לא שומעים!

ובינתיים, בוויקיפדיה האנגלית...

ב-BBC מדווחים על חשיפתו של אחד העורכים בוויקיפדיה שהתחזה לפרופסור לתאולוגיה בעוד שמדובר היה סתם בסטודנט צעיר, שנעזר בספרי מבוא (“Catholicism for Dummies” מצויין כדוגמא – ואני חשבתי שדת זה רק לטמבלים בכל מקרה) כדי להכריע בסוגיות שעלו בתחום ה”התמחות” שלו.

הטרטמן האינטרנטי הזה, לפחות, התפטר בלי יותר מדי בעיות אחרי שנחשפה התרמית. וויקיפדיה תשרוד.

מצחיק קצת לראות כמה אמון אנחנו נוטים לתת, בתוך המדמנה האנונימית הזו של האינטרנט, בכל מי שנראה לנו שהסיר מעל עצמו את מעטה האנונימיות. נותן טוויסט מעניין לרעיון ה”מוניטין האינטרנטי” של ערן.

בלי קשר, מדווחים בתקשורת על מחקר חדש שטוען שאנחנו מייצרים יותר מידע דיגיטלי מאשר מקום לאחסן אותו. נתעלם לשנייה מכך שהנתונים והמסקנות של המחקר, כמו 86.4 אחוז מהסטטיסטיקות שמתפרסמות, נמצצו מהאצבע. במקום זאת, אני רוצה לשאול האם באמת אנחנו זקוקים לכל נפח האחסון הזה? למה אם אני ועוד חצי מיליון אנשים רוצים לשמוע קובץ MP3, צריכים להיות חצי מיליון ואחד עותקים של הקובץ הזה בעולם באופן קבוע? אחד לא מספיק?עם הדיבורים בעת האחרונה על פתיחה של פלטיפוס, שירות אחסון הקבצים הפנימי של גוגל, לכלל הציבור, הרעיון שהכונן הקשיח הגדול ביותר שלנו יהיה הרשת עצמה הולך ונשמע יותר מציאותי. אבל יש עוד כמה מגבלות טכניות שצריך להתגבר עליהן – מהירות התקשורת צריכה להתקרב למהירות הקריאה מהכונן הקשיח – או לפחות למהירות של LAN (בשני הכיוונים), והאינטרנט האלחוטי צריך להפוך לזמין לא פחות מאשר סיגנל סלולרי. כששני אלו יקרו – הדרך לכונן רשת שמיש תהיה פתוחה.

#אינטרנט #אני ואפסי עוד #טכנולוגיה

הפוסט הקודם: איפה מכבים את הציניות?

הפוסט הבא: Humanoid Engineering

כולם מושחתים שם למעלה, ככה אומרים לנו יומם וליל בתקשורת. והם צודקים. איך אני יודע? אני עוקב אחרי הפרסומים בתקשורת. גם יובל (“גלוב”) דרור חושב ככה (אבל הוא חושב ככה באמת). כדי להוכיח את הטענה שלו, הוא פרסם רשימה של כל הח”כים, עם פירוט של השטויות שהם אמרו והשחיתויות שהם מעורבים בהן. כולם, אמרתי? סליחה. הם כולם ברשימה, אבל כל ח”כ שיובל לא שמע עליו שום דבר רע (או בכלל) קיבל “נוהל דרכמות”, שמשתמע ממנו כי אותו ח”כ לא עשה כלום, ולכן לא שמענו עליו שום דבר.

מה מפספס יובל? שזה שלא שמענו עליו כלום לא אומר שהוא לא עושה כלום, אלא רק שהוא לא עושה שום דבר רע או סנסציוני מספיק כדי, נכון, לקבל את תשומת הלב של התקשורת. שוב אותו מעגל אכזר – אם קראת עליו בעיתון, זה בגלל שהוא אדיוט. אם לא קראת עליו בעיתון, אתה לא יודע עליו כלום, ולכן, מבחינתך, הוא אדיוט. מעטים מאוד ניצלים מהמעגל הזה (דב חנין וחיים אורון זוכים לכבוד הזה אצל יובל).

הבעיה היא שבמקום לנסות לשבור אותו (כמו שאני מנסה עם משמר הכנסת), אנשים נוטים לחזק אותו ולקבל את הנחות היסוד של התקשורת. וזה כבר מעיק יותר. כן, כשיש שחיתויות צריך לחשוף אותן, אבל כשהנחת היסוד היא שכולם מושחתים, אנחנו מפסיקים לנסות להחליף את המושחתים ומקבלים אותם כגזירה משמיים. מה הפרוייקט של יובל משיג? האם הוא קורא לנו לקרוא להחליף את המושחתים? לא, כי כולם כאלו. האם הוא מציע לנו ישועה כלשהי? לא, כי אין. הוא מציע אך ורק ציניות ויאוש מהשיטה הדמוקרטית, ואני לא ממש רואה איך זה עוזר למישהו.

מה יהיה פרוייקט חיובי? לך, יובל, ותבדוק לעומק מה עשה כל אחד מאלו שנכנס לך ל”נוהל דרכמות”. אל תסתפק בחיפוש בגוגל, כי בתקשורת לא ידברו על הדברים החשובים באמת. לך לפרוטוקולים של הכנסת, לך להיסטוריה של הצעות החוק, לך לועדות. לך, טפו טפו טפו, לאנשים עצמם ותשאל אותם מי הם ומה הם עשו. תספר לנו מה התוצאות של זה. זה יהיה שרות לקוראים שלך. לספר לנו כמה כולם מושחתים ואין מה לעשות – לא כל כך.

#פוליטיקה #שכנים

הפוסט הקודם: בשעה טובה

הפוסט הבא: וויקיטרטמן (וגם: נטדיסק)

לפני חודשיים הונח בירושלים קו הרכבת הקלה הראשון בישראל. כעת, ובלי קשר, מצאו ברשות הפטנטים את פנקס הפטנטים הראשון של ארץ ישראל המנדטורית, משנת 1920. נחשו מה הפטנט הראשון שנרשם? “שיפור במערכת של רכבת קלה”. הפטנט, אגב, פקע לפני כ-70 שנה.
אין ספק, אנחנו בקידמת הטכנולוגיה.

#טכנולוגיה

הפוסט הקודם: שמעון ליברמן

הפוסט הבא: איפה מכבים את הציניות?

לא שאני חובב גדול של ליברמן, אבל מצחיק לפעמים לראות איך אנשים ממהרים להחליט שהוא מתנגד לדמוקרטיה. ארז מ”בלוג זה לחלשים” (שלונקק ב”שמה”) כותב כך:

די מדהים שההתבטאות העלובה הזאת לא יצרה עדיין סערה תקשורתית ופוליטית. שהרי מכל הסיפור העלוב של אסתרינה, נראה שהמשפט הזה, שחושף את עמדתו של ליברמן לגבי צורת השלטון בארץ, הוא הסיפור המרכזי כאן. ”התקשורת אשמה“ היא תירוץ מובהק של הימין הקיצוני בארץ כבר שנים רבות (והתקשורת אכן אשמה, פשוט בדברים שונים לגמרי). הטחת האשמה שבגלל אותה תקשורת אי אפשר להשליט כאן דיקטטורה – זה כבר דבר חדש.

זה לא מה שליברמן אמר. הוא זהיר וערמומי מכדי לפלוט שטויות כאלה. ב”הארץ“ הוא מצוטט כאומר ש”התקשורת הפכה לדיקטטורה בלתי-אפשרית“ ולא ש”התקשורת הפכה את הדיקטטורה לבלתי-אפשרית”.

רק שליברמן כן אמר את הדברים, ולא התכוון בכך להתלונן על זה שכבר אי אפשר לעשות פה דיקטטורה כמו שצריך במדינה, כמו שארז מיהר להסיק. ליברמן, למעשה, ציטט את שמעון פרס, באחת האמירות היותר שנונות שלו. כל בר דעת יצליח בקלות לראות שמה שפרס (וליברמן בעקבותיו) אומר הוא שאמנם בזכות התקשורת אין סכנה לדיקטטורה בישראל, אבל בגללם גם הדמוקרטיה היא בלתי נסבלת. לא צריך יותר מדי פרשנויות מתוחכמות כדי להגיע למסקנה הזו.

אז תרפו קצת מהגז, ותנו קצת לשכל לפעול לפני שאתם מניחים שמה שמישהו אמר הוא מטומטם כמו שאתם חושבים שהוא.

#טלוויזיה ועיתונות #פוליטיקה #שכנים

הפוסט הקודם: עוד פעם הווב-טו-או הזה?

הפוסט הבא: בשעה טובה

עידן מאנקדוטות התבקש על ידי הבוסים שלו להכין מצגת שמסבירה מה זה ווב 2.0 עבור ההנהלה. כראוי לנושא כה סבוך, הוא הכין מצגת בת 736 שקפים שנפסלה מיד. אז הסבירו לו את האמת הדילברטית המרה: הוא צריך להסביר מה זה ווב 2.0 במצגת בת שקופית אחת בלבד. בצר לו, הוא החליט לנצל את אותו הכלי שהוא צריך להסביר כדי למצוא הסבר מספיק ממצה במגבלות הקיימות, אז הוא פרסם הזמנה פתוחה לפרוייקט שיתופי – הוא פתח וויקי בן עמוד אחד כדי ליצור את ההגדרה האולטימטיבית של ווב 2.0.

גם אני נכנסתי ועשיתי כמה שינויים, אבל מכיוון שבמקום לסייע פגעתי במאמצים, כי הוספתי קרוב למאה מילים שכנראה ימחקו בשלב זה או אחר, אני גם אכתוב פה מה אני חושב הוא המאפיין היחודי והחשוב ביותר של הווב-שתיים-אפס הזה.

כשחושבים ווב 2.0, חושבים על “תוכן משתמשים”, אבל האמת היא שתוכן משתמשים הוא לא באמת החלק החשוב. האינטרנט מראשיתו היה בעיקר תוכן משתמשים – עד שהגורמים המסחריים השתלטו על כל חלקה טובה. מה שהכי חשוב בווב 2.0, לדעתי, הוא הקישוריות הנושאים הצומחת מתוך ים התגיות והקישורים שיוצר תוכן המשתמשים הזה. אחת הדוגמאות הטובות זה התגים והקישורים הבלתי נגמרים של הבלוגוספירה – בלוגים לא היו מה שהם אם לא היינו מקשרים אחד לשני בכזו אובססיביות.

אחת הדוגמאות של ווב 2.0 שהוספתי למצגת ולדעתי היא יחודית לעומת המקרים האחרים, זה אמאזון – אמאזון הוא אתר “מסורתי” יותר שהצליח לשלב תוכן משתמשים לתוכו בצורה מבריקה כך שהוא מקדם את האינטרס הכלכלי של האתר (ואת האינטרס של המשתמשים עצמם, שיכולים למצוא ספרים שלא היו נתקלים בהם אחרת) – באמצעות ניתור הקניות של אנשים ויצירת תוכן כמו ביקורות ורשימות, אמאזון מנצלים את היתרון האמיתי שלהם – שטח המדף האינסופי שלהם, כדי ליצור יש מאין את ה”זנב הארוך” המדובר, וכדי להפוך ספרים שוליים להצלחות בין לילה בגלל קישור מעניין שנוצר בין ספר פופולרי לספר מוצלח שלא זכה להכרה.

בגלל זה גם הוספתי את דלישיוס ודיגג למצגת.

בלי קשר, לא יכולתי שלא להוסיף קצת על וויקי – ולו משום שכל הפרוייקט מתבסס על הרעיון הדי חדש הזה שהיה ממבשרי הווב 2.0.

אם יש לכם הערות, אפשר לכתוב פה, או שאפשר ללכת לפרוייקט של עידן ולתקן מה שדורש תיקון לדעתכם.

#אינטרנט #טכנולוגיה #שכנים

הפוסט הקודם: קוף, פרה, שימפנזה, צפרדע

הפוסט הבא: שמעון ליברמן

ועיקרן תחילה: שימפנזים ניצפו משתמשים ב”חניתות” כדי לצוד. תמיד חדשות משמחות לשמוע על תגליות חדשות לגבי יכולותיהם האינטלקטואליות של שימפנזים, ועוד יותר משמח לשמוע שהם חוזרים על אותם צעדים ראשונים שעשה האדם לפני כשבעה מיליון שנים (ירידה מהעצים ומעבר למגורים במערות, לפחות חלק מהזמן). אבל אני מציין את הגילוי הזה כאן כי יש בו כמה פרטים שחושפים אי אלו אי-אמיתות שטיפוסים מסוג מסויים שאני לא מחבב במיוחד אוהבים לספר:

• שימפנזים צדים. שימפנזים, קרובי המשפחה הקרובים ביותר של האדם (לצד הבונובו), אוכלים בשר. לא מעט, אפילו. כן, עיקר התזונה שלהם מתבססת על פירות, אבל זה בעיקר בגלל שלצוד זה די קשה. כשהם יכולים, הם אוכלים בשר.
• שימפנזים צדים פרימטים אחרים. לא רק שהם אוהבים לאכול בשר, יש להם נטייה להעדיף פרימטים ולא “סתם” חיות אחרות. לא דגים, לא ציפורים, אפילו לא “סתם” יונקים אחרים. שימפנזים מעדיפים לצוד פרימטים. זה לא שזה משהו חדש – שימפנזים ניצפו צדים קופים ממינים שונים כבר בעבר, אבל סתם חשבתי לציין את זה, כדי שלא יטענו נגדנו שאנחנו עושים משהו חריג. יחסית לשימפנזים, אנחנו ממש בסדר. יצויין שיש לשימפנזים גם חיבה כלשהי להתעללות בטרף שלהם לפני שהם מחסלים אותו סופית, כסוג של משחק. אבל זה לא קשור.
• למעשה, מי שפיתח את הנשק החדשני הזה הוא לא שימפנזים, אלא שימפנזות. כן, הנקבות הן שפיתחו את השיטה האכזרית החדשה לרצח גלגואים תמימים, קרובי משפחה של הלמור, שהם כל כך חמודים עד שהכינוי שלהם באנגלית הוא “bushbabies”. הן עשו זאת מתוך צורך – הזכרים החזקים לא כל כך אוהבים לחלוק עימן את הציד המועט שהם משיגים. אז הן השתמשו בשכל שלהן כדי ליצור כלי משחית. שלא יספרו לנו שנשים יביאו את השלום או שנשים הן לא אלימות כמו הגברים. נשים הן רק פחות חזקות, אבל אם מצליח להן – הן יכולות להיות אכזריות כמו אחרון הרוצחים הפסיכופטים.

(והספרן של טרי פראטצ'ט היה אומר: Ook!)

(אגב פראטצ'ט, יצא לי להיות היום ב”צומת ספרים” בהרצליה פיתוח ליד מדרחוב ה”outlet”, ויש להם, בקומה התחתונה, מבצע נפלא על ספרי פראטצ'ט: שלושה במאה שקלים. לצערי, לא זכרתי בדיוק איזה חסרים לי אז יצאתי רק עם שלישיה אחת, אבל כשחזרתי הביתה גיליתי שחסרים לי בדיוק עוד שלושה להשלמת הסדרה המלאה (חוץ מהספרים שקראתי מעותקים של חברים, אבל לא נורא. סתם, שתדעו).

#טכנולוגיה #מדע

הפוסט הקודם: מקסוול, קנה אותי!

הפוסט הבא: עוד פעם הווב-טו-או הזה?

אחרי שסיפרתי למישהו לפני מספר ימים בהתלהבות על משמר הכנסת, והסברתי לו כמה אני חושב שזה פרוייקט חשוב, וכמה חבל שאין דברים כאלו בעיתונות המיינסטרימית, הוא אמר “אה, אז אתה רוצה שאיזה עיתון יקנה אותך?”. הצורה שהוא אמר את זה גרמה לי להרגיש קצת מלוכלך, כאילו יש משהו מגעיל בכך שאני מנהל בלוג בגלל שאני רוצה שמישהו יקח אותי לכתוב בעיתון.

אז דבר ראשון, אין לי שום התנגדות לעבוד בעיתון (תמורת שכר נאות, מה שכנראה שלא יקרה), ואם הצעה תגיע דרך הבלוגים שלי – מה טוב. אני לא רואה בעיתונות הישראלית משהו רע באופן אינהרנטי.

אבל זה לא רק זה. אני באמת חושב שהעקרון שמאחורי משמר הכנסת הוא חשוב, וצריך להופיע בעיתונות המיינסטרימית. אין שום דבר בפורמט הבלוג שתורם למשמר הכנסת (חוץ אולי מהעובדה שאני לא חייב להשקיע בכל חוק וחוק – לפעמים מותר לי לחפף עם איזה קצרמר). המקום הנכון של דברים כאלו הוא דווקא בתקשורת הממוסדת, עם חשיפה גדולה יותר ואפשרות לגרום לדיון ציבורי סביב הצעות חוק. עם כל הכבוד לחמישים אנשים שבאים לבקר שם כל פעם שיש עדכון, גם משמר הכנסת לא יביא את המהפכה.

אבל זה לא רק זה. אני לא חושב שמשמר הכנסת צריך להיות פרוייקט אישי שלי. אין לי שום זכויות יוצרים על הרעיון הכללי. אם מחר מוזס או שוקן או מי שלא יהיה יחליט שהוא לא רוצה לקנות אותי, אבל הוא רוצה להעתיק את הרעיון שלי לעיתון – אני עדיין אשמח. כמה שיותר מבקרי חקיקה ככה יותר טוב. כמובן שיכול להיות שיהיו לי השגות על אופן הפעולה של אותו מבקר חקיקה – יכול להיות שהוא יקבל הנחיות להיות ציני כל הזמן וללעוג לכל הצעות החוק המועלות, וזה די יפספס את הפואנטה. אבל עצם הרעיון שצריך להתקיים דיון ציבורי סביב הצעות חוק לפחות (לפחות!) כמו שמתקיים דיון ציבורי סביב כל תוכנית טלוויזיה מעאפנה שעולה לשידור – זה כבר משהו טוב שטור שכזה בעיתון יכול לעשות.

אז זהו. זה לא שיש שלט “למכירה” גדול על המשמר, אבל אם מישהו בג'יפ יוקרתי יעצור לידי, יסובב את ידו באקספרסיביות וישאל “מוכר?” – יש על מה לדבר.

(הערת שוליים – כשכתבתי את כותרת הרשומה, לא זכרתי את שמו של אותו אייל הון שכולם קיוו שהוא יקנה אותם אי אז בשנות השמונים. אז הרצתי חיפוש על “קנה אותי” יחד עם המילה “שלט”. היו כל מיני תוצאות בלתי רלוונטיות, אבל במקום אחד הופיע הביטוי שחיפשתי. זה היה תגובה באייל הקורא. שאני כתבתי. הוי, כמה שאני רפטטיבי.)

#אינטרנט #אני ואפסי עוד #טלוויזיה ועיתונות #משמר הכנסת #פוליטיקה

הפוסט הקודם: מחקר חדש יגלה כי…

הפוסט הבא: קוף, פרה, שימפנזה, צפרדע

זוכרים את המחקר שקבע שהבלוגים לא יביאו את המהפכה? אז זהו, שהוא עוד לא קבע את זה, מסתבר, אלא יקבע את זה, בלשון עתיד. על פי כרמל, מסתבר שהחוקרת עדיין לא התחילה ממש את המחקר. מה שלא הפריע לכל העולם ואשתו לכתוב בעיתוני האינטרנט מה המסקנות שלו. כרמל מעבירה את זה בשקט, אבל אותי זה מרתיח. אני רוצה לדעת מי שיקר למי – החוקרת לעיתונאים, או העיתונאים לי? איך יתכן שכתבות מתפרסמות על מחקר שעדיין לא בוצע? מדוע לא שמענו את מחאתה של החוקרת על הפרסום השגוי?

פשוט מרגיז.

#אינטרנט #חינוך #טלוויזיה ועיתונות

הפוסט הקודם: האבולוציה היא מזימה קבליסטית

הפוסט הבא: מקסוול, קנה אותי!

‪

‪”Here is something I read in Darwin's journal. He was amused by a theory of a contemporary philosopher, William Whewell. 'Says length of days [is] adapted to duration of sleep of man!!! & not man to planets,' Darwin wrote. 'Instance of arrogance!!'“‬

‪ — Cathleen Schine (The Evolution of Jane)‬

‬

בכל מקרה, מכיוון שתורת האבולוציה היא מיתוס יהודי, אסור ללמד אותה בבתי הספר. במקום זאת, חבר הפרלמנט הנכבד דורש שבבתי הספר ילמדו אך ורק “עובדות מדעיות”. מהן העובדות המדעיות, אתם שואלים? אז זהו, יש פונדמנדטליסטים נוצרים שפשוט מבקשים שלא ילמדו שום דבר לגבי מוצא היקום או מוצא המינים בבתי הספר, וזהו. יש כאלו שמבקשים שילמדו גם את התורה המדעית וגם את “מדע” הבריאתנות, כדי לאפשר לילדים לבחור. אבל לחברים של חבר הפרלמנט האמור, יש להם אתר אינטרנט. תאמינו לי שאתם חייבים ביקור. זה לא סתם שהבחור יוצא כנגד תורת האבולוציה וטוען שהאמת מצויה רק בתנ”ך. הבן-אדם... רגע, אתם צריכים לקרוא את זה בשפת המקור:

‪

‪Levitating Globe‬

‪“An electromagnet and computerized sensor hidden in its ‬

‪display stand cause the Earth to levitate motionlessly in the air.“‬

‪Could God have engineered something like that for the real Earth?‬

‪The Bible and all real evidence confirms that this is precisely what He did, and indeed:‬

‪The Earth is not rotating...nor is it going around the sun.‬

‬

אפשר לבלות כמה שעות מבדרות באתר הזה, ואני ממליץ לכם להכנס לכמה מה”מאמרים” המבדרים, וזאת חרף חוסר היכולת המשווע של יוצרי האתר לשמור על אותו פונט למשך שתי שורות רצופות.

אבל זה לא מה שעצוב. מה שעצוב זו התגובה של הליגה נגד השמצה. במקום ללעוג לאותו בור ועם הארץ ולשמוח שמייחסים את אחת האמיתות המדעיות המאתגרות ביותר למחשבה היהודית העתיקה, הם טוענים כנגד אותו טמבל שהתזכיר שלו “מעלה בזכרון תמונות דוחות של היהדות ששימשו במשך אלפי שנים כדי להכפיש את העם היהודי כאנשי-כת מניפולטיביים”. כן, זאת הבעיה.

#דת #חינוך #מדע

הפוסט הקודם: Wii!

הפוסט הבא: מחקר חדש יגלה כי…