישראלים לא לגמרי פתורים לגבי היחס לגוף. מסופקני אם יש חברה אנושית שבאמת פתורה בנושא הזה (או בכלל).
אז מה, להתריס? בכל מצב ובכל עת? עשיתי את זה כמה שנים, עד שהבנתי שזה פוגע ביחס הרציני למה שיש לי להגיד. גם מחאה והתרסה צריך לדעת איך ומתי לעשות, כדי לא להפוך לליצן. ולו רק למען האינטרסים שלך ושל המחאה שלך.
(אהלן חב”ה)
כך שהבקשה “להתחשב בהבדלים תרבותיים בבחירת הלבוש” נראית לי מובנת מאליה, זה מה שאני עושה תמיד. אולי יש פה פרספקטיבה אחרת על הסיפור:
א/נשי שייח ג'ראח העזו לבקש משהו די טריוויאלי ביחסי אנוש, משהו שהבאים להפגין איתם היו צריכים לחשוב עליו בעצמם, אם הם היו נאורים כמו שנדמה להם. ותראה מה נהיה.
תודה על טור מעניין בדבר ההבחנה (המרגיזה) בין זכויות אדם (ובמקרה זה פלסטינים) לבין זכויות נשים.
על פי התיאור של בעל הטור, דוב קננגיסר, הערכים הפמיניסטים הם אלה שנמצאו משניים בחשיבותם לחשיבותו של המאבק הפלסטיני (ועל כן באה דרישה מהמפגינות היהודיות להתלבש בצניעות). כבר כתבה על הנושא הזה עמליה רוזנבלום, רק מהצד השני של המתרס- היא מסבירה מדוע הפמיניסטיות מתחברות לימין הקיצוני בנושאים מסויימים כמו המאבק בחוקי הצניעות הכרוכים בעטיית בורקה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1180947.html
אני אישית לא מסכימה עם זה ולא עם זה. אני חושבת שאיסור על עטיית בורקה בחוק – זוהי כפייה חילונית. בדיוק כמו האיסור לענוד סמלים דתיים בבת”ס ציבוריים בצרפת. אני מאמינה שלא/נשים זכות לענוד/ללבוש סממנים דתיים, כחלק מזכות יסוד (אף אחת לא תגיד לי מה ללבוש או במה להאמין, כל עוד אני לא פוגעת בזולת – בהמשך לתורת המוסר של מיל). אם הפמיניסטיות של שייח ג'ראח באות בלבוש צנוע, על מנת לא לפגוע ברגשותיהם של הפלסטיניים – אזי איך הן יכולות לצאת כנגד קווי המהדרין למשל, הרי גם שם עולה אותה טענה של “פגיעה ברגשותיהם של ציבור מסויים”?! [למען הסר כל ספק- אני מתנגדת נחרצות לקווי המהדרין]
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725302,00.html
המאבק למען זכויות האדם הוא גם המאבק למען זכויות הנשים ואנו חייבות להכניס את זה לתודעה ולא לשים את האחד על חשבון האחר (ולא במקרה אלו תמיד הנשים שמועלות על המזבח בויכוח המוסרי הזה). אסור לנו לחזור אחורה בשם מאבקי זכויות אדם למיניהם- ולמנוע מנשים את החופש שלהן להתלבש כרצונן, לנוע במרחב כרצונן וכיוצ”ב.
לסיום אביא ציטוט מווינט, מתוך הכתבה “התובע השר והפמיניסטית אלה חוקרי המשט” שנוגע בדיוק בנקודה הזו: “הצוות שמינתה מועצת זכויות האדם כולל שני משפטנים מוערכים עם ניסיון מוכח בתחום זכויות האדם, ועוד פעילה בולטת למען זכויות הנשים. ”
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3924251,00.html
מדוע הם לא כתבו שלשלושת חברי/ות הצוות יש ניסיון מוכח בתחום זכויות האדם? אולי כי זכויות נשים זה לא זכויות אדם?
אני מציעה דרך נוספת להבין את הנושא. אני מרגישה מוטרדת מינית כשגבר או אישה מסתובבים חשופים מולי לא בקונטקסט של חוף ים או בסיטואציה אינטימית. זה מעיק עלי להסתובב בהפגנה מול חצי תחת של גבר ואני מרגישה רע כשבהפגנה נשים במסווה של פמיניסטיות נמרחות עלי עם הציצים שלהן. זה לא נעים לי. הבקשה לבוא בלבוש צנוע יכולה להיות מנותקת משאלת מי מחנך את מי ולהיפתר בדרך זו. הבקשה שמישהו אחר ינהג בצניעות במקרה זה היא הבקשה להפחית מהכוח כדי לא לפגוע בחסרי אונים. אני רוצה לצרף את קולי למאבק אבל לא מוכנה להיות מוטרדת מינית תוך כדי. בסקאלה בין חיג'אב לבין כמעט עירום מלא יש אפשרות להתלבש באופן כזה שלא ייתן למתלבש/ת להרגיש שהשוויון בין המינים נמצא במצב של סכנה. מעבר לזה שאני מכבדת את בקשת הנשים הפלסטיניות אני מכבדת גם את הרגישות שלי. אני לא רואה בזה שום קשר לאקט קולוניאליסטי. אני מוטרדת מינית נקודה ולא צריכה להרגיש לא נעים עם זה.
נריה – ואני מרגיש מוטרד מינית כשזוגות אוחזים ידיים ברחוב. למי אכפת מה גורם למישהו להרגיש מוטרד מינית? הטרדה מינית היא לא הרגשה, היא מעשה. אם מישהו לא עשה מעשה מטריד, מה מטריד או לא מטריד אותך לא צריך לעניין אותו. כלל יסוד בליברליזם.
LOL · 2010-07-27 10:16:20
הדבר שהכי מעצבן אותי הוא הגישה של “לא מבקשים ממכן ללבוש רעלה”.
אני לא רואה הבדל בין לבקש ללבוש רעלה ללבקש ללבוש טי שרט. כפייה שובינסטית היא כפייה שוביניסטית.
אדם אחד תיאר את זה בתור “לי אין בעייה לבוא עם טישרט” אבל לתמר יש בעייה. תמר היא לא אתה.
מישהי אחרת אמרה שהיא מרגישה “מוטרדת מינית” מאנשים שמתלבשים חשוף. הרי ההוכחה – מישהי תפסה טרמפ על ההפגנות בשיח ג'ראח כדי לקדם את האידיאולוגיה האישית שלה – שתמיד צריך לכפות על אנשים להתלבש צנוע – אידיאולוגיה שהיא לא הייתה מצליחה לכפות עלינו בשום סיטואציה אחרת.
הדרישה לפשרה: “תגידו תודה שלא מבקשים ממכן ללבוש יותר” היא דרישה לא הגיונית.
דוגמא נוספת. משפטו של סבאח קאשור – אדם שהורשע באונס כי לא אמר שהוא ערבי לאישה ששכב איתה.
זו דוגמא לפשרה מהסוג הזה. אנחנו לא מבקשים מ”ערבים” ללכת עם תלאי ירוק. אנחנו רק מבקשים מהם לשים את התלאי אם הם שוכבים עם מישהו. מה הבעייה רק להגיד את המשפט “אני ערבי”? האם זאת גזענות? לא ולא! זו פשרה!
מה הבעייה ללכת עם טישרט פעם אחת ולא עם גופייה?
הבעייה שזאת כפייה, פגיעה בחופש הביטוי, שוביניזם מתנשא וגועל נפש.
עכשיו נניח שביקשתם את זה ולא הצליח לכם:
הנה אנחנו ביום שישי רבים עם שוטרים שלפתע מגיעות מספר בנות עם... תחזיקו חזק... מחשוף!!!! ולא זו בלבד! איתן מגיע גם גבר בלבוש נשי מלא (שגם כולל מחשוף) בעצם זה לא יפה שקראתי לה “גבר” משום שהיא רואה את עצמה כאשיה לכל דבר.
מה עושים?
מבקשים מהם בנימוס ל ע ז ו ב? פוגעים בזכותם הדמוקרטית להפגין? ואם הם לא עוזבים? מאיימים? דוחפים? אולי אפשר לגייס את השוטרים שמקיפים אותנו לסביצוע המטרה??
[...] כבר לשמוע על האופנה האחרונה בשייח’ ג’ראח. תלונות אצל דובי. פרטים אצל חנה או דולי. בינתיים, המחשבות שלי ממשיכות [...]
טל · 2010-07-29 16:34:15
לנריה:
לאור כל מה שאת אומרת, צר לי לבשר לך שאינך מוטרדת מינית אלא מודחקת מינית.
נריה ביאלה · 2010-08-02 03:35:34
דובי – הגישה שלך טוענת שפורנו איננו מעשה בגלל שתמונה איננה פוגעת. אני חושבת שכרזות אנטישמיות למשל פוגעות. דוגמא מצוינת לכך שדיבור שלכאורה אינו פוגע היא דוגמא שקתרין מקינון מביאה ב”פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה” על זה שמישהו מצווה על כלב שמירה להרוג. הדיבור עצמו לא הורג אבל הכלב שמציית אחרי ההוראה כן. חופש הביטוי לדידי מסתיים במקום בו מישהו אחר נפגע ואם פורנוגרפיה פוגעת בי הרי שנעשה כאן מעשה. ההחלטה מה סביר שפוגע ומה לא היא החלטה חברתית ולצערי מי שיש לו כוח בדרך כלל מגדיר אותה. אני אישית חושבת שיש הבדל בין להחזיק ידיים ובין ללכת עם ציצים בחוץ ולדבר על מין עם מי שלא רוצה לדבר על זה בהפגנה – ראה יסמין וגנר לדוגמא.
[...] הקישורים לדיונים בנושא ברשת: על נשים וערבים – בבלוג של דובי קננגיסר – "לא שומעים!", וגם [...]
בני · 2010-08-06 23:23:55
נריה -
הדברים שאת כותבת מאוד פוגעים בי, במיוחד המשפט “חופש הביטוי לדידי מסתיים במקום בו מישהו אחר נפגע”. לכן, לא נותר לי אלא לבקש ממך לא להגיב יותר.
אורי · 2010-08-08 00:33:03
הדיון מרתק ,
אבל לא רלבנטי ,
נקצין את הטענה של:“אני אתלבש איך שבא לי..”
תבואי להפגנה בעירום ,
'הכל תקין ומוסרי וזאת זכותך ...'
ובכן ההסכמה החברתית להתלבש שונה ,
בכל סיטואציה ,
היא ראויה וסבירה .
(חוף ים , מסיבת טראנס, מקלחת , בית משפט ,קניון , מסגד וכו'),
ולכן , לא כל החיים הם , מלחמה ,
אדם פיקח נלחם בעיתוי ובהקשר שבו זה ראוי .
אורי, תודה על השירה המודרנית.
אף אחד מהמגיבים כאן לא כופר בקיומם של “קודי לבוש” שונים למקומות ואירועים שונים. אבל מה לעשות, ויש כמה אנשים פיקחים שחושבים שבהקשר הזה לא ראוי לדבר על קוד לבוש שנובע מערכי “צניעות”, ושבעיתוי הזה ראוי בהחלט למחות על עצם הבקשה.
אבנר · 2010-08-31 18:49:36
לא יאומן כמה צביעות. אני באמת לא מבין אתכם. מבקשים מכם לשנות את קוד הלבוש, ובמקום לצאת כנגד הבקשה הפולשנית הזאת, אנשים מנסים להצדיק אותה באמצעות טיעונים מתחום הרלטוויזם התרבותי והפוסט-קולוניאליזם. ירדתם מהפסים? אני מבין את השמאל כרדיפת צדק, ולא כפשרנות וכריתת בריתות עם השטן. באותה המידה, אם תהיה אלימות בהפגנות, אני לא אקבל אותה.
באמת, אבנר? 'לשנות קוד לבוש' זו בקשה פולשנית?
כשמבהירים לי שכמרצה, אני כבר לא יכול להגיע בג'ינס וטי-שרט לעבודה יותר – אני בהחלט מרגיש כאילו עשו בי מ-י-נ-י-מ-ו-ם בדיקה חודרנית לגילוי סמים.
ושים לב שהדרישה הזו, למרות שהיא לא מפורשת, היא הרבה יותר מחמירה (מעבר ל'לא גופיות'), ויש בצידה סנקציות הרבה יותר חמורות.
אני מניח שלמקום העבודה שלך אתה מגיע בגופיה ומכנסיים קצרים, גם אם מקובל להגיע לשם בחליפה ועניבה, נכון? העיקר לא 'לכרות ברית עם השטן'.
קל להאמין שרצון טוב ומטרות משותפות יכולים לגשר על הכל, אבל הפערים בין התרבות החילונית הישראלית לתפיסת האישה המסורתית אצל מוסלמים ערבים הם לא עניין שולי. הם ההבדל הגדול ביותר. לב העניין.
תגובות (המשך)
שיר · 2010-07-24 17:24:48
אני ירושלמית. אני עם שלל דעות שמאל, אבל אני בעיקר פמיניסטית.וכמי שגרה בעיר הזאת, אפילו שהיא לא טרנס, לא מקועקעת ובאופן כללי נוטה להתמזג עם קירות, קשה לי לחשוב על חמישה “מרחבים ציבוריים” בהם אני יכולה להסתובב עם גופיה לבדי בלי לחטוף שלל הערות ומבטים. פעם אחת, באמצע רחוב יפו, זה גם הסתיים בתקיפה פיזית (ודווקא כשלא לבשתי גופיה. הייתי רוצה לעזור לכם להוכיח נקודה, אבל אני סתם נראית חילונית). שלא לדבר על מה שקורה אם אני בטעות יוצרת קשר עין עם מישהו ליותר משנייה.
יש שאלות נוספות לגבי “התאמת לבוש למקום אליו את הולכת”, “כיבוד המקום שאת מגיעה אליו” ו”שטחים ציבוריים” בעיר בה אני חיה, או שכותבי חצי מההערות כאן באמת צריכים תזכורת לגבי במה כרוכה הסתובבות בעיר כשאת בחורה, בלי קשר למוצאך?
מה שבאמת הייתי רוצה זה לשבת עם הבחורות שביקשו זאת, ולדבר איתן ישירות ולשמוע מהן היכן ניתן להתפשר מכל צד. אם כבר סולידריות פמיניסטית, זה מה שהולך כאן לאיבוד: הסוגיה הזאת של עור חשוף ומבט ציבורי, מסתבר, היא לא של השמאל. היא שלנו, של הפמיניסטים.
Of Arabs and Women | Dubi Kanengisser's the pogg blog · 2010-07-24 17:47:39
[...] published on my Hebrew Blog, July 22, 2010. Palestinians, feminism, society, translations « Israel Has No Religious [...] » לתת למאבק לשנות אותך » וובסטר – הבלוג של חנן כהן · 2010-07-24 20:29:47
[...] על הנושא – מבוכת הגבר הלבן מאת יוסי גורביץ, על נשים וערבים מאת דובי קננגיסר, נשים בסוף מאת נעמה כרמי. [...]דובי · 2010-07-24 20:47:58
חנה בית-הלחמי – ברוכה הבאה. שמח לראותך כאן. אם את כבר פה ומשבחת את כתיבתי הפמיניסטית, אפשר לנצל את ההזדמנות ולבקש התנצלות על ההערה שבסוף הרשומה הזו – http://www.notes.co.il/hanna/63925.asp ? תודה.(לכל שאר המגיבים – תודה על הדיון המעניין. אני צריך עוד להרהר קצת על חלק מהדברים שנאמרו כאן. אולי יבוא פוסט המשך בקרוב).
העלמה עפרונית · 2010-07-24 23:03:54
איפשהו במהלך הפוסטים כאן, אצל נעמה כרמי ויוסי גורביץ' (ובטוויטר, ובאופן כללי) נתקלתי בתגובות שטענו שהיות והבקשה מגיעה מהערביות (ולא מהערבים) היא מעניקה לה לגיטימציה. העניין הזה לא לגמרי מובן לי. העובדה שטענה/דרישה/בקשה כלשהי מגיעה מקבוצה נשית לא מגנה לה הגנה מביקורת (פמיניסטית או אחרת). העובדה שייתכן והנשים הערביות בוחרות ללבוש חיג'אב או בורקה או סתם שמלה מקסי, לא אומרת שאני אמורה לקבל את זה שבשם הערכים שהן מאמינות בהן אני אמורה לשנות ממנהגי.חנה בית הלחמי · 2010-07-25 02:23:27
דובי, יש והיו עוררין לגביך, לא לגבי האתר לצערי. לאורך שנים, זה הרושם שנוצר ואלו האנשים והדיונים שהוא משך אליו. בדקתי עם הייתי לבד בהרגשה הזו, שהרחיקה אותי משם – הסתבר לאורך השנים שלא. ככותבת לכותב – גם המבקר אינו חסין מביקורת. בכל מקרה זה off topic לדיון הזה. תוחמא מכך שכל עבודת העיצוב האדירה של מיברג הסתכמה ב- take off על הלוגו של האייל...דורית · 2010-07-25 07:10:20
שלום אני פעילה מרכזית במאבק בשייח ג'ראח.אני כותבת כאן מתוך תחושת עלבון אישית. מרבית חיי כמו חייהן של פעילים ופעילות אחרות מוקדשים כעת למאבק בשייח ג'ארח, והנה נדמה שבאיבחת מקלדת ניתן לבטל עבודה שאנחנו עמלות עליה ימים ולילות. כמובן שניהול המאבק רחוק מלהיות מושלם וביקורת היא קריטית , אלא שהביקורת הספציפית הזאת בעיני היא שטחית ונובעת מחוסר היכרות אני אתייחס למספר נקודות 1. יש לי פרספקיטבה של מספר שנים בתור פעילה והיכרות עם רבים מאירגוני השמאל בארץ . מתוך הפרספקטיבה הזאת אני יכולה לומר שהמאבק בשייח ג'ארח יוצא דופן בהובלה הנשית שלו. מההפגנות עצמן שבהן שרה בנינגה היא הקול הבולט במגפונים ,דרך הועדה המשותפת עם הפלסטינים שמרבית היושבות בה מהצד הישראלי הן פעילות, ועד לכל מנגנוני קבלת ההחלטות האחרים , נשים מובילות. יתרה מזאת הנשים שבחזית המאבק בשייח ג'ארח רובן ככולן בעלות תודעה פמינסטית עמוקה 2.המאבק שאנחנו מנהלים בשייח ג'ארח הוא מאבק משותף. במאבק משותף יש ויתורים משני הצדדים. בעבר הדגשנו את עוצמת הקרבה שנדרשת מהפלסטינים כדי לעבוד איתנו, הפעם חשוב לי להתייחס לצד שלנו. אכן בעבודה המשותפת אנחנו נאלצות לפעמים להקריב עקרונות שאנחנו מאמינות בהן. במאבק משותף אין טהרנות. מאידך כן חשוב לנו להבין את הגבולות שלנו ,להבין על מה אנחנו מוכנות לוותר ועל מה לא, ובשיח הפנימי שלנו לחזק את הבסיס שלנו כקבוצה פמיניסטית. שיח בנושאים האלו מתקיים כל הזמן ועכשיו לאור גדילת מספר הפעילים אנחנו עובדת כדי להרחיב אותו למעגלים הרחבים יותר. 3. הטענה שלמרבית אירגוני השמאל שפעלו או פעלים בשטחים אין אג'נדה ברורה או הם נמנעים במובהק מלהתעסק בדיכוי של הנשים הפלסטניות היא ככל הנראה נכונה. ההרגשה שלי היא שהמצב במאבק בשייח ג'ארח שונה ,קיימים נסיונות אומנם ראשוניים לפתח אג'דנה כזאת. הפתח לתקווה כאן הוא שזה מאבק משותף שכרוך אומנם בויתורים אך מאידך מתקיימת בו גם השפעה הדדית. אני יכולה להגיד שבמקרה על שייח ג'ארח השינויים האלה מתחילים לקרות, אומנם בקצב איטי מאוד אבל הם רק הולכים להתעצם. לדוגמא אנחנו הולכים ככל הנראה להשתתף במצעד הגאווה תחת הסמל של שייח ג'ראח. המאבק המשותף חושף את החברה הפלסטינית: נשים ,גברים, נוער, וילדים להשפעות חדשות, ובהתאמה אם דברים נעשים ברגישות הפתיחות מצדם עולה. 4. ספציפית לגבי סוגיית הלבוש. אחת המוטבציות העקריות אכן הייתה פנייה מכיוון הנשים הפלסטניות. אני אגיד זאת בצורה הכי ברורה היסוד לבקשה הזאת הוא דיכוי מופנם , ואף על פי כן אנחנו הפעילות ישראליות בחרנו לקבל אותה. המאבק בשיייח ג'ארח יוצר סיטואציה של חיכוך אינטנסבי בין חברה מסורתית לקבוצת פעילים בעלת ערכים ליברליים. התוצאה בפועל היא תיהום של אנטגוניזם שנפער אצל נשות שייח ג'ארח שמופנה כלפי המאבק עצמו. ואכן יש מספר נשים בשכונה שכבר הודיעו שהן מדירות רגליהן מההפגנות. בעיננו לא ראוי לחגוג את החופש שלנו בהפגנה בזמן שאותן נשים ספונות בביתיהן( אם יש להן כזה). אחד העקרונות של האג'נדה הפמיניסטית שלנו היא להביא למקסימום את המוערבות הפוליטית של השותפות הפלסטניות שלנו. 5.כדי שאישה תוכל להשתחרר היא צריכה חדר משלה. לנשות שייח ג'ארח אין חדר כי אין להן בית. הנקודה כאן היא שאי אפשר להוציא בשום פנים ואופן את הכיבוש ממשוואת הדיכוי של נשים פלסטניות.הטענה קודם נלחם בכיבוש ואחר בדיכוי של הנשים היא לא נכונה , כי הכיבוש הוא נדבך מרכזי בדיכוי שלהן. המהלך ההגיוני בעיני הוא לגייס אותם למלחמה משותפת בדיכוי החיצוני שתעצים אותם מספיק כדי שיוכלו להילחם בדיכוי מהבית . 6.בהקשר של סוגיית הלבוש עלו מספר הערות על המרחב הציבורי כשהמרכזית שבהן היא שהגן בו אנחנו מפגינות הוא מרחב כזה ולכן אין זכות לומר לאף אחת או אחד איך להתנהג בו. נקודה שחשוב מאוד להבאיר -המשמעות של הכיבוש במזרח ירושלים ובשייח ג'ראח בפרט היא הפקעת המרחב האישי מפרטים והפקעת המרחב הציבורי מהקהילה .אחת המטרות שלנו אפוא היא להחזיר לתושבי שייח ג'ארח תחושת השליטה במרחב הציבורי באיזור מגוריהם. המצב בהפגנות בו קבוצה יהודית גדולה משתלטת על המרחב ומתנהגת בצורה שסותרת את המסורת המקומית מערער על כך. הבקשות שעלו גם בנושא האלכוהל וגם בנושא הלבוש מנסות לאזן מעט את המצב הזה. בהקשר הזה חשוב להזכיר שמדובר בקהילה שעברה לא מעט טלטלות בתקופה האחרונה וכל שינוי או לחץ לא מידתי עלול לפורר אותה. ד.Tweets that mention לא שומעים! » על נשים וערבים — Topsy.com · 2010-07-25 07:45:49
[...] This post was mentioned on Twitter by Hanan Cohen, Sheikh Jarrah and itamar b, Asaf Cohen. Asaf Cohen said: פעילה בשייח ג'ראח מציגה מבט מפוכח מבפנים. פרופורציות מבורכות בתוך כל ההתלהמות התיאורטית http://dubikan.com/archives/1474#comment-5703 [...] Tweets that mention לא שומעים! » על נשים וערבים — Topsy.com · 2010-07-25 08:00:17
[...] This post was mentioned on Twitter by Hanan Cohen and Amitai Sandy, itamar b. itamar b said: RT @mermit_: פעילה בשייח ג'ראח מציגה מבט מפוכח מבפנים. פרופורציות מבורכות בתוך כל ההתלהמות התיאורטית http://dubikan.com/archives/1474#co ... [...] ישראל · 2010-07-25 08:32:26
אחד האספקטים הבעייתייים שבדיון הזה הוא שהוא מצלצל כל כך נכון לכל האנשים שמעולם לא הלכו ולא התכוונו ללכת להפגנה בשייח ג'ראח. “זה בדיוק מה שאני לא אוהב בשמאל הרדיקלי”, הם אומרים לעצמם, “וזו הסיבה שאני לא מפגין”. לפחות זה מה שעבר לי בראש, עד שהבנתי שאני בכלל לא חלק מהוויכוח הזה.אני חושב שטוב יעשו הפמינסטים בדיון הזה אם הם יבהירו מראש את המובן מאליו, שהדיון הוא על האם לבוא להפגנה בבגדים כאלה או אחרים, ולא האם לבוא להפגנה בכלל.
נדב ניסח את הדיכוטומיה הזו הכי טוב, וגם רמז שייתכן שהיא מזוייפת (כפי שדובי בוודאי יטען). בכל מקרה, אף אחד לא מדבר על להחרים את ההפגנות.
(נכון?)
אסכולת הכורסא » צדק אדמות מול פמיניזם, ליברליזם מול פלורליזם · 2010-07-25 09:53:29
[...] והמוסלמיים כאחד) יש לבוא בלבוש צנוע. נעמה כרמי, קננגיסר ועוד אחרים הביעו את דעתם לטובת חופש האישה להתלבש עם [...]סמי · 2010-07-25 10:04:41
“לא נסכים שתקיימו מיעוט מדוכא בתוך מיעוט מדוכא”נשים החיות תחת משטרים איסלמיים הן לא מיעוט. לפעמים הן אפילו הרוב, מבחינה סטטיסטית. תוסיף אליהם את הגברים ההומוסקסואלים ותקבל רוב ברור, שמדוכא ע”י מיעוט של גברים הטרוסקסואלים. אפשר לטעון כנגד, שמדובר בקוד לבוש של חברה שמרנית, ואף יותר מזה – לנקוט בגישה של רלטיביזם מוסרי. עם זאת, כאשר אנשי שמאל נדרשים לקחת חלק בכך, בהחלט כדאי שלכל הפחות הם יביעו עמדה בעניין שמשקפת את ערכיהם, אחרת הם פשוט עושים מעצמם צחוק.
אלעד רוזן · 2010-07-25 10:21:29
דורית: כתבת דברי טעם שאני מכבד וכמובן מכבד את המאבק. אבל לטעון שלנשים הפלסטיניות אין חדר משלהן כי אין להן בית (כלומר בגלל הכיבוש) זו התעלמות בוטה מדיכוי של נשים בחברה הערבית\ איסלאמית (או אורתודוקסית פטריארכלית בכלל) לנשים האלה אין חדר משלהן גם בבתים בעלי 10 חדרים העומדים על יסודות איתניםמרמיט: עד אדם שאת כתיבתו אני מכבד מהבלוג שלך. בהתייחסות לגוף שלך כאלמנט שמפריע לסובבים אותך גלומה כמות גדושה של שנאה עצמית. שאם כי לא אכחיש שאני מזדהה עם הרגש שעומד מאחוריה, לדעתי זו סיבה ללבוש יותר גופיות ולא פחות.
זה דיון רחב יותר ממה שקורה פה, אבל יש מעין בון טון של שנאה עצמית והתייחסות לגוף ותוצריו השונים כמשהו פוגעני. זה משהו שצריך, לטעמי, לרסק, לא להפנים ולהרחיב
מרמיט · 2010-07-25 11:30:40
אלעד: יש משהו בדבריך על שנאה עצמית. אבל זאת אכן לא הבמה לדסקס את היחס שלי עם הגוף שלי.הנקודה היא רק שמוסכמות כאלה לגבי שיער גוף (אצל גברים, ועל אחת כמה וכמה אצל נשים) הן גם סוג של “דיכוי מופנם”. ועל אף שאני יודע שזה דיכוי מופנם, אני לא מציף ומרסק אותו בכל הזדמנות. יש סביבות שבהן יותר מקובל להיחשף, יש כאלה שפחות, זה לא בהכרח עניין של רגשות דתיים אלא של כל מיני מוסכמות.
בראייה תאורטית, אני מודע לזה שכל מוסכמה היא דיכוי מופנם. בהסתכלות מעשית, אני מבין שאם אחכה עד ששותפים-פוטנציאליים-למאבק יפתרו את כל ההתניות הדכאניות שלהם לפני שאסכים לשתף איתם פעולה, לא יישאר אף אחד כי גם אני לא פתור לגמרי.
טהרנות היא משיחיות כי היא רוצה גאולה עכשיו, ואם זה לא קורה היא עוברת להתנצחות במקום להידברות, מנפחת כל פשרה בדחלילים של מדרון חלקלק: “היום, חולצות, מחר, חיג'אב!” הכי תנוחו, כאילו כל הערביות עצמן לובשות חיג'אב.
מעניין למצוא בדיון הזה אנשים שבזים בימים כתיקונם לניסיון האמריקאי להשליט “דמוקרטיה” בעירק, ובה בעת מנסים להשליט בכוח ערכים ליברליים על אוכלוסייה מסורתית, קורס מזורז בפמיניזם. אני חושב שכולנו יודעים מה שווים קורסים מזורזים. הידברות ממושכת ופורייה, כמו שהפעילים בשייח ג'ראח עושים עם התושבים, מצריכה לפעמים צעדים בוני אמון. אבל נראה שגם השמאל יכול לצעוק “אף שעל” בגרון ניחר אל מול הצעות פשרה.
25.7.2010 « מה אני קוראת · 2010-07-25 11:53:36
[...] אברמוב מזדהה עם הבקשה לבוא בלבוש צנוע ומפנה לתגובה של דורית, אחת המפגינות, ב"לא שומעים" של דובי קננגיסר שמדברת [...]מגדר וחברה בישראל » שייח ג’ראח, ביקיני, פמיניזם · 2010-07-25 12:27:52
[...] ופעילים פלסטינים ומונע מהם להשתתף במאבק. שלא במפתיע, דובי קננגיסר, נעמה כרמי ויוסי גורביץ נחרדים מהקריאה הזו. כפי שמנסח [...]הם לא פינלנדים (וגם הפינלנדים לא) | אריה עמיחי · 2010-07-25 12:48:39
[...] נזכרתי בזה כי אגב הדיון בסוגיית הלבוש בשייח ג’ראח כתב אצל דובי מגיב בשם יובל: [...]שייח ג’ראח, ביקיני, פמיניזם » הרהורים של אבא · 2010-07-25 18:02:20
[...] ופעילים פלסטינים ומונע מהם להשתתף במאבק. שלא במפתיע, דובי קננגיסר, נעמה כרמי ויוסי גורביץ נחרדים מהקריאה הזו. כפי שמנסח [...]שירה · 2010-07-25 21:27:56
דובי, חוששני שאו שקריאתך בדברי לוקה בחוסר הבנה, ואם כך אפשר שלא הסברתי את עצמי טוב, או שכתיבך אודות דברי לוקה בחוסר יושר קל. לא משהו חמור במיוחד :)הנה ציטוט מדבריך: “זכות ערביי ירושליים לשיוויון בפני החוק, ולאי גרוש מבתיהם, חשובה בעיני מונים רבים על זכותי ללבוש מכנסיים קצרים,” כותבת שירה, לדוגמא. אבל אם שירה מנסה להציג כאילו הפגיעה כאן היא רק בה עצמה (ולכן זכותה למחול על כבודה) ... (סוף ציטוט)
והנה דברי במלואם כפי שכתבתי במקור ממנו ציטטת: כשמדובר על זכויות אדם, איזון הוא שם המשחק. איזון בין זכויות שונות שמתנגשות לעיתים זו בזו. זכות ערביי ירושליים לשיוויון בפני החוק, ולאי גרוש מבתיהם, חשובה בעיני מונים רבים על זכותי ללבוש מכנסיים קצרים. ובאופן נקודתי אני מוכנה לוותר מרצוני על הזכות השניה, לצורך שיתוף פעולה בין העמים במאבק להשגת הזכות הראשונה. (סוף ציטוט)
ניתן להיווכח שנתת בדברי טעם שאין בהם, שכן לא ניסיתי להציג כאילו הפגיעה כאן היא רק בי עצמי (ולכן זכותי למחול על כבודי), אלא כתבתי על איזון בין זכויות אדם שונות שמתנגשות לעיתים זו בזו, ואת עצמי הבאתי כדוגמה פרטית לעניין הכללי. אך אתה לקחת את הדוגמה הפרטית תוך ביטול עיקר דברי הסובבים את הדוגמה, על איזון בין זכויות אדם שונות שמתנגשות לעיתים זו בזו. ובפרט במקרה שייח ג'ראח שבו חופש סגנון הלבוש של המפגינים הישראלים בעת ההפגנה, מתנגש במידה מסויימת ביכולת לשתף פעולה בין העמים במאבק להשגת זכות ערביי ירושליים לשיוויון בפני החוק, ולאי גרוש מבתיהם.
נ.ב. השתתפותך בדיון תורמת לבירור הנושאים הנידונים. על כך תודה :)
אליאב · 2010-07-25 22:34:49
אמיתי, קצת מצחיק שבתור מי שלא מכיר אותי כלל אתה מניח הנחות כאלה ואחרות לגבי הדעות שלי, ולגבי מידת היותי רואה שחורות או לא. מכל מקום, להוציא מישהו “מחוץ לדיון”, רק בשל שביב ביקורת, ועוד בהתבסס על תשתית עובדתית מאד רעועה, לא בדיוק מעיד על פתיחות מהסוג שאתה מתיימר להתהדר בה.אלעד רוזן · 2010-07-25 23:52:39
מרמיט: אבהיר שכוונתי בהצבעה על שנאה עצמית היתה לתופעה חברתית\ תרבותית רחבה יותר שאני מזהה (כאמור גם אצל עצמי) ולא נגעה ליחסך לגוף שלך, יחס אותו אני לא מכיר.הגבלות על הלבוש במרחב הציבורי « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ · 2010-07-26 02:34:29
[...] מאת Aryeh אני מבקש להעיר כמה הערות בעקבות הרשימה של דובי על הבקשה להופיע בלבוש צנוע להפגנות בשייח' [...]דובי · 2010-07-26 03:24:24
שירה – אני מתנצל אם את חושבת שהוצאתי את דבריך מהקשרם. אסביר מדוע חשבתי שהפרשנות שלי היא ההגיונית ביותר. מבחינתי, מילת המפתח בתגובה שלך היא “בעיני” – בעיניך חשובה זכותם של הערבים וגו' עשרות מונים יותר מאשר זכויותיך וגו'. מובן מאליו, אם כן, שבעיני אחר או אחרת סדר העדיפויות עשוי להיות אחר. כלומר, בקריאה שלי השתמע מדבריך ש”איש באמונתו יחיה”, ומי שחושב שהכיבוש חשוב יותר יענה לבקשה ומי שחושב שהחופש ללבוש מה שהוא רוצה חשוב יותר, לא יבוא להפגין. לא התכוונתי שאת חושבת באופן אגואיסטי שרק מה שאת חושבת חשוב, אלא שהסוגיה כאן היא אישית לכל אדם ואדם, להבדיל מסוגיה חברתית שמשפיעה על הכל ביחד. כפי שהראיתי בפוסט, אני חושב שגם העמדה שלך אינה משקפת עמדות של אחרים שהשתתפו בדיון, וגם שהיא אינה עומדת בבחינה מדוקדקת, משום שההשפעה חורגת מגדר הפרט ויש לה השלכות חברתיות כלליות על המטרה המשותפת לאוחזים בדעות שמאלניות.לא שומעים! · 2010-07-26 04:32:22
[...] עבורי – קיבלתי כמות נכבדת מאוד של תגובות על הרשומה האחרונה שלי, גם ישירות בבלוג וגם בבלוגים אחרים, ובאופן כללי הטקסט [...]חנה בית הלחמי · 2010-07-26 05:11:38
ריעננתי דיון אצלי בבלוג בדיוק בעניין הזה, מלפני 4 חודשים. http://2nd-ops.com/?p=1144מרמיט · 2010-07-26 06:54:57
אלעד-בדיוק, שנאה עצמית תרבותית, סוג של דיכוי מופנם. כמו שדובי כותב בפוסט ההמשך המצוין, גם הישראלים לא לגמרי פתורים לגבי היחס לגוף. מסופקני אם יש חברה אנושית שבאמת פתורה בנושא הזה (או בכלל).
אז מה, להתריס? בכל מצב ובכל עת? עשיתי את זה כמה שנים, עד שהבנתי שזה פוגע ביחס הרציני למה שיש לי להגיד. גם מחאה והתרסה צריך לדעת איך ומתי לעשות, כדי לא להפוך לליצן. ולו רק למען האינטרסים שלך ושל המחאה שלך. (אהלן חב”ה)
כך שהבקשה “להתחשב בהבדלים תרבותיים בבחירת הלבוש” נראית לי מובנת מאליה, זה מה שאני עושה תמיד. אולי יש פה פרספקטיבה אחרת על הסיפור: א/נשי שייח ג'ראח העזו לבקש משהו די טריוויאלי ביחסי אנוש, משהו שהבאים להפגין איתם היו צריכים לחשוב עליו בעצמם, אם הם היו נאורים כמו שנדמה להם. ותראה מה נהיה.
לילי בן עמי · 2010-07-26 07:33:02
תודה על טור מעניין בדבר ההבחנה (המרגיזה) בין זכויות אדם (ובמקרה זה פלסטינים) לבין זכויות נשים.על פי התיאור של בעל הטור, דוב קננגיסר, הערכים הפמיניסטים הם אלה שנמצאו משניים בחשיבותם לחשיבותו של המאבק הפלסטיני (ועל כן באה דרישה מהמפגינות היהודיות להתלבש בצניעות). כבר כתבה על הנושא הזה עמליה רוזנבלום, רק מהצד השני של המתרס- היא מסבירה מדוע הפמיניסטיות מתחברות לימין הקיצוני בנושאים מסויימים כמו המאבק בחוקי הצניעות הכרוכים בעטיית בורקה. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1180947.html
אני אישית לא מסכימה עם זה ולא עם זה. אני חושבת שאיסור על עטיית בורקה בחוק – זוהי כפייה חילונית. בדיוק כמו האיסור לענוד סמלים דתיים בבת”ס ציבוריים בצרפת. אני מאמינה שלא/נשים זכות לענוד/ללבוש סממנים דתיים, כחלק מזכות יסוד (אף אחת לא תגיד לי מה ללבוש או במה להאמין, כל עוד אני לא פוגעת בזולת – בהמשך לתורת המוסר של מיל). אם הפמיניסטיות של שייח ג'ראח באות בלבוש צנוע, על מנת לא לפגוע ברגשותיהם של הפלסטיניים – אזי איך הן יכולות לצאת כנגד קווי המהדרין למשל, הרי גם שם עולה אותה טענה של “פגיעה ברגשותיהם של ציבור מסויים”?! [למען הסר כל ספק- אני מתנגדת נחרצות לקווי המהדרין] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725302,00.html
קננגיסר מזכיר גם את המאבק למען זכויות בע”ח שבמסגרתו מחפיצים נשים, ובנושא זה דנו כבר בדיון של תא אל”ה- ואני טענתי שאין מטרה המקדשת את כל האמצעים וכי אני רואה פסול בהחפצת נשים גם למען בע”ח. http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,52331,.aspx
המאבק למען זכויות האדם הוא גם המאבק למען זכויות הנשים ואנו חייבות להכניס את זה לתודעה ולא לשים את האחד על חשבון האחר (ולא במקרה אלו תמיד הנשים שמועלות על המזבח בויכוח המוסרי הזה). אסור לנו לחזור אחורה בשם מאבקי זכויות אדם למיניהם- ולמנוע מנשים את החופש שלהן להתלבש כרצונן, לנוע במרחב כרצונן וכיוצ”ב.
לסיום אביא ציטוט מווינט, מתוך הכתבה “התובע השר והפמיניסטית אלה חוקרי המשט” שנוגע בדיוק בנקודה הזו: “הצוות שמינתה מועצת זכויות האדם כולל שני משפטנים מוערכים עם ניסיון מוכח בתחום זכויות האדם, ועוד פעילה בולטת למען זכויות הנשים. ” http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3924251,00.html מדוע הם לא כתבו שלשלושת חברי/ות הצוות יש ניסיון מוכח בתחום זכויות האדם? אולי כי זכויות נשים זה לא זכויות אדם?
לילי בן עמי הלובי לשוויון בין המינים http://www.facebook.com/group.php?gid=139787762700087
דורון · 2010-07-26 07:47:49
הנה מספר קטן של דוגמאות ל”חיפצון גברים”. http://anythinghollywood.com/2007/08/janice-dickinsons-nude-male-models-join-peta/ http://www.accesshollywood.com/content/images/87/415x0/87163_battlestar-galacticas-jamie-bamber-poses-naked-for-peta.jpg http://xpressurf.files.wordpress.com/2009/02/600-careyhartfur-ad.jpg http://inesblogt.files.wordpress.com/2009/02/640_ami_james_ad.jpg http://images.artnet.com/images_US/magazine/reviews/roje/roje2-5-07-3.jpg http://towleroad.typepad.com/photos/uncategorized/2007/10/16/steveo_naked.jpghttp://blog.peta.org/archives/Ringling%20naked%20tiger%20protest%20Corpus%20Christi.JPG
יש עוד המון דוגמאות...
נריה ביאלה · 2010-07-26 08:49:20
אני מציעה דרך נוספת להבין את הנושא. אני מרגישה מוטרדת מינית כשגבר או אישה מסתובבים חשופים מולי לא בקונטקסט של חוף ים או בסיטואציה אינטימית. זה מעיק עלי להסתובב בהפגנה מול חצי תחת של גבר ואני מרגישה רע כשבהפגנה נשים במסווה של פמיניסטיות נמרחות עלי עם הציצים שלהן. זה לא נעים לי. הבקשה לבוא בלבוש צנוע יכולה להיות מנותקת משאלת מי מחנך את מי ולהיפתר בדרך זו. הבקשה שמישהו אחר ינהג בצניעות במקרה זה היא הבקשה להפחית מהכוח כדי לא לפגוע בחסרי אונים. אני רוצה לצרף את קולי למאבק אבל לא מוכנה להיות מוטרדת מינית תוך כדי. בסקאלה בין חיג'אב לבין כמעט עירום מלא יש אפשרות להתלבש באופן כזה שלא ייתן למתלבש/ת להרגיש שהשוויון בין המינים נמצא במצב של סכנה. מעבר לזה שאני מכבדת את בקשת הנשים הפלסטיניות אני מכבדת גם את הרגישות שלי. אני לא רואה בזה שום קשר לאקט קולוניאליסטי. אני מוטרדת מינית נקודה ולא צריכה להרגיש לא נעים עם זה.פינת הנושא החם: פמניזם והמאבק בשייח ג’ראח at The Daily Dolly · 2010-07-26 10:36:32
[...] על הנושא לראשונה אצל דובי קננגיסר, שסיכם את המלך בקאטצ' פרייז מופלא: "אין פגיעה [...]פוסט פמיניסטי | הצלחת המעופפת – לא מדע בדיוני · 2010-07-27 00:11:31
[...] כנראה שיש לו אף לטרנדים, לת' הזה, כי הנה שבוע מאוחר יותר הבלוגוספירה כולה עוסקת רק בזה, או לכל הפחות כולם מחמיאים לדובי [...]דובי · 2010-07-27 01:13:37
נריה – ואני מרגיש מוטרד מינית כשזוגות אוחזים ידיים ברחוב. למי אכפת מה גורם למישהו להרגיש מוטרד מינית? הטרדה מינית היא לא הרגשה, היא מעשה. אם מישהו לא עשה מעשה מטריד, מה מטריד או לא מטריד אותך לא צריך לעניין אותו. כלל יסוד בליברליזם.LOL · 2010-07-27 10:16:20
הדבר שהכי מעצבן אותי הוא הגישה של “לא מבקשים ממכן ללבוש רעלה”. אני לא רואה הבדל בין לבקש ללבוש רעלה ללבקש ללבוש טי שרט. כפייה שובינסטית היא כפייה שוביניסטית.אדם אחד תיאר את זה בתור “לי אין בעייה לבוא עם טישרט” אבל לתמר יש בעייה. תמר היא לא אתה.
מישהי אחרת אמרה שהיא מרגישה “מוטרדת מינית” מאנשים שמתלבשים חשוף. הרי ההוכחה – מישהי תפסה טרמפ על ההפגנות בשיח ג'ראח כדי לקדם את האידיאולוגיה האישית שלה – שתמיד צריך לכפות על אנשים להתלבש צנוע – אידיאולוגיה שהיא לא הייתה מצליחה לכפות עלינו בשום סיטואציה אחרת.
הדרישה לפשרה: “תגידו תודה שלא מבקשים ממכן ללבוש יותר” היא דרישה לא הגיונית.
דוגמא נוספת. משפטו של סבאח קאשור – אדם שהורשע באונס כי לא אמר שהוא ערבי לאישה ששכב איתה. זו דוגמא לפשרה מהסוג הזה. אנחנו לא מבקשים מ”ערבים” ללכת עם תלאי ירוק. אנחנו רק מבקשים מהם לשים את התלאי אם הם שוכבים עם מישהו. מה הבעייה רק להגיד את המשפט “אני ערבי”? האם זאת גזענות? לא ולא! זו פשרה!
מה הבעייה ללכת עם טישרט פעם אחת ולא עם גופייה?
הבעייה שזאת כפייה, פגיעה בחופש הביטוי, שוביניזם מתנשא וגועל נפש.
עכשיו נניח שביקשתם את זה ולא הצליח לכם:
הנה אנחנו ביום שישי רבים עם שוטרים שלפתע מגיעות מספר בנות עם... תחזיקו חזק... מחשוף!!!! ולא זו בלבד! איתן מגיע גם גבר בלבוש נשי מלא (שגם כולל מחשוף) בעצם זה לא יפה שקראתי לה “גבר” משום שהיא רואה את עצמה כאשיה לכל דבר.
מה עושים? מבקשים מהם בנימוס ל ע ז ו ב? פוגעים בזכותם הדמוקרטית להפגין? ואם הם לא עוזבים? מאיימים? דוחפים? אולי אפשר לגייס את השוטרים שמקיפים אותנו לסביצוע המטרה??
פמיניזציה בשייח’ ג’ראח « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ · 2010-07-28 22:53:32
[...] כבר לשמוע על האופנה האחרונה בשייח’ ג’ראח. תלונות אצל דובי. פרטים אצל חנה או דולי. בינתיים, המחשבות שלי ממשיכות [...]טל · 2010-07-29 16:34:15
לנריה:לאור כל מה שאת אומרת, צר לי לבשר לך שאינך מוטרדת מינית אלא מודחקת מינית.
נריה ביאלה · 2010-08-02 03:35:34
דובי – הגישה שלך טוענת שפורנו איננו מעשה בגלל שתמונה איננה פוגעת. אני חושבת שכרזות אנטישמיות למשל פוגעות. דוגמא מצוינת לכך שדיבור שלכאורה אינו פוגע היא דוגמא שקתרין מקינון מביאה ב”פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה” על זה שמישהו מצווה על כלב שמירה להרוג. הדיבור עצמו לא הורג אבל הכלב שמציית אחרי ההוראה כן. חופש הביטוי לדידי מסתיים במקום בו מישהו אחר נפגע ואם פורנוגרפיה פוגעת בי הרי שנעשה כאן מעשה. ההחלטה מה סביר שפוגע ומה לא היא החלטה חברתית ולצערי מי שיש לו כוח בדרך כלל מגדיר אותה. אני אישית חושבת שיש הבדל בין להחזיק ידיים ובין ללכת עם ציצים בחוץ ולדבר על מין עם מי שלא רוצה לדבר על זה בהפגנה – ראה יסמין וגנר לדוגמא.כבוד שברירי | חנה בית הלחמי · 2010-08-03 20:11:26
[...] הקישורים לדיונים בנושא ברשת: על נשים וערבים – בבלוג של דובי קננגיסר – "לא שומעים!", וגם [...]בני · 2010-08-06 23:23:55
נריה -הדברים שאת כותבת מאוד פוגעים בי, במיוחד המשפט “חופש הביטוי לדידי מסתיים במקום בו מישהו אחר נפגע”. לכן, לא נותר לי אלא לבקש ממך לא להגיב יותר.
אורי · 2010-08-08 00:33:03
הדיון מרתק , אבל לא רלבנטי , נקצין את הטענה של:“אני אתלבש איך שבא לי..” תבואי להפגנה בעירום , 'הכל תקין ומוסרי וזאת זכותך ...' ובכן ההסכמה החברתית להתלבש שונה , בכל סיטואציה , היא ראויה וסבירה . (חוף ים , מסיבת טראנס, מקלחת , בית משפט ,קניון , מסגד וכו'), ולכן , לא כל החיים הם , מלחמה , אדם פיקח נלחם בעיתוי ובהקשר שבו זה ראוי .העלמה עפרונית · 2010-08-12 12:56:22
אורי, תודה על השירה המודרנית. אף אחד מהמגיבים כאן לא כופר בקיומם של “קודי לבוש” שונים למקומות ואירועים שונים. אבל מה לעשות, ויש כמה אנשים פיקחים שחושבים שבהקשר הזה לא ראוי לדבר על קוד לבוש שנובע מערכי “צניעות”, ושבעיתוי הזה ראוי בהחלט למחות על עצם הבקשה.אבנר · 2010-08-31 18:49:36
לא יאומן כמה צביעות. אני באמת לא מבין אתכם. מבקשים מכם לשנות את קוד הלבוש, ובמקום לצאת כנגד הבקשה הפולשנית הזאת, אנשים מנסים להצדיק אותה באמצעות טיעונים מתחום הרלטוויזם התרבותי והפוסט-קולוניאליזם. ירדתם מהפסים? אני מבין את השמאל כרדיפת צדק, ולא כפשרנות וכריתת בריתות עם השטן. באותה המידה, אם תהיה אלימות בהפגנות, אני לא אקבל אותה.נדב פרץ · 2010-09-01 06:32:19
באמת, אבנר? 'לשנות קוד לבוש' זו בקשה פולשנית? כשמבהירים לי שכמרצה, אני כבר לא יכול להגיע בג'ינס וטי-שרט לעבודה יותר – אני בהחלט מרגיש כאילו עשו בי מ-י-נ-י-מ-ו-ם בדיקה חודרנית לגילוי סמים. ושים לב שהדרישה הזו, למרות שהיא לא מפורשת, היא הרבה יותר מחמירה (מעבר ל'לא גופיות'), ויש בצידה סנקציות הרבה יותר חמורות.אני מניח שלמקום העבודה שלך אתה מגיע בגופיה ומכנסיים קצרים, גם אם מקובל להגיע לשם בחליפה ועניבה, נכון? העיקר לא 'לכרות ברית עם השטן'.
כרוניקה של יציאה מהחורים | חנה בית הלחמי · 2010-09-21 14:15:35
[...] הפעילים שזעקו היום "להד"ם", הנה שני לינקים לדובי קננגיסר בנושא שייך ג’ראח בזמנו, שהיוו כר נרחב לתגובות ומידע. [...]שתיקה רועמת | בלוגיקה · 2010-09-22 11:48:36
[...] כתב על הנושא, והיטב, חברי הרחוק דובי קננגיסר: התנגדותו של השמאל [...]פלצן מתנשא · 2010-09-23 09:01:30
[...] השתתפתי בדיון על זכויות האישה בשייח ג'ארח בזמן אמת משום שהוויכוח [...]שחרור יונים · 2010-09-29 18:03:29
אני חושב שכל הדיון צריך להפתח לרזולוציה גדולה יותר: http://schmuckupation.wordpress.com/2010/04/24/%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A5-%D7%A9%D7%9C-%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/קל להאמין שרצון טוב ומטרות משותפות יכולים לגשר על הכל, אבל הפערים בין התרבות החילונית הישראלית לתפיסת האישה המסורתית אצל מוסלמים ערבים הם לא עניין שולי. הם ההבדל הגדול ביותר. לב העניין.
לא שומעים! » פיצ’ר חדש בלא שומעים · 2011-03-26 17:14:18
[...] חיפוש אחר ""Dubi Kanengisser" nude" (הוביל לפוסט על שייח ג'ראח). שזה קצת מחמיא לי, אני מניח, אבל בכל [...]לא שומעים! » הכל או כלום · 2011-07-24 02:11:27
[...] את כל האנשים שנמשכו לתוך המחאה הזו שהכל קשור בהכל; שזה הכל או כלום. שאי אפשר לפתור את בעיית הדיור בלי לפתור את בעיית [...]למה בלוג? בגלל מיידיות הפרסום והפידבק | כנס הבלוגרים | סלונה · 2012-07-12 09:30:13
[...] חושבים על פוסטים שאני גאה בהם במיוחד, אולי אפשר לדבר על "על נשים וערבים" שפתח דיון רחב בקרב מספר גדול של בלוגרים על אותה בקשה [...]יסמין וגנר · 2014-04-01 10:20:28
אפשר לשאול את נריה ביאלה. מה דעתה על המפגינות האלה: https://twitter.com/972mag/status/450278406261727232/photo/1פעילות אמיצות שהפגינו נגד תרבות האונס. תחזיקו חזק שוב! בלי חולצה!!!!!!
האם נריה ביאלה כתבה את שמן המלא בכל רחבי האינטרנט עם דברי נאצה נגדן? האם היא טוענת שהן הטירדו אותה מינית בכך שהן הפגינו בלי חולצה?
מדוע נריה, לה היה חשוב כל כך לכתוב דברי נאצה נגדי עם שמי המלא בכל הזדמנות לא פרצה בקמפיין דומה בקשר למפגינות האלה?
אשמח לשמוע את תגובתך גברת ביאלה!