לא שומעים!

עכשיו, אחרי שסיימתי את השיעור האחרון של הסמסטר והגשתי את העבודה האחרונה שלי לבינתיים, ומכיוון שכל מה שנשאר לי הוא המשימה הפעוטה של בדיקת 60-70 עבודות וכמספר הזה של מבחנים, אפשר סוף סוף להתחיל לדבר על השטויות הרגילות. לרגל המאורע: פוסט עם תמונות!

אז, כאמור, התחיל לרדת שלג. לפני מספר ימים השלגוגים הקלים הפכו לסופה פתאומית במהלך הלילה שחלפה על פני קנדה כולה, מדיווחים ששמעתי, והשאירה חלק מהמקומות עמוק בשלג. אצלנו זה נגמר בכמה סנטימטרים של לובן מתלכלך-במהירות. בשכונות מרוחקות יותר כבר היה מי שנתקע בבית ולא היה מסוגל להגיע לאוניברסיטה. לצערי, אחד מאותם אנשים היה עוזר הוראה שהיה אמור לפקח על מבחן (פה אין דודות, מסתבר), כך שאני הוקפצתי למטרה הזו.

נו, אז יש שלג רב, וצריך לצאת, ועם הנעליים הרגילות אני נוטה להחליק וכמעט ליפול לעיתים קרובות בתנאים של מתחת לאפס. אין ברירה – הגיע הזמן לחנוך את מגפי השלג המגוחכים בעליל שלי.

כן, זה מה שקורה כשכסף הוא שיקול מרכזי: מידת הפאדיחה שביציאה לרחוב עם פריט לבוש מסויים יורדת לדרגת השפעה משנית על החלטת הרכישה. המגפיים הללו, על פי היצרן, אמורות להיות יעילות עד לטמפרטורה של מינוס 34 מעלות צלזיוס. אני מאוד מקווה שאני לא אדרש לצאת מהבית בתנאים קרים מזה. גם ככה אני חושש שאם אני אצא מהבית במינוס שלושים מעלות, כפות הרגליים שלי אולי יוותרו חמימות, אבל הסיכוי שלי לחזור הביתה עם אף שואף לאפס. אבל במינוס שמונה מעלות אני מסתדר – אני פשוט צריך להסתובב עם הדבר האדיוטי הזה על הרגליים. מצד שני, ידוע שחלק מהקטע של להיות קול זה להסתובב בבגדים מטופשים ולא לשים על אף אחד. “קובעי טרנדים”, קוראים להם, אני חושב. אולי גם אני אהיה כזה בסוף. תשפטו בעצמכם:

(אילוסטרציה: אף דוב לא הוקפא במהלך צילום התמונה. כמה דקות לאחר מכן, לעומת זאת...)

#אני ואפסי עוד #קנדה

הפוסט הקודם: גמל צבוע

הפוסט הבא: מה מטריד אותך?

לעקוב אחר השינויים בממשק של ג'ימייל הופך לעבודה במשרה מלאה. רק עכשיו, למשל, הבחנתי בשינוי חדש בפונקציונליות של התגיות (ורגע אחר כך כבר הופיע פוסט בנושא בבלוג של ג'ימייל): מעכשיו, אפשר לקבוע לכל תגית צבע מיוחד, כדי להבליט תגיות מסויימות. למשל, אם אני עובד על פרוייקט מסויים ויוצר עבורו תגית חדשה, אני יכול לקבוע עבורה צבע בולט, וכך למצוא בקלות יתרה את כל ההודעות החדשות שאני מקבל בקשר אליה. ברגע שהפרוייקט מסתיים, אני משנה את צבע התגית למשהו סולידי יותר, ושוכח ממנה.

יש גם שינויים מסויימים בצורת ההופעה של תגיות בתוך הודעות פתוחות. הקלקה על שם התגית מתוך הודעה תעביר אותי אל רשימת ההודעות עם התגית הזו, וגם הסרת תגיות הפכה לאינטואיטיבית יותר עם הוספת איקס קטן לצד התגית.

החבר'ה בגוגל מבטיחים להמשיך להפגיז בפיצ'רים חדשים המתבססים על המנוע החדש שלהם (שזמין בינתיים רק לפיירפוקס 2 ול-IE7, אם תהיתם), אז אני מניח שיהיו עדכונים נוספים כאלו בהמשך.

אם כי, יש לציין, אני עובד עכשיו על העבודה האחרונה שלי לסמסטר, אז בהמשך יהיו לי פחות סיבות לבזבז זמן על שטויות כאלו כדי להתחמק מדברים חשובים יותר...

#גוגל

הפוסט הקודם: אנחנו? אשמים?!

הפוסט הבא: אופנת סבא חורף

טמקא מפרסם היום טור מאת צחי דוד, מ”התנועה לחיים בכבוד”, בו הוא טוען ל”בעיה מבנית” בשוק המשכנאות בארץ. דוד טוען שאם יש כל כך הרבה אנשים שלא עומדים בהחזרי המשכנתא שלהם יחסית לממוצע במדינות אחרות, אם כל כך הרבה אנשים נזרקים מביתם מדי שנה, סימן שהבעיה היא לא באנשים, אלא, פחות או יותר, בכל השאר: המדינה, הבנקים, עורכי הדין וכונסי הנכסים.

מה שדוד לא מעלה על דעתו הוא שהסיבה שבישראל, באופן יחסי, יש כל כך הרבה יותר אנשים שלא עומדים בתשלומי המשכנתא שלהם זה בגלל שבישראל יש כל כך הרבה יותר אנשים שרוכשים דירות. שכירת דירה בארץ זה דבר שעושים סטודנטים. משפחה ששוכרת בית היא עוף מוזר. יש לזה השלכות חיוביות מסויימות: שוק הדירות להשכרה הלא מפותח בארץ אומר שהמחירים יחסית לחו”ל די נמוכים, כי הדרישה לדירות עם שכ”ד גבוה נמוכה. באופן פרדוקסלי משהו, דווקא בגלל זה יותר כדאי בארץ הרבה פעמים לשכור דירה במקום לקנות אותה – בעוד שבחו”ל זה פחות כדאי.

אבל יש לזה הרבה השלכות שליליות. אחת מהן היא שאנשים שלא צריכים לקנות דירה, כי פשוט אין להם את היכולת הכלכלית לכך, קונים דירה בכל זאת. וזה אומר שהרבה מאוד אנשים, יחסית למדינות אחרות, לוקחים משכנתאות שהם לא יוכלו לעמוד בהן ברבות הימים.

לא שאין כאן אשמים מחוץ לרוכשי הדירות עצמם. יש. אבל הם אשמים בכך שהם לא פטרנליסטים מספיק. הבנקים, למשל, מאשרים משכנאות בלי יותר מדי בעיות גם כשהסיכוי לקבל החזר הוא קטן למדי. זה יופי ליוסי זוכמיר שמרוויח 2000 ש”ח בחודש ורוצה לקנות דירה ב-250 אלף דולר, אבל זה יהיה קצת פחות נחמד עבור אותו יוסי זוכמיר אם ההכנסה שלו בעשורים הקרובים לא צפויה לעלות, והוא יקלע לחובות קשים ויאבד את ביתו. שוב, האשמה המרכזית היא עדיין על קוני הדירות שלא מחשבים את העלויות בצורה ריאלית, וששמים דגש קיצוני על הערך הפסיכולוגי שבכך ש”יש לי בית על שמי”, במקום על הערך הכלכלי של “קניית הבית הזה, כולל הריבית שאני אשלם, תעלה לי 450 אלף דולר על פני 30 שנה, אבל לשכור בית זהה לאותה תקופה יעלה לי רק 250 אלף, לפני שחישבתי את הריבית הפוטנציאלית על כסף שאוכל לחסוך בתקופה הזו”. הבנקים נושאים באחריות פעוטה יותר, בכך שהם אינם מרסנים את הלקוחות שלהם, כנראה מתוך ידיעה שאת ההשקעה שלהם הם יקבלו חזרה פשוט ע”י מכירת הבית לאחר פינויו. אבל לא תשמעו את דוד מתלונן על כך שהבנקים מסרבים לתת משכנתאות לאנשים שלא יכולים להוכיח יכולת השתכרות לטווח ארוך...

#חברה #ישראליאנה #כסף #לא פופולרי

הפוסט הקודם: המשטרה הגרמנית פיצחה את ההצפנה של Skype

הפוסט הבא: גמל צבוע

איך אפשר להסביר אחרת את יציאתה של משטרת גרמניה בקריאה נרגשת לפושעים וטרוריסטים לעשות שימוש ברשת הטלפוניה מבוססת האינטרנט?

בלי קשר, יקיר הבלוג הוגו צ'אבס מוכיח שוב שהוא בהחלט מוכן להוביל את העולם אל תוך הגל השלישי של דה-דמוקרטיזציה.

#here be dragons #אינטרנט #מדע המדינה #משטרה #קישורים #קצרצרים

הפוסט הקודם: פוסט ראשון

הפוסט הבא: אנחנו? אשמים?!

אם אי פעם אני אכנס לפוליטיקה, מה שתמיד נראה לי כמו אופציה מעניינת אם כי לא פרקטית במיוחד (אני לא אדם חברותי במיוחד, ועושה רושם שכדי להצליח בפוליטיקה צריך שאנשים יאהבו אותך, לפחות בהתחלה), אני מניח שאני אמשיך לכתוב בלוג. בלוג לפוליטיקאים נראה לי כמו דבר כמעט מובן מאליו. אבל לא משהו כמו הבלוג של שלי יחימוביץ', שמוקדש כולו לקידום האג'נדה הפוליטית שלה (לא שזה לא לגיטימי), אלא בלוג כמו זה – שכולל גם דברים עקרוניים, גם שטויות, גם פוסטים על דוקטור הו ומשחקי מחשב וגם הצעות למדיניות של הממשלה.

אז התחלתי לדמיין היום מה יהיה הפוסט הראשון שלי אם הייתי מתמנה, נגיד, לשר החינוך. הנה הוא לפניכם:

עכשיו שקיבלתי על עצמי את משרת שר החינוך, כדאי אולי לדון קצת במה המטרות שראוי בעיני להציב עבורי לקדנציה הקרובה. קודם כל, אבל, עדיף שאני אגיד מה לא יהווה מטרה עבורי: אני לא מעוניין לנסות להעלות את אחוז הזכאים לתעודת בגרות. הצבת מטרה כזו היא בחירה בדרך הקלה של התמקדות בכלי המדידה (בחינות הבגרות) ולא בדבר שרוצים למדוד (השכלה). אם המטרה היא להעלות את מספר הזכאים ואין בילתה, הדבר המתבקש הוא לבצע מניפולציה בכלי המדידה וגמרנו. נעשה את הבחינות קלות יותר בצורה כלשהי, ובקלי קלות נעלה את אחוזי ההצלחה בעוד 5-10 אחוזים. יופי.

אז מה כן? המטרה שלי כשר חינוך היא לשפר את סיכוייו של כל תלמיד להשיג את ציון הבגרות הגבוה ביותר שהוא מסוגל להגיע אליו. זו, כמובן, מטרה קצת יותר בעייתית. לא רק בגלל שהרבה יותר קשה להצליח להשיג אותה, אלא בעיקר משום שקשה מאוד למדוד אותה. היא מתייחסת למשהו מאוד סובייקטיבי: “ציון הבגרות הגבוה ביותר שתלמיד X יכול להגיע אליו” זה דבר מאוד ערטילאי, עם יותר מדי סיכון לפרשנות טאוטולוגית שלו. איך, אם כן, אני מציע למדוד את הצלחתי?

דבר ראשון, חשוב לציין שחלק מהמטרה של המהלך שאני מבקש להוביל היא להחזיר לתעודת הבגרות את ערכה כמייצגת הישג כלשהו – הנטייה של קודמי בתפקיד להקל על הנבחנים כדי להשיג את המטרה של הגדלת אחוז הזכאים, הפכה את תעודת הבגרות לחסרת ערך בעיני מעסיקים. לכן, צעד ראשון יהיה להפוך את הבחינות לקשות יותר במידה משמעותית. פועל יוצא מכך יהיה ירידה ברורה ומיידית במספר הזכאים לבגרות. מבחינתי, אני אצליח בתפקידי אם הירידה הזו לא תהיה אחידה בקרב כל המגזרים. אני מצפה מעצמי להצליח להביא למצב שבו בתי ספר עם אחוזי זכאות גבוהים מאוד יספגו את הירידה הגדולה ביותר, בעוד שבתי ספר עם אחוזי זכאות נמוכים מאוד לא ירדו כלל ואולי אף יעלו. כלומר – אני שואף לצמצם את הפער.

הנחת היסוד מאחורי השאיפה הזו היא שהילדים בהרצליה ורעננה אינם חכמים יותר באופן אינהרנטי מאשר הילדים בשלומי ובנתיבות. ההפרשים באחוזי הזכאות לבגרות בין שתי האוכלוסיות נזקפים רובם ככולם ליכולת הכלכלית ולהשקעה במערכת החינוך בכל אחד מהיישובים. השקעת יותר משאבים באזורים החלשים מתוך הכרה בכך שנקודת המוצא של התלמידים שם היא נחותה לעומת תלמידים בישובים מבוססים תאפשר למצות יותר טוב את הפוטנציאל של התלמידים שם.

הביקורת האוטומטית שתעלה כנגד דברים כאלו תטען לכך שאני שואף לבינוניות: במקום לנסות למשוך את החלשים למעלה, אני רוצה לדחוף את החזקים למטה וכך להשיג שיוויון במחיר קידום המצויינות. האמת היא הפוכה: אני רוצה לקדם את המצויינות, ודווקא משום כך אני רוצה למצוא את המצויינות הזו בכל מקום שהיא יכולה להיות בו. אין זה סביר להאמין שהפוטנציאל למצויינות נמצא יותר באזורים המבוססים מאשר באזורים הנחשלים. הצלחתם הכלכלית של ההורים מנבאת הצלחה אקדמית של ילדים רק אם נמנעות מהילדים הללו אותן הזדמנויות חינוכיות שניתנו לילדים ממשפחות מבוססות. דווקא המדיניות שנקטו קודמי בתפקיד, של דחיפת החלשים למעלה במונחים של ציוני הבגרויות היא שעודדה בינוניות: מכיוון שהשאיפה הייתה שגם הבינוניים יקבלו ציונים גבוהים בבגרויות, המשמעות הייתה צמצום הרזולוציה של ציוני הבגרות והפיכתם לחסרי ערך לשם הבדלה בין תלמיד מצויין לתלמיד בינוני. המעסיקים במשק הבינו זאת כבר מזמן, ולכן עברו לדרוש תואר ראשון כתנאי בסיסי למשרות רבות במשק. בכך התווסף עול כלכלי נוסף על גבם של התלמידים מהמשפחות החלשות, ונחסם בפניהם ערוץ נוסף ליציאה ממעגל העוני.

אחד היתרונות הבולטים של החזרת הכבוד הראוי לתעודת הבגרות יהיה הורדת הלחץ מעל המוסדות להשכלה גבוהה. בשנים האחרונות המוסדות הללו קיבלו תפקיד חברתי שלא ביקשו לעצמן: הם הפכו לשומרי הסף של רוב המשרות בעלות הכנסה ממוצעת ומעלה. רבים מבוגרי מערכת החינוך מצאו עצמם נאלצים ללמוד לתואר ראשון כדי שיוכלו להתמודד בשוק התעסוקה, והתוצאה הייתה שהאוניברסיטאות נאלצו להתמודד עם שטף גדול של סטודנטים חסרי כל עניין בלימודיהם. כאשר לכך מתווספת הרזולוציה הנמוכה של תעודת הבגרות ותעשיית הקורסים סביב הפסיכומטרי, נוצר מצב שסטודנטים מוכשרים בפוטנציה מוצאים עצמם בחוץ בעוד שסטודנטים שרק מעוניינים להוציא תואר ממלאים את ספסלי האוניברסיטאות.

כדי להתמודד עם השטפון הזה נפתח שוק ההשכלה הגבוהה בישראל למכללות, חלקן, לפחות, עשו את הונן על סטודנטים שרק רצו להוציא תואר כדי להתמודד בשוק התעסוקה. תוכנו של התואר היה שולי מבחינתם. המכללות הללו גם תהיינה הנפגעות העיקריות אם אצליח להשיג את מטרתי. אין לי כוונה זדונית לפגוע במכללות, אך יש להודות על האמת: הן תפגענה, והן תאלצנה להתאים את עצמן למציאות חדשה של דרישה מופחתת לתואר-לשם-תואר. תחת זאת, תלמידים בינוניים שהישגיהם בבגרויות יהיו נמוכים יותר בגלל התיקונים המוצעים, יראו במכללות חלופה לאוניברסיטאות על סף הקבלה הגבוה שלהן. אך ציפיותיהם של סטודנטים אלו תהיינה גבוהות יותר מאשר הסטודנטים הנוכחיים, והמכללות תאלצנה לשנות את תוכניות הלימודים, להתהדר במרצים מכובדים ולבנות לעצמן שם כמוסד אקדמי, ולא כמפעל לתארים נוחים.

אני כותב את הדברים הללו כי אני מעריך שעיקר ההתנגדות לתוכניותי תגיע מהמכללות: הן תהיינה הנפגעות העיקריות, ולפעמים קל יותר להלחם בפוליטיקאי אחד פנטזיונר מאשר לעשות רפורמה מקיפה בתפקיד המוסד שאדם עומד בראשו.

אך אם אני מעריך שהמכללות תעמודנה בראש המתנגדים לשינוי, אני מאמין שכל יתר המעורבים במערכת החינוך על שלביה השונים צריכים לתמוך בתוכנית ולראות בה מה שאני רואה בה: מסלול הכרחי לתיקון מערכת החינוך ודאגה כנה לעתיד ההשכלה במדינת ישראל. מורים, מרצים, מנהלים, דיקנים, הורים, תלמידים וסטודנטים – כולם צריכים לתמוך בתוכנית הזו ולרצות בהצלחתה. היא נועדה עבורם.

אין מנוס מלהכיר בכך: התוכנית תדרוש משאבים. שיפור מהותי של שירותי החינוך באזורים החלשים יותר, מבלי לוותר על ההשקעה הקיימת באזורים המבוססים יותר, משמעו הוספת תקציבים למשרד החינוך. בדיוק בשל כך אני זקוק לתמיכה ציבורית רחבה בתיקונים שאני מציע, הדרושה כדי לשכנע את האוצר בנחיצות המימון. אני פונה אל עמיתי שר האוצר, וכמובן אל ראש הממשלה, לפעול יחד עימי לקידום ההשכלה בישראל כאינטרס ראשון במעלה של כולנו – אינטרס שחורג מגבולות 4 שנות הכהונה שמובטחות לנו, ושהשלכותיו יחרטו לעד בספרי ההיסטוריה של המדינה, לשבחנו או לגנותנו.

#חברה #חינוך #כסף #לא פופולרי #פוליטיקה

הפוסט הקודם: הלבן הלבן הזה

הפוסט הבא: המשטרה הגרמנית פיצחה את ההצפנה של Skype

אוקיי, זה היה מהיר מהצפוי.

היום החל לרדת שלג משמעותי באזורנו, אז כמו שני שוכני מדבר מתלהבים לקחנו את הילד ויצאנו לטייל בשלג ולצלם. אחד התוצרים מעטר כעת את ראש הבלוג.

מצחיק לראות את טווח הביגוד שקיים פה בתנאי מזג אוויר כאלו – החל מאנשים כמונו שעטו על עצמם כמה שכבות של בגדים ומעיל עבה, ועד אנשים יצאו עם טריינינג פשוט.

#שום כלום

הפוסט הקודם: כאן? אני רוצה להיות שם!

הפוסט הבא: פוסט ראשון

ענייני תחזוקה: החלפתי תבנית, שיניתי את תמונת הכותרת למשהו קצת יותר עונתי. כשיערם קצת שלג אני כנראה אחליף את זה שוב. או מתישהו לקראת כריסמס, אם נראה משהו ששווה כותרת.

אם אתם קוראים את הבלוג דרך קורא רססים, אתם מוזמנים לקפוץ לבקר באתר ולראות את העיצוב החדש. לא שמדובר על משהו מדהים, אבל סתם, נחמד כזה.

עדכון: יש כל מיני בעיות עם התבנית החדשה. הודעתי לרשויות, בינתיים נסבול כולנו ביחד מהסימן קריאה שנמצא במקום הלא נכון. אם אתם משתמשים באקספלורר והעמוד נראה לכם מעוות, זה בגלל שמשום מה העמוד לא מוצג טוב בדפדפן המעאפן של מיקרוסופט (לפחות בגרסה 6 שלו, אין לי מושג מה קורה ב-7). תדמיינו שאני מתעלל בכם במכוון כדי לגרום לכם לעבור לפיירפוקס.

עדכון שני: החלפתי פעם נוספת תבנית, וחזרתי לפרשלי, שהשתמשתי בה בתחילת הדרך, אם אני זוכר נכון. העלים למעלה צולמו על-ידי עבדכם הנאמן (או אישתו, אני לא זוכר בדיוק) באחד הפארקים בסביבה. סתם, שתדעו.

#קצרצרים #שום כלום

הפוסט הקודם: בסוף הם עלו גם עלי

הפוסט הבא: הלבן הלבן הזה

היום הגיע הרגע. קיבלתי דוא”ל נעים אך תקיף מהחברים בגוגל: “אנחנו יודעים מה עשית בקיץ האחרון”. כלומר, אני מתכוון, “אנחנו יודעים שאתה רומז לאנשים שאתה היית שמח אם הם ילחצו על הפרסומות בבלוג שלך”. קיבלתי 72 שעות להסיר את הטקסט הבעייתי, ולפיכך אני רואה בכך כאות להסרת גוגל אדסנס מהבלוג. עם כל הכבוד ל-13 סנט בחודש שאני מרוויח מהעסק בחודשים האחרונים (בהתחלה היה יותר, בדומה לניסיון של יו”ר הקונצרן, למרות שמן הסתם סדר הגודל שונה מהותית), אני לא מוכן שמישהו יגיד לי מה אני רשאי לכתוב בבלוג שלי, חוץ, אולי, מחוקי מדינה (וגם אז כדאי שאני אסכים עם הלגיטימיות של החוק). אז ביי-ביי אדסנס. קשה להגיד שנעמת לי נורא.

גוגל זוכים לשמור את ה-30 דולר שנצברו בחשבוני ומעולם לא הועברו אלי. ראו בזה תשלום עבור כל השירותים החביבים שאתם מספקים לי.

לקוראים שלחצו על פרסומות – תודה, ואני מתנצל על כך שאני מוותר על פירות מאמציכם בקלות כזו.

#גוגל #כסף #פרסומות

הפוסט הקודם: סימניות, לא כוכבים

הפוסט הבא: כאן? אני רוצה להיות שם!

מי מכם שמשתמשים בג'ימייל אולי הבחינו בשינויים קטנים ולא לגמרי ברורים בממשק בעת האחרונה. גוגל שדרגו (משמעותית, לטענתם) את התוכנה של הג'וא”ל, ובעתיד הקרוב אנחנו צפויים להנות ממספר פיצ'רים חדשים שהתאפשרו תודות לשדרוג. כרגע, כאמור, הממשק השתנה רק במעט.

אחד השינויים המהותיים ביותר שיותר שאפשר להבחין בו כרגע (למרות שהוא לא בולט ויזואלית כמו עמוד אנשי הקשר החדש) הוא מה שעשיתי הרגע: לכל עמוד בג'וא”ל יש כרגע כתובת URL ספציפית, ולא כזו שבנויה מרצף רנדומלי ומשתנה כל הזמן של אותיות. יש לזה כמה השלכות. אחת מהן, למשל, היא שאפשר לחלוק חיפושים בגוא”ל עם אנשים אחרים. שזה חביב, אבל לא שימושי להפליא רוב הזמן.

השלכה נוספת ויותר שימושית היא היכולת לשמור עמודים ספציפיים בסימניות (מועדפים, בשביל חובבי מיקרוסופט) שלכם. נניח שיש לכם הודעה שאתם רוצים שהיא תהיה נגישה בזריזות. עד היום יכולתם לעשות שלושה דברים: א. להשאיר אותה באינבוקס. אם אתם עושים את זה לעיתים קרובות, או שאתם תזקקו להודעה הזו רק בעוד מספר חודשים, בהחלט יתכן שעד שיגיע זמנה, היא תדחק במורד האינבוקס, ויהיה קשה להבחין בה.

ב. לסמן אותה בכוכב. הבעיה הקודמת רק מוחרפת כי לא רק שעד שאני אזדקק לה כבר יהיו כמה הודעות מעליה, אלא שרוב הסיכויים הם שאני בכלל לא אזכור לפתוח את תיקיית המכוכבים כשאני אזדקק להודעה. במקרה הטוב, אני פשוט אחפש אותה וזהו.

ג. לתייג אותה. אני חייב להודות שמעולם לא נכנסתי חזק לטרנד התגיות. מילא פוסטים בבלוג, זה משהו שאני משקיע בו זמן בכל מקרה, אבל הודעות דוא”ל? התגיות בג'וא”ל שלי משמשות אותי בדיוק כמו תיקיות. נדיר מאוד למצוא הודעה עם יותר מתג אחד, וגם הוא התווסף לשם על ידי הפילטר ולא ידנית. ליצור תג חדש בשביל הודעות חשובות זה עוד פחות פרקטי מלשים כוכב.

מה שמביא אותנו לאופציה החדשה: לשמור סימניה של ההודעה. את הסימניות שלי אני פותח לעיתים די קרובות, יש לי סיכוי טוב לזכור שיש שם דברים, ואפשר למיין אותן בצורה קצת יותר אפקטיבית. חשוב מכך: אני רואה אותן גם כאשר אני בכלל לא בג'וא”ל. אפשר לשים קישור לסימניה ישירות מהדסקטופ. אפשר לשלוח לעצמכם, תהרגו אותי למה שתעשו את זה אבל אפשר, את הקישור בדוא”ל, או לשמור אותו בקובץ של מעבד תמלילים. אני לא בטוח עד כמה רחבה השיתופיות הזו. האם המוען והנמען של הודעת דוא”ל יכולים להשתמש באותו קישור כדי למצוא את ההודעה בחשבונות הג'וא”ל שלהם? נראה לי שלא, אבל בהחלט יתכן שגוגל שואפים לשם במסגרת הניסיון להפוך את החוויה הגוגלית ל”חברתית” יותר.

אפשר, כמובן, לחשוב על שימושים נוספים לממשק החדש. מי שמשתמש ב”פריזמה”, דפדפן מבוסס פיירפוקס שמאפשר להתייחס לאפליקציות רשת כאילו היו תוכנות רגילות, יכול ליצור “תוכנה” שמכניסה אותו ישירות אל תוך עמוד אנשי הקשר, או אל תוך תג מסויים, או אל תוך חיפוש מסויים, או ישירות אל תוך עמוד כתיבת הודעה חדשה, או כל עמוד אחר שאפשר לחשוב עליו שלפעמים הייתם רוצים להגיע אליו בלי להכנס קודם לאינבוקס. בעצם, זה יכול להיות שימושי גם בלי פריזמה, אלא פשוט באמצעות סימניה בדפדפן הרגיל.

תופעת לוואי נוספת של השינוי הזה, אגב, היא היכולת לנווט בין עמודים בג'וא”ל באמצעות כפתורי הניווט של הדפדפן עצמו, כמו בעמודי אינטרנט מהסוג ההטמ”לי הפושטי.

בזמן האחרון שומעים לא מעט רטינות על גוגל ובמיוחד על ג'וא”ל, איך שגוגל קפאו על שמריהם והפכו ממובילים בתחום לסתם עוד שירות דוא”ל מבוסס רשת. במהלך הזה גוגל מוכיחים שבלי יותר מדי רעש, הם ממשיכים להיות הכוח היצירתי ביותר בתחום. בזמן שמיקרוסופט ויאהו ממשיך להתגושש בשדה הקרב של לפני שנתיים (גודל התיבה, למרות שגוגל ממשיכה להגדיל את התיבה שלה כל הזמן כך שאין להם מה להתבייש), גוגל עוסקת בשיפור חווית המשתמש והכנסת פיצ'רים שלא רק שאין לאחרים, אלא שרוב המשתמשים אפילו לא חשבו שהם רוצים אותם. אבל עכשיו הם יגלו שהם דווקא כן.

עוד כמה טריקים קטנים שנוספו עם השדרוג האחרון אפשר למצוא בפוסט בנושא בבלוג של ג'וא”ל.

לקריאה נוספת: לחפש, לא לתייג

#אינטרנט #גוגל

הפוסט הקודם: עצירה מוחלטת על פי עשר מהמהירות הנוכחית

הפוסט הבא: בסוף הם עלו גם עלי

כתבה של גל מור בYנט (למרות שזה בטח לא באשמתו, אלא באשמת העורך שלו):

כותרת משנה:

פסקה אחת לפני אחרונה:

גל, אם אתה קורא את זה, הייתי שמח לדעת איזו גרסא של המציאות היא הנכונה, ואם הכותרת צודקת, אז למה. תודה.

#אינטרנט #גוגל #טכנולוגיה #טלוויזיה ועיתונות

הפוסט הקודם: יצור ירקרק משונה מי יודע

הפוסט הבא: סימניות, לא כוכבים