לא שומעים!

מציאות

(כן, כן, בחירות. שמעתי. אני אאמין אם זה עדיין יהיה נכון מחר בבוקר).

אז לרגל הקריסה של מעריב והצרות בהארץ, נעשה פופולארי במקומות מסויימים לנבא את מותו של הפרינט ולהגיד שהשד לא נורא כל כך. הטיעון הוא פשוט: אין שום דבר מיוחד בעצים מתים. העיתונות יכולה לעבור במלואה לאינטרנט ולא יקרה שום דבר. להפך: להרים עיתון באינטרנט שיהיה זמין מיד לכל העולם זה הרבה יותר זול מאשר להדפיס עיתון פיזי ולנסות להפיץ אותו בכל הארץ. למעשה, אם אנשים יתרגלו לצרוך את העיתונות שלהם באינטרנט, היא תהיה הרבה יותר שיוויונית, חופשית ופתוחה.

האמת היא שהם צודקים. אי אפשר לעצור את הקידמה, ולא יהיו לודיטים שינפצו את חוות השרתים כדי שנוכל לחזור להדפיס עיתונים במכונות דפוס עצומות לייק גוד אינטנדד.

אבל יש משהו צורם בטקסטים הללו שמשבחים את המעבר מפרינט לווב.

עתיד העיתונות הוא בדיגיטל. מעל גבי הרשת, באפליקציות לסמארטפונים ובטאבלטים.
כותב קלדרון. וגל מור מרחיב:
יש אנשים שזה עדיין נראה להם הגיוני. הצרה היא שהם חלק מאוכלוסייה שהולכת ומתבגרת וגדל דור חדש שהרגלי צריכת המדיה שלו שונים בתכלית. מספרים לנו שמשבר העיתונות אינו ייחודי לישראל ויש לו פתרון הגיוני אחד, אימוץ טכנולוגיות כמו האינטרנט והסלולר להפצת תכני העיתון וסגירת מכונות הדפוס המיושנות והמנגנון היקר שמפעיל אותן.
למקרא הדברים הללו, קשה שלא לשים לב שהאנשים שכותבים אותם מדמיינים לעצמם עולם בו כולם הם בדיוק כמותם. לכולם יש טאבלטים וסמארטפונים, כולם חיים חיים דיגיטליים למהדרין. לכל היותר, יש עוד כמה זקנים שנאחזים בכוחותיהם האחרונים בעולם הישן, אבל תכף גם הם יעלמו, ואז נשאר רק אנחנו, הומו דיגיטלוס. מה, לא?

אז זהו, שלא. כמעט רבע מבתי האב בישראל אינם מחזיקים במחשב. בתי האב, לא האוכלוסיה (וכמובן שבתי האב בעשירונים הנמוכים יותר כוללים יותר נפשות – בחמישון התחתון יש פי שתיים נפשות לבית אב מאשר בחמישון העליון). 40% מבתי האב בחמישון התחתון אינם מחזיקים במחשב, לא כל שכן בטאבלט. לשליש מבתי האב בישראל אין אינטרנט. כמה שלא תאשימו את החרדים, הם לא שליש מבתי האב בישראל – הם פחות מתשעה אחוז. הסכנה לדמוקרטיה, לפיכך, אינה נובעת מסגירתו של עיתון כזה או אחר, אלא מהאפשרות שלמגזר רחב כל כך מהאוכלוסיה בישראל לא תהיה נגישות לעיתונות חופשית.

אז האם משמעות העניין שהמדינה צריכה להציל את עיתונות הפרינט? כמובן שלא. אבל המדינה צריכה להתערב כדי להבטיח נגישות מינימלית לכל אזרח לכלי הבסיסי לצריכת חדשות. כשם שהמדינה מבטיחה שאזרחיה ידעו קרוא וכתוב, כך היא צריכה להבטיח שלכל אזרח תהיה נגישות למחשבים ולאינטרנט, לפחות ברמה הבסיסית. משמע: מתן סיוע ברכישת מחשב לבעלי הכנסה נמוכה, הצעת קורסים בסיסיים (או סבסוד של קורסים שכאלו בשוק החופשי) לשימוש במחשב ובאינטרנט, והבטחת נגישות לחיבור בסיסי לרשת במחיר זול במיוחד או אף בחינם 1.

למהלך כזה תהיה גם חשיבות כלכלית אדירה: מתן נגישות לעולם המקוון לכלל האוכלוסיה תאפשר גם למשפחות מעוטות יכולת להקנות לילדיהן את הכלים הבסיסיים הדרושים להתקדמות ולהתפתחות, ותצמצם את הפער הדיגיטלי שמנציח עוני בעולם שמתפתח טכנולוגית בקצב הולך ומתקדם.

מות הפרינט הוא כנראה בלתי נמנע. אין כל הגיון בניסיון לדחות את הקץ באמצעים מלאכותיים. אך יהיה זה גם שגוי להרים ידיים ולהגיד שאם אי אפשר לשנות את כיוון ההתפתחות הזה, הרי שאין שום צורך להתערב ולמנוע את ההשלכות השליליות יותר שלו. תפקידה של המדינה ברגעי שינוי שכאלו הוא לנתח את המהלכים הצפויים ואת השלכותיהם, ולדאוג שהמעבר יתרחש באופן שימנע פגיעה בפגיעים ביותר. בעלי ההון ישרדו גם בלי חבל הצלה מכספי משלם המיסים. העשירונים התחתונים – כנראה שפחות.

 

#אינטרנט #דמוקרטיה #טכנולוגיה #טלוויזיה ועיתונות #כסף #מספרים #מציאות


הערות שוליים

  1. למשל, על ידי חיוב כל הספקים לאפשר בחירה בחיבור של חצי מגה בחינם לכל דורש. ↩

תגובות

יאיר · 2012-10-09 19:27:29

אני מסכים לחלוטין עם רוח הפוסט, אבל נראה לי שהמהלכים שאתה ממליץ עליהם הם יקרים להחריד, ולא ברור לי איך אפשר לממש אותם. זה לכל הפחות מצריך חשיבה על איך לעשות זאת באופן זול מחד אבל שלא יכבול את העניים לשירות גרוע או ייצור מונופולים מלאכותיים מצד שני.

אבל הדאגה הגדולה יותר היא שלא תהיה עיתונות חופשית כלל, אפילו באינטרנט. להפיץ עיתון זה הרבה יותר מלכתוב עמוד באינטרנט. השאלה היא אם יהיה עיתונות חופשית, או ליתר דיוק – אילו תאגידים, חברות, וכדומה ישלטו בתוכן שאנשים יקראו (או יאזינו, יראו, וכן הלאה) באינטרנט? לא ברור לי, אבל נראה לי שקריסת הארץ קשורה יותר לקריסת מנגנוני התמיכה הכלכליים בפרסום התוכן מאשר עלות ההדפסה גרידא.

אביב · 2012-10-09 20:16:37

פוסט חשוב ונכון, אך הסכנה שבאובדן העיתונות המודפסת היא רבה יותר. באינטרנט קשה לגבות תשלום על תוכן וכמעט אין עיתונות חוקרת שהיא חיונית כל כך לבקרה על השלטון. כל מהללי הטכנולוגיה מניחים אוטומטית שכשטכנולוגיה חדשה דוחקת אחת ישנה היא מחליפה באופן מלא את כל הפונקציונליות שלה וזה לא בהכרח נכון. העיתונות קורסת בעקבות קריסת המודל העסקי שלה: כסף מהמפרסמים עובר לפרסום אונליין באתרים שאינם עיתונאיים ע״י חברות כמו גוגל ואין לעיתונות המקוונת יכולת טובה יותר לגייס כספים ממפרסמים.

מומלץ מאוד לקרוא בבלוג של Clay Shirky על הנושא. http://www.shirky.com/weblog/

עדו · 2012-10-09 20:17:55

אני מניח שהדמיון ליאיר לפיד הוא מקרי לגמרי כן?

דובי · 2012-10-09 20:18:48

דמיון ליאיר לפיד? פרט ונמק.

אסף · 2012-10-09 20:20:58

נקודה מעניינת מאד. נראה לי שגם נכונה.

נקודות שהיה מעניין לברר לפני שאני מגבש עמדה סופית: האם אנשים שאין להם חיבור לאינטרנט או שאין להם מחשב כן קוראים עיתון מנייר? בקרב מבוגרים (אני מנחש שכן)? בקרב עניים (אולי לא)?

באיזו מידה נגישות לעיתון משפרת את המצב לעומת נגישות רק לטלויזיה ורדיו?

אני נוטה לחשוב שהתשובה לשתי השאלות האלה תתמוך ברעיונות בפוסט, אבל שווה לחשוב עליהם יותר לעומק.

בהערת אגב, בנוגע לחיוב כל ספקי האינטרנט לספק חבילה בסיסית בחינם (אולי עדיף מחיר מפוקח+ואוצ'ר? את גודל הואוצ'ר לקבוע במכרז לאספקת החבילה? יש הרבה פרטים ללבן בהצעה כזו. חינם הרי משמעו במימון הלקוחות האחרים. ואצ'רים – במימון משלם המסים, שהוא ככלל יותר פרוגרסיבי. לא יודע. לא בטוח. לא קריטי כרגע.) – איפה הייתי? אה ,כן. נגישות לחדשות זו רק סיבה נוספת לתמוך ברעיון הזה, ואני תומך נלהב שלו. נראה לי שכבר עכשיו, ובוודאי אם חושבים עשר שנים קדימה, נגישות מקוונת צריכה להיות אחד הדברים שבהם המדינה צריכה להבטיח מינימום של נגישות לכל אזרח.

שחר · 2012-10-09 22:22:09

פתרון אפשרי להנגשת העשירונים התחתונים למחשבים היא מרכזי “מיחזור”. חברות גדולות וגם אזרחים רבים מחליפים ציוד בתדירות יחסית גבוהה ובדרך כלל כשהציוד ה”ישן” (בן שנתיים-שלוש לעיתים) עדיין מתפקד בצורה מלאה ויכול לעזור למשפחות נזקקות יותר. אני משתדל לתרום את הציוד הישן שלי למשפחות נזקקות ככל האפשר ובדרך כלל יוצר מחשבי “פרנקנשטיין” מכל מיני שאריות ויוצר מחשבים תקינים לחלוטין.

הקמת מרכז אשר יאסוף, ירכז, יסדר/יתקן את הציוד ויתקין אותו אצל משפחות נזקקות במקביל למאמץ (ממשלתי?) לחיבור המשפחות לאינטרנט במחיר מסובסד/חינם יכול לעזור לסביבה האנושית ולסביבה עצמה ותוך כדי כך להכשיר טכנאי מחשבים/רשתות מהעשירונים התחתונים.

גיל · 2012-10-10 06:22:14

שתי נקודות בקשר ל”מות הפרינט” שחסרות לי כאן: 1. גם אמרו שהטלויזיה תהרוג את הרדיו, שבעצמו כבר מזמן היה אמור להרוג את הפרינט. לא שאני יודע מה הולך לקרות, אבל לא הייתי ממהר להתנבא.

  1. בעולם הדיגיטלי היכולת לתקן בדיעבד מקטינה את המחויבות לנכונות\אמיתות המילה המפורסמת. זה כנראה גם בר-פתרון, אבל זאת עוד סוגיה שצריך להתמודד איתה. והנה תמונה להמחשה: https://fbcdn-sphotos-a-a.akamaihd.net/hphotos-ak-snc6/s480x480/246478_10151209825134776_2118899328_n.jpg

גדי אלכסנדרוביץ' · 2012-10-10 09:23:45

גיל, מצד שני, בעולם הדיגיטלי חוגג כפתור ה-print screen ואנשים שנתפסים בשינויים בדיעבד שכאלו הופכים ללעג וקלס כדבר שבשגרה.

גיל · 2012-10-10 09:50:04

גדי זה נכון, אבל זה רק פתרון חלקי. זה לא אותו דבר כמו תיעוד בהארד-קופי, זה דורש ממך פעולה אקטיבית שחוזה מראש את השינוי. שוב, זה הכל בר-פתרון, לדוגמא יוזמה שמתעדת כל אתר שמגדיר עצמו כמקור “חדשות” ככה שבעצם יהיה לך “פרינט-סקרין” זמין של כל כתבה בכל נקודת זמן. העניין האו שצריך לדאוג גם לפתרון לסוגיה הזאת. אחרת לך תוכיח שאנחנו לא תמיד היינו במלחמה עם יורואסיה.

גדי אלכסנדרוביץ' · 2012-10-10 09:56:22

כבר עכשיו יש אתרי ארכוב של האינטרנט. לעשות “תצפית” כזו על אתר ספציפי זה יחסית קל.

דובי · 2012-10-10 09:58:48

גיל וגדי: ראשית, בואו נדגיש קודם שמדובר בתוצר לוואי (משמח, אבל מקרי) של טכנולוגיית הדפוס, ולא מאפיין מרכזי של העיתונות הכתובה. כלומר, מבחינת העיתונות עצמה, הארכיון הטבעי שנוצר על-ידי איסוף עיתונים הוא לא פיצ'ר של העיתון. גם הארכיונים שקיימים כיום, גיל, הם תוצר של יוזמה פרטית של ארגונים (חלקם פרטיים וחלקם ציבוריים). אני בטוח שכל עיתון שומר ארכיון של עצמו, אבל הם לא מחוייבים לתת לציבור גישה לארכיונים הללו, ובאותה מידה כל עיתון יכול לשמור ארכיון גם של גרסאות של ידיעות שהתפרסמו בו, אם ירצה. הנקודה הזו, בכל אופן, פחות מטרידה אותי. כלומר, היא מאוד מטרידה אותי כאקדמאי, אבל לא מבחינת השמירה על תפקודה של מדינה דמוקרטית.

עדו · 2012-10-10 12:50:03

יאיר לפיד פירסם רשומה בנושא זה בידיעות יום ו.

דובי · 2012-10-10 12:54:16

שמה היה כתוב בה? אני לא קונה ידיעות בסופ”ש.

גיא · 2012-10-10 16:40:27

פוסט מעניין וחשוב.

עם זאת, אני מסכים עם אביב, שכתב שהעיתונות הדיגיטלית אינה מחליפה את הפרינט בכל הפונקציונליות שלו, וכאן טמונה בעיה לא פשוטה שהדיגיטל עוד לא פתר:

נתחיל בזה, שאני מנוי היום על “כלכליסט”, למשל, והניסיון להשוות בין האתר לעיתון המודפס הוא נואל וחסר טעם. הפרינט טוב בהרבה, יש בו כתבות ומאמרים מעמיקים יותר, יש בו כמה דברים נוספים שלא תמצא באתר – לא משנה כמה עמוק תחפש. והאמן לי – חיפשתי לא אחת צידוק להפסיק את המנוי על העיתון הזה – אך גיליתי שהוא פשוט טוב יותר.

פונקציונליות נוספת היא נושא הניידות של הפרינט. על אף העובדה שאני יכול לרכוש טאבלט או לקרוא את הכתבות של העיתון בסמארטפון – אני לא עושה את זה. למה? כי המסך של הסמארטפון קטן מדי (ויש לי את אחד המסכים הגדולים בשוק. זה עדיין רחוק מלהספיק), ואין לי כסף או רצון להשקיע כרגע מעל אלפיים שקל בטאבלט. כך שאם אני רוצה לאכול או לשכב במיטה ולקרוא – אין לי את האפשרות הזו (אלא אם אגרור איתי למיטה את המחשב הנייד או מסך ה-24 אינץ' שלי. שתי אפשרויות שאני מעדיף לוותר עליהן). זה אולי נשמע קטנוני – אבל יש בזה יתרון מובנה חשוב ללא מעט אנשים, כולל עבדך הנאמן.

וכפי שכבר ציינו כאן לפניי – ההנגשה של אנשים מעוטי יכולת למידע אינה טריוויאלית, ואינה כה פשוטה. היא דורשת צעדים שאני בספק אם יש למנהיגי המדינה שלנו רצון ליישמם. יתרה מכך, ככל שאני מסתכל ושמוע עוד דעות – אני רואה שלביבי וממשלתו יש אינטרס חד מאוד לא להנגיש את המידע לציבור מעוט היכולת. ציבור זה הוא ציבור המצביעים העיקרי של ביבי וחבריו. שטיפת המוח שהם מעבירים את הציבור הזה מאפשרים להם להמשיך ולשלוט ולהתל בהם. העובדה שאין לאנשים רבים מציבור המצביעים של ביבי אפשרות להשוות את אמירותיו עם המציאות, היא אחד ממקורות כוחו.

מיכל · 2012-10-14 14:29:20

נתונים די מדהימים. זה נתונים של השנה? אשמח אם תוכל להפנות למקור.
‪

דובי · 2012-10-14 17:11:27

נכון ל-2010, על פי נתוני הלמ”ס: http://cbs.gov.il/publications12/1481/pdf/t12.pdf ‬

מה עם הפרינט? מת כבר? | גולה מרצון · 2012-10-14 21:06:08

[...] הפרינט הזה, שכל כך מרבים לרדת עליו ועל כמה שהוא מיושן והגיע הזמן לנפנף אותו, נהנה ממשהו שלעיתונות האינטרנט אין כמעט אף פעם: [...]

מעריב- עיתון בבעלות עובדיו. רעיון | Niv Calderon · 2012-10-18 21:09:41

[...] מות הפרינט סגירת “הארץ” ו”מעריב” אינה סופה של הדמוקרטיה הישראלית עתיד העיתונות בישראל להבין מדיה חברתית בלי ללכת לקולג': עיתונות קצת עלי ועל מה אני עושה [...]

אות היא לעולם ||| הפרינט אולי מת, אבל הדפוס יחיה לנצח בלבנו. או לפחות הטיפוגרפיה | קווים ונקודות · 2012-11-01 05:05:56

[...] כמרקחה. בכל מקום אפשר לשמוע על מותו של הפרינט. יש אירוניה מסוימת שרבים מהמקומות המשמיעים את הנבואה [...]

אות היא לעולם ||| הפרינט אולי מת, אבל הדפוס יחיה לנצח בלבנו. או לפחות הטיפוגרפיה | קווים ונקודות · 2012-12-07 02:57:13

[...] כמרקחה. בכל מקום אפשר לשמוע על מותו של הפרינט. יש אירוניה מסוימת בכך שרבים מהמקומות המשמיעים את [...]

הפוסט הקודם: אוטוזנופוביה

הפוסט הבא: תקציב עכשיו!

כשהתחלתי עם קרן מלגת המחיה שלי, הבטחתי שכל אימת שירכש עבורי ספר מרשימת המשאלות שלי באמאזון, אפרסם סקירה של הספר תוך פרק זמן בלתי סביר בעליל. לפני זמן מה רכשה עבורי קוראת וידידה את ספרו של פרנסיס פוקויאמה “The Origins of Political Order”. לכן, כאשר דפנה שיזף פנתה אלי כדי לערוך ראיון על ספר לבחירתי עבור הפודקאסט המצויין שלה, “הכוורת – רדיו רעיונות”, קפצתי על ההזדמנות והצעתי את הספר הזה כנשוא הראיון.

אז אתם מוזמנים להאזין לראיון איתי כאן. ואם אתם כבר שם, אני ממליץ להאזין גם לראיונות הקודמים בסדרה – כולם מעניינים ומחכימים, מעניקים זוויות מבט חדשות ומעוררים את בלוטות החשיבה. ותודה לדפנה על ההזדמנות ועל החוויה. האזנה נעימה!

(ואם אתם רוצים עוד, יש עוד ספר שמחכה שארכוש אותו, אז תרגישו חופשיים לתרום.)

 

 

#אינטרנט #אירופה #אלימות #אני ואפסי עוד #אסיה #אקדמיה #דמוקרטיה #מדע המדינה #מציאות #סינדיקציה #רעיונאות

הפוסט הקודם: קצרצר: לילה מטריד

הפוסט הבא: אין אנסים, אין אונסים

הסדר תורתו אומנותו הוא פצע פעור בחברה הישראלית, אך הפתרונות המוצעים לו נגועים כולם בשאיפה ילדותית משהו “לא לצאת פראייר”. בתורת קבלת ההחלטות מוכרות שיטות של מינימקס או מקסימין תועלת (להבטיח מקסימום מינימלי או מינימום מקסימלי – או במילים אחרות, להתסכן תמורת תמורה פוטנציאלית גבוהה יותר, או ללכת על בטוח במחיר צמצום הפרס הגדול, בהתאמה), ואפילו מינימקס חרטה (לצמצם את הסיכון במקרה של חרטה, על חשבון התועלת המקסימלית האפשרית). אבל בישראל התפתחה גישה חדשה שאפשר לכנות אותה “מינימקס פראייריות” – ניסיון לצמצם עד כמה שניתן את הסיכון לצאת פראייר, אפילו במחיר פגיעה בתועלת הפוטנציאלית. אבל מינימקס פראייפריות היא גישה כושלת, שגורמת לנו לירות לעצמנו שוב ושוב ברגליים, לתפוס את הפוליטיקה בין חילונים לחרדים כמשחק סכום אפס וליפול לרטוריקה של הפרד ומשול.

נקודת הקושי המרכזית היא הגיוס לצה”ל. זו נקודת קושי מוזרה, משום שמהרבה בחינות, החילונים לא באמת רוצים את החרדים בצבא. לכולם ברור שהם יצרו יותר בעיות מאשר יביאו תועלת. אבל אף אחד לא מוכן לצאת פראייר, אז כולם דורשים “שיוויון בנשיאה בנטל”, ולעזאזל ההגיון. אחרים המציאו רעיונות כמו ה”שירות הלאומי”, שלא יועיל בכלום חוץ מאשר לתחושת הפראייריות של הציבור החילוני.

הציבור החילוני צריך לבלוע את הצפרדע הזו, ולאפשר מתן פטור גורף לחרדים משירות צבאי. למשל, אפשר לקבוע שמי שהיה תלמיד ישיבה שבהסדר בגיל 16, יקבל פטור משירות צבאי, מבלי תלות בהמשך לימודיו. זה רעיון מעצבן, אבל הוא כדאי לנו: חרדי שיקבל פטור משירות צבאי שלא דרך “תורתו אומנותו” (כמו אותם חצי ממקבלי פטור על סעיף נפשי) יוכל לצאת לעבוד, ואז לא יזדקק לקצבאות מהמדינה – ואפילו ישלם מיסים כשאר האזרחים. וזאת יש לזכור: יותר מששותפות בנשיאה בנטל מתבטאת בשירות צבאי, היא מתבטאת בתשלום מיסים וסיוע למימון מדינת הרווחה, כמו גם תקציב הבטחון. כלומר, הם יהפכו מהוצאה להכנסה. כבונוס, עם עזיבת החרדים את הישיבות, יחלש כוחם של ראשי הישיבות ומנהיגי הציבור החרדי ככלל, משום שהם כבר לא יאחזו בשוט של הפרשת החרדי מרישומי הישיבה, ובכך הבאתו לגיוס. (לכן, אני מתריע מראש: מהלך כזה יזכה להתנגדות דווקא מצד המנהיגות החרדית. ככה תוכלו לדעת שזה מהלך טוב לכל היתר, כולל ציבור החרדים עצמם).

את המהלך הזה יש לשלב עם דרישה חד משמעית להכללת לימודי הליבה במערכת החינוך החרדית, כדי לאפשר לאותם חרדים שלא נדרשים לשרת בצה”ל להשתלב בהצלחה בשוק העבודה הישראלי. ניתן לדרוש לימודי ליבה בתמורה להמשך הסיוע הכלכלי לישיבות, והכללתן בהסדר הפטור מצה”ל.

#דת #חברה #ישראליאנה #כסף #מספרים #מציאות #ניירות עמדה #פוליטיקה #צבא #תקווה


תגובות

נדב פרץ-וייסוידובסקי · 2012-04-06 09:06:39

אני מאוד מסכים עם הטענה הבסיסית של הפוסט – הבעיה היא לא אי-השתלבות של חרדים בשוק העבודה, אלא אי-הגיוס שלהם. אבל נדמה לי שהפתרון שאתה מציע הוא פשטני מדי. כי עם כל הסימפטיה שלי לסלידה מהמינמקס-פרייאריות, אי אפשר להגיד שקבוצה גדולה באוכלוסיה פטורה משירות כי... ככה. מדיניות צריכה איזה הגיון פנימי כדי שתתקבל על הציבור, ואתה לא מציע שום סיבה לפטור לחרדים, למעט פריבילגיה היסטורית. אתה יוצר אי-צדק משמעותי, בדרישה מחלק מהצעירים הישראלים להקריב 3 שנים בלי תמורה משמעותית ובלי צידוק משמעותי לבחירה דווקא בהם. פתרון אפשרי הוא לנטוש את כיוון הצידוק וללכת לכיוון התמורה – למשל, שכר מינימום לחיילים. אבל זה כבר צעד משמעותי לכיוון של צבא מקצועי, שהוא דיון אחר לגמרי.

והערת אגב – ההנחה שלך שכל צעד שיזכה להתנגדות מצד ההנהגה החרדית הוא צעד חיובי היא בדיוק אותו משחק סכום 0 שנגדו אתה יוצא בראשית הפוסט.

‪hilanoga · 2012-04-06 11:20:25‬

מה שנדב אמר.

ספקניסטן · 2012-04-06 11:25:17

ועניין נוסף: השירות הצבאי הוא מס. שלוש שנים בהם אדם מוותר על חירותו (ובנוסח אחר, חירותו של אדם נשללת ממנו) על מנת להעניק את כוחותיו ומרצו למדינה. מדובר בהפסדי שכר אלטרנטיבי, ושלא לדבר על עלויות עקיפות המושתות על ההורים (שאפקטיבית מחזיקים את הילדים שלהם כלכלית 3 שנים נוספות).

אי אפשר לתת פטור גורף שכזה לאוכלוסיה שלמה ממס, בלי הסבר ראוי או בלי פיצוי הוגן לחיילים. למשל, כפי שהציעו מעלה, שכר מינימום זו התחלה טובה (ובכלל, טוב יהיה אם צה”ל יסתכל על כוח העבודה של החיילים שלו כעל משאב יקר, שאין לבזבז על מלאכות סרק)

עזי חיימוביץ · 2012-04-06 12:43:44

בסיס הצעתך אינו מקובל עלי,כי הנך שוכח שגם על החרדים ברובם מקובלת ההבנה כי יש להיכנע למלכות בראש וראשונה, שנית אבה ונתחכמה לו, מכאן אני מאמין גדול בחוק מחייב אשר ממנו יוצא עקיפה חדה ונחושה עם עונשים חמורים.אין ספק כי הצעקה מכאן ועד גיטאות ברוקלין אמפשייר סידני פריז יומונטריאול יהדדו ויעשו גלי צונאמי ,אך הם יעלמו כפי שבאו לעולם.אבל מאותו הרגע שהממלכה תתחיל מנקודת השקט שלאחר הסערה יבואו כל השינויים שאתה מציע,שהם נכונים ויכולים להביא לשינוי משמעותי הן כלכלי והן חברתי.ראה החרדים בכל העולם המערבי מתפרנסים ושורדים בלי מחזות המוצגים בפנינו הישראלים בביתנו.

דובי · 2012-04-06 12:54:34

עזי – מובן שהם מתפרנסים בכל מדינות העולם בכוחות עצמם. כי גם כיום הם לא מתנגדים לצאת לעבוד. הם מתנגדים לשרת בצבא. כמה מדינות אתה מכיר שמגייסות בכפייה חרדים לצבא? אני לא מכיר מספיק מדינות אחרות, אבל אני יודע שבארה”ב, כל עוד היה גיוס חובה, היה פטור מטעמי דת לקבוצות מסוימות.

נדב: הסיבה שאני מציע לפטור לחרדים היא שלגייס אותם יצור יותר בעיות מאשר הוא יפתור. קצת כמו הפטור לערבים, שכמעט אף אחד לא מערער עליו (לא ברצינות, בכל מקרה). אני בהחלט בעד ניצול הכספים שיתפנו כדי להגדיל את המשכורות של חיילים משרתים. אני בעד קיצור תקופת שירות החובה. אני בעד מתן הטבות מסויימות למשרתים (או להפך – נגיד, היטל אי-שירות על חרדים שקיבלו פטור, שיגדיל את מס ההכנסה שישלמו למשך עשר שנים). ובסופו של דבר – כן, אני מעדיף צבא שאינו מתבסס על שירות חובה, אבל זה, כמו שאמרת, דיון גדול יותר. ההצעה הזו פה היא טיוטא של טיוטא, ומובן שאני לא חושב שמה שכתוב פה זה כל מה שצריך, אבל אני בהחלט חושב שראוי לבחון את הכיוון הזה, ולהפסיק לחשוב במונחים של איך אפשר לבזבז גם לחרדים שלוש שנים מהחיים. לגבי התנגדות החרדים – מדובר על התנגדות ההנהגה, לצעד שיחליש אותם. ברור לי שכל מהלך שמטרתו היא שילוב של החרדים לתוך שאר החברה הישראלית ונטרול הסקטוריאליות שלהם יגרור התנגדות מצד מי שיאבדו את כוחם. כוח הוא כן משחק סכום אפס, אני חושש.

ספקניסטן: אתה צודק, ולא דיברתי על הפיצוי הראוי למשרתים במסגרת כזו. בהחלט, דרוש פיצוי נאות הרבה יותר ממה שניתן כיום, ולטווח ארוך יותר.

אורי · 2012-04-06 14:20:07

אם אתה בעד ביטול גיוס החובה, למה אתה לא מקדם את זה וזהו?

זה דיון גדול יותר? אולי, אבל זה הדיון הנכון לעשות.

גם שוויון בנטל, וגם אי גיוס חרדים. מה רע בפתרון הזה?

מני זהבי · 2012-04-06 18:17:43

אם כבר רוצים לפטור את החרדים מהגיוס, אז הנה ההצעה שלי:

  1. כל אזרח ישראל בן 18 יחויב בשירות צבאי (עם אפשרות של פטור לנשים על רקע דתי או למגזרי מיעוטים — זה המצב עכשיו; גם הוא אינו טוב, אבל שינוי ההיבטים האלה שייך לדיון אחר).

  2. אזרח ישראל בן 18 שלא למד לימודים תיכוניים, יוכל לקבל דחיית שירות ל-4 שנים לצורך השלמת לימודים תיכוניים. היקף לימודיו ייבדק מדי כמה חודשים, ואם יימצא שהוא אינו לומד, הוא יידרש להתייצב בלשכת הגיוס.

  3. אזרח ישראלי בן 22 שהנו נשוי, וטרם מילא את חובת השירות שלו, יקבל דחיית שירות לשנתיים נוספות. אם במהלך השנתיים האלה לא התגרש, תהפוך הדחייה לפטור מוחלט.

  4. על אדם הזכאי לדחיית שירות מאחת הסיבות הנ”ל לא ייאסר לעבוד.

  5. כל אזרח ישראלי בן 22 או יותר, המעונין בכך, יוכל לבקש פטור מהשירות הצבאי לצמיתות על סמך לימודים תורניים בישיבה מוכרת. מספר האזרחים הזכאים לפטור כזה מדי שנה יהיה מצומצם וקבוע — למשל, 1000 איש — וזהותם של מקבלי הפטור תיקבע ע”י הישיבות.

היתרון שבהצעה הזאת טמון, לדעתי, בכך שהיא אינה מחייבת את מוסדות הלימוד החרדיים בתוכנית לימודים כלשהי — חיוב שממילא קשה מאוד לאכיפה — אלא יוצרת אצל הנערים החרדים אינטרס בלימודים תיכוניים (כמפלט מהצבא). הדחייה במקום הפטור, בשלב הראשוני, גם תעזור למנוע מצב שבו משפחות שאינן מתות על אורח החיים החרדי באופן כללי, אבל גם אינן רוצות לשלוח את ילדיהן לצבא, ישלחו את הילדים לשנה בישיבה כדרך מפלט מצה”ל. הדחייה במקום הפטור בשלב השני נובעת מהשאיפה למנוע נישואים פיקטיביים כדרך מילוט מהצבא. מי שיוכל להנות מהדחייה הזאת, תחת ההסדר המוצע, הם ממילא חרדים בלבד (מי עוד ירצה לדחות את מסלול הקריירה הרגיל ב-4 שנים, ואח”כ להתחתן מיד בטרם סיום התיכון?). עם זאת, ההצעה מנוסחת כך שעד לסעיף האחרון, אין לה קשר מובהק לחרדים. הסעיף האחרון הוא כמובן הבעייתי ביותר, כי הוא כן מתייחס לחרדים. כל הסיבה לקיומו הוא העובדה שגם אצל החרדים — סרפרייז, סרפרייז — יש גברים שפשוט אינם מצליחים להתחתן, או מתגרשים מהר. הם אינם רבים, ותחת ההסדר המוצע, מי שייהנו מהפטור במסגרת הישיבתית יהיו בעיקר הם (מתוך הנחה שרבני הישיבות לא ירצו לתת פטור מתוקף הסעיף הישיבתי למי שיכולים לקבל דחייה+פטור מתוקף סעיף הנישואין).

אפשר, כמובן, לחשוב על ביטול חובת השירות באופן כללי ומעבר לצבא המקצועי. אבל במצבה של ישראל, זה כנראה פשוט בלתי-אפשרי, גם אם כיבוש הגדה המערבית יסתיים מחר.

דניה · 2012-04-06 22:54:44

זה נחמד שאתה עובר בשיטתיות על הסוגיות הפוליטית.

דובי · 2012-04-07 04:47:31

אורי – כי אני מכיר במגבלות שלי. עם הרקורד הצבאי המפואר שלי, ולאור חוסר הנגישות שלי לנתונים הרלוונטיים, אם אני אדבר על השאלה האם צה”ל יכול להסתדר עם מודל של גיוס מרצון בלבד, כולם יתנפלו עלי, ולא בלי צדק, שאני לא מבין כלום ואין שום בסיס עובדתי לדברים שלי. אני תומך במודל של צבא מקצועי, אבל אני לא יכול להיות זה שמקדם את זה. אם וכאשר יהיה מישהו בעל ידע בתחום שיקדם את הנושא, אני מבטיח לעמוד מאחוריו ולתמוך בו. לגבי עניין החרדים, לעומת זאת, אני חושב שאני מספיק מבין כדי לדעת שזה מהלך נכון – חרף הקשיים שהצביעו עליהם כאן בתגובות.

מני – זה רעיון מעניין, ואני בטוח שכל מנגנון שיתקבל בסוף יהיה יותר מורכב ממה שהצגתי בפוסט עצמו, שנועד בכל זאת רק כדי להציג את הרעיון ולא כהצעת חוק. אני לא בטוח שאני אוהב את הרעיון שילדים שהוריהם לא רוצים שישרתו בצבא ישלחו לשנה בישיבה (ואני לא בטוח שהישיבות יאהבו את זה, גם), אבל זו בהחלט דוגמא מעניינת למנגנון שכזה שהוא פחות בוטה ממה שאני הצגתי.

דניה – לא כל הסוגיות הפוליטיות, רק אלו שיש לי מה להגיד עליהן שהוא לא לגמרי מצוץ מהאצבע. אבל כן, זה הרעיון.

מני זהבי · 2012-04-07 06:02:46

לגבי צבא מקצועי, הבעיה העיקרית כאן אינה עם הצבא הסדיר (שהוא באמת מנופח כעת באופן שאיש לא היה מעלה על דעתו בתקופה שבה ישראל התמודדה עם איומים חמורים בהרבה — בשנות ה-70-50 של המאה הקודמת). הבעיה היא עם צבא המילואים. כלומר, ישראל, לאור ההיסטוריה של היחסים בינה לסביבתה הקרובה ולאור היחס הרווח באותה סביבה כלפיה (עם או בלי הסכמי שלום),חייבת להיות מסוגלת לשלב, במקרה הצורך, חלק ניכר מאוכלוסייתה הבוגרת במערכה צבאית להגנתה. זו בעיה שצבא מקצועי אינו יכול לפתור (ואם ינסה, הוא יהפוך להרבה יותר בזבזני מצה”ל כיום). גילוי נאות: הניסיון הצבאי שלי הוא מגוחך, וכל האמור לעיל נאמר על דרך הפרחת טיעונים באוויר. אם מישהו בעל רקע צבאי מרשים יותר יפריך את הטיעונים המופרחים, אני אקרא בעניין.

אורי · 2012-04-07 09:54:35

דובי, עם כל הכבוד, אם אתה מצהיר על עצמך שאינך מבין די בתחום כדי להביע דיעה על מבנה הצבא העתידי, איך אתה יכול להמליץ על פטור גורף משירות לקבוצה לא קטנה באוכלוסיה, שחלקה באוכלוסיה הולך וגדל ועומד להיות מאוד משמעותי בשנים הקרובות?

יעל ר. · 2012-04-07 21:42:49

הפתרון פשטני. אם לעבוד זו תרומה שוות ערך לשירות הצבאי, מדוע טרחתי להתגייס ולעבוד בצבא 12 שעות ביום תמורת 200 שקל בחודש, כשיכולתי לצאת ולהרוויח כסף של ממש בחוץ? הבה נשחרר את כולם מהשירות הצבאי לטובת קריירה, אם כך. זו וואחד צפרדע שאתה מבקש שנאכל.

הפתרון צריך להיות מסלול אלטרנטיבי לצבא: זמן שירות זהה שינוצל לשירות אזרחי, למען מטרות חברתיות שונות (או שיטור, כיבוי אש וכו') – גם בתוך הקהילה החרדית עצמה וגם מחוץ לה.

בכל מקרה, נושא התמיכה הכספית צריך להשתנות כליל. הכוונה של בן גוריון היתה לתמוך במתי מעט עילויים בכוללים, לא במאסות שאליהן הגענו – וככל שהן גדלות והמשכורות שלנו עומדות במקום מול המחייה המתייקרת, יום יבוא והמערכת הזו תקרוס בשל חוסר האפשרות לממן את כל האוכלוסייה הנתמכת הזו.

דני · 2012-04-08 13:26:41

השאלה היא איך אתה מודד את ה”תועלת” משירות צבאי של חרדים.

התועלת לצבא היא אכן אפסית עד שלילית. לעומת זאת ה”תועלת” העקרונית שבהעדר אפליה מטעמי שיוך למגזר מסויים היא מניעת הנזק שנגרם כרגע לעקרון הדמוקרטי של “שוויון בפני החוק”.

אם להביא דוגמה קיצונית, אז מה ה”תועלת” במשטר דמוקרטי בכלל? דיקטטורה היא הרבה יותר יעילה, בלי צורך לבזבז כסף על בחירות, מפלגות, וחקיקה פופוליסטית שנועדה למצוא חן בעיני העם (כי דעתו של העם לא באמת משנה). אבל יש דברים שהם חשובים יותר מאשר תועלת. דמוקרטיה, שאחד מעקרונותיה הוא שוויון בפני החוק, נמנית עם הדברים האלה. לכן, גם אם פטור לכל החרדים, טרנספר לכל הערבים, או הגבלת זכות הבחירה למי שיש לו מנת משכל גבוהה מ-120 הם רעיונות “יעילים” יותר, אנחנו לא נבחר בהם, כי הם לא דמוקרטיים (במובן הרחב של המילה, שכולל בתוכו חרויות יסוד והעדר אפליה). זאת הסיבה שפטור לחרדים הוא מצב שחייב להיפסק. לא בגלל שזה חשוב לצה”ל (זה לא), אלא כי זה חשוב למהות הדמוקרטית של מדינת ישראל.

גדי אלכסנדרוביץ' · 2012-04-09 06:17:38

דובי, החלק של “יצרו יותר בעיות מאשר תועלת” לא כל כך ברור לי למרות שאני חלק מ”כולם”. דומני שבעיה עיקרית אחת תהיה בלגרום להם להתגייס בכלל; אבל כל שאר הבעיות שאני מעלה על הדעת ייגרמו רק בגלל רצון לשלב את החרדים איכשהו במסגרת שבה פועלים גם חיילים לא חרדים. למה לעשות את זה? למה לא לתת לחרדים בצה”ל שתי אפשרויות: או שתשרת כמו כולם בלי שום התחשבות מיוחדת (בדיוק כפי שאין התחשבות מיוחדת באף חייל אחר), או שתבלה את כל זמנך באבט”שים במקומות יישוב מבודדים, שכרגע שולחים אליהם חיילות שבקושי סיימו טירונות 00?

שי ש · 2012-04-09 08:15:49

גם אני בדעה שהצבא יפסיד הרבה יותר מאשר מה שירוויח מגיוס חרדים בכפיה, הבעיה היא שאותה פגיעה בשוויון בגלל מתן הפטור הגורף לחרדים היא לא משהו תיאורטי, אלא דבר שיתמרץ עוד יותר את האוכלוסיות הלא חרדית שלא להתגייס.

יואב · 2012-04-11 14:27:50

אולי אפשר פשוט שמי שלא ישרת בצבא ישלם. אפשר לסדר הלוואות נוחות.

לא שומעים? » אז מה אתה חושב על..? · 2012-10-29 23:55:33

[...] אתה חושב על גיוס חרדים? בעבר הבעתי את דעתי שיש לאפשר פטור משירות צבאי על רקע דת או מצפון לכל המעוניין בכך, ולהתנות פטור זה בתשלום "כופר" [...]

הפוסט הקודם: טיוטת נייר עמדה: חזון מדיני חדש

הפוסט הבא: מה עושה אופוזיציה?

ככל שחולף הזמן, כך נדמה לי, נחשף משהו שאפשר להגדירו רק כנכות פסיכולוגית של יאיר לפיד. מדובר בהפרעה שאפשר לכנות אותה, אולי, “טעייה פתולוגית”. כמו השקרן הפתולוגי, הטועה הפתולוגי אינו מסוגל להפיק מפיו דבר אמת, אך בעוד שאצל השקרן קיימת מודעות לכך שהנאמר הוא שקר, אצל הטועה הפתולוגי הבעיה עמוקה יותר. נדמה כאילו מוחו של הטועה הפתולוגי דוחה בשאט נפש כל פריט מידע שערך האמת שלו חיובי, ומסרב לארכב אותו בזכרון כל עוד לא הוטל בו מום מהותי.

מוצג מס' 1 היום הוא נאומו של לפיד בו תיאר את חזונו עבור מערכת החינוך, נאום שברוב טובו לפיד פרסם בעמוד הפייסבוק שלו “למניעת סילופים”. לזכותו של לפיד יאמר שהוא מעלה נושאים חשובים לשיחה, ומצליח לעודד דיון ציבורי סביבם – גם אם, כמו במקרה של Kony2012, לא בהכרח באופן שהוא מתכוון אליו.

הטעייה הפתולוגית של יאיר לפיד זוקפת את ראשה כבר בפסקה הראשונה של הנאום, באחת מאותן אמירות שאין בה כדי להצביע על בעיה פוטנציאלית בתפקודו העתידי של לפיד – כאלו שכל מי שמעיר עליה מיד מותקף על ידי נושאי-הלפיד כקטנוני וקנטרני – אבל ההצטברות שלהן צריכה כבר לעורר סימני שאלה רציניים. לפיד מנה דוגמאות למשרות הנחשקות ביותר בעולם, וציין, בין השאר, את מחלקת פיתוח האייפד של אפל (באמת? דווקא מחלקת פיתוח האייפד? ואצל מפתחי האייפון מחלקים סושי בן שבוע ומגבילים את הפסקות הפיפי?) ואת “אגף בינג של גוגל”. בינג, כפי שמיהרו רבים להזכיר, הוא מנוע החיפוש של מיקרוסופט, ששואף להתחרות בגוגל. כפי שציין צייצן אחד, יהיה זה כמו לדבר על מוסף מעריב של ידיעות אחרונות.

אבל הבעיתיות של האמירה הזו לא נגמרת שם. הסיבה שלפיד הזכיר את המשרות הללו היא כי, לטענתו,

מעשר המשרות הכי נחשקות בעולם, אף אחת – אפילו לא אחת – לא היתה קיימת ב-2004.
ועל כך העיר צייצן אחר:
משרות פיתוח תוכנה קיימות מאז שנות החמישים. מנועי חיפוש ברשת – מאז 1993. גוגל ובינג – מאז 1998.
גם כאן, לפיד כשל במשימת אמירת עובדה נכונה. וזאת, כמובן, עוד לפני שמזכירים שכמות עובדי ההייטק בקרב כלל האוכלוסיה היא די שולית, ולפני שמזכירים שרוב האנשים העובדים עובדים בעבודות שהיו קיימות, בפורמט כזה או אחר, עוד לפני שנולדתי.

אבל זו סתם אנקדוטה, ולא משהו מהותי לטיעון של לפיד. לפיד רוצה לספר לנו עד כמה מערכת החינוך שלנו מעוותת, ולשם כך הוא נוקט בדרך הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת: השוואה בינלאומית.

הילדים שלנו צריכים בגרות באנגלית, ובמתמטיקה, ובהבנת הנקרא. וזהו. כשהם יגדלו וירצו ללכת לאוניברסיטה, הם יעשו בחינת כניסה לאוניברסיטה כמו בכל מקום נורמלי בעולם.
אצל לפיד, כמו אצל ישראלים רבים, “השוואה בינלאומית” משמעו “השוואה לארה”ב”. כי בארה”ב, באמת, אין מבחן סטנדרטי ארצי לסיום התיכון, וכדי להתקבל לאוניברסיטה צריך לעשות מבחן מיוחד של האוניברסיטאות. הייתי עוד יכול לסלוח על הנטייה המוזרה הזו להאמין שאפשר לדעת מה קורה ב”כל מקום נורמלי בעולם” על-ידי בדיקת המצב בארה”ב, אילולא לפיד עצמו היה כותב, שלוש פסקאות לפני כן, על בחינות הבגרות הקיימות במספר מדינות בעולם – צרפת, בריטניה, פינלנד ועוד – ומשמשות, כמובן, כמבחן הכניסה המרכזי לאוניברסיטה. בדיוק כמו בישראל.

אז רגע, אז מה שהוא כתב על צרפת ובריטניה ופינלנד זה כן נכון?

בפינלנד יש ארבע בחינות בגרות. מתמטיקה, אנגלית, הבנת הנקרא ומקצוע בחירה אחד. באנגליה יש שלוש. בצרפת ארבע. בישראל יש 265 בחינות בגרות.
בפינלנד אכן יש ארבע בחינות בגרות: אחת חובה (“שפת אם” – פינית, שוודית או סאמי), ושלוש בחירה, מתוך רשימה של 13 תחומי ידע פלוס מבחר שפות שונות.

יאיר לפיד בכובע סטודנט פיני.

במציאות הוא לא יכול לחבוש אותו. רק למי שסיים בגרות מותר.

בצרפת אין שום דבר שדומה לארבע בחינות. לתלמידי בית הספר בצרפת יש בחירה בין שלושה מסלולים שונים, כשבכל מסלול הם ידרשו להשלים כ-10 בחינות (לפחות) בתחומי ידע שונים ומגוונים.

לפני שנסתכל על המקרה הבריטי, אני רוצה רק להזכיר משהו לגבי המקרה הישראלי: לפיד טוען שבישראל יש 265 בחינות בגרות. (המספר, לפי ידיעות אחרונות, הוא 152, אבל מי סופר). המשמעות, כמובן, אינה שכל תלמיד לומד 265 (או 152) מקצועות, אלא שיש מספר מקצועות חובה (לשון, מתמטיקה, אנגלית, ספרות, תנ”ך, אזרחות, והיסטוריה), ולכך תלמידים המעוניינים בכך יכולים להוסיף מקצועות בחירה מבין אלו המוצעים בבית הספר שלהם. אפשר להתווכח האם ספּרות או בישול הם מקצועות ראויים כבגרות – דיון שייקח אותנו בלית ברירה לנושא בתי הספר המקצועיים והאפליה המבנית שהם גילמו, ולשאלה האם אפשר לבנות מערכת של בתי ספר מקצועיים שאינה מובילה לאפליה – אבל עצם העובדה שיש הרבה בחירה לתלמידים לגבי מקצועות בחירה, אני בטוח שתסכימו איתי, אינה שלילית בפני עצמה.

וכאן נכנס המקרה הבריטי. בבריטניה, בניגוד למה שאומר לפיד, אין “שלוש בחינות בגרות”. כל המערכת היא קצת יותר מסובכת, אבל בגדול אפשר לדבר על שני שלבים בחינוך העל-יסודי בבריטניה: המבחנים הרגילים והמבחנים המתקדמים. המבחנים הרגילים (גילאי 15-16) אכן כוללים שלוש בחינות חובה: אנגלית (ואירית או וולשית באזורים הרלוונטיים), מתמטיקה, ומדעים. אבל בתי ספר שונים קובעים דרישות שונות. בתי ספר רבים דורשים שפה זרה בנוסף, אחרים דורשים לימודי דת, ויש רבים שדורשים לימודי “טכנולוגיות מידע”. שאר מערכת השעות של התלמידים כוללת כעשרה מקצועות בחירה. התלמידים צריכים להשיג לפחות חמישה מקצועות “רגילים” ברמה גבוהה (יש גם לימודים לבחינה ברמה נמוכה, שלא נחשבים לצורך זה), כדי שיוכלו להמשיך למבחנים המתקדמים. הלימוד למבחנים המתקדמים נעשה בגילאים 17-18. רק הצלחה במבחנים המתקדמים מאפשרת כניסה לאוניברסיטה. נושאי הלימוד למבחנים המתקדמים נבחרים על-ידי התלמידים עצמם – בדרך כלל נבחרים ארבעה נושאים ללימוד לאורך השנתיים, אם כי רוב האוניברסיטאות דורשות רק שלושה מבחנים, ולכן תלמידים רבים מוותרים על נושא אחד לאורך התקופה. אין נושאי חובה, והתלמידים בוחרים מתוך רשימה ארוכה של נושאים, שכוללת, אני בטוח שלפיד ישמח לגלות, גם ריקוד, אנימציה, תיירות, כלכלת בית ואפילו משהו שנקרא “לימודי פנאי”. תארו לכם מה היה אומר לפיד אם היה נקלע לבית ספר ומגלה שהתלמידים לומדים בו “לימודי פנאי”. אפרופו, גם “עברית מקראית” אפשר ללמוד שם, לצד עברית מודרנית. אנטישמים.

אז לא, לפיד לא הצליח לקלוע נכון בתיאור אף אחת מהמדינות שהוא בחר להשוות את ישראל אליהן. אפילו את ישראל עצמה הוא תיאר לא נכון. טועה פתולוגי.

וכל זה לא היה יותר מאשר בדיחה עצובה אילולא לפיד היה משתמש בהררי השטויות הללו כדי לעטוף כמה דברים שהם דווקא כן נכונים – אם כי גובלים בבנאלי. כן, יש בהחלט מקום לשקול מחדש את בגרויות החובה (לא, הבגרויות הנכונות לשמור אינן “אנגלית, מתמטיקה והבנת הנקרא”); כן, צריך למצוא דרכים לגרום לתלמידים ללמוד גם בלי החרב המתהפכת של בחינת הבגרות שתקבע את עתידם (לא, להגיד להם שהדברים היחידים שחשובים הם שלושה מקצועות טכניים כל-כך זו לא הדרך לגרום להם להשקיע בלימודי הספרות או ההיסטוריה); כן, יש חשיבות גבוהה מאוד לשיקום מעמדו של המורה במערכת החינוך, מתן יותר אוטונומיה למורים וצמצום הפוקוס של המערכת על מבחנים ארציים (לא, לא צריך לבטל את תפקיד המפקחים); כן, בהחלט, יש להעביר משאבים באופן שיתעדף אוכלוסיות חלשות (לא, זה לא קשור לחוסר אמון. זה קשור לניאו-ליברליזם שלפיד תומך בו בכל פה); כן, יש לדרוש לימודי ליבה בקרב כל האוכלוסיה (לא, גם זה לא קשור לחוסר אמון. זה קשור לרצון של מנהיגי האוכלוסיה החרדית להבטיח את המשך שליטתם באוכלוסיה הזו). 1

—

אחרים כתבו כבר על המופרכות של טענתו של לפיד על ההבדל שעושה השירות הצבאי. מדובר, יש להודות על האמת, בתפיסה מאוד נפוצה בישראל. יצא לי בשבועות האחרונים לשאול תיכוניסטים האם לדעתם כדאי היה לוותר על השירות הצבאי אם ניתן היה להבטיח שמירה על אותה רמת בטחון. שוב ושוב ושוב קיבלתי מתלמידים תשובות שליליות – “הצבא מבגר אנשים, מכניס אותם לפרופורציות”, הם אמרו לי. לא עזר כששאלתי אותם מה קורה בכל המדינות בהן אין צבא, האם שם צעירים בשנות ה-20 לחייהם אינם בפרופורציות? אינם בוגרים? הם לא הצליחו לענות, אבל סרבו לוותר על התפיסה המיליטיריסטית שהונחלה להם. אבל הכי מייאש היה כאשר קיבלתי תשובות כאלו ממורים. המורים עצמם ויתרו על כל סיכוי לחינוך הילדים, ומטילים את יהבם על הצבא. “צה”ל יעשה בשלושה חודשים מה שאנחנו לא נוכל לעולם להשיג ב-12 שנים”, אמר לי מורה אחד, וכמעט גרם לי למרוט לעצמי את השערות שאין לי. אם כבר מדברים על אובדן אמון – הטלת יהבנו על צה”ל מאפשרת לכל הרשויות האחרות לאבד כל אמון בעצמן. וזה הכי עצוב כשזה קורה במערכת החינוך, מבלי שאותם אנשי חינוך יבינו, ככל הנראה, את הנזק שהם גורמים לחברה הישראלית כאשר הם מסכינים עם מצב שבו החינוך הערכי של הצעירים נתון בידיו של גוף שהאג'נדה שלו היא אג'נדה בטחונית בלבד, בלי ראייה אזרחית, בלי בסיס דמוקרטי. לצבא, ללא ספק, יש תפקיד חשוב למלא, אבל זה לא אומר שטוב שהוא ימלא כל תפקיד חשוב.

—

ואולי בכלל מדובר פה בוישנה בקנה מידה קוסמי – מכיוון שלפיד עסוק בכל עת בלהסביר לכל מי שהוא לא הוא עצמו למה הם טועים, אולי היקום פשוט נאבק בחזרה ומונע ממנו לדייק אפילו בפרט אחד בדבריו.

—

  • את הטיוטא הזו התחלתי לכתוב בשעת הצהריים. עד שהספקתי לסיים אותה ולפרסם, כל העולם ואשתו הספיקו לעשות סיבוב על התחת של לפיד, כולל יוסי גורביץ שאמר חלק מהדברים שאני אמרתי כאן, אבל החלטתי שזה שכולם הקדימו אותי לא אומר שאני לא יכול להנות גם.

#בריטניה #הומור #חינוך #יאוש #יאיר לפיד #ילדים #ישראליאנה #מציאות #פוליטיקה #צבא


הערות שוליים

  1. אגב, לפיד אמר בהקשר זה 'לאיזו רמה של אי אמון בעצמה צריכה היתה המדינה להגיע, כדי לומר, "אני לא יודעת להגיד אם ילד בן שבע צריך או לא צריך ללמוד אנגלית בבית הספר. זה גדול עלי."', ולא הפריע לו שבתחילת דבריו הוא דווקא הצהיר בגאווה ש'הבעיה הגדולה ביותר של החינוך היום [היא ש]חינוך עוסק בעתיד, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. ... אנחנו צריכים להודות שאנחנו לא יודעים.' לאיזו רמה של אי אמון בעצמו הגיע יאיר לפיד, תגידו לי?! ↩

תגובות

דובי · 2012-03-15 20:46:21

תוספת קטנה: נמרוד אבישר פרסום תגובה לפוסט של יוסי שמתאימה באופן נפלא גם לפוסט הזה. הוא הסכים שאני אעתיק ואפרסם אותה גם כאן, אז הרי היא:

לי הפריעה נקודה אחרת. שתי נקודות, בעצם. לפיד רוצה את מערכת החינוך הפינית. למה הוא רוצה את מערכת החינוך הפינית? מפני ש:“פינלנד היא כבר כמה שנים מקום ראשון בעולם בחינוך”. להגיד “מקום ראשון בעולם בחינוך” זה כמו להגיד “מקום ראשון בעולם בברווז פקין”, אבל ניחא. המשפט הזה הוא לא לחלוטין מדוייק (יש לפינלנד כמה יריבות מאסיה), אבל מה שבאמת מעניין פה זה המדד לפיו זוכה פינלנד להכרה מתמשכת בהישגיה בחינוך – רוצה לומר, המדד שקבע שפינלנד היא “מקום ראשון בעולם בחינוך”. לפיד, כמו שאר העולם בהקשר זה, מסתמך על הציון הממוצע של התלמידים הפינים במבחני פיז”ה ובמבחנים של ה-OECD. כלומר, האיש שטוען שאנחנו עושים יותר מדי בחינות מבסס את ההערכה שלו של מערכת חינוך באמצעות מדדים שהם בחינות. כל זה, פסקה אחרי: “אין לה אמון במורים אז היא כל הזמן מודדת אותם. יש פיזה ויש מיצ”ב ויש אחוזי זכאות לבגרות, יש מדדי פיריון בחינוך, יש מדדים של ה-OECD, ושל הרשויות המקומיות, ושל משרד האוצר. זה כאילו שסביב כל מורה יש טבלה, והוא כל הזמן נמדד מול הטבלה, ומסביבו יושבים חמישה מפקחים שונים, מחמישה גופים שונים, שכל הזמן בודקים אם הוא עומד בתקן.” אה… מה? והערת אגב בעניין אמון וכאלה מין: “לרופא אין מפקח, למהנדס אין מפקח, למה שלמורה יהיה מפקח?” – באמת, יאיר?! למהנדסים אין מנהלים? לרופאים אין מנהלים, וחוות דעת שניות, וסכנה מתמדת לתביעה בגין רשלנות? למהנדסים אין חוות דעת מומחים על עבודתם וביקורת צוות ו-PEER REVIEW? אינני מכיר איש שאין עליו איזושהי רגולציה. יתירה מזו, מפקחי משרד החינוך אינם מפקחים על מורים. הם מפקחים על בתי ספר, והם מפקחים על מקצועות (הידעת? ישנו מפקח על כל מקצוע בגרות חובה). ולאחר הערת אגב, הנקודה השניה שהפריעה לי: יאיר לפיד רוצה להיות כמו פינלנד. לפי המידע שבידי, תקציב החינוך הפיני עמד ב-2011 על כ-11 מיליארדי אירו – כמעט פי שניים מזה הישראלי, ובפינלנד פחות תושבים (והרבה פחות ילדים). רוצה להיות כמו פינלנד? אדרבא, במקום לקדם פיטורי מפקחים קדם השוואת שכר מורים לזה שבפינלנד. החוג המבוקש ביותר באוניברסיטת הלסינקי הוא החוג להוראה, מפני שמורה בפינלנד הוא פיגורה הזוכה לכבוד, מעמד ו, כן, כסף. אבל יותר מזה: הפינים עצמם תולים חלק גדול מהצלחת השיטה שלהם – שבה לומדים פחות שעות מכל מדינה אחרת ב-OECD – בתרבות שלהם שכוללת הרבה חינוך שנעשה בבית, בערב. הורים קוראים עם ילדיהם. רוצה להיות פינלנד? תמוך בקיצור שבוע העבודה ובמתן אפשרות להורים אשכרה לבלות זמן עם ילדיהם. רוצה להיות פינלנד? ספק ארוחות חמות לתלמידים. רוצה להיות פינלנד? יש לך דרך כל כך ארוכה לעבור מה-900000000 שמצאת עד לשם, שאתה לא מאמין בכלל, ורובה מנוגדת באופן מובהק לשיטה הכלכלית שאתה מקדם. רוצה שתקציב החינוך הישראלי יתקרב לתקציב החינוך הפיני? תתחיל בלא לקבל כעיוור כל מה שמערכת הבטחון אומרת לך. אבל חוץ מזה, לפיד עשה אחלה עבודה בצמצום שתי הרצאות טד של איש מבריק לכדי שתי פסקאות בפתיחת נאומו. אולי אין לו בגרות, אבל הוא יכול לביות אחלה קצרן.

גל · 2012-03-15 20:48:47

לפעמים נראה לי שיאיר לפיד קיים רק בשביל שיהיה לנו מה לעשות באינטרנט

אור · 2012-03-15 21:14:06

כבוגר מתמטיקה (הייתי כותב מתמיטקאי אבל BA במתמטיקה לא באמת הופך אותך למתמטיקאי) יש משהו מאוד עצוב בהכרזה שמתמטיקה היא מקצוע טכני. היא מהמקצועות הכי עמוקים שיש. אני מסכים שמתמטיקה כמו שמלמדים אותה בתיכון היא מאוד טכנית (אגב, זו חלק מהסיבה שבשנה א' במתמטיקה באוניברסיטה מתחילים מהתחלה, וכמעט לא מסתמכים על התיכון), אבל זו אולי גם בעיה בלימוד המתמטיקה בתיכון. גם שאלת המפקחים היא שאלה משמעותית – התפקיד הזה הומצא בשנות ה50, כאשר מחסור במורים הביא לקליטת מאות מורים לא מקצועיים במערכת; יש מקום לשאול אם התפקיד הזה חיוני כיום לאו דווקא מהפרספקטיבה של אמון במורים אלא פשוט בשל העובדה שיכול להיות שהוא לא כ”כ נצרך ואז הוא סתם בגדר בזבוז. עם כל השאר אני מאוד מסכים. נראה לי שיאיר לפיד כבר כותב את הסטירה עליו בעצמו.

כוכב המערב · 2012-03-15 21:53:07

לא יודע לגבי קנדה אבל למיטב ידיעתי בשורה הראשונה של הקולג'ים בארה”ב, מבחני הכניסה הסטנדרטיים (SAT, SAT II) הם כלי סינון ראשוני בלבד. כלומר הציון צריך להיות מעל סף (גבוה) מסוים כדי שבכלל תכנס לפול של המועמדים, אבל מעבר לכך הציון עצמו הוא שולי. הקולג'ים מחזיקים דירוג של בתי הספר התיכוניים המובילים בכל ארה”ב (מטורף, לא?) והתלמיד נמדד לפי הציונים שלו בתיכון שמשוקללים לפי “איכות” התיכון.

אז מה קורה אם הגעת מאיזה חור בשדות התירס (או בהודו) והתיכון שלך לא ברשימה? אפשר לקחת קורסים בהתכתבות או בקולג'ים מקומיים (והרבה תלמידים בתיכונים הגדולים עושים את זה בנוסף). כמובן שבאופן מאוד אמריקאי, אם אין למשפחה כסף לקורסים כאלה, אז נדפקת. בקיצור, המערכת הזו פועלת בתנאים כל כך שונים משלנו, שאני לא יודע מה אפשר בכלל ללמוד ממנה.

עוד הערה לגבי הצבא, אני מרגיש שהצבא תרם לי מבחינה אישיותית יותר ממה שמסגרת אזרחית מקבילה היתה יכולה. לא בגלל הקורסים או המפקדים או מה שלא יהיה, פשוט המפגש עם אנשים מרקע מאוד שונה, שאני לא בטוח שהיה מתרחש אם הייתי ממשיך במסגרות “אזרחיות”. שוב אני אשווה לתלמידי קולג'ים בארה”ב, שמבחינות מסוימות מאוד מזכירים לי חיילים בבסיס סגור (“יוצאים הביתה” אולי פעם בסמסטר), אבל אני חושב שבמימדים מסוימים האוכלוסיה שם מאוד הומוגנית ואתה מקבל חוויה די שונה (לא בהרח פחותה כמובן).

גדי אלכסנדרוביץ׳ · 2012-03-15 22:35:35

אור, דובי מדבר על מתמטיקה תיכונית, שהיא טכנית ורדודה. לפיד, מן הסתם, לא מביא שום בשורה ספציפית עבור לימודי המתמטיקה; אני מודה שאני מפקפק מאוד בכך שהוא מבין בכלל בנושא מספיק כדי שתהיה לו עמדה כלשהי בקשר אליו או שזה מעניין אותו מספיק. נראה לי שהוא פשוט רואה מתמטיקה (תיכונית) בתור ״משהו שחייבים לדעת כדי להסתדר בעולם המודרני״ ולכן חייב להיות בליבה, וזהו.

קטנוני · 2012-03-15 22:52:24

“שאט נפש”, לא שאת נפש.

גיא · 2012-03-16 03:17:00

תאמין או לא – אבל גם אני כתבתי על זה פוסט, בעיקר עקבות גורביץ (ובעצם כמו כולם – אבל קצת אחרת – חצי מסנגר, חצי לא) כאן: http://smonkey.site.co.il/blog/archives/2270

בוא נאמר, שאני שותף לדעתו של לפחיד בהרבה דברים, אבל חלק מהדברים שלו סולפו, או לא נכתבו מספיק ברורה.

לפעמים נדמה לי שמישהו החליט להפוך את יאיר לפיד לסדין האדום של אומת האינטרנט הישראלית.

זה לא שאני אוהב אותו במיוחד. אני לא. הוא טועה בצורה כרונית (הבינג של גוגל היה בהחלט אחד ה”טובים” שלו...), ולדעתי זה מסביר למה החליטו לדלג איתו על התארים הראשונים ושלחו אותו מהר קדימה (אני מתאר לעצמי עבודה אקדמית שלו, וזה עושה לי בעיקר כאב ראש...). בעיקר, זה אומר שהאיש עצלן ומפונק, ולכן גם לא יקבל את הקול שלי בבחירות הקרובות. או אי פעם. הטעויות שלו בעיקר הפכו להיות מביכות (למרות שנכון לרגע זה אין לי למי להצביע בבחירות הקרובות).

העניין הוא, שנדמה לי שאנחנו מתעסקים ביאיר לפיד הרבה יותר מדי. בטח שבהשוואה לפליטיקאים אחרים (קיימים או בפוטנציה). למה אנחנו לא עוסקים באותה מידה, למשל, בדן חלוץ שרץ לקדימה? או בנועם שליט שרץ לעבודה? מה יש בו, בלפיד – שגורם לנו לחפש אותו בכל מילה. אז כן – הוא מסייע לנו בטיפשותו כי רבה. אבל למה דווקא הוא?

דובי · 2012-03-16 06:50:09

קטנוני – וישנה! תוקן, תודה.

גיא – אני חושב שמה שמעורר רבים מאיתנו לבוז ללפיד יותר מלאחרים היא היהירות שבמעשיו, והתסכול מכך שאנשים רבים כל כך נופלים ברשתו. יאיר לפיד זוכה בסקרים לאיפשהו בין 6 ל-10 מנדטים. משהו כמו מאתיים אלף מצביעים שמוכנים להצהיר על תמיכה “בלאנקו” במפלגה שאין לה מצע, שאין לה עמדות, שאין לה אפילו שם – כל מה שיש לה הוא שיאיר לפיד עומד בראשה. כל האנשים האחרים שציינת (וגם אני! למה עלי לא כותבים פוסטים מלאי שטנה?!) מתמודדים במפלגות קיימות. הם מתיימרים לזכות במקום ברשימה מתוך הרקורד הציבורי שלהם, אבל לא מתיימרים להבחר לכנסת רק על בסיס האישיות שלהם, אלא כחלק מקבוצה. יאיר לפיד, כמו שהדברים נראים עכשיו, יכנס לכנסת על בסיס הכריזמה שלו ותו לא. אין לו רקורד ציבורי, אין לו רקורד עסקי או צבאי, אין לו כלום חוץ מחיוך משובב לב. אבל לפיד הוא לא הסיפור פה. הסיפור הוא הייאוש שההצלחה של לפיד גורמת לכל מי שהרעיון הדמוקרטי יקר לליבו. יש שאומרים שהטיעון הטוב ביותר נגד הדמוקרטיה הוא שיחה של חמש דקות עם האזרח הממוצע. יאיר לפיד לוקח את הרעיון הזה ומורח אותו באותיות ענק על השמיים. למי שדואג גם ככה לעתיד הדמוקרטיה בישראל, זה חתיכת דבר מדכא.

אייל · 2012-03-16 07:12:03

לדובי, לפחות שלפיד יספר שהוא לקח את הרעיונות מההרצאות המבריקות מTED.

השאלון · 2012-03-16 12:38:51

נראה שלפיד טועה באופן כל כך בוטה שאפילו המבקרים שלו לא טרחו לבדוק מהיכן הוא שאב את המידע על “המשרות הנחשקות ביותר בעולם”. בכל מקרה, עשיתי את מה שנראה שלפיד לא ממש יודע לעשות... גוגל ומלבד תוצאות איזוטריות כמו זה http://www.printime.co.il/16584/%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%99-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D וזה http://www.thatstopten.com/view.php?id=9 או פחות ממוקדות כמו זה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4108673,00.html המשרות היחידות שמצאתי אינן תואמות לבסיס התזה של לפיד (וזאת מלבד העובדה שהיותה של משרה נחשקת היא ממש לא מדד לשום דבר, במקום הראשון באחד המדדים הללו אגב, יש בחור שתפקידו לשמור על אי טרופי). http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/887/011.html מושגים כמו “נחשק” או “טוב” הם במקרה הטוב יחסיים וממש לא מדד למשרות נדרשות או בעלות השפעה. יתרה מכך, רוב מקומות העבודה הטובים בעולם http://www.huffingtonpost.com/2011/11/01/work-environment-10-best-places-to-work_n_1070288.html אינם תואמים לתזה של לפיד כיוון שהם ממש לא הוקמו ב2004 ולרובן יש מסורת ארוכה מאוד. גם במדד המשרות הטובות באמריקה (הוא טוען שהוא קרא את זה איפשהו בארה”ב, כמובן שכללי הציטוט לא חלים על הדוקטור) קשה להוכיח את התזה של לפיד http://money.cnn.com/magazines/moneymag/best-jobs/ וגם במדד של 100 החברות שהכי טוב לעבוד עבורן http://money.cnn.com/magazines/fortune/best-companies/2012/full_list/ התזה נופלת.

אורן · 2012-03-16 20:56:32

הטענה על מה שהשירות הצבאי תורם היא באמת פושה, ובאמת חסרת כל בסיס ואחיזה במציאות. גם אני החזקתי בה, עד שנסעתי בסיום השירות למחנה קיץ בארה”ב. שם פגשתי אנשים בני 21 כמוני, שלא היו חסרות להם פרופורציות ולא חסרה להם בגרות נפשית. להיפך – הם כבר 3 שנים גרו לבד, עבדו ולמדו. הדבר היחיד שהצבא נותן הוא לאנשים ששירתו ביחידות טכנולוגיות.

עדו · 2012-03-17 05:40:28

לגבי מה שהשירות הצבאי 'נותן' – אולי גם נדבר על מה שהשירות הצבאי לוקח? נשים רגע בצד שירות בשטחים ואיך שהוא משפיע על אנשים שחוזרים אחר כך לאזרחות ונתייחס לעצם החוויה של טירון שמגיע למחנה הצבאי ועובר שם השפלות וטרטורים ממישהו שבעצמו היה טירון כזה לא מזמן. צבא הוא גוף שבו קשיחות ואלימות זוכות לנקודות ואילו התחשבות ונתינה לבוז. טוב, הייתה לי פה עוד תגובה ארוכה ומחקתי אותה כי באמת אפשר לכתוב על זה לא פוסט אחד כי אם ספר עב כרס. אבל הנקודה היא שאנשים שיוצאים מהצבא בהרבה מקרים יוצאים גרועים בהרבה ממה שנכנסו. לגבי ה'טועה הפתולוגי' כאן אנחנו כבר נכנסים לתופעה ישראלית מעניינת. יש לי קרובים חרדים, הם אנשים חכמים מאד בדברים מסוימים אבל יש להם יכולת נדירה להכחשה, הם פשוט לא מקבלים שום עובדה שלא מתאימה להשקפת עולמם וזהו. חלק מזה אפשר לראות אצל אנשים בימין בעיקר וגם בשמאל (יותר בשוליים אבל יש). ובדיוק יוסי גורביץ כתב פוסט שלם על ההטעיה האחרונה של נתניהו : http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2831 שמנסה לחזור על השקר ש'קדימה' היא זו שפינתה את גוש קטיף בעוד שבפועל היא לא הוקמה עדיין אז והאשמה כולה רובצת על מפלגת הליכוד. נוסיף לזה את האימא הערבייה של פרס שהוא הוא זה ששילם פיצויים כאלו למפוני ימית (אני עוד זוכר) והעובדה שברוך גולדשטיין מנע פיגוע נוראי שמערכת הביטחון ידעה עליו ולא עשתה כלום (מה לא ידעתם?) ונגיע לסיבה שבגללה לפיד משתלב יופי עם הפוליטיקה הישראלית.

אורן · 2012-03-17 18:26:47

אני לא אשבע מללנקק את זה: http://www.nrg.co.il/online/5/ART/935/396.html (קטנוני אבל משעשע ואפילו בעל רוח נבואית).

ירדן · 2012-03-17 21:31:12

חח יפה גל

לפידיזם « תחפושת מבריקה · 2012-03-19 21:08:23

[...] ושל דובי קננגיסר [...]

לא שומעים! » החינוך בישראל: נייר עמדה · 2012-03-19 22:52:52

[...] כאמור, לזכותו של יאיר לפיד יאמר שהוא מעורר דיון ציבורי בכל [...]

אורן · 2012-03-20 09:09:32

פוסט נפלא, אבל השמיט משהו חשוב, אולי מחוסר ידיעה או הבחנה. מר לפיד מציין כי הערבים והחרדים מהווים ב 2012 יותר מ50% מתלמידי כיתה א' ועל כן רוב ילדי ישראל אינם לומדים מקצועות ליבה.

עובדות:

  1. חלק ממוסדות הלימוד החרדים מלמדים ליבה.
  2. הרוב המוחלט של התלמידים במגזר הערבי לומדים את כל מקצועות הליבה ואף יותר מכך.

לא שומעים! » תזכורת קצרצרה: אל תאמינו לנתניהו. אף פעם. · 2012-05-08 14:45:12

[...] s); })();—ולו, בניגוד ללפיד, לא ניתן להנות מהספק שאולי הוא סתם טועה. הוא משקר. [↩]שזה אומר בעברית שאני מתנבא, אבל אם וכאשר [...]

לא שומעים! » ג’ורג’ ברנרד הו? (וגם: מצוקי הזכוכית) · 2012-05-10 17:54:22

[...] לא רוצה להפוך את הבלוג הזה לפאקט צ'קר של פוליטיקאים ופוליטיקאים בכאילו, וזה לא כאילו שמלאכתי לא נעשית בידי אחרים, אבל לא [...]

לא שומעים! » תוכי מחונך · 2013-06-14 21:18:50

[...] הלוהטים על סדר יומו של מי שהפך להיות שר האוצר שלנו היה נושא הרפורמה בבגרויות. מאז הרבה מצביעים עברו בקלפי, והנושא קצת נשכח (ואולי [...]

הפוסט הקודם: זה לא "האם מותר", זה "האם כדאי"

הפוסט הבא: החינוך בישראל: נייר עמדה

בז'רגון של סדרות טלוויזיה קוראים לזה “פיילוט בדלת האחורית”: כשאחד הפרקים של סדרה ותיקה משמש כדי להוביל צופים לסדרה חדשה. נו, טורצ'ווד כזה. אז לפני כמה זמן פרסם פה יוני אשפר פוסט אורח, ועכשיו מסתבר שהוא כל כך נהנה מזה, שהוא החליט לפתוח בלוג משל עצמו. הפוסט הראשון בבלוג החדש הוא בעצם המשך של פוסט האורח שפורסם פה, ולכן ביקשתי מיוני רשות לפרסם אותו גם כאן. אז תקראו, ואחר-כך לכו לעשות מנוי על הבלוג החדש של יוני.

—-

בפוסט הקודם התייחסתי לביקורת כלפי השתיקה של ארגוני זכויות האדם בישראל נוכח הזוועות שמתרחשות בסוריה. בינתיים המצב בסוריה החריף, ומוקד הוויכוח עבר מ”לגנות או לא לגנות” ל”התערבות צבאית – כן או לא”. כמעט כל יום מופיע מאמר נוסף, לרוב משמאל, שקורא להתערבות צבאית בסוריה. בכולם נשאלות אותן שאלות: איך אנחנו יכולים לשתוק כשהעולם שרוי ב”חוסר מעשה, חידלון, הימנעות, הפניית הגב לעם הסורי”? איך יכול להתנהל פשע כל כך גדול, ממש לידנו, ואנחנו אפילו לא מנסים להושיע? איך נינצל מה”אסון המוסרי” שאי-ההתערבות תמיט עלינו?

מה שמשותף לכולם הוא שהם מתעסקים יותר בנו – “העולם”, “המערב”, ישראלים, ערבים או יהודים – ופחות בהם, אזרחי סוריה. מה יעזור לנו לישון טוב בלילה? מה נגיד לילדינו? איך נציל את הדימוי המוסרי שלנו בעיני עצמנו? וכל אלה במקום שאלות קצת יותר קשות כמו: איך באמת אפשר לעזור מבחוץ כדי לעצור את האלימות, להגן על זכויות אדם, ולסייע לסורים לקבוע את עתידם בעצמם?

זה לא מפתיע שהזעזוע ותחושת הבהילות דוחפים את כולנו לגישת ה-“קודם לעשות, אחר כך לחשוב”. אסור לוותר על האינסטינקט המוסרי שנועד להקפיץ אותנו לתוך המים כל פעם כשנראה מישהו טובע (ומישהו אחר למים כשאנחנו טובעים). אבל עם בעיות מורכבות כמו מלחמות אזרחים וסכסוכים אלימים, הניסיון מראה שהזעקה “חייבים לעשות משהו!!” דחפה שוב ושוב לפעולות שהסבו הרבה יותר נזק מאשר תועלת לאותם אנשים שעבורם היא נזעקה. התופעה של קמפיין עולמי “לעשות משהו” הפכה כל כך נפוצה שהיא כבר ראויה לדעתי לשם: משהואיזם. והנה גם טיוטה ראשונית להגדרה: תפישה שלפיה מימוש הכמיהה הטבעית שמעוררות זוועות מחרידות להתערבות חיצונית דרמטית שתשים קץ לסבל ולאי-הצדק באופן מיידי הוא חשוב יותר מההשלכות של אותה התערבות.

אני מודה שזו לא הפעם הראשונה שבה התפרצות משהואיזם שולחת אותי מודאג למחשב. לפני חמש שנים כתבתי על הקמפיינים הנוצצים של העשור הקודם למיגור העוני באפריקה והנזק שהם גרמו לאפריקה, ומאוחר יותר גם על האופן שבו המנהג להטיל סנקציות וחרמות רק עודד עוד מלחמות ועוד הפרות של זכויות אדם ברחבי העולם. הכתבה השלישית בסדרה הייתה מתוכננת להיות על “התערבות הומניטרית” והנזקים שלה, אבל מכל מיני סיבות, לא מצאתי מאז זמן להשלים אותה. חלק מהדברים שאני אכתוב בפוסט הנוכחי, ובבלוג הזה בכלל, אם הוא יפתיע את צוות הרופאים וישרוד, מבוססים על התחקיר שהתחלתי אז על הנושא.

אבל לפני שאני מגיע להגיד משהו על המצב בסוריה, ולפני שמישהו מהקוראים ההיפותטיים של הפוסט הזה פותח מולי מטריות שחורות, אני אקדים ואומר שהביקורת שלי על המשהואיזם לא נובעת מתמיכה בהתעלמות פייסנית מעוולות, או מסגידה עיוורת לרעיון הריבונות הלאומית ועקרון אי-ההתערבות. אני חושב שלאנשים בודדים, לארגונים, לתקשורת, למדינות ולמוסדות בינלאומיים יש תפקידים קריטיים במניעת אסונות אנושיים כאלה, וחלה עליהם חובה מוסרית למלא אותם. אבל אותה חובה גם מחייבת את כולנו להתאמץ ולמצוא את הפעולות שבאמת עשויות לעזור, לא רק כאלה שיגרמו לנו להרגיש קצת יותר טוב כשאנחנו מסתכלים בראי.

אז מה קורה בסוריה? אסד, ללא ספק אחד הרודנים הדכאניים ביותר של זמננו, טובח ללא הבחנה בבני עמו שמפגינים כדי להשתחרר מלפיתתו ולכונן דמוקרטיה חופשית בארצם. כל זה נכון, אבל זה כנראה לא כל הסיפור. מאז תחילת הארועים הלכו והתרבו הדיווחים על כך שהמאבק האזרחי, בהשראת האביב הערבי, הפך בהדרגה למלחמת גרילה בין כוחות רשמיים ולא רשמיים של המדינה לבין קבוצות חמושות כאלה ואחרות, שאין להן חזון פוליטי משותף או אפילו תכנית פעולה מוסכמת.

מהתמונה המוגבלת שהאינטרנט יכולה לספק ללא-קורא-ערבית כמוני, נראה שגם בקרב המחנה הדמוקרטי הסורי יש חילוקי דעות קשים בין אלה שמרגישים שהמחאה נחטפה, שצריך לתת למשטר הזדמנות לבצע רפורמות,ושהתערבויות זרות רק מחריפות את המצב, לבין אלה שחושבים שהנשיא החמיץ את כל ההזדמנויות שהיו לו לרפורמות והגיע הזמן להפיל אותו. נראה גם ששורר ויכוח פנימי בין גורמי האופוזיציה לגבי התערבות צבאית זרה. רוב ההנהגות הגולות שלהם עדיין מתנגדות, בזמן שהלוחמים על הקרקע מזהירים שאם מטוסי נאט”ו לא יופיעו בשמיים בקרוב, הם יהפכו את המלחמה למלחמת דת קדושה – לא בדיוק מתכון לדמוקרטיה ליברלית. אז למי להקשיב? איזו גרסה של “רצון העם הסורי” עלינו לאמץ?

הסיקור התקשורתי של סוריה, כמו כמעט בכל סכסוך אלים, עוזר לנו לשכוח שרוב מוחץ של האוכלוסייה לא מעורב באלימות – לא כחיילים או מיליציות של הצבא, לא כלוחמי גרילה, לא כמפגינים, וגם לא כקורבנות חפים מפשע שלה. העמדה של הרוב הזה על המצב היא לא חומר שמספק כותרות ופותח מהדורות. עיתונאים לא מסכנים את חייהם כדי לספר לנו על הלך הרוח הכללי ברחובות חאלב או דמשק. מטוויטר אני מעודכן כל הזמן על ההפגנות והאלימות, אבל קשה לדעת כמה מתוך אלה שחולמים להתעורר מחר לסוריה נטולת-אסד מוכנים לקחת את הסיכון שהדרך לשם תעבור דרך מלחמה, אולי אזורית, אולי עדתית, ארוכה ועקובה מדם. זה, כפי הנראה, בדיוק ההימור הגורלי שהקוראים להתערבות צבאית רוצים לכפות על הסורים.

זה פרדוקס מוכר, שדווקא אלה שנוטים להתהדר בהומניזם טהור (ע”ע ג. לוי וב.א. לוי) הם הראשונים להרכיב את כוח התקיפה ולפנטז על מטוסי קרב שיורדים מהשמיים באלימות אלוהית שמצילה את המורדים הנלחמים בחמקמקות-נוודית נגד ממלכת הרשע. מה שמסוכן במסר הזה הוא ההתאמה המושלמת שלו לפנטזיה של כולנו להצטרף להוביטים כדי לנצח את סאורון, להלחם לצד אבירי הג'די נגד האימפריה, לסייע לתושבי “ציון” להשתחרר מהמטריקס, וכמובן לקבל משימות מוזרות מג'ייקוב ב-LOST. השורה התחתונה היא שכשהרשע המוחלט מראה את פרצופו בעולם, אין מה לחשוב יותר מדי. צריך להצטרף לבני האור ולהשמיד אותו, מיד ובכל מחיר.

למען ההגינות, ישנם “מתערבנים” שנשמעים שקולים יותר. קחו למשל את אן מארי סלוטר, עד לא מזמן בכירה במחלקת המדינה האמריקאית, שפרשה תכנית סדורה להתערבות צבאית שתהיה מוגבלת אך ורק להגנה על אזרחים. אם צבא המורדים יעבור לפעולות התקפיות, היא מתחייבת, הסיוע הבינלאומי ייקטע. אם יהיו פעולות נקם, הן ייתקלו באפס סובלנות. במילים אחרות, הכוחות הבינלאומיים ימצאו את עצמם בתוך מבוי סתום פוליטי, נלחמים נגד שני הצדדים. נשמע כמו תכנית? לי זה נשמע כמו כיסוי הומניטרי להחלפת שלטון כפויה מבחוץ, ואלה בדיוק התכניות שכבר שני עשורים מחרבים גם את עקרון הסיוע ההומניטרי וגם תהליכים פנימיים של דמוקרטיזציה ויישוב סכסוכים. אחת הסכנות בדיבורים על התערבות צבאית היא הנטייה שלהם להיות נבואה שמגשימה את עצמה: ככל שהם גוברים, הצד החלש בסכסוך מקבל תמריץ לדחות כל נסיון לפשרה פוליטית, ואף לעלות את הדרישות המקוריות שלו, מה שמביא להחרפת האלימות, ולעוד לחץ להתערבות צבאית.

אבל יש לא מעט דוגמאות לכך שהמודעות לנזק שגורמות התערבויות כאלה גבוהה יותר היום מבעבר. אם זה מומחה אחד שהזהיר ש”חימוש המורדים והבאת סוריה לכדי מלחמת אזרחים יאריכו את חיי המשטר”, או דיפלומט מנוסה שקבע שהתערבות צבאית תהיה “מתכון בטוח לאסון”, או מרצה מפורסם לזכויות אדם שחושב שחימוש המורדים וקביעת מסדרונות הומניטריים ישחקו לידיים של אסד. מעניין גם לקרוא את המאמר החריף נגד התערבות שפירסם לאחרונה דייויד ריף – בעבר תומך נלהב של התערבויות הומניטריות. תוסיפו לכל אלה את חוסר התיאבון המופגן של מנהיגי המערב לשלוח חיילים להסתבכות כמעט בטוחה, ותקבלו סבירות נמוכה להתערבויות מהסוג הזה בעתיד הקרוב.

אם לא שתיקה ולא תקיפה, מה כן? לדעתי, רכבת הדמוקרטיה כבר עזבה את התחנה והיא בדרך לדמשק. כמו תמיד, ייקח לה הרבה מאוד זמן להגיע, והיחידים שיכולים להניע אותה קדימה הם הסורים עצמם. המעבר ממדינת משטרה לדמוקרטיה הוא תמיד מסובך, רגיש, ואיטי. בהיסטוריה אין חוקים לגביו, אבל יש בה כמה טיפים. אחד מהם הוא שלחץ חיצוני, בעיקר אם הוא הופך להתערבות צבאית, לא מסייע לכוחות הדמוקרטיים. אינטרסים מדיניים תמיד ימשכו מדינות ומעצמות לבחור צד בעימות בין השלטון למתגדים לו, וככה בדיוק תהליך פנימי של שינוי פוליטי מתדרדר והופך לסכסוך עקוב מדם. ככל שאני קורא על זה יותר אני מגיע למסקנה שזה היה מרכיב מרכזי במתכון לדייסות העכורות של יוגוסלביה ורואנדה בשנות ה-90 (שלהן שווה להקדיש פוסטים נפרדים).

אני מציע פנטזיה אחרת על שיתוף פעולה בינלאומי לסיום האלימות בסוריה. לא הזרמת נשק והשתלטות צבאית זוחלת, ולא הורדת ידיים בין מעצמות אזוריות ועולמיות, אלא הפעלת לחץ מתואמת ומאסיבית על כל הצדדים להפסיק את הפעולות האלימות, ומתן תמריצים וביטחונות כדי שייכנסו לתהליך של הידברות על רפורמות. במקביל, צריך להסדיר מנגנונים שיהיו מקובלים על שני הצדדים להגנה על אזרחים, פינוי פצועים, סיוע לפליטים, וכדומה. לדרישה הבלתי מתפשרת שלא תהיה פגיעה באזרחים יש להוסיף גם שלא יעשה שימוש בשכונות מגורים והפגנות בלתי אלימות ככיסוי ללוחמת גרילה חמושה.

נניח שהפנטזיה הזאת תתממש, האם היא תביא לפתרון מיידי של המשבר הפנימי בסוריה? די בטוח שלא. אבל עצם המחשבה שאנחנו יודעים איך, או צריכים לפתור אותו היא מגוחכת בערך כמו המחשבה של כל אותם אנשים טובים בעולם שבטוחים שהם יודעים איך צריך להיפתר הסכסוך הישראלי פלסטיני, ושהם צריכים לעשות את זה. הרי גם הם חייבים “לעשות משהו”.


ואני לא יכול שלא להצמיד לפוסט הזה את הקטע הרלוונטי מתוך “כן, אדוני השר”:

#אלימות #דמוקרטיה #מציאות #ערבים #פוסט אורח #צבא


תגובות

‪Rava · 2012-03-05 01:23:47‬

עם כל הציניות בעניין צריך גם לחשוב גם על ההשלכות האזוריות וההשפעה שהתערבות או אי התערבות תשחק מול איראן ועירק. אני בהחלט לא אומרת שאני תומכת בהתערבות ובהחלט מסכימה עם כל מילה בנוגע לתגובה האוטומטית של תעשו משהו. בנוסף יש כאן שאלה בסיסית של האחריות של מדינות לעוולות במדינות אחרות וההשפעה על מושג הריבונות.

אבו אלמוג · 2012-03-05 04:20:10

הבעייה עם הפוסט הזה היא שהוא אינו מבחין בין “אנחנו” (ישראל) ל”אנחנו” (מעצמות המערב). לישראל יש כוח צבאי שיכול להתערב בסבבה, אבל ישראל מחזיקה כבר 45 שנה באדמה סורית כבושה, וכל התערבות – אקטיבית, פאסיבית, אחרת, תתפרש רק באופן אחד על ידי כל העולם – הערבי והאחר – נסיון לחמוד עוד ועוד אדמה סורית. מהסיבה הזו “אנחנו” הישראלים עומדים בצד, ומקסימום ליברמן משדר איזו הודעה שמצחיקה פחות או יותר רק אותו. לכן צריך להבדיל בין “אנחנו” – ישראל שנמצאת באיזה סכסוכון עם סוריה, ו”העולם” שאליו הפוסט הזה יכול להתייחס.

רעיון עם תנופה – להעיף את המתנחלים מהגולן, למסור אותו לשלטון בינלאומי, ולאפשר זרימה של פליטים אליו, ותרופות וסיוע הומניטרי ממנו, תוך הודעה שהוא יימסר לשלטון סורי שייבחר בבחירות דמוקרטיות עם משקיפים בינלאומיים. לא רעיון מאמם?

גלעד ב. · 2012-03-06 09:16:20

“הפעלת לחץ מתואמת ומאסיבית”, “מתן תמריצים וביטחונות”, “צריך להסדיר מנגנונים שיהיו מקובלים על שני הצדדים”. מה אומר? אכן, תוכנית מתוכננת ותוכניתית ביותר על כל פרטיה.

מכיר את זה שבא לרפאל ואומר להם שיש לו רעיון לפיתוח טנק חדש? לדעתו צריך לעשות טנק כזה שהפגזים שלו ינקבו כל שריון ושהשריון שלו יגן בפני כל פגז. כן, שאלו אותו, אבל איך עושים טנק כזה? אה, ענה, בשביל זה יש לכם מהנדסים, אני רק באתי עם הרעיון.

‪hutc · 2012-03-10 14:59:20‬

טוב, התוכנית שלו לא מפורטת בכלל – אבל הרעיון העיקרי שהוא מציג נראה הוא נכון – אין טעם לקפוץ לעשות משהו רק לשם ה”לעשות משהו”, אפילו אם המצב קריטי. צריך לבדוק ולראות אם ה”משהו” שעושים יביא לשיפור.

פלישה צבאית לסוריה (על ידי ישראל או נאטו), או חימוש המורדים יכולים להביא להרבה תוצאות שליליות, וצריך להביא אותן בחשבון למרות שחייבים לעשות משהו, אנשים מתים כל יום במרחק 4 שעות נסיעה מתל אביב. לי לפחות נראה שעד שהאופוזיציה הסורית לא תתאחד לגוף אחד מוסכם, אז אין מה לדבר על התערבות חיצונית.

אבנר · 2012-03-13 18:10:32

השאלה דודי היא מה הרף שלך? זאת אומרת מתי המערב צריך להגיד “עד כאן, מפה אני מתערב”? יש רף כזה?

לא שומעים! » פוסט אורח: להיפטר מהקלף המיותר של הסגר · 2012-12-02 20:33:43

[...] קודמים של יוני ב"לא שומעים!": הפיתוי שבגינוי; איך לשחרר את סוריה ולהרגיש טוב. [...]

הפוסט הקודם: תחבורה ציבורית בשבת – למען החברה ולמען הסביבה

הפוסט הבא: זה לא "האם מותר", זה "האם כדאי"

דובי לשלטון!
(מתוך תשדיר שירות של ועדת הבחירות המרכזית ב-2003)

כבר הרבה זמן אני מדבר, פה ובמקומות אחרים, על חשיבותה של המעורבות בפוליטיקה; על איך שאסור לתת לציניות לנצח, ואסור להגיד שהפוליטיקה מושחתת ולכן אפשר להפקיר אותה בידי אנשים מושחתים; שיש אנשים טובים בכנסת, וצריך לדאוג שיהיו יותר מהם. כבר הרבה זמן אני גם מדבר על התשוקה שבוערת בי עצמי לעשות כמיטב יכולתי כדי להשפיע מתוך המערכת על איכות החיים של כולנו.

אז הגיע הזמן להפסיק לדבר, ולהתחיל לעשות. מי שעוקב אחרי בכל מיני ערוצים אחרים אולי יודע שהייתי מעורב תקופה מסויימת עם התנועה הירוקה. מדובר בקבוצה של אנשים טובים, ואני מאחל להם הצלחה. אבל מסיבות שונות, ארגוניות ואידאולוגיות, החלטתי שאני לא מוצא את עצמי שם. במקום זאת, התפקדתי לפני מספר שבועות למפלגת העבודה. כעבור מספר ימים נפגשתי עם יהונתן קלינגר, אותו רובכם מכירים, והחלטנו לצאת לקמפיין משותף לפריימריז של העבודה. בקיצור: אני (יחד עם יהונתן) הולך להתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת הבאה.

למה העבודה?

כשהתחלתי בגישושים אצל המעגל הקרוב אלי, שמעתי את השאלה הזו הרבה. יש כמה תשובות אליה. הפרקטית ביותר היא שמבין שתי המפלגות המכהנות כיום שלהן אני מוכן להצביע – העבודה ומרצ – רק העבודה מספיק גדולה כדי לאפשר למועמד לא מוכר כמוני סיכוי להשתחל למקום ריאלי עם מאמץ סביר.

אבל ההסבר הזה אינו מספיק, ואינו כל הסיפור. מרצ, לדעתי, סיימה את תפקידה ההיסטורי. כשהשמאל הישראלי כל כך מצומצם, אין מקום לשתי מפלגות כל כך דומות (במיוחד עכשיו כשאהוד ברק עשה לכולנו טובה ונעלם מהתמונה). אם היו שואלים אותי, שתי המפלגות היו צריכות להתאחד, ומרצ על חבריה היו צריכים להטמע (חזרה) אל תוך מפלגת העבודה. השמאל הישראלי צריך להתרכז בשיקום מעמדה של העבודה, ולא בתחרות בין שתי מפלגות שמנסות לגנוב זו לזו מנדטים.

רגע, אתה לא דו-לאומיסט?

כן. אינני עומד להסתיר את עמדותי האמיתיות. דעתי האישית היא שישראל תצא נשכרת מכניסה למהלך שסופו סיפוח השטחים ויצירת מנגנון שיבטיח ייצוג לאומי לשתי הקבוצות הלאומיות המרכזיות בישראל, לצד חרות מקסימלית לכלל האזרחים. זו אינה תפיסת העבודה, ואני מודע לכך. למעשה, עד כמה שאני מבין, החוק הישראלי אוסר על אדם להתמודד לכנסת על בסיס העמדות שלי. בין כה וכה, אני גם יודע שבישראל של היום אין סיכוי לתפיסה שכזו להתממש. על כן, אני מוכן לוותר על השאיפה האולטימטיבית הזו שלי ולהתחייב לעמדות המפלגה בסוגית השטחים – היינו, מחוייבות לפתרון שתי המדינות. פוליטיקה היא משחק של פשרות, וזו פשרה סבירה בעיני.

אבל אני לא מוותר על הכל, ואני לא צריך לוותר על הכל. מפלגת העבודה הייתה הראשונה, תחת מנהיגותו של עמיר פרץ, שמינתה שר ערבי בממשלת ישראל. המפלגה מחוייבת לעקרונות של שיוויון אזרחי בין כל אזרחי המדינה ופעלה בעבר כדי לקדם אותם. לדידי, בין כה וכה החזון שלי אינו ניתן להשגה מבלי שראשית נשיג שיוויון מלא לאזרחי ישראל הערבים בתוך הקו הירוק. על כן, לטווח הזמן המיידי, עמדות מפלגת העבודה בהחלט מספקות את הצרכים האידאולוגיים שלי בתחום הסכסוך היהודי-ערבי, ואני אשמח מאוד לפעול לקידום החברה השיוויונית שהן שואפות אליה.

ומה חוץ מזה?

עוד לא ישבנו על מצע רעיוני מלא, אבל אני ויהונתן מתכוונים לרכז את הקמפיין שלנו (כמו גם את הכהונה שלנו, אם נבחר) סביב אותן סוגיות שעלו בקיץ האחרון: מלחמה בהפרטה, שינוי סדר העדיפויות הלאומי לטובת צדק חברתי, תיקון תמהיל המס בהכנסות המדינה כדי להגדיל את חלקם של האחוזונים העליונים ושל התאגידים הגדולים, כמו גם הפיכת החקיקה האנטי-דמוקרטית שהכנסת הנוכחית רצופה בה. בנוסף – וכאן נכנס הרקע של שנינו כאזרחים מקוונים – בכוונתנו להלחם כנגד הגבלות על חופש הביטוי, ולמען הגדלת השקיפות בהתנהלות רשויות המדינה; לשמור על הפרטיות של הפרט ועל הפומביות של המגזר הציבורי.

אני לא בטוח שאני ויהונתן נסכים על הכל – הדעות שלנו בסופו של דבר די קרובות, אבל אני בטוח שבנושאים מסויימים יש לנו העדפות מדיניוּת שונות. אנחנו עוד נשב ביחד ונלבן את הנושאים הללו, וגם נאוורר את המחלוקות שלנו, כפי שאנחנו רגילים לעשות, לעין הציבור. אבל שנינו שותפים לדעה שחייבים להפסיק את מדיניות ה”הפרד ומשול” של הניאו-ליברליזם הישראלי. שאי אפשר להאשים קבוצה כזו או אחרת בצרות של כולם, אלא צריך למצוא דרך שבה כל קבוצה תתפשר בדרכה כדי להגיע לחברה שפועלת לטובת כולנו במשותף.

למה דווקא אתם?

מדי מערכת בחירות קמות מפלגות וקמים מועמדים שמכריזים שהם מביאים איתם “פוליטיקה נקייה”. יש שני דברים להגיד על זה: ראשית, שקל להיות נקי לפני שנכנסת פנימה; ושנית, שלהיות נקי זה לא משהו להתגאות בו – זו צריכה להיות הנחת יסוד. כל האנשים שנכנסים לכנסת צריכים, בעקרון, להיות נקיים. אז מה שאנחנו מביאים זה לא סתם “פוליטיקה נקייה”. החזון שלנו הוא של “פוליטיקה נגישה” – לחזק את הדמוקרטיה הישראלית באמצעות חיזוק יכולתו של האזרח להיות מעורב ולהרגיש בעל השפעה; להיות מחוברים ונגישים לציבור בכל עת; לאפשר לציבור נגישות לתהליכי קבלת ההחלטות שלנו (ובשאיפה, של כל הפוליטיקאים). אני יודע שאני, אישית, בתור מישהו שמתקשה לסתום את הפה גם ככה, אמשיך לכתוב את הבלוג שלי כח”כ באותה מידת כנות בה כתבתי עד עכשיו, לחלוק עם הקוראים את תהליכי החשיבה שלי ולא רק ססמאות לדפי מסרים, ולערב את מי שמעוניין בכך בתהליך שסופו הוא מדיניותה של מדינת ישראל בסוגיות שונות.

ואתה חושב שזה ריאלי?

ריאלית, סביר להניח שבקדנציה הקרובה העבודה תהיה באופוזיציה (אם כי הרבה עוד יכול להשתנות). אבל גם משם אפשר לעשות הרבה, ובעיקר אפשר להשקיע את ארבע השנים הבאות בשיקום השמאל והרחבתו לקהלים חדשים.

וההתמודדות שלכם?

קשה לי להעריך כרגע, אבל אני נוטה להאמין שזה לא לגמרי מחוץ להישג יד להשתבץ בחצי הראשון של העשירייה השניה. כן, זו אמירה די מסוייגת. מה לעשות, אין לי את הפופולריות של יאיר לפיד. זו תהיה עבודה קשה ואי אפשר להבטיח תוצאות. ובכל זאת, אנחנו מאמינים שזה שווה את זה. בכל מקרה, גם אם לא נצליח להבחר לרשימה לבחירות הבאות, אנחנו כאן כדי להשאר, ונמשיך לפעול גם אם נכשל – אולי בפעם הבאה נצליח יותר.

אוקיי, אז מה אתה רוצה ממני?

יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לתמוך בנו:

א. להתפקד לעבודה. אם אתם רואים את עצמכם כמצביעי עבודה פוטנציאליים, התפקדו לעבודה. התפקדות לעבודה היא הצהרת כוונות, אבל היא לא התחייבות. אם אתם חושבים שיש סיכוי שתצביעו לעבודה ביום הבחירות, ואתם רוצים לתמוך בנו, התפקדו. תקופת ההמתנה (“אכשרה”) בין ההתפקדות לבין קבלת זכות הבחירה בעבודה היא שישה חודשים. אם תתפקדו עכשיו, יש סיכוי טוב שתוכלו להצביע כשיגיעו הפריימריז – אם תמתינו, הסיכוי פוחת. (אגב, אם אתם יודעים שאין שום סיכוי שתצביעו לעבודה – התפקדו למפלגה המועדפת עליכם. אל תשאירו את הפוליטיקה לאחרים.) אחרי שהתפקדתם, או אם אתם כבר חברי מפלגת העבודה, שלחו אלי או אל יונתן את פרטיכם (שם ודוא”ל יספיקו), כדי שנדע כמה תומכים יש לנו, וכדי שנוכל לעדכן אתכם בארועים ובהתפתחויות חדשות.

ב. לתרום. כרגע עוד אין לנו תוכנית מובנית, אבל מן הסתם נדרש בשלב כזה או אחר להוציא כסף כדי לממן את הקמפיין. בקרוב ניתן פרטים למתן תרומות. אם הפרוטה בכיסכם ואתם מוכנים לתמוך בנו גם כלכלית – תבורכו.

ג. לתרום בצורות אחרות. יש לכם כישורים שונים שרלוונטיים לקמפיין תקשורתי? צרו איתנו קשר. מעצבי אתרים, מאיירים, מפיקי וידאו, עורכים, במאים – אם אתם חושבים שאתם יכולים ומוכנים לעשות משהו שיכול לסייע לנו להבחר, ספרו לנו.

ד. להפיץ את הבשורה. מכירים עוד אנשים שעשויים לתמוך בנו? הפנו אותם לכאן. צייצו בטוויטר וכתבו סטטוסים בפייסבוק (טוב, וגם בגוגל+) עלינו. הצטרפו לעמוד הקמפיין הרשמי שלנו (עדיין שחון משהו כרגע, אבל אנחנו עובדים על זה), והפיצו אותו הלאה. אם יש לכם גישה לכלי תקשורת מיינסטרימי או אלטרנטיבי ואתם יכולים לארגן לנו חשיפה דרכו – צרו איתנו קשר. בשביל מה יש לנו אינטרנט אם לא בשביל פרוייקטים כאלו?

זהו. בהצלחה לנו.

ליציאה מהארון של יהונתן קלינגר

#בחירות #ואני ויהונתן קלינגר גם #ישראליאנה #מציאות #עבודה #פוליטיקה #תקווה


תגובות

יהונתן קלינגר | דובי ואני רצים לפריימריס בעבודה: ואתם צריכים לעזור. ‏ :: Intellect or Insanity‏ · 2012-02-19 07:14:34

[...] גם דובי כתב משהו, ואני מציע שתקראו גם שם. [...]

נדב פרץ-וייסוידובסקי · 2012-02-19 07:29:36

קודם כל, המון הצלחה. בתור מתפקד ותיק, את הקול שלי יש לכם, כמובן.

לא בטוח שהבנתי – החצי הראשון של העשירייה הראשונה? אתם בונים על שניים מחמשת המקומות הראשונים? זה אומר שמתוך בוז'י, עמיר, ברוורמן, כבל ופואד – תעיפו שניים. שלא לדבר על המעמדים החזקים הנוספים שהולכים, אני מניח, להצטרף.

דובי · 2012-02-19 07:41:08

א. תודה. ב. אופס – התכוונתי השניה. ובנוסף, קופרניקוס. (אנחנו בונים על לפחות 12-14 מנדטים לעבודה בבחירות הבאות, אם לא יותר מזה).

אפי פוקס לייכטג · 2012-02-19 07:46:06

בהצלחה רבה, אם הייתי מתפקד הייתי מצביע לכם. כחבר, חשוב לי לומר: אין לכם סיכוי להשתבץ לא רק לחצי הראשון של העשרייה הראשונה, או לחצי השני, או השלישי. זה לא מתוך חוסר הערכה אליכם, זה מתוך חוסר הערכה למפלגת העבודה. ועדיין, המון בהצלחה.

נדב פרץ-וייסוידובסקי · 2012-02-19 07:51:15

אפי: מהיכרות עומק עם המפלגה הזו, אם יש פריימריז שבהם יש להם סיכוי, זה אלה. עזבו הרבה מהרעים, והצטרפו הרבה מתפקדים 'חופשיים', שאפשר לשכנע.

אפי פוקס לייכטג · 2012-02-19 07:53:13

נדב, נקווה לטובתם. אני מעריך שהמציאות תהיה אחרת.

מרגוליס · 2012-02-19 07:56:49

בהצלחה! מפלגת הבלוגרים, הידד!

‪anonymous moose · 2012-02-19 08:17:09‬

בהצלחה! אם הייתי בישראל, הייתי מתפקד ומצביע. (אני מניח שאי אפשר להתפקד מחו”ל? אני כנראה דווקא אהיה בארץ בבחירות הכלליות)

אבל, אני רוצה להצביע על בעיה בתוכנית: נניח שאתה נבחר ברשימת העבודה במקום ה-14, ולפניך נבחרים שלושה ליליפוטים (או גרוע מכך) במקומות 11-13. מה שאומר שבשביל שאתה תיכנס לכנסת, הבוחרים צריכים קודם להשתמש בקולותיהם כדי להצביע לליליפוטים. האם תרגיש בנוח לקרוא לאנשים להצביע בשבילך?

‪anonymous moose · 2012-02-19 08:17:39‬

סליחה, התכוונתי “האם תרגיש בנוח לקרוא לאנשים להצביע למפלגת העבודה?”

עדו · 2012-02-19 08:21:29

פוליטיקה “נקיה” זה מבחינתי ללכת למפלגה שמייצגת אותך ולא לתפוס טקמפ על מפלגה שאיננה כזו רק כי יש לה כבר ייצוג בכנסת. תקים את מפלגת הדו- לאומיסטים ונראה את מי תסחוף אחריך.

אלעד יניב · 2012-02-19 08:40:25

אמנם אני לא מתפקד עבודה, אבל אני תומך בכניסה של אנשים טובים כמוכם לפוליטיקה בכל פלטפורמה. בהצלחה!

עמית · 2012-02-19 08:48:06

חבל. כי לך הייתי מצביע בלי לחשוב פעמיים ובלי שום היסוס. גם לפני שניסחת את מצעך בצורה מדוייקת.

למפלגת העבודה אין שום סיכוי שאני אצביע. בטח לא כששלי יחימוביץ עומדת בראשה, אבל לא רק בגלל זה. אין לי מושג מה זה “תפקיד היסטורי”, אבל כמו שלדעתך מרץ סיימה אותו, גם מפלגת העבודה. לצערי נוכחותך ברשימה, בעיקר במקום לא ריאלי (החצי הראשון של העשירייה השניה? לא נראה שתיכנס לכנסת גם אם תתברג שם ברשימה), לא תשנה את עמדתי זו.

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה. צריכים אנשים כמוך בפוליטיקה.

דובי · 2012-02-19 08:52:05

לאייל האלמוני – עד היום, רוב האנשים שמפלגת העבודה מינתה היו אנשים שהם בסך הכל אנשים טובים. מכיוון שאין יותר מדי רודפי בצע ושררה כיום בעבודה, מסיבות ברורות, אני לא יותר מדי מודאג. אני חושב שהיחס בין אנשים טובים לאנשים גרועים יצדיק הצבעה לעבודה בכל מקרה.

עדו – אני לא מסכים איתך, כי אתה כלל לא מתאר מה שאני רוצה לעשות. אמרתי במפורש שאני שם את הפרוייקט הדו-לאומי בצד, ולא אנסה לקדם אותו כח”כ מטעם העבודה אלא אם במקרה אצליח לשכנע את המפלגה כמפלגה לתמוך בו (דבר שיפסול אותה מלהתמודד בבחירות, על פי החוק הנוכחי, מה שאומר שלא יקרה עד שהכנסת תסכים לבטל את סעיף 7א של חוק יסוד: הכנסת, מה שיקרה כשגם כך יהיה רוב בציבור לעמדה הדו-לאומית וכל העניין יהיה די מיותר). ההבדל ביני לבין פייגלין, והסיבה שהפוליטיקה שלי נקייה ושלו לא, הוא שאני לא פונה לדו-לאומיסטים וקורא להם להצביע לי. להפך, כאמור – הצהרתי שלא אקדם את העמדה הזו כח”כ. אני לא מנסה לשכנע אנשים להצביע לי כדי להכניס חפרפרת לכנסת. פייגלין קורא לאנשים שלא רואים את עצמם כמצביעי ליכוד להתפקד אליו כדי לגרום לליכוד לעשות דברים שבלעדי אותם מתפקדים הוא לא היה עושה. אני קורא לאנשים שרואים עצמם כמצביעי עבודה פוטנציאליים בלי קשר אלי להתפקד לעבודה ולתמוך בי כדי שאקדם את הערכים המפורטים במצע העבודה בין כה וכה. אני מבטיח שאם אי פעם אחליט שהגעתי לגבול ההתאמה בין עמדותי לבין מצע העבודה, אני אחזיר את המנדט שלי למפלגה ואצטרף למפלגה אחרת. זו, לדעתי, פוליטיקה נקייה לגמרי. אני אומר אלו עמדות שלי שונות מהעמדה הרשמית של המפלגה, אני מבטיח שלא לפעול על פיהן כל עוד המפלגה מתנגדת לכך, ואני מתחייב שלא לנצל את המנדט שינתן לי כדי לעשות דברים שמי שהצביע למפלגה בלי לדעת על קיומי לא היה רוצה שהקול שלו יעשה. זה מה שאתה חושב שפייגלין עושה?

דובי · 2012-02-19 08:53:34

עמית – זכותך לדעתך. ככה זה בפוליטיקה. אשמח אם תוכל לתרום לקמפיין שלנו בדרכים אחרות, כמובן.

אדוה · 2012-02-19 09:12:19

אני שמחה לשמוע שאתם מתכוונים להתמודד. את הקול שלי תקבלו.

שיר-דמע · 2012-02-19 09:16:25

וואו, סחתיין, ושיהיה המון בהצלחה. אני מאוד מעריכה אתכם על האומץ והנכונות להשקיע וללכת עד הסוף. זה רעיון שמפעם לפעם השתעשעתי בו אבל אף פעם לא ממש ברצינות.

אשמח מאוד לעזור – רק תגידו איך.

לגבי ההתפקדות – כרגע אני “פקודה” ל”קדימה”, לא מתוך הזדהות איתם חלילה, אלא באופן היסטורי מאז התמודדות על ראשות המפלגה בין לבני ומופז ב-2008, שאז התפקדתי כדי להצביע ללבני (and much good it did to me). לקראת הבחירות האחרונות לראשות מפלגת העבודה שקלתי להעביר את ההתפקדות אבל לא עשיתי זאת, ובינתיים יש פריימריז נוספות בקדימה בסוף מרץ, אז נראה לי שאשאר שם לפחות עד אז כדי לנצל את זכותי להצביע. אח”כ אולי יגיע הזמן להעביר את ההתפקדות.

עדו · 2012-02-19 10:57:07

גם את שיר-דמע די מרגיזה אותי. שמעתם כולכם על משהו שנקרא “אידאולוגיה?” . גם נמאס לי מכל האסטרטגים בעיני עצמם שממליכים מלכים ומזיזים מנדטים בהבל פה. אם אתה בעד השקפת העולם של קדימה תהיה חבר קדימה. אם אתה מסכים עם ליברמן תצביע בשבילו. להתפקד למפלגה שאתה לא מתכוון להצביע עבורה זה במקרה הטוב חוסר יושר.

עדי סתיו · 2012-02-19 12:26:10

וואו. מדהים ומרגש. עשיתם לי את היום (ובשאיפה, את הארבע שנים).

שאלת תם: זה לא קצת פיצול כוחות? זאת אומרת, לא עדיף שאחד מכם ירוץ והשני יתמוך בו, בהתחשב בקונסטיטואנציות הדי-חופפות שלכם? או שלא הבנתי משהו?

נתאי פרץ · 2012-02-19 12:30:46

בהצלחה! אני מסכים עם נדב, שקהל היעד שלכם מאד דומה למצטרפים החדשים של שלי יחימוביץ', ולכן יש לכם סיכוי לא רע, לא נגד פואד כמובן, אלא בעשיריה השניה.

תומאש · 2012-02-19 12:43:27

ראשית, בהצלחה:)

שנית – מה העמדה שלך ביחס לדו לאומיות, לא ממש הבנתי, כי כתבת מצד אחד כן לספח שטחים ומצד שני כן שתי מדינות לשני עמים. פרקטית עזה תהיה מדינה נפרדת, אבל האם גם יהודה ושומרון חלק ממנה או שאותם לדעתך צריך לספח? מה עם מזרח ירושלים? מה עם הגןלן? מה עם הדרישות הערביות (פלסטינים, סורים) להשבת השטחים הללו לידיהם כחלק מהסכם שלום או כל הסדר קבע?

ועוד משהו, מעניין, אני לא תופס את העבודה כמפלגה שקרובה כל כך למרצ, בין היתר אני גם די שוקל להצביע להם בזכות שלי. אבל באמת מעניין מה תהיה כבודת החכים הפוטנציאליים שלה.

אגב, גם אם אתה לא מסכים אחד לאחד עם מצע מפלגתי נתון, אם יש שם דמיון מספק, זה ...ובכן,, מספק. אחרי הכל האנשים אמורים להשפיע גם על המצע.

יוסי · 2012-02-19 13:14:25

קודם כל , המון בהצלחה. את הקול שלי כבר יש לכם, ועזרה טכנית אני רשמי לספק אם אני אוכל

נדב פרץ-וייסוידובסקי · 2012-02-19 15:30:28

אנונימוס מוס: אם יש לך זכות הצבעה, לא נראה לי שיש בעיה בהתפקדות מחו”ל. אפשר לשלם בכרטיס אשראי ולהעביר טופס בפקס (יש מצב שאפשר להתפקד גם באינטרנט)

גיא · 2012-02-19 15:42:14

יאללה אני פקוד של העבודה וגם את הקול שלי קיבלתם אולי העבודה עוד תפתיע :)

דרור · 2012-02-19 17:06:34

וואו מינתה ערבי לשר הספורט , איזה אומץ .....

נמרוד לין · 2012-02-19 18:00:23

לצערי, אינני יכול לאחל לך בהצלחה. למען האמת, אני מתפלא שדוקטורנט (או שמא אתה כבר דוקטור?) למדע המדינה משתמש בקטגוריות נאיביות כמו “פוליטיקה נקייה” ו”אנשים טובים”. ואיך אוכל לתת את קולי למפלגת העבודה? לא רק בגלל הפאתטיות החנוך לוינית של גלגולה הנוכחי, אלא גם בגלל ההיסטוריה של המפלגה המתועבת הזו.

אם תבחר, ההשפעה שלך תהיה שולית במקרה הטוב. במקרה הרע, תתרגל לסיר הבשר ותהפוך לאחד מעשרות הזומבים הפרלמנטריים המתנודדים במסדרונות הכנסת. במקרה הטוב – והסביר – תתברג למקום ה-67 ואז תוכל להפנות את האנרגיה שלך לאפיקים אחרים. שוב, כמדען מדינה – לא הגיע הזמן שתקבלו החלטה, כדיסציפלינה, להיפטר מהשם המגוחך הזה? – אתה בוודאי יודע שהפוליטיקה לא נגמרת ברגע שיוצאים למגרש החנייה של הכנסת.

הפרדוקס הוא, לדעתי, שאתה פונה לקהל שמצביע מתוך אידיאולוגיה צרופה (ונגד ה”אינטרס המעמדי” שלו) ומנסה לפתות אותו עם מהלך ריאליסטי למהדרין. אני לא חושב שזה יעבוד.

חגית · 2012-02-19 18:08:00

דובי, בהצלחה ! אנחנו צריכים אותך בכנסת !!!!

מיכאל קורודבה · 2012-02-19 18:43:37

חבל לנו בתנועה הירוקה שהפסדנו אותך וגם את יונתן שהיה אחד מכותבי המצע הטכנולוגי שלנו, בגלל הועידה האחרונה האיומה בחיפה. למי שלא יודע, התנועה הירוקה החליטה רשמית להיות מפלגת מרכז ולהתרכז בחברה ובסביבה כך שתוכל להיות בית גם לאנשים מהימין וגם בשמאל אשר בכל זאת מעניין אותם יותר המצב החברתי והמצב הסביבתי מהסכסוך הערבי יהודי שכנראה לא התנועה הירוקה היא שתסיים אותו, לפחות לא בכנסת הבאה. בהצלחה לכם שם ואני מקווה מאוד שתצליחו להחליף כמה מהפוליטיקאים הישנים בעבודה ושבבחירות הבאות נוכל לרוץ ביחד כגוש סוציאל-דמוקרטי וקיימות עם פחות חולדאים ויותר אנשי חזון. אבל לצערי אני לא רואה סיכויי לשנות את מפלגת העבודה. עם כל הכבוד שלי אליכם, הכוח שלכם לאומת מפקדי הארגזים, קבלני הקולות וקומבינות אחרות הוא זניח. אני נשאר בתנועה הירוקה למרות הדרך הקשה שבה בחרה הועידה.

‪anonymous moose · 2012-02-19 19:02:52‬

עדו כתב: “פוליטיקה “נקיה” זה מבחינתי ללכת למפלגה שמייצגת אותך ולא לתפוס טקמפ על מפלגה שאיננה כזו רק כי יש לה כבר ייצוג בכנסת. תקים את מפלגת הדו- לאומיסטים ונראה את מי תסחוף אחריך.”

לא הגבתי כי חשבתי שדובי יכתוב תגובה מחודדת של משפט-וחצי שמסבירה איך זה קשקוש-בלבוש וכל מי שעקב אחרי הבלוג אמור לדעת את זה. דובי, להערכתי, לא טרח לענות את התשובה ה”מעמיקה”, או לא חשב שזה ישנה, או פשוט היה מוסח לרגע, אז אני אנסה.

עדו: לדעתי, יש לך אי-הבנה בסיסית על איך עובדת דמוקרטיה מפלגתית. אין כזה דבר “לרוץ במפלגה שמייצגת אותך” בשלב הפריימריז. כשמגיעות הבחירות, אתה כמובן יכול “להצביע למפלגה שמייצגת אותך” (פחות או יותר, עם הדיסקליימרים הנדרשים). אבל בשלב הפריימריז המפלגה היא גוף שניתן לעיצוב. הדוגמה הקלה ביותר להבנה, אם כי הוא לא בדיוק מתאימה לצרכינו, היא המפלגות האמריקאיות: בתוך המפלגה הדמוקרטית אתה יכול למצוא אנשים שספקטרום הדעות שלהם רחב מאד. למעשה, סביר שכל דעה שהיא שקיימת במיינסטרים האמריקני מיוצגת בתוך המפלגה הדמוקרטית. כה”ל במפלגה הרפובליקנית. ואין בזה פסול — ככה עובדת דמוקרטיה מפלגתית. מפלגה בנויה מאנשים, שהסה”כ שלהם, פלוס תשתית ארגונית וגורמים אחרים, הם המרכיבים את המפלגה.

כשמגיעות הבחירות הכלליות ואתה מצביע למפלגה, אתה מצביע לאנשים שמרכיבים אותה, שמתווכים את עצמם דרך מצע משותף, שמפורסם לפני הבחירות. כאן כמובן האנלוגיה למערכת האמריקנית נשברת כי הם לא מצביעים ישירות למפלגה, אבל העקרון עדיין שריר: אתה מצביע לאנשים, והאנשים הם אלה שמחברים את המצע. המצע לא יכול להגביל את הדעות של האנשים, רק את איך המפלגה מתנהלת בכללותה. ומצע תמיד נמצא בתהליך של זרימה, לפי השינויים בדעות החברים.

מהבחינה הזאת להקים את “מפלגת הדו-לאומיסטים” זה כמו להקים “מפלגת גמלאים” או “מפלגת לגליזציה של מריחואנה”. אין פסול אינהרנטי במפלגות האלה, אבל הן מלאכותיות וחסרות-הגיון. אם אתה תומך בלגליזציה ורוצה לפעול למענה, בד”כ עדיף שתרוץ כחלק ממפלגה שהטיקט הזה יכול לקנות לך מקום בתוכה (ורצוי שיהיו לך אג'נדות אחרות חוץ מזה). אם אין מפלגה כזאת, אז או שאכן צריך להקים מפלגה, או שהנושא הזה לא חשוב מספיק בסדר היום הציבורי (או לחליפין, לא מקבל מספיק תמיכה). דו-לאומיות היא רק חלק אחד מהשקפת העולם של דובי, שהוא גם מסביר בפירוט איך היא לא רלוונטית למצב בפועל בעתיד הנראה לעין. אין סיבה להקים מפלגה חדשה רק כי יש נקודה אחת שבה הוא לא מסכים עם הדיעה שנפוצה כרגע במפלגה שהוא רץ בתוכה. אם היית צריך להקים מפלגה חדשה המצב כזה, היו לנו 120 מפלגות.

למעשה, כל ההגיון בקיומו של אחוז חסימה הוא בדיוק כדי לאגד אנשים למפלגות שמכילות מגוון של דיעות והן לא מפלגות-נישה. המטרה היא לא ליצור יוניפורמיות מלאה של הדעות בתוך המפלגה, אלא לאפשר למגוון דעות לחיות במשותף בתוך מפלגה, כאשר המצע מתווך ביניהם.

כמובן, הכתוב לעיל מייצג את דעתי וכמובן לא את דעתו של דובי. אבל את הרבה מההבנה הזאת קיבלתי מהבלוג של דובי עצמו, אז אני אופתע אם הוא לא מסכים לפחות עם רוח הדברים.

נדב: תודה על התגובה, אם כך אבדוק אם אני יכול להתפקד לעבודה מרחוק.

אור · 2012-02-19 19:29:35

הרבה בהצלחה. יש לכם את הקול שלי. יש איזו תיבת מייל או משהו בסגנון להשאיר פרטים / תרומות וכו' (לא כwall בפייסבוק?)

דובי · 2012-02-19 19:52:10

עדי: לכל מצביע בפריימריז יש כמה קולות (בין שלושה לחמישה, תלוי בועדת הבחירות והתקנון שתוציא לקראת הפריימריז) – כלומר, אין שום מניעה להצביע לשנינו גם יחד.

תומאש: עמדתי האישית היא תהליך (ארוך, של עשור לכל הפחות) שבסופו סיפוח (או מוטב – איחוד) של השטחים עם ישראל במסגרת הסדר פדרטיבי שיאפשר לכל קבוצה לאומית לקיים חיים לאומיים מבלי להזדקק להפרדה גיאוגרפית בין שני מדינות. בטווח הביניים, מן הסתם, לפלסטינים יהיה משהו שמאוד קרוב למדינה. זו, כאמור, עמדתי האישית. עמדתה של מפלגת העבודה, שאותה אני אקבל אם אבחר כח”כ מטעמה, היא תמיכה בלתי מסוייגת בפתרון שתי המדינות. מזרח ירושלים היא דוגמא לבעיתיות של פתרון חד ופשוט של שתי מדינות, שבגינה איבדתי אמון בפתרון הזה כפתרון קבע. אינני רואה איך אפשר לחלק את ירושלים במצב הקיים. הפתרון שאני אקדם במסגרת פתרון של שתי מדינות הוא מתן זיקה כלשהי לתושבי מזרח ירושלים למדינה הפלסטינית תוך כדי שהם נותרים תושבי ישראל. איך עושים את זה בדיוק – עוד חזון למועד. הגולן לא רלוונטי לעניין. אני לא חובב גדול של רעיון ההסדר עם שלטון דיקטטורי, ומקווה מאוד שהמתנגדים יצליחו להפיל את אסד, ועוד יותר מקווה שהם ישכילו להקים משטר דמוקרטי בסוריה – או אז נוכל להכנס איתם למו”מ.

דרור – צריך להתחיל בקטן. זה יותר ממה שעשו כל ראשי המפלגה שקדמו לפרץ.

נמרוד – צר לי שזו דעתך. אני לא חושב שהמהלך שלי הוא לא אידאולוגי, ואני לא חושב שחברי הכנסת של העבודה הם זומבים פרלמנטריים. בקיצור, ראיית המציאות שלנו שונה. בנוסף, אני דחיתי את ססמת ה”פוליטיקה הנקייה” כלא באמת מעניינת, אז לא ברור לי על מה אתה מלין.

מוס – לא נותר לי אלא לשבוע נחת. טוב, אולי הייתי מעדיף אם היית מדבר על בריטניה (פרלמנטרית) ולא על ארה”ב (נשיאותית), אבל ניחא. העניין הוא שאני חשבתי שאני אמרתי את כל זה כשאמרתי שפוליטיקה היא משחק של פשרות.

אור: dubikan בג'ימייל. עוד אין לנו חשבון לתרומות. זה משהו שנטפל בו בקרוב, אני מקווה.

לכל שאר המברכים והמעודדים – תודה רבה!

אורי אפלבוים · 2012-02-19 19:56:16

דובי,

חבל שהפסדנו אותך. המון בהצלחה. מחזיק אצבעות!

רון · 2012-02-19 21:46:44

דובי, פייגלין קורא לכל המתפקדים שלו להצביע ליכוד. בטוחני שאם המועמד של אותם שבסוף לא מצביעים ליכוד ייבחר לראשות המפלגה הם יצביעו ליכוד.

http://www.mflikud.co.il/contents/questions/mitpakdim.html

דרור · 2012-02-19 21:55:06

אתה באמת רואה את מפלגת העבודה ממנה ערבי לשר האוצר או הפנים? על הביטחון אני לא מדבר בכלל .

‪suki da yo · 2012-02-19 23:03:05‬

אני לא מאמינה שגרמת לי להתפקד לעבודה. אבל הרציונל הוא שאם אין אף מפלגה שלא גורמת לי לחלחלה לפחות שבאחת מהן יהיה מישהו שאני מעריכה. בהצלחה

ירומיל · 2012-02-19 23:09:35

“החצי הראשון של העשירייה השנייה” היא תוצאה אפשרית, טכנית? המקומות האלה לא משוריינים לנציגי מושבים וקיבוצים וערבים ושאר מחוזות?

נדב פרץ-וייסוידובסקי · 2012-02-20 05:48:23

דרור: אין ספק שמפלגת העבודה נגועה בכל הרעות החולות שבהן נגועה החברה הישראלית. אבל המינוי של מג'אדלה מוכיח, שהיא נגועה בהן קצת פחות מכל מפלגה אחרת שיש לה אפשרות למנות שרים.

ירומיל: בד”כ השריונים מתחילים מאזור מקום 12-13, וממשיכים לסירוגין (לא תופסים את כל המקומות). עם זאת, ההחלטה הזו היא לא משהו קבוע, אלא מתקבלת אד-הוקית לפני הפריימריז. בסיבוב האחרון, בגלל צפי המנדטים הנמוך, שריינו מקומות נמוכים יותר לנציגי המגזרים שברק רצה ביקרם (קרי, מושבים וקיבוצים).

דובי · 2012-02-20 06:57:43

רון – פייגלין קרא למתפקדים שלו להצביע ליכוד, אני קורא למצביעי עבודה פוטנציאליים להתפקד. רואה את ההבדל?

חו"לניק · 2012-02-20 09:09:03

בטעות הגבתי לפוסט אחר, אתה מוזמן למחוק. שאלתי: לא הבנתי רק דבר אחד, לוגיסטי, אתה לא בקנדה? איך זה יעבוד?

דובי · 2012-02-20 09:11:12

חולניק: תעיף מבט בכותרת המשנה של הבלוג.

שלי יחימוביץ · 2012-02-20 15:42:13

הי דובי, שמחתי לראות היום שהחלטת להתמודד במפלגת העבודה! מאחלת הצלחה לך וליהונתן קליגר, אתם אנשים ראויים ואידאליסטיים,ואני בטוחה ששניכם תתרמו רבות. בהצלחה!

ירדן · 2012-02-20 18:43:35

אם הבנתי את דבריך נכון, אתה מרגיש שאתה נמצא בספינה שסוטה ממסלולה, האפשרויות שעומדות מולך הם או לעבור ספינה, או לנסות לתקן את הקיימת. אתה יכול לבחור ללכת למקום המתוקן יותר ולחיות קרוב לאידיאל שלך או לקדם את האידיאל שלך בארצך. דווקא בתור מדען מדינה, יפה ומעורר השראה בעיני שאתה בוחר באופציה השניה. לא כל חבר כנסת צריך להיות מדען מדינה, אבל טוב שאנשים מנסים להשתמש בידע שלהם כדי באמת לשפר את העולם ולא רק להתקיים בעצמם. בתור מי שמסכים עם הפתרונות שלך, אני מקווה שיש בציבור הישראלי אחרים כמוני. אני לא משוכנע בכך אבל אם אתה אופטימי אולי יש סיבה להיות. בהצלחה דובי.

דניה · 2012-02-21 00:15:34

התפקדתי כדי להצביע לך. מקווה שילך.

יאיר · 2012-02-21 03:32:33

קודם כל – כל הכבוד על ההשקעה והנכונות לעשות למען חברה טובה יותר, ואני מקווה שתצליחו.

מעבר לזה – מאחר שאני בחו”ל (קנדה, למעשה; החלפנו מקומות...) אני לא אצביע כנראה בבחירות הקרובות בין כה וכה אז חסכת לי התלבטות. אבל מאחר שבחירה ב”עבודה” היא בחירה ברשימה כולה, וקרוב לוודאי שאני לא אעריך אותה ככלל, אני לא סבור שזה היה משנה.

מעבר לכך, נותר לי רק להצטער שבמערכת הבחירות שלנו אין לי אפשרות לבחור בנציגים שייצגו את הנושא החשוב ביותר בעיני – הפרדת דת ומדינה – מלבד ע”י הצבעה למפלגת אור, שסביר להניח שלא תיכנס לכנסת. כל הישג בנושא אחר, כולל הנושאים החברתיים שאתם רצים עליהם, יתמסמס וייהפך ללא רלוונטי לדעתי תוך כשניים שלושה עשורים אם לא תתרחש הפרדה כזו ובקרוב; ואולי גם אם כן, אבל אולי, רק אולי, לא. וכן, אני מודע לכך שהסיכוי שהיא תתרחש הוא אפסי.

גדי · 2012-02-22 16:00:11

תראה מה עשית דובי, גרמת לי להתפקד לעבודה... הרבה בהצלחה!

ימני · 2012-02-22 17:02:50

לדעתי לא רק מרץ אלא גם העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי. בבחירות הבאות ליברמן הולך לקבל 20 מנדטים!!! ואתם תישארו מאחור.

ערימה משהו · 2012-02-23 20:04:46

[...] קמפיינים ומעורבות פוליטית - דובי קננגיסר ויהונתן קלינגר רצים לעבודה, כלומר מעמידים [...]

למה לא התפקדתי למפלגת העבודה | בלוגיקה · 2012-02-25 08:41:07

[...] התפקדתי למפלגת העבודה בגלל האנשים שאני רוצה שיהיו ברשימתה, ובגלל שזו הדרך היחידה לגרום לזה לקרות. תגיות: דובי, [...]

ענבר · 2012-02-25 20:44:07

אני ובן זוגי התפקדנו. יש לך וליונתן שני קולות נוספים. בהצלחה לנו.

וגם, מה קורה מעכשיו – מתי צפויות הבחירות המקדימות? מה עושים עד אז?

דובי · 2012-02-25 21:30:27

ענבר – תודה. הבחירות המקדימות טרם הוכרזו, אבל סביר להניח שהן תהיינה כמה חודשים לפני הבחירות הבאות. עד אז יש כמה דברים לעשות. אם יש לך חשבון בפייסבוק, כדאי לעשות לייק על העמוד שלנו כדי להתעדכן משם בדברים שנעשה עם הזמן (אנחנו באמת צריכים לפתוח גם חשבון טוויטר מתישהו). כמו כן (או במקום, אם את מעדיפה) אפשר להרשם ברשימת התומכים שלנו כאן: https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dEJzTlJMVDlnQkplSFJZQmY0UHJfT2c6MQ כך שנוצר ליצור קשר בעת הצורך.

באופן כללי, אנחנו מחפשים אנשים שיכולים לסייע בהפצת המסר שלנו. אם יש לכם כישורים רלוונטיים כלשהם, נשמח לשמוע, וכך נדע לפנות אליכם ברגע שנזדקק לכם.

פעילי המחאה, מחאת האוהלים, צדק חברתי, מחאה חברתית | סיכום שבוע חברתי ברשימות של UTI ל- 19-25 בפברואר · 2012-02-26 12:27:46

[...] שולה קשת נחקרה בעקבות פעילות חברתית. יהונתן קלינגר ודובי קננגיסר הודיעו על התמודדותם בפריימריז לעבודה. לסיכום שבוע [...]

דני ליבליך · 2012-02-27 11:00:02

איכשהו התגלגלתי להיות חבר מפלגת העבודה (בלי קשר אליכם). בדיוק שקלתי אם לחדש את התפקדותי או לא – וההתמודדות שלכם היא בהחלט נימוק בעד. אני לא רוצה להבטיח כלום כל עוד לא ידוע לי מי עוד מתמודד, אבל כרגע אני נוטה מאוד לבחור בכם בפריימריז. אני נרשם גם ברשימת התומכים שלכם, אבל קחו בחשבון שאין לי לא כישורים ולא זמן פנוי, ובנוסף אני גם נורא עצלן. אני קצת פחות אופטימי מכם ביחס לסיכויים שלכם להיבחר למקום ריאלי ברשימה. מצד שני, קשה לדעת בשלב הזה כמה מקומות ריאליים יהיו – אולי יהיו יותר מכפי שנראה כרגע. בהצלחה לשניכם!

יוני · 2012-02-29 10:14:12

במשפט הכי חשוב יש שגיאת הגהה: “להתמודד עם מקום ברשימת העבודה”.

וחוץ מזה, יש לי רגישות יתר להשמטת הכ' לפני הש': “במיוחד עכשיו שאהוד ברק עשה לכולנו טובה”.

ועכשיו תשכנע אותי למה לקול שלי לא תהיה השפעה חיובית יותר לו אתפקד ללליכוד (ואחזק מועמד מתון שם), במקום להתפקד לעבודה (ולהצביע לך).

דובי · 2012-02-29 19:34:44

דני: תודה.

יוני: נקודה ראשונה לטובתי: איזה עוד מועמד ייתן מענה מהיר כל כך לדרישות החשובות שלך? הנה, תיקנתי את שתי השגיאות. (תודה!). אינני יודע מה עמדותיך הפוליטיות, אבל בהנחה שאתה אינך תומך ליכוד, הסיבה הטובה ביותר לא להתפקד לליכוד היא בדיוק זו – אתה לא תומך בליכוד. עם כל הכבוד ליכולת שלך להשפיע על מיקום המועמדים שם, אתה תדרש לשלם דמי חבר במשך שנתיים לליכוד (מה שאומר, אגב, שבפריימריז הקרובים בכל מקרה אתה לא יכול להצביע), ובכך תחזק מפלגה שאינך תומך בה. יש גם את הטיעון המוסרי הפשוט: זה לא נכון מוסרית “לגנוב” מפלגה שאתה לא תומך בה. זה שפייגלין עושה זאת לא הופך את זה ללגיטימי. להפך. אולי אני פוליטיקאי גרוע, אבל אני מאמין שיש חשיבות להתנהלות מוסרית בפוליטיקה. כל זה, כמובן, לא נכון אם אתה רואה את עצמך מצביע פוטנציאלי של הליכוד אם רק יתחזק האגף המתון של המפלגה – או אז, קצת יותר קשה לי לשכנע אותך להתפקד לליכוד (וגם לא לגמרי ברור לי למה אתה רוצה לתמוך בי, כאשר אני אצטרף לאגף השמאלי יותר של העבודה, אם אבחר).

יוני · 2012-03-01 04:30:38

דובי, תודה על התגובה. נורא רציתי להתפקד אתמול לעבודה, ואז ראיתי בעמוד של שלי יחימוביץ' בפייסבוק את עמדתה נגד תחבורה ציבורית בשבת, וקיבלתי טרן-אוף.

אין סיכוי שאצביע לליכוד. הנימוק המוסרי לא מדבר אלי כל-כך (אני חושב שזה בסדר לעשות את מה שהחוק מתיר, ומה שכבר נעשה הלכה למעשה). השאלה היא מה הכי אפקטיבי. דמי החבר נראים לי זניחים לעומת האפשרות לחסום ימנים קיצוניים מלהיות במפלגת השלטון...

לא שומעים! » מה עושה אופוזיציה? · 2012-04-07 09:46:09

[...] כשהודעתי על כוונתי להתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה, ציינתי על הדרך גם שסביר להניח שבכנסת הבאה המפלגה תהיה באופוזיציה. היו ששאלו אותי אז איך אני יכול להגיד דבר כזה, ושאם אני יכול להניח הנחה כזו, מקומי אינו ברשימת המפלגה לכנסת: רק בקואליציה יש כוח, ולכן מי שמתכנן מראש להיות באופוזיציה, לא יכול להיות מועמד רציני של מפלגה שמתיימרת להיות מפלגת שלטון. [...]

הפוסט הקודם: פוסט אורח: הפיתוי שבגינוי

הפוסט הבא: תחבורה ציבורית בשבת – למען החברה ולמען הסביבה

הייתה היום, כך שמעתי, הפגנה בכיכר רבין נגד התיקון לחוק הפליטים. אין לי אלא כבוד והערכה לאנשים שהלכו להפגנה הזו, כמו גם להפגנות אחרות. הלוואי והייתי במצב להגיע ליותר מהן. אני רוצה להבהיר כבר בתחילת הפוסט שאין כאן ביקורת על המפגינים, אלא רק ניסיון לחשוב קדימה, איך לנצל את האנרגיות המצויינות הללו בצורה יותר יעילה.

העניין עם ההפגנות הללו הוא שהן מופנות כלפי האנשים הלא נכונים. המפגינים מנסים, באמצעות ההפגנה, לשנות את מדיניות הממשלה. זה לא יקרה. זה לא יקרה משום שבפוליטיקה – כמו בכל דבר שבעיקרו הוא קונפליקט בין שני צדדים או יותר – אין לשום דבר תועלת אלא אם הוא מכיל איזשהו איום אמין. והמפגינים הללו בכיכר רבין, הם לא מהווים איום אמין על אף אחת מהמפלגות שנמצאות עכשיו בממשלה.

את ההפגנה של היום היו צריכים לערוך בשכונת התקווה, לא בכיכר רבין. לא בגלל הסיבה שתומכי החקיקה היו נותנים — “נראה אתכם חיים עם כל המסתננים הללו סביבכם כל הזמן” — אלא בגלל ששם חיים האנשים שאותם צריכים לשכנע המפגינים. אם האנשים שסובלים הכי הרבה מתופעות הלוואי של כניסת הפליטים ישתכנעו שלא נכון לגרש אותם או לאסור אותם, אלא יש דרכים טובות יותר למנוע את ההשלכות הבעיתיות של המצאותם בישראל בלי למנוע מהם את ההגנה שישראל יכולה לספק להם, זה יעשה הרבה יותר למען הפליטים מאשר כל ההפגנות בכיכר רבין. ואם נוכל לשכנע אותם שבבעיות שהם חווים לא אשמים הפליטים או מהגרי העבודה או השב”חים, אלא מדיניות הממשלה, ואם נוכל לשכנע אותם לא להצביע לליכוד או לישראל ביתנו בבחירות הבאות, זה יהיה איום אמין על הממשלה. זה יגרום להם להקשיב, ולתקן. כבר כתבתי בעבר שאנחנו חייבים להעביר את הציבור מהסלון למרפסת – מצפיה במחאה על מסך הטלוויזיה להשתתפות בה ברחובות הערים ברחבי הארץ. טוב שהתל-אביבים יפגינו בתל-אביב, אבל חשוב גם שהרחובותים יפגינו ברחובות, שהנתנייתים יפגינו בנתניה, שהבאר-שבעים יפגינו בבאר-שבע והכרמיאלים יפגינו בכרמיאל. שם נמצאים האנשים שאנחנו צריכים לשכנע, לא בכיכר רבין ולא בקריית הממשלה בירושלים.

אם אנחנו רוצים שהמחאה תשפיע לטווח ארוך, אנחנו צריכים לעשות חוגי בית וחוגי רחוב שיפנו לאנשים במקומות שבהם המפלגות שמרכיבות את הקואליציה קיבלו הכי הרבה תמיכה, לא במעוזי מרצ. אנחנו צריכים לפנות לאוכלוסיות שאנחנו יודעים שמצביעות נגד האינטרסים של עצמן כי שכנעו אותם שלשנוא את האחר זו הדרך היחידה לדאוג לעצמך. אנחנו צריכים ללכת לעולים מברה”מ שמצאו את עצמם מעבר לקו הירוק כי שם היה זול לקנות בית טוב, ועכשיו חושבים שהם צריכים להצביע לליברמן כדי שלא יאבדו את כל מה שיש להם. אנחנו צריכים ללכת לתושבי הדרום ולשכנע אותם שטיפול ממשלתי נכון יכול לסייע להם יותר מכל מדיניות יד קשה כנגד הבדואים. אנחנו צריכים להפגש עם אנשים אמיתיים, לדבר איתם, להתווכח איתם פנים מול פנים, לא במטרה להוכיח להם כמה שהם טועים, אלא במטרה להראות להם שאנחנו יכולים להיות כולנו באותו צד, ושכולם ירוויחו מזה.

כי עד שאנשי השכונות לא יפגשו עם פליטים פנים מול פנים, ישמעו את סיפוריהם, יצרו קשרים איתם ויבינו שגם הם, ברובם הגדול, סובלים מהאלימות והפשיעה, וגם הם רוצים למנוע את התופעות השליליות שמתלוות לחיי העוני המרוד שהם סובלים ממנו – עד שזה יקרה, אנחנו לא נוכל להסתובב ולהגיד לנתניהו: תעשה מה שאנחנו אומרים, או שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלך.

המוחים בקיץ סירבו להגיד בפה מלא “שנו את המדיניות, או שלא נצביע עבורכם”. המפגינים היום לא יכולים לאיים מכיוון שבין כה וכה הם לא הצביעו לקואליציה הנוכחית. גם אלו וגם אלו לא יוכלו להביא לשינוי. כל אחד מאיתנו, שמאמין בערכים שהמחאה הרימה על נס, צריך לשאול את עצמו מדי יום “מה אני עשיתי היום כדי לשכנע מצביע ליכוד שלא לחזור על כך בבחירות הבאות, אלא אם תשתנה מדיניות הממשלה?” רק כך יש לנו סיכוי לייצר איום אמין על העומדים בראשה.

—

וחצי מילה על חוק הפליטים: פליטים הם בעיה קשה בכל רחבי העולם. החוק הבינלאומי מאוד מתקדם, אבל מעטות המדינות שמיישמות אותו באופן ראוי. ישראל אינה חריגה מאוד כאן, עד כמה שאני מבין, ומיקומה הגיאוגרפי מציב אותה בעמדה בעייתית יותר מרוב המדינות שישמחו להטיף לנו מוסר. צריך להתנגד לחקיקה החדשה, אבל אסור לנו להתעלם מהמצוקה האמיתית והבעיות הקשות שסוגיית הפליטים מעמידה בפנינו. כתבתי על כך בעבר, וחשוב שהדיון הזה יתקיים. לא כדאי שהטיעונים של הצד שלנו יתעלמו מהבעיות ויעמידו פנים שישראל מסוגלת לקיים את החוק הבינלאומי ככתבו בעת שאף מדינה אחרת לא עושה כן. חשוב שכל ניסיון של ישראל להתמודד עם המצב יעשה בשיתוף עם הקהילה הבינלאומית ותוך הטלת חלק גדול מהאחריות על מדינות אחרות, כשישראל משמשת לכל היותר תחנת מעבר לרוב הפליטים שמגיעים לגבולה.

את הפשטנות הפופוליסטית של הממשלה והימין לא צריך להעמיד מול פשטנות פופוליסטית של השמאל, אלא מול דיון מעמיק ומורכב בסוגיה הלא פשוטה הזו.

#אופוזיציה #דמוקרטיה #חברה #ישראליאנה #מחאת המאהלים #מציאות


תגובות

רחביה ברמן · 2012-01-10 21:38:59

פוסט מבריק.

יאיר poes · 2012-01-10 22:28:48

נדמה לי שיעיל יותר להתפקד לליכוד (כפי שמציעים לא מעט אנשים) ולחזק את הגורמים שם שמתנגדים לחוק הזה ולחוקים אחרים. אני כאן בהחלט מצטרף למגמה שהתחילו אחרים כי בעיני במצב הנוכחי אין לאופציות אחרות סיכוי ממשי. לפחות לא בטווח הקצר. מי שמגן על מה שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית אלה רובי ריבלין ודן מרידור, וצריך לדאוג שהם לא יימחקו מהליכוד.

לשכונת התקווה ולקולות שם יש השפעה מועטה לדעתי על החקיקה הזאת, המחוקקים והפופוליסטים למיניהם מנצלים את התקווה ולא להפך. זו התרשמותי לפחות.

אהרן · 2012-01-11 07:32:40

אם היית כותב את הפוסט הזה לפני כמה חודשים, מקנדה הרחוקה, הייתי אומר – רעיון טוב, הלוואי שמישהו ייקח את זה על עצמו. אבל אתה כאן, לא? אז אני זורק את הכדור חזרה למגרש שלך – למה שלא תארגן, או לפחות תציע להשתתף בארגון, של הפגנה או חוגי בית בשכונת התקווה, או בלוינסקי, או באשדוד או בכל מקום שיש בו ריכוזי פליטים?

אני מסכים עם הפוסט הזה ועם המסקנות שלו, אבל אחד הדברים החשובים שלמדנו בקיץ האחרון זה שאם יש לך רעיון טוב – קח עליו אחריות, אחרת הוא לא יתממש. דוגמה מצוינת נותן לנו דרור פויר, שלפני חודשיים קרא לעיתונאים להתאגד – ואז הלך והקים איגוד עיתונאים.

אני מתנצל מאוד אם התגובה הזאת נשמעת כהטפה, זאת ממש לא הכוונה שלי. אני כותב אותה כי אני רוצה לראות את ההצעות שבה מתרחשות במציאות, אבל לי אין זמן ואנרגיה לממש אותן.

בתחילת יולי אושר בכנסת חוק החרם, שהוביל לשורה של ציוצים מתוסכלים בטוויטר, שאחד מהם גם התגלגל להיות הפגנה קטנה אך משמעותית בכיכר רבין. כמה ימים אחר כך, איוונט בפייסבוק התגלגל להיות עיר אוהלים בשדרות רוטשילד, שבהמשך סחפה איתה את המדינה כולה. בחצי שנה האחרונה הוכחנו פעם אחר פעם שרעיונות טובים שמתגלגלים ברשת יכולים להפוך למציאות – בתנאי שיש מי שלוקח עליהם אחריות. אז מה אתה אומר דובי, ההפגנה הבאה (או חוגי הבית, או חוגי הרחוב) עליך? אני בטוח שיהיו לא מעט אנשים שיצטרפו אליך.

יאיר poes · 2012-01-11 12:12:05

ועוד מילה: נדמה לי שאין “סכנה” שהמערב יטיף מוסר לישראל בשאלת הפליטים. את האירופאים זה לא מעניין – או ליתר דיוק, כל צעד של מדינות הפריפריה שיכול להפחית את מספר הפליטים באירופה, מבחינתם זה בסדר. האיחוד האירופי קיים שת”פ הדוק עם לוב של קדאפי בנושא הזה, בראיית לוב כגבולה הדרומי של אירופה. כשהעניין עלה בפורומים של זכויות אדם באו”ם, האירופאים הביעו הבנה לפעולות ישראל. לכן מי שמצפה להתערבות בינ”ל בנושא הזה – שלא יצפה.

בחוק הזוועתי הזה צריך להילחם בארץ, בחברה הישראלית.

כל זה כשאני מצטרף לדעתך שזה לא נושא פשוט ושהדיון סובל מפופוליזם.

דיגו · 2012-01-11 14:26:35

אבל שכונת התקווה זה כ”כ רחוק, וקר עכשיו.

אנטי · 2012-01-15 11:59:07

למה ששכונת התקווה תשתף פעולה עם משהו שנוגד את האינטרסים שלה?

דובי · 2012-01-15 12:15:49

אנטי – זה לא נוגד את האינטרסים שלה. טיפול נאות בפליטים יגרום לשיפור איכות החיים בשכונה (בין השאר, גם בגלל שלא כל הפליטים יתנקזו לשכונות הכי חלשות, אבל גם בגלל שטיפול נאות בפשיעה כפשיעה, ולא באנשים ספציפיים, יתרום לאיכות החיים שם).

הפוסט הקודם: מה ישראלי בעיניך?

הפוסט הבא: זו התרבות, גאון

תאמינו לי שזה הולך לעלות לי בדם, אבל אני הולך לכתוב נגד הפטור החדש ממכס על הזמנות מחו”ל מתחת ל-1200 ש”ח.

יש כמה סיבות להתנגד למהלך הזה. האחת היא שמדובר ב”ספין” – לוקחים משהו אחד, ומציגים אותו כמו משהו אחר לגמרי. מהשיח סביב ההחלטה נדמה היה שמהיום כל הזמנה באינטרנט בסכום של מתחת ל-1200 ש”ח לא תעלה לנו שום דבר מעבר למה ששילמנו לחנות ממנה רכשנו את המוצר. כלומר – אפשר להתחיל לחגוג על אמזון! האמת היא שלא בדיוק. מע”מ עדיין יוטל על המוצרים (בסך 16% על בסיס שער הדולר המופקע שמשמש את המכס בימים כתיקונם), ולא ברור עדיין עם כל מיני עמלות שמוטלות כיום על ה”טיפול” בחבילות שעוברות דרך המכס יחסכו מאיתנו בעתיד. 16% הם סכום לא קטן, ולעיתים קרובות הם יביאו את המחיר הריאלי מספיק קרוב למחיר שנשלם בארץ כדי שכל העסק יהפוך ללא כדאי בין כה וכה – מה גם שרבים מהמוצרים הרלוונטיים (כולל, למשל, ספרים) בין כה וכה לא חייבים במכס. כלומר, בכלל אין בשורה.

אבל מה שמטריד אותי יותר כאן הוא התיאור של נתניהו את התוצאות הצפויות של המהלך שלו: ”הפטור ממכס על קניות באינטרנט יגביר את התחרות ויוריד את המחירים” הוא צוטט בטמקא. כלומר: נתניהו חושב שהדרך ההוגנת להגביר תחרות בישראל היא במתן יתרון משמעותי לחנויות בחו”ל על פני עסקים מקומיים. זהו ההפך הגמור ממהלך שמייצר מקומות עבודה. זהו מהלך שמחליש יבואנים וסוחרים ומחייב אותם להתחרות בחנויות שלא צריכות להתמודד עם עלויות המכס הישראלי על מוצרים שונים. כלומר, נתניהו אומר שלדעתו, הדרך להגביר את התחרות היא לתת יתרון בלתי הוגן לקבוצה מסויימת. ולא סתם קבוצה: אם כל מיני סוציאל-דמוקרטים לעיתים מטיפים למתן סבסוד והגנה לעסקים מקומיים על חשבון עסקים בחו”ל, נתניהו מחליט דווקא לתת את ההטבה שלו – לחנויות בחו”ל! אם תרצו, אפשר לראות בזה סבסוד: כל פעם שתושב ישראל מחליט שבמקום לקנות מוצר שחייב במכס מחנות בחו”ל ולא מחנות ישראלית, המדינה מסבסדת את עלות הרכישה בסכום המכס שאותו מוצר היה חייב לו היה מיובא בסיטונאות לארץ.

כן. נתניהו, הניאו-ליברל, מוכן לסבסד עסקים, ובתנאי שהם יפעלו מחו”ל ולא מתוך ישראל. וזו, לדעתו, הדרך לחזק את הכלכלה הישראלית.

#כסף #לא פופולרי #מציאות #נתניהו #צרכנות


תגובות

חגי אלקיים · 2011-12-06 14:32:38

היי, אתה יכול לטעון שזה לא מייצר מקומות עבודה, אבל זה בהחלט מגביר את התחרות.

יש עם העניין הזה המון בעיות, בדיוק כמו שכשקלינטון חתם על NAFTA הוא חטף המון אש מהסקטור העסקי בארה”ב. אבל יש שיטענו שאין ברירה מהבחינה הזו, ושהסכמי סחר חופשיים (וביטול המכסים הנלווה אליהם) הוא קריטי להתפתחות כלכלית.

דובי · 2011-12-06 14:35:33

חגי, זה לא “מגביר את התחרות”, זה יוצר תחרות לא הוגנת. רוצה נתניהו לבטל את המכסים על שורה של מוצרים – הוא מוזמן לעשות כן. הוא יקבל, כמובן, את ליטרת הביקורת שלו בגלל ההשפעה על הכנסות המדינה, אבל לפחות זה יהיה הוגן עבור כולם (במיוחד, אגב, אם מדובר במסגרת של הסכמי סחר שתבטל מכסים על ייצוא של תוצרת ישראלית לשווקים בחו”ל). מה שהוא עשה עכשיו זה לא קפה ולא תה, לא לכאן ולא לכאן. פופוליזם זול במסווה של רפורמת מס.

חגי אלקיים · 2011-12-06 14:39:38

אוקיי, מובן, ואכן נשמע הגיוני. קראתי היום על אוסם, נראה לי, שמתקשים להוריד מחירים למרות תחרות קשה של קטשופ היינץ – כי בעוד שאין מכס על קטשופ היינץ ולכן זול לייבא אותו וזול לקנות אותו בארץ, יש מכס על רסק עגבניות כך שהמחיר של הקטשופ שמיוצר בארץ עדיין יהיה גבוה יותר, וזו כבר תחרות לא הוגנת.

השאלה שנותרת היא על אילו תחומי ייצור מקומיים ישפיע השינוי הזה, והאם אכן מדובר על תחרות לא הוגנת כמו ביטול מס על קטשופ.

וכמובן, נותרת הבעיה שלעתים הרבה מהעלויות נובעות מהתנהלות בעייתית של המערכת – אני זוכר שבפעם האחרונה שקיבלתי חבילה גדולה שזכתה לפטור ממכס, שילמתי כמה מאות שקלים על התהליך שבו הוכחתי שהיא פטורה ממכס (ולדעתי זה היה יותר כסף מהמכס שהייתי משלם אחרת).

שמואל · 2011-12-06 14:42:37

נראה לי שקצת הגזמת כאן. רוב המוצרים שנקנים באינטרנט אינם מיוצרים בישראל כך שלא מדובר פה בפגיעה בתחרות. אם יש מישהו בארץ שיפגע אלו יבואנים שמוכרים מוצרים במחירים מנופחים ללא כל הצדקה. יש מספיק נושאים שאפשר לבקר את ביבי, לא צריך להמציא דברים מהאוויר.

דובי · 2011-12-06 14:59:49

אם היבואנים מוכרים מוצרים במחירים מנופחים אז זה שמוטל עליהם מכס לא היה צריך למנוע ממך בעבר לייבא אותם לארץ באופן עצמאי. ואם הנחת היסוד של נתניהו היא שהשוק מווסת את עצמו, אז צריך לשאול איך זה שאף יבואן מתחרה לא נכנס לשוק כדי להציע את המוצרים במחירים שאינם מנופחים.

חגי אלקיים · 2011-12-06 15:03:18

לשאלה הזו יש תשובה אחת בתחום הסלולרי: למה אם יש שלוש חברות סלולריות עדיין כל התעריפים זהים? אני מניח שיש לזה הרבה סיבות, והרבה תרופות. אבל בעוד שהחברות יוכלו להתלונן על זה שהרשיונות החדשים פותחים פתח לתחרות לא הוגנת (רמי לוי לא צריך לפרוס תשתית חדשה שעולה המון כסף), הרשיונות החדשים גם יכולים להוריד מחירים שנקבעו בצורה לא תחרותית.

דובי · 2011-12-06 15:06:26

בשוק הסלולר יש לפחות את התרוץ של הרגולציה – צריך רשיון כדי להפעיל רשת סלולרית, והשקעה ראשונית אדירה. עכשיו זה קצת ירד, אבל גם כאן, כדי להפעיל רשת וירטואלית צריך לקנות את רוחב הפס משלוש החברות הגדולות, מה שמגביל את הספקים הוירטואליים לנתח שוק מצומצם יחסית. אבל בשביל לייבא מוצרי צריכה לא צריך שום רשיון – צריך רק להתחיל לייבא.

חגי אלקיים · 2011-12-06 15:13:50

זו גם שאלה. אני לא בקיא בתחום בשום צורה שהיא, אבל כמו הרבה מתושבי המדינה הזו, בעקבות המחאה החברתית התחלתי להיחשף לכל מיני פיסות מידע שלא ידעתי עליהן. למשל, הנושא של ייבוא מקבילי – אם אני מייבא מאפל, ויש לי הסכם איתם שרק אני מייבא מאפל בצורה מסודרת, אז אני יכול להפקיע מחירים בצורה די דרמטית. הצרכן המצוי יירתע מהזמנת אייפד מהאינטרנט בין השאר כי הוא לא רוצה להתעסק עם מכס, שחרור מהמכס, וכדומה (עניין פשוט של התעסקות). אבל אם פתאום אמאזון יתחילו לשלוח לארץ אייפדים שלא יצטרכו לעבור במכס, יהיה שינוי דרמטי במחירי האייפד באופיס דיפו ובאיידיגיטל.

אלה עניינים מסובכים, כי לכל מוצר ומוצר יש המון גורמים שמשפיעים על המחיר שלו בארץ. אבל אני לא חושב שאפשר לטעון באופן גורף שהורדת מכסים היא מהלך שלא יוצר תחרות, גם אם היא מצומצמת – צריך להדגים את זה על התחומים הרלוונטיים. יותר מזה, כנראה שנצטרך לחכות ולראות (אם כי אני לא אופטימי).

רני · 2011-12-06 15:55:16

שלום, אתה צודק מכל הבט. מי בדיוק מזמין דברים ברשת? אילו דברים מזמנים ברשת? יש שכבת אוכלוסיה שלמה שבכלל לא מתקרבת לרשת. מדובר כאן ביבוא של חפצי יוקרה ואו חלקי חילוף למכשירי יוקרה. לי יש את הסמרטפון החדש לפניך. אכן יש כמה נישות מענינות, למשל חלקי חילוף קטנים לרכב, כמו פלסטיקים לכל הפנסים, או מרכיבים של מערכות מוזיקה או כלי עבודה יחודיים לתחביבים, או למשל קיטים לתחביבים אבל בשביל זה צריך ידע מיוחד קטלוגים וספק אמין בחו”ל, לא כל הספקים בארה”ב או באירופה מוכנים לשלוח ארצה. למשל חנות לציוד דייג וצלילה יכולה לוותר על הסוכן-יבואן בארץ אבל בסוף היום על איזו שכבת אוכלוסיה אתה מדבר? חוץ מזה אני, בעקרון, לא מאמין לא לנתניהו לא למשרד האוצר לא לשלטונות המכס. הסיכוי שתמיד ימציאו איזה סעיף בכדי לדפוק אותך גבוה. תודה על המקום והזמן.

יעל ר. · 2011-12-06 16:50:35

גם בכלכליסט כתבו על זה אתמול, בעיקר על כך שה-1,200 שקל אינם בדיוק 1,200 שקל: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3554125,00.html

גדי אלכסנדרוביץ' · 2011-12-06 18:23:45

לא הבנתי את עניין הסבסוד. האם המדינה מסבסדת אותי כרגע בגלל שהיא לא גובה ממני מס אינטרנט?

דובי · 2011-12-06 19:18:17

גדי – ברגע שיש אנשים שנדרשים לשלם מס על מוצר כלשהו, ויש אנשים אחרים שמקבלים פטור מהמס הזה, זהו בעצם סבסוד של המוצר עבור אנשים ספציפיים – במקרה הזה, חנויות בחו”ל.

גדי אלכסנדרוביץ' · 2011-12-06 19:23:27

אוקיי, אז אני מפספס משהו – מי כן משלם את המכס במקרה הזה?

דובי · 2011-12-06 19:24:24

אמממ... יבואנים (ודרכם – האנשים שקונים את הדברים שהם מייבאים בחנויות ישראליות)?

גדי אלכסנדרוביץ' · 2011-12-06 19:42:42

הממממ, כן.

אבנר · 2011-12-07 00:00:19

אוקי בו נעשה קצת סדר....

דבר ראשון כמו שצויין כבר לא מדובר במהלך שישפיע על היצרנים הישראלים. רוב המוצרים שלגביהם הדבר נוגע לא מיוצרים בארץ כך או כך. השאלה היא אם כן האם צריך לתת יתרון ליבוא אישי על פני הקמעונאים בארץ.

בשביל צריך לענות על שלוש השאלות הקלאסיות- האם יש בעיה, האם ההצעה פותרת את הבעיה והאם תופעות הלוואי של הפיתרון לא חמורות מהבעיה.

בנוגע לשאלה הראשונה התשובה היא חד משמעית כן. מוצרים רבים, כולל מוצרי יבוא, עולים באופן משמעותי יותר מאשר במדינות דומות בעלות שיעורי מס דומים. (גם גלובס וגם דה מרקר יש סדרה שלמה של כתבות בנושא). הדבר נובע מכך שהמגזר הקמעונאי בארץ הוא ברובו ריכוזי עד ריכוזי מאוד. במוצרים רבים ישנו רק יבואן אחד או רק יבואן אחד לכל מותג מרכזי.

עכשיו השאלה היא האם הפתרון יפתור את הבעיה. על פניו התשובה היא כן, ללא מכס ניתן יהיה ליבא חלק מהמוצרים במחיר הנמוך מהמחיר בו הם נמכרים בארץ דבר שיוריד את עלות המחייה של הצרכנים בישראל. עלתה הטענה שהדבר יתיב רק אם חלק קטן מהאוכלוסיה בעלת תחכום גבוה. לפי דעתי הטיעון הזה שגוי. רשימת משום שלרוב עם ישראל יש גישה לאינטרנט. יותר מ80% נכון ל2010. היום אומנם ישנה רתיאה מסוימת מקניה דרך האינטרנט אבל בהינתן יתרון מחיר משמעותי אני מאמין שאם הזמן נראה שהרתיאה הזאת תעלם (דבר שכבר קרה בסוגי מוצרים מסויימים כמו לדוגמא כרטיסי טיסה) שנית גם אם רק חלק מהאוכלוסיה ישתמש בשירותים האלא הרי שהיבואנים הגדולים לא יהיו מוכנים לוותר על אותו נתח שוק ויאלצו להוריד מחירים לכלל האוכלוסיה כדי להתחרות עליו.

בנוגע לשאלה האם תוצאות הלוואי קטנות מהתועלת. תוצאת הלוואי העיקרית שהייתה התיחסות אליה (למרות שהיא לא נאמרה ישירות) היא שהמצב החדש יביא את היבואנים לחיסרון יחסי שיכפה עליהם לצאת מהשוק. התשובה הראשונה לטענה זאת שמצב זה אינו בהכרח שלילי. החנויות הוירטואליות הגדולות לא יעלו את המחירים שלהן בגלל העלמות היבואנים הישראלי ולכן סביר להניח שסך התועלת לצרכן הישראלי מירידת המחירים תהיה גבוהה מנזק שיגרם ליבואנים הישראלים. אבל גם אם נזניח את הטענה הזאת (לדוגמא מאחר והדבר יגרום נזק לא פרופורציונאלי לאותם 15% שאין להם גישה לאינטרנט) הרי שלא סביר שהחיסרון שמדינה העניקה ליבואנים הגדולים מבחינת מכס יקזז את כל היתרון לגודל שיש להם כיום (לדוגמא מבחינת עלויות הובלה או מבחינת יכולת המשא ומתן שלהם מול הספקים בחו”ל) לכן לא סביר שמהלך החדש יוביל לפשיטת רגל של היבואנים הגדולים, רק לפגיעה בנתח השוק שלהם וביכולתם להעלות מחירים הרבה מעבר למחיר ה”נכון”.

דובי · 2011-12-07 06:35:04

אבנר – השאלה היא פשוטה: אם היבואנים מפציצים במחירים עד כדי כך, הרי שהיבוא האישי צריך להיות כדאי בכל מקרה, ולכן לגמרי לא ברור למה צריך להוריד את המכס על המוצרים הללו – יהיה כדאי להזמין אותם מחו”ל גם אם משלמים עליהם מכס מלא בדיוק כמו היבואן הסיטונאי. אפשר לשפר – אפשר למשל להגביל כל מיני עלויות תקורה כגון עמילות המכס, שנגבות באופן דיס-פרופורציונאלי והופכות יבוא אישי ללא כדאי גם כאשר הפרשי המחירים גדולים. אבל למה דווקא את המכס לבטל? מדוע המהלך שהובילה הממשלה לאפשר יבוא מקבילי לא פתר את הבעיה? אם הטענה היא שיש “מחיר נכון” ושדרוש רק שוק חופשי כדי להשיג אותו, מדוע יצירת תחרות לא הספיקה? מדוע התחרות הזו צריכה להיות בלתי הוגנת, כאשר לצד מסויים (ודווקא זה שנמצא בחו”ל, ולא בארץ) יש יתרון תוצרת הממשלה בדמות פטור ממכס?

גדי אלכסנדרוביץ' · 2011-12-07 07:14:48

דובי, אני לא ממש מבין את השאלה. היבוא האישי אכן כדאי בכל מקרה ואנחנו מזמינים מחו”ל כאילו אין מחר. אבל בכל פעם שבה אנחנו מזמינים וחוטפים על זה מכס זה מביא לנו עצבים. אנחנו לא אומרים “נו טוב, ניתן למדינה את חלקה כי היא כל כך נפלאה, הרי עם הייבוא שיש בארץ זה עדיין היה עולה לנו יותר”; אנחנו אומרים “שתלך להזדיין המדינה המזורגגת הזו”.

דובי · 2011-12-07 07:38:48

אם היבוא האישי אכן כדאי, למה הוא לא מביא לתוצאה המיוחלת של הורדת המחירים, כפי שלכאורה אמור להשיג ביטול המכס? ואני מבין שמיסים זה חרא של דבר – אבל איזו סיבה הגיונית יש לתת פטור ממיסים דווקא למי שמזמין מחנות בחו”ל, בעוד שמי שקונה מעסק ישראלי צריך לספוג את מלוא המכס?

גדי אלכסנדרוביץ' · 2011-12-07 07:55:47

אני חושב שיש כמה תשובות אפשריות לזה: 1) כי זה מהלך פופוליסטי שיזכה לאהדת הציבור על ידי ביטול של אספקט שנוא בחיים שלהם. 2) אין שום סיבה הגיונית. הם יורים לעצמם ברגל. 3) כי ביטול כולל של המכס יפגע יותר מדי בהכנסות המדינה, ולכן הולכים על ביטול חלקי שישאיר את הכוח בידי הצרכן, בזמן שביטול המכס על היבואנים גם היה פוגע משמעותית יותר בהכנסות המדינה (ניחוש פרוע שלי) וגם היה מותיר את הצרכנים בני ערובה בידי היבואנים, שיכולים לקבוע מחירים גבוהים משמעותית מהמחירים בחו”ל.

חגי אלקיים · 2011-12-07 08:01:19

בקשר לכדאיות הייבוא האישי – זה שזה זול יותר לא אומר שזה זול בהרבה, או בכמות שתצליח לעודד אנשים שאינם מורגלים בדבר לקנות באופן קבוע מחו״ל דרך האינטרנט. אם אני יכול לחסוך עוד מאה שקל בקניית אייפה בחנות אחרת, אני לא אגיע אליה בוודאות אם יש לי חנות נוחה ליד הבית. אבל אם אני חוסך 500 שקל, אני כנראה אשנה את ההתנהגות שלי. ואחוזי המכס על חלק גדול מהמוצרים האלה הם משמעותיים מספיק כדי ליצור הפרשים שיעודדו אנשים לקנות דברים בדרך שאליה הם לא רגילים.

דובי · 2011-12-07 08:19:58

חגי, אז עכשיו ירדנו מ”מפוצצים במחירים” ל”הפרש של מאה ש”ח”. ואתה רוצה לייצר הפרש הרבה יותר גדול, כזה שהיבואנים לא יוכלו להתחרות בו משום שהם צריכים לשלם 400 ש”ח מכס, ואתה לא. למה אנחנו צריכים לעודד אנשים לקנות דברים בחו”ל? למי בדיוק זה מועיל, העידוד הזה? זה מה שאני לא מבין – אם לאנשים כדאי יותר לקנות בחו”ל כשהתנאים שווים, אז אנשים יקנו בחו”ל. אם כרגע לרוב האנשים לא כדאי לקנות בחו”ל בגלל המכס שמוטל על מוצרים – מכס שגם היבואנים צריכים לשלם – איפה ההגינות בלבטל את המכס רק עבור האדם הפרטי, ובכך ליצור תחרות לא הוגנת ליבואן?

אני מבין, באמת שאני מבין את הרצון של כל אחד מאיתנו לא לשלם מכס על דברים שאפשר לרכוש דרך חנויות בחו”ל. אבל נסה לרגע לשים בצד את החסכון האישי שזה יביא לך כפרט, ולראות את הדברים בתמונה הגדולה. המטרה של המהלך הזה היא לא “לאפשר לאנשים שיש להם כרטיס אשראי בינלאומי לקנות בזול”, אלא, לכאורה, להביא להורדת המחירים לכולם בארץ. אבל אם הבעיה אינה בעיקר הפקעת מחירים, אלא בעיקר העלות הגבוהה של המכס, אז אין סיכוי שהמהלך הזה ישיג את מטרתו המוצהרת. התוצאה היחידה תהיה שפלח מסויים באוכלוסיה יוכל להנות מעכשיו ממחירים מוזלים על מוצרים מסויימים, בעוד שכל השאר ימשיכו לסבול כרגיל.

חגי אלקיים · 2011-12-07 08:36:28

אני לא מדבר על הפרש של 100 ש״ח באופן ספציפי, זו הייתה דוגמה. אני מדבר על זה שאם אני רוצה לקנות אזניות של רייזר, אז אני משלם עליהן יותר מפי 2 מהמחיר הדולרי. גם עם משלוח יקר של יושופס ומע״מ, אני משלם עליהן בארץ פי 1.5 כמעט. אז מתוך הבנה שהיבואנים קונים את זה במחיר יותר זול (דרמטית) ממני, וחוסכים עלויות משלוח בגלל כמויות, ברור לי שהם לוקחים אחוזי רווח מאד גדולים, למרות שהם ישלמו מכס ונכון להיות אני לא.

בשלב שבו אני יכול לקנות ביחד עם חברים שלי (הזמנות משותפות להורדת דמי משלוח הפכו ללא כדאיות בגלל שהן מגיעות לסף המכס/מע״מ) את האזניות האלה שיעלו לי 300 שקל במקום 500 שקל, ולא רק 400 במקום 500, אז דברים יראו אחרת. כי עכשיו, אוגי איקס, חברי הטוב, לא יגיד לי ״נו, למה להסתבך בשביל 100 שקל, ולחכות כמה שבועות״ וכן הלאה, אלא יצטרף להזמנה כי זה הפך למאד כדאי. בדיוק כמו שלא תלך לסופר בשביל חיסכון של עשרה שקלים לעומת המכולת אבל כן בשביל חיסכון של 100 שקלים, כך גם צרכנים רבים לא יזמינו מהאינטרנט בשביל חיסכון של x שקלים, אבל כן בשביל חיסכון של 2x. ובעקבות זה, כמובן שיש מחירים שלא ירדו (האייפד למשל נמכר במחיר הוגן למדי בישראל), אבל יש מחירים שירדו דרמטית (להזכירך, פעם אייפוד של 300 דולר עלה בארץ 2000 ש״ח, ועם תחרות של ייבוא אישי המחיר היה יכול להשתנות דרמטית).

דובי · 2011-12-07 08:43:09

כל הטיעון שלך מתבסס על טיעונים של שוק חופשי – אבל כבר כיום קיים שוק חופשי. כל אחד יכול להכנס לעסקי היבוא ולייבא ביבוא מקבילי כל מה שהוא רוצה ולמכור את זה במחירים זולים – והנה, איש לא עושה זאת, למרות שלכאורה אפשר לעשות פה הרבה כסף כי היבואנים הנוכחיים “לוקחים אחוזי רווח מאוד גדולים”. אז איך אתה מסביר את זה?

האמונה שהמחירים בארץ הם בלתי סבירים בעליל היא שגויה. אני יכול לקחת כדוגמא את קנדה – סה”כ שכנה של ארה”ב, שרבים מאזרחיה יכולים פשוט לקפוץ מעבר לגבול כדי לקנות מוצרים, והנה, למרות כל זאת, המחירים בקנדה הרבה יותר גבוהים מאשר בחו”ל. כי מכס הוא לא המס היחיד – עסקים בארץ גם צריכים לשלם מס הכנסה גבוה יותר מאשר בארה”ב, וכל מיני עלויות אחרות שמייקרות את העלות הכוללת של מכירת כל מוצר. ואתה אומר לי – לא מעניין אותי כלום. אותי מעניין רק המחיר הסופי שאני משלם. אז בסדר, אני בעד. אבל התחרות צריכה להיות הוגנת, ולא ברור לי למה צריך לתמרץ את מי שקונה מעסקים שמשלמים מסים למדינות זרות.

גל · 2011-12-07 09:15:18

דובי, אתה מציין את היבוא האישי כאופציה תחרותית, האם ניסית פעם את התהליך הבירוקרטי המדובר? בכל שלב אמיל המכס יכול לשנות את סיווג המוצר ( גם במידה ואין לא מושג ) כל פעולה כזאת כוללת המון זמן ועצבים שמרבית האנשים מנסיוני לא מוכנים לחזור על החוויה. ואני לא מזכיר סיטואציות מצחיקות כמו ההכרח לבצע אישור דרך מכון התקנים על כל מוצר, גם כאלו שתחת התקינה האמריקאית או האירופאית.

למעשה הדרך היחידה להמנע מכאב הראש הזה היא לחסוך את אמיל המכס, והפטור המדובר מאפשר זאת.

דובי · 2011-12-07 09:19:13

גל – אנחנו מדברים על מוצרים שמיובאים לארץ ונמכרים, לכאורה, במחירים “מופקעים”. מוצרים כאלו, מן הסתם, כבר עברו את כל אישורי מכון התקנים בין כה וכה. שוב, מטרת הפטור אינה לאפשר יבוא של מוצרים חדשים לארץ, אלא, לטענת נתניהו עצמו, להביא להורדת המחיר שיבואנים גדולים גובים תמורת מוצרים שאפשר לרכוש גם דרך חנויות בחו”ל.

אין לי בעיה אם יבטלו את עמילות המכס, או לפחות יהפכו אותן לפרופורציונליות יותר לסכום הרלוונטי. אבל השיוויון כדי לקיים תחרות הוגנת.

רועי · 2011-12-07 12:47:34

בשורה התחתונה (מאחר ומיליון הכתבות בנושא רק בילבלו אותי), מה שאני הבנתי זה שהקינדל הפשוט שעולה באמזון 109$ יעלה אם מזמינים לישראל 183$ שזה עשרות אחוזים יותר.

כל הממבו ג'מבו מסביב לא ממש מעניין אותי :(

שאר הקניות מ deal extreme גם ככה לא מושפעות מזה.

טלד · 2011-12-07 15:34:27

אתה צודק לחלוטין, ויש לי עוד נקודה קטנה להוסיף.

אני מכיר אנשים שעוסקים בחנויות תחביב למיניהן. גם במצב הקיים אין להם כמעט שום אפשרות להתחרות בהזמנות מהאינטרנט גם לו היו רוצים. למשל בתחום המשחקים למיניהם יש מכס של 12.8%. סך הכל מכס + מע”מ מגיעים לכמעט 30% הבדל. בנוסף כל מוצר שהם מייבאים הם חייבים להעביר לאישור מכון התקנים אפילו אם למוצר יש אישור תקן אירופאי/אמריקאי (שזה כלום למי שמייבא כמות גדולה של יחידות ממעט מוצרים ומאד קשה למי שמייבא מעט יחידות מהרבה מוצרים).

מעבר לבעיה של החנויות – גם הצרכנים נפגעים מזה. למשל בתחום משחקי הוידאו. מכיוון שחנויות לא יכולות להתחרות על צרכנים שיודעים שאפשר בקלות באינטרנט משחקים חדשים במשהו כמו 200ש”ח ומשחקים בני כמה חודשים בהרבה פחות, מרבית החנויות מעדיפות לפנות לשוק ה”הורים וסבתות לילדים שקונים להם משחק פעם בשנה ליומולדת” ולמכור להם ב-400 ש”ח.

חגי אלקיים · 2011-12-07 16:47:27

הבעיה היא שאם מה שאתה אומר הוא נכון, אז בעצם יש שווקים מסוגים מסוימים שהם פשוט unsustainable בישראל (למרות שהם קיימים במדינות בגודל דומה באירופה, נניח). מה שמעלה את השאלה, האם הממשלה צריכה לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיק את השווקים האלה חיים בכוח? זה מזכיר לי את הרצון להחזיק מפעלי טקסטיל בישראל כשייבוא של חומרים זהים הוא זול בצורה דרמטית...

דובי · 2011-12-07 17:06:45

חגי – להטיל על כולם את אותם המיסים ואת אותן המגבלות באופן שווה זה לא “להחזיק בחיים בכוח”. זה להיות הוגנים.

נעם · 2011-12-07 19:24:12

קודם כל, אני מסכים שההשפעה של השינוי בתקרת המכס כנראה תהיה שולית. מכס קיים רק על קטגוריות של מוצרים מסויימים (וגם כך הם בד”כ מעל הסף החדש), הוא פחות משמעותי ממסים רלוונטים אחרים (מס קנייה ובעיקר מע”מ) וכיוצ”ב. אז כן, ניפחו את המהלך הזה וניסו להציג אותו כיותר ממשהו כנראה באמת. יכול גם להיות שנתבדה ונגלה שהשינוי הזה באמת יהיה משמעותי (עד כמה שזה נראה לא סבער כרגע).

יחד עם זאת אני רוצה להעיר שהמצב הוא מוכב יותר ממה שאתה מתאר. יבוא אישי הוא יבוא במחיר קימונאי – כלומר אני קונה מחנות ולא ישירות מהיצרן. זה אומר שהמוצר עבר עוד זוג ידיים לפי בואו בשערי מדינת ישראל ולכן מחירו גבוה יותר ובהתאם גם המכס עליו. היבואן, לעומת זאת, קונה ישירות מהיצרן ומקבל מחיר סיטונאי. זה כמובן מוביל לכך שאני והיבואן משלמים מחיר שונה מאוד למכס על אותו מוצר. כלומר מלחתחילה אין כאן “שיוויון” בעלויות המכס בין יבוא אישי למסחרי. עכשיו, כמובן שכשאתה משפר את התנאים של דבר אחד (יבוא אישי) אתה יוצר אפקט שלילי לתחליף שלו (יבוא מסחרי). אבל בין זה לבין סיבסוד עוד יש הבדל, ומלחתחילה המצב היה הרבה יותר מורכב (ולא שיוויוני) ממה שאתה מתאר.

עדו · 2011-12-08 06:33:40

ביבי דופק את החלשים. . אני מודה שלא עליתי על זה בהתחלה. כן, כרגיל

נועה ו · 2011-12-08 07:02:18

נושא היבוא המקבילי הוא יותר גרוע: יש מוצרים, שאם רכשת אותם בחו”ל – פשוט לא תקבל שירות כאן בארץ אם המוצר יתקלקל. רק אם רכשת דרך היבואן.

דרור · 2011-12-08 11:52:00

יתרון לא הוגן? קודם כל גם בארהב יש פטור למוצרים שנקנים באינטרנט.

דבר שני זה לא שהחברות שקיימות בחול לא משלמות מיסים על המוצרים שלהן, יכול להיות שהם יהיו נמוכים יותר אבל זה לא כאילו הם לא משלמים כלום..

אז בוא נעשה השוואה לרגע,

אם אני קונה מוצר מחברה שנמצאת בהולנד והיא מוכרת אותו ב100 דולר המוצר הזה כבר כולל X אחוזים של מיסים. המצב כרגע הוא שמתי שהמוצר הזה יגיע לארץ אני אצטרך לשלם על המוצר הזה מיסים, ולא רק שאני אצטרך לשלם עליו מיסים אני אצטרך לשלם מיסים עליו, ועל הרכיב של המחיר שלו שהוא בכלל המיסים של הולנד. וכמובן שאני אצטרך לשלם מיסים גם על המחיר של המשלוח כאילו זה חלק מהמחיר של המוצר(?!?). אז בסך הכל יש לנו מוצר שעולה X דולר, עליו החברה בהולנד לוקח עוד Y מיסים, והמשלוח עולה עוד Z כסף. אז על החבילה הזו אני צריך לשלם A כפול X+Y+Z.

לעומת זאת, בתור יבואן כשאני מזמין מוצר אני משלם כמעט כלום כסף על המשלוח(פר מוצר, זה יכול להגיע לקני מידה שלם פחות כסף פר מוצר על המשלוח, או במקרים הפחות טובים בשביל היבואן יותר באיזור ה50 אחוז משלוח). בנוסף לזה אני המוצר שאני קונה עולה פחות כסף מלכתחילה, ואני לא משלם עליו את המיסים של המדינה שממנה זה הגיע. ואת המכס אני משלם נטו על מחיר המוצר, אז בסופו של דבר אני משלם (A כפול X) כאשר X הוא פחות מחצי מהX של הצרכן, ולזה אני פשוט מוסיף את הZ עלויות משלוח. אז בסופו של דבר המכס שלי בתור אדם פרטי הוא A1=A(X1+YX+Z) והמכס של היבואן הוא A2=A(X2) וX2 הוא פחות מ0.5 מX1. בסופו של דבר היבואן משלם פחות מחצי מהמכס שאני משלם במקרה הטוב, ופחות מעשירית במקרה הרע. אם זה נראה לך כמו מגרש הוגן אז אני לא יודע מה להגיד לך.. ברור שלתת יתרון במכס לצרכנים הוא לא הוגן במגרש של המכס לבד, אבל מספיק שתשקלל את מחיר המשלוח וזה כבר יתאזן, פלוס זה דיי ברור שהמצב הקודם גם לא היה הוגן מהצד השני אז אני לא רואה בעיה בהעדפה מסוימת לצד שלנו עכשיו. וזה לפני שאני נכנס לענין של לענין הפרק זמן שיבואן צריך להשקיע מזמנו ביבוא של מוצר בודד מול הזמן שאדם פרטי צריך להשקיע, ועוד כל כך הרבה דברים שנותנים ליבואן יתרון עצום. ומה הסיבה שלא כולם נכנסים ליבוא פתאום? איזה מין שאלה זו, הרי שוק פתוח לבדו לא מביא שינוים כל כך מהירים, בטח שלא שחסם הכניסה הוא כמה מליוני דולרים, אם הייתי רוצה עכשיו להפוך ליבואן אז הייתי צריך להשיג מימון של סכומים דמיוניים, הייתי צריך להשיג קשרים, והייתי צריך להתמודד עם העובדה שהיתרון מחיר שהייתי מציג היה מחזיק אולי שבוע עד שכל שאר היבואנים היו מיישרים איתי מחיר, אז איזה פאקינג סיבה יש לי להכנס לשוק אם הם יכולים למעוך אותי בשניה שאני אכנס ואני אצטרך להשקיע עשרות מליוני דולרים בשביל להכנס אליו? באמת שזו אחת השאלות היותר טיפשיות.

הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 60 · 2011-12-09 08:11:15

[...] קננגיסר מוטרד מהפטור החדש ממכס על הזמנות מחו"ל מתחת ל-1200 ש"ח. הספין [...]

עופר · 2011-12-10 04:44:32

דרור, לא הבנתי למה כשיצרן מוכר ליבואן המיסים על העסקה לא כלולים בתמחור שלו. אתה יכול לפרט בבקשה?וזה שעלויות המשלוח של יבואן נמוכות יותר לא אומר שהן זניחות. בנוסף, מה שדובי אמר היה שבעצם נתניהו נותן לחנויות בחו”ל ייתרון- כי בדר”כ אתה לא קונה ישירות מהיצרן, אלא מהחנות. בואו נעשה תחשיב מחדש: בהינתן מוצר שמחירו לפני מיסים X, המיסים עליו במדינת הייצור הם Y, עלות המשלוח שלו ליחיד היא Z וליבואן או לקוח עסקי אחר היא Q, הרווח שיבואן צריך להמשיך להרוויח עליו בשביל להמשיך לשלם לעובדים הוא P, והמכס עליו A אחוז, התחשיב לאדם בודד הקונה מהאינטרנט לפני התיקון הוא (1.16+A)
(X+Y)+z והתחשיב למחיר אצל יבואן הוא A(X+Y)+Q+P לעומת זאת לאחר התיקון המחיר לאדם בודד הוא 1.16(X+Y)+z ובהינתן שהמכס על רוב המוצרים הרלוונטיים גבוה משמעותית מ16% יש פה ייתרון משמעותי שהממשלה מעניקה לחנויות בחו”ל על חשבון החנויות בארץ.

יאנה · 2011-12-10 20:10:46

לדעתי יבואנים ובעלי עסקים חייבים להפסיק לסים רווח של 600% על מוצרים שלהם...אז נקנה בארץ כל מה שנדרש...ושיפסיקו לספר לנו סיפורים “כמה מיסים הם שילמו...”

עופר · 2011-12-10 21:47:10

יאנה, יש לך איזשהו תיעוד על רווח בסדר הגודל הזה?אם כן, באיזה תחום בדיוק? קשה לי להאמין שעסק עם מתח רווחים כזה לא ימשוך מתחרים שינסו לנגוס בנתח השוק הטעים הנ”ל ותוך כדי כך יצרו תחרות שתוריד את מתח הרווחים של כולם למשהו סביר יותר.

נ”ב שווה לשים לב שהמכס על הרבה מוצרים עולה על 100%– כלומר שהמוצר מכפיל(או יותר) את מחירו רק בגלל המכס.

אינקוגניטו · 2011-12-11 13:26:05

דרור,אני מסכים איתך והייתי רוצה להדגיש כמה דברים 1)התשלום שאתה משלם על המשלוח הולך בחלקו לשליחים שמביאים את החבילה לביתך. 2) על פי התיאוריה הסוציאליסטית (וגם לפי כלכלה בת קיימה) חנות היא סוג של משרד שליחויות כלומר במקום שאתה תבחר את משרד השליחויות והוא יבחר את הספק אתה בוחר את הספק והוא בוחר את משרד השליחיות. 3) ברמה הפרקטית כשהזמנתי ספר הוא הגיע דרך הדואר לכן יש כאן סבסוד של רשות הדואר על חשבון אתר מכירות.

דרור · 2011-12-14 18:25:28

@עופר אם הייתי מדבר על בנאדם שקונה מיצרנים אז אולי הייתה לך נקודה, אבל זה לא המצב.. וזה בדרך כלל לא המצב. רוב המוצרים שתקנה בחול לא יוצרו באותה מדינה שקנית בה, ולכן שילמו עליה מכס פעם אחת כשהמוצר נכנס לאותה מדינה. לעומת זאת כשהיבואן קונה את המוצרים הוא לא קונה אותם דרך ארצות הברית כשהם יוצרו בסין בכלל, הוא מזמין אותם מסין.

ובהתייחסות לדוגמא שלך, הטעות שלך היא שהשתמשת ב X של המחיר לצרכן גם בשביל המחיר ליבואן, כאשר המחיר שהיבואן יקבל הוא באופן וודאי פחות מהMSRP, או ה”מכיר לצרכן”, במילים אחרות, אם המוצא עולה 10 שקל בקניה של מוצרים מרובים, והמחיר לצרכן שלו בארה”ב הוא 20 שקל, יחס סביר למדי, יתכן מאוד שההפרש יהיה אפילו גדול יותר. אני אשלם על המוצר כיום לפני התיקון כX20 מיסים, כאשר היבואן ישלם רק X10, כבר חצי מעלות המיסים.

ככה שכרגע לכל הפחות היחס לא הוגן, על הנקודה הזו לבדה.

בנוסף לזה, אתה לנוחיותך התעלמת מהעובדה שאני בתור צרכן שמזמין מוצר לדוגמא מארהב, ונגיד שהזמנתי מוצר שעולה 50 דולר, ושוקל 2-3 קילו, אשלם על המוצר הזה עוד סביבות ה40 דולר רק במשלוח. כאשר החבילה תגיע לארץ ואני אצטרך לשלם עליה מעמ ומכס אני אאלץ לשלם על המוצר כאילו הוא עולה 90 דולר, מה שיביא אותנו כמעט פי 2 מיסים, זה אגב היה נכון גם אם הייתי קונה מוצר שעולה 0.5 דולר והמשלוח שלו היה 50 דולר, ואז הייתי משלם בערך פי 40 מיסים. כאשר יבואן לעומת זאת מזמין מוצר הוא משלם אך ורק על מחיר המוצר. הוא לא משלם שקל מכס על המחיר של המשלוח.והוא בטח ובטח לא משלם מעמ נוסף על המשלוח.

אורןה · 2011-12-17 15:03:11

כל הכבוד על האומץ להציג דעה לא פופולארית :)

ביבי בצעד מתוחכם (וזה לא הראשון שלו) מצליח לפצל את המחאה לשניים – אלו הדורשים שיפור אמיתי ועמוק בחברה הישראלית ומוכנים לפגיעה בעצמם לטובת המהלך (כמו העלאת מיסים אם השכר שלהם בעשירונים העליונים), והאינדיבידואליסטים הרוצים להקל על הכיס שלהם אישית ותו לאו.

כבר לפני כשנה כשהרימה ראש מיני מחאת המס שרצו לגבות ברשות הדואר, טענתי שמדובר במחאה של שכבה מפונקת יחסית של מעמדות גבוהים שחושבת על המותרות של עצמה.

לא ברור לי למה בעשור+ האחרון דאגה לשמירה ופיתוח מקומות תעסוקה בישראל הפך להיות עניין של זרם חלש במפלגת העבודה ותו לאו. (למעט עניין אחד, התעסקות חצי כושלת של הליכוד עם פליטים ועובדים זרים).

הפוסט הקודם: הבחירות במצרים: מבט אופטימי

הפוסט הבא: המחשב אומר לא

המצרים השלימו את השלב הראשון של מערכת הבחירות החופשית הראשונה שלהם, וכל פרשני ישראל נכנסו לאקסטזה, מנסים לגבור זה על זה בתיאור התוצאות הנוראיות ובניתוח כל הזוועות שיומטו עלינו בעקבות הבחירות. אני רוצה לנסות לתת מבט אופטימי יותר, בגבולות הידע המוגבל שלי על החברה המצרית, ולו כדי – נו, אתם יודעים – להראות שאפשר.

ראשית, ראוי להזכיר שכל המספרים שנזרקים לאוויר הם חלקיים והמשמעות שלהם לא ברורה בתמונה הגדולה. שיטת הבחירות המוזרה משהו של המצרים מחלקת את המדינה לשלושה חלקים (שווים?), כאשר הבחירות נערכות בשלושה “גלים” על פני שלושת החלקים הללו – כל פעם חלק אחד. זה עתה הסתיימה ההצבעה בגל הראשון, ולכן יש לנו תוצאות משליש מהמדינה.

זו שיטה מוזרה גם משום שהיא נותנת טווח זמן מוזר שבו ידועות (פחות או יותר) תוצאות של חלק מהבחירות, מצד אחד, אבל תעמולת הבחירות נמשכת. לא ברור איך הפער הזה ישפיע על המצביעים. דמיינו לעצמכם שבישראל היו מתחילות הבחירות ביום אחד, בערבו של אותו יום היו מתפרסמות תוצאות הקלפיות המדגמיות של הערוצים השונים, ולמחרת היה אפשר להמשיך ולהצביע. למעשה – ברוב המדינות שאני מכיר אסור לפרסם תוצאות של קלפיות מדגמיות (או אמיתיות, במקרה של מדינות שמשתרעות על פני כמה אזורי זמן, כמו קנדה) עד לסגירת כל הקלפיות בדיוק כדי למנוע השפעה של הפרסום הזה על המצביעים האחרונים.

עם זאת, תוצאות הבחירות אינן חורגות באופן בלתי סביר ממה שידענו עליו קודם לכן. ראשית כל, מצביעיהן של המפלגות האיסלמיות מונים כ-60 אחוז מהמדינה (מפלגת החרות והצדק של האחים המוסלמים למעשה התמודדה בקואליציה עם עוד 10 מפלגות אחרות, אבל ההנחה היא שרובם המכריע של המצביעים יגיעו מתומכי האה”מ). מפלגת אל-וואפד, שהייתה אמורה להתמודד כחלק מהקאוליציה של האה”מ אבל פרשה ברגע האחרון והתמודדה לבד, נפלה מתחזיות של 20% ומעלה אל מתחת לעשרה אחוזים, ולעומת זאת המפלגה הסלאפית, שהייתה צפויה לקבל 7-8 אחוזים זינקה ליותר מ-20%. בהנחה שהמספרים הללו ישמרו גם בשני הגלים הבאים (הנחה בעייתית, כמובן), אפשר לשער שהרבה מהמצביעים הפוטנציאליים של אל-וואפד העדיפו בסוף ללכת עם האה”מ, בעוד שרבים מתומכי האחים המוסלמים החליטו בסופו של דבר להקצין וללכת עם הסלאפים.

יש שלוש שאלות קריטיות להבנת הבחירות במצריים: א. עד כמה מייצגות התוצאות בגל הראשון את התוצאות בשני הגלים הבאים? אני לא מבין מספיק בגאוגרפיה או בדמוגרפיה של מצריים כדי להעריך עד כמה הגל הראשון שיקף את מרכזי הכוח של החילונים – האם מרכזי הכוח הללו מוצו ובגלים הבאים צפויה קריסה חמורה עוד יותר? או שמא להפך, אפשר לצפות להצלחה גדולה יותר של החילונים בסבבים הבאים? לא ברור.

ב. איך תשפיע נוסחת חלוקת המושבים על המעבר מאחוזים למושבים? כאן חשוב לזכור שהפרלמנט המצרי יורכב משני אלמנטים: שליש ממנו נבחר באזורי בחירה חד-מושביים, עם אפשרות לסיבוב נוסף (קצת כמו הבחירה הישירה לראשות הממשלה בישראל לפני עשור: אם בסבב הראשון אף אחד לא מגיע ל-50%, מתמודדים שני המועמדים החזקים ביותר בסיבוב השני. זו השיטה שאפשרה לז'אן-מרי לה-פן לעלות לסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת פעם אחת, ואז להפסיק 80-20 לשיראק, כש”תומכי” שיראק הפיצו את הסיסמא 'הצבע לנוכל, לא לפאשיסט'). בבחירות אלו יש יתרון ברור לאחים המוסלמים. לעומת זאת, בשני-שליש האחרים הבחירות תתבצענה באזורי בחירה רב-מושביים עם שיטה יחסית. לא סתם שיטה יחסית – שיטה יחסית שבה חלוקת העודפים היא לפי השארית הגדולה, כפי שהיה נהוג בישראל עד שחברי הכנסת באדר ועופר החליפו אותה לשיטת האגנבך-בישופ. שיטת השארית הגדולה היא ההוגנת בשיטות החלוקה, וזו שנותנת הכי הרבה סיכוי למפלגות קטנות להשיג מנדט נוסף. למעשה, לפחות לפי דיווח אחד שקראתי, השיטה המצרית תאפשר למפלגה שלא השיגה מספיק קולות אפילו למנדט אחד לקבל מנדט רק עבור השארית שלה. כלומר – לא רק שאין אחוז חסימה, אלא שה”מודד” לפיו מחולקים המנדטים מחושב לפי כלל הקולות, ולא רק הקולות של המפלגות שהצליחו להשיג מנדט אחד לפחות. המשמעות היא סיכוי גדול יותר לפרלמנט מפוצל עם הרבה מפלגות קטנטנות. לגמרי לא ברור שלאחים המוסלמים יהיה רוב בפרלמנט הזה (למרות שזה בהחלט יתכן).

ג. עם מי יקימו האחים המוסלמים קואליציה? זו שאלת מיליון הדולר. על פי כל הדעות, גם אם לאה”מ אין רוב בפרלמנט, הם ישבו על “נקודת הציר” של המערכת, כלומר – שום ממשלה לא תקום בלעדיהם. השאלה היא האם הם ילכו ימינה, לסלאפים, או שהם יקימו ממשלת מרכז עם הגוש הליברלי ו/או אל-וואפד. מנהיג מפלגת החירות והצדק כבר הודיע שהמפלגה בשום פנים ואופן לא תקים קואליציה עם הסלאפים, ופניהם למרכז (מפלגת אל-נור, מצידה, הוציאה הודעה לעיתונות לפיה יאללה יאללה יא מכוערת מי רוצה אותך בכלל). מצד אחד, יש הרבה הגיון בהעדפה כזו – פניה לסלאפים משמעה הפניית עורף למערב ולמעמד הביניים המצרי, שבלעדיו אין לאף שלטון מצרי סיכוי להצליח לקדם את הכלכלה המצרית ולספק להמונים את מה שהאחים המוסלמים הבטיחו.

מצד שני, אפשר לראות בהצהרות המתוזמרות הללו כחלק מקמפיין הבחירות המתמשך במצרים – אם שתי המפלגות מתכוונות להקים ממשלה ביחד, יש לשתיהן אינטרס שלא להפחיד מצביעים מתונים יותר שעשויים לברוח מהאחים המוסלמים ולתת את קולם למפלגה חילונית כדי להקטין את סיכוייו של “גוש חוסם” איסלאמי.

אז האם מצרים הולכת לקראת ממשלה איסלאמית קיצונית, או שמא האחים המוסלמים יעדיפו ממשלת מרכז עם תמיכה רחבה גם מתוך מצרים וגם מבחוץ? הניחוש שלי, ואני יודע שאני מדבר כאן יותר מרחשי לב מאשר מתוך ידע מקיף של החברה המצרית (אבל יש לי הרגשה שגם הפרשנים האחרים בתקשורת נוהגים כך), הוא שהאחים המוסלמים יעדיפו קואליציה עם המרכז. כל בחירה אחרת תעמיד אותם לא מול “סתם” 40% מאוכלוסיית מצרים, אלא מול אותם 40% אקטיביסטים, משכילים ובעלי קשרים עם המערב, שיהפכו את שלטונה לבלתי נסבל – במיוחד אם היא תקבל משהו מתוך המצע הקיצוני של אל-נור.

בניגוד לכל מיני פרשנים בעיתונות הישראלית, אני לא רואה את האחים המוסלמים נוהרים בשמחה כזו אל ביטול הדמוקרטיה והחלפתה בתיאוקרטיה איסלאמית. הצבא עדיין שם, והוא עדיין חזק, והוא עדיין היריב המסוכן ביותר של האחים המוסלמים. אם הצבא ירגיש שהמדינה עומדת בפני מהפכה סטייל-איראן, ושהוא יכול לנצל את המצב כדי לזכות בתמיכתם של 40% מהציבור כדי להפיל את השלטון הנבחר סטייל-תורכיה, אין לי ספק שהוא ינהג כך. והאחים המוסלמים יודעים זאת. האינטרס העצמי שלהם הוא לבסס את הדמוקרטיה במדינה לפחות לעוד 8-10 שנים, טווח זמן שיאפשר לנטרל את הכוח הפוליטי של הצבא. טווח הזמן הזה הוא גם מה שיש לליברלים במצרים כדי להתחזק ולייצר לעצמם גוש חוסם שימנע הדרדרות לשלטון בלתי דמוקרטי בעתיד.

#here be dragons #איסלם #בחירות #דמוקרטיה #מספרים #מציאות #ערבים #פוליטיקה #תקווה


תגובות

נדב פרץ · 2011-12-04 20:59:20

צריך להגיד שהסלאפים והאיחוואן גם לא ממש חובבים זה את זה. הניסוח של נתאי בטוויטר (“זה כמו קרע בין בין הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית לש”ס”) הוא קצת קיצוני, אבל זה בהחלט כמו להניח איזשהי אחדות פוליטית בין, נאמר, הבית היהודי לאגו”י. יש להם איזשהם אינטרסים משותפים, אבל הם ממש לא מפלגות זהות, רק בגלל שהם שניהם דתייים.

דובי · 2011-12-04 21:01:49

ובכל זאת – אל-נור הייתה, לזמן מה, חלק מהרשימה המשותפת שבראשה עומדת מפלגת החירות והצדק. מבחינתי, זה כמו הקרע בין דגל התורה לאגודת ישראל – יכול להיות שהם שונאים אחד את השני, אבל לי הם נראים אותו דבר.

נדב פרץ · 2011-12-04 21:18:53

טוב, אתה יודע, גם אל ואפד הייתה חלק מהמגה-רשימה. זו לא ממש אינדיקציה.

עדי סתיו · 2011-12-05 05:12:17

באתי להתנחם ויצאתי מפוחד. אתה לא משהו בלהרגיע.

פטריוט · 2011-12-05 05:56:04

אני ממש לא מומחה, אבל נימוקים דומים יכלו להישמע גם לפני 30 שנה בנוגע לאירן. לא שזה מוכיח שום דבר

דובי · 2011-12-05 07:00:46

כן, זה בדיוק כמו באירן. חוץ מזה שבאירן לא היו מעולם בחירות חופשיות, שתוך כדי המהפכה חומייני התחיל במשטר אימים של הוצאות להורג (קרוב ל-3000 תוך שנתיים), שהצבא באירן היה חלש בגלל הפראנויות של מוחמד רזא שאה, שהפעולה הראשונה של חומייני הייתה ״משאל עם״ בשאלה האם להקים ״רפובליקה איסלאמית״ בלי לטרוח אפילו להגדיר מה זה (98.2 אחוזים בעד), ושבערך יומיים אחרי שהשאה פרש, חומייני כבר דחה במפורש את הרעיון המערבי הזה, ״דמוקרטיה״. חוץ מזה – הכל פונקט אותו דבר.

אורן · 2011-12-05 07:45:56

ובינתיים יש פיצוצים בצינור הגז כל שני וחמישי, סיני הפכה לשטח הפקר, פרצו לשגרירות הישראלית ויש קולות לא איזוטריים שקוראים לבטל את הסכמי השלום. אני כמובן יודע שכל הדברים האלו הם לא מהותיים – המצרים עושים את זה רק, נו, להראות שאפשר.

דובי · 2011-12-05 09:04:45

אני התייחסתי איפשהו בפוסט הזה לישראל?

כן, המצרים לא מתים עלינו. מפתיע מאוד. אני מאמין שככל שיעבור הזמן והדמוקרטיה תתמסד שם, כן ייטב. אני גם מאמין שככל שישראל תמשיך לעשות קולות של “אל תעשו דמוקרטיה בערבית, כל האיסלמיסטים יבואו”, כן יירע.

‪

‪daniel r · 2011-12-05 09:21:15‬

I wouldn´t call this an optimistic outlook but rather a balanced one. You mention your own wishes briefly and with a proper disclaimer.

As for the demographics, I would guess the liberals can hope for the most support in the big cities, I would expect very little in the rural areas.

So here´s a map of the election dates http://www.nytimes.com/interactive/2011/11/28/world/middleeast/voting-schedule-for-egypt-parliament.html?ref=middleeast

And a list of cities http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_cities_in_Egypt

So my estimate (I did not go over the entire list, just the top 10) is that 70% or urbans have already voted, in a country where only 30% of population is urban anyway. So I`m afraid there´s not much left to hope for for the liberal parties, just that the islamic parties, as you said, will fear a renewed revolution.

In this respect I must point out that the army, being funded by the USA (unlike the Turkish one) will not necessarily oppose to any kind of oppression (it didn´t mind Mubbarak´s), but will strongly oppose anything that will make the US stop funding it, namely – hostility towards Israel. ‬

דובי · 2011-12-05 09:25:13

דניאל – בימינו, להגיד שמצרים לא הולכת לרדת בלהבות השאולה נחשב אופטימיות מזהירה. קשה לי לכתוב דברים אופטימיים בלי לסייג אותם, אותי כתוצאה מההכשרה האקדמית שלי, אולי בגלל שאני פסימיסט מטבעי. אז, בקיצור, תודה.

לגבי ההערה אודות הצבא – אני מסכים, הסכנה מהצבא אינה בכך שהוא יתנגד לעריצות (מן הסתם), אבל כן אפשר לשער שהוא יתנגד לעריצות איסלמיסטית – גם מהסיבה שנתת וגם מסיבות אחרות, ובכך יחבור לכוחות חילוניים אחרים כדי להפיל שלטון דתי קיצוני יתר על המידה. כמובן שהפיכה שכזו גם היא לא בדיוק תחזק את הדמוקרטיה במצרים, אלא, כנראה, תסתום את הגולל על האביב המצרי ל-20 השנים הבאות.

אורן · 2011-12-05 09:34:55

דובי – זה עניין של תוחלת וישראל בפאניקה ובצדק (ואני מדבר על ישראל. אני גם מניח שכשהזכרת את “כל פרשני ישראל נכנסו לאקסטזה” התכוונת לפרשנותם את ההקשר הפוליטי-ביטחוני הישראלי). הייתי יכול להיות אופטימי מאוד אם השיח הדמוקרטי המלבלב במצריים היה מכריז על סדרי עדיפויות – קודם נסדיר את ענייני המיעוטים, נשים, כלכלה, דת, תפקיד הצבא וכו' ואחרי שתהיה לנו דמוקרטיה לתפארת נחזור לדון גם במעמד של אל קודס, זכויות הפלסטינים וכו'. בינתיים נראה שסדר העדיפויות הפוך (זכותם) וזה מפחיד (זכותי).

והסיכוי שהצבא המצרי יתפוס את השילטון בהפיכה אנטי איסלאמיסטית א-לה טורקיה הוא אפסי. וזה גם יהיה נורא. ובכלל – מצער שהפיכה צבאית (או הפחד ממנה שיגרום לאיזון) היא התסריט האופטימי.

דובי · 2011-12-05 09:41:13

צר לי, אבל מכל מה שקראתי על מערכת הבחירות במצרים שלא הגיע ממקורות ישראליים, עושה רושם שאף אחד לא מדבר על ישראל. ישראל לא מעניינת את המצרים. מעניין אותם המצב הכלכלי — הפתעה! כמו בכל מקום אחר בעולם. ישראל, אם היא עולה, היא מה שמכונה “רד הרינג” – נסיון להסיח את דעת המאזינים מכל הבעיות שלדובר אין שום כוונה לטפל בהן. אם היו ניסיונות כאלו, לפחות לפי התרשמותי, הם כשלו באופן טוטאלי. להגיד שסדר העדיפויות שלהם הפוך, שאכפת להם מהפלסטינים יותר מאשר מעצמם, זה קצת כמו להגיד שהנורבגים מעדיפים להשמיץ את ישראל מאשר להגן על האזרחיות של עצמם מפני אנסים. לא סביר באופן קיצוני, ומצריך לפחות איזשהו בדל של הוכחה.

ולא אמרתי שהפיכה צבאית היא התסריט האופטימי, אלא שזהו איום קיים. אני חושב שהאחים המוסלמים בכל מקרה לא ילכו לסלאפים, מהרבה סיבות אחרות, אבל גם אם היה להם רצון כזה, הרי השיקול הפוליטי הקר של הסכנה מצד הצבא ימנע מהם לעשות כן. דמוקרטיה בראשית דרכה היא דמוקרטיה בלתי יציבה. רוב הדמוקרטיות החדשות שורדות כעשור וחצי לפני שהן נכנעות לכוחות ריאקציונריים, ואין סיבה לחשוב שעל מצרים לא מרחפת אותה סכנה בדיוק. מצד שני, לחשוב שזוהי תוצאה בלתי נמנעת זה ההפך ממועיל.

פטריוט · 2011-12-05 11:03:02

התייחסתי מן הסתם לטיעונים בזכות התסריט האופטימי ולא לזהות בין הסיטואציות. ייחוס חלק מההבדלים לתוצאות ולא לסיבות יכול לחזק את ההסתברות לתרחישים פסיממים דווקא

דובי · 2011-12-05 11:14:53

פטריוט – לא הבנתי כלום. מה זאת אומרת “יחוס חלק מההבדלים לתוצאות ולא לסיבות”?

אנטי · 2011-12-06 09:49:03

אם הסאלפיסטים יישארו באופוזיציה(התסריט האופטימי שלך) זה רק יבטיח את הנצחון שלהם בבחירות הבאות כאלטרנטיבה. אני לא מוצא ראיה לכך שממשלת אחדות בין האחים-המוסלמים והכוחות הליברלים תשפר את המצב של האזרח המצרי הפשוט, לאור הבעיות הגדולות שכבר הקיימות והגידול הדמוגרפי ספק אם קיימת ממשלה שתצליח לעשות זאת. המשמעות של כך היא שבבחירות הבאות הסאלפיסטים יהיו האלטרנטיבה היחידה מה שיבטיח את הניצחון שלהם בהנחה שיתקיימו בחירות כאלה. אין סיבה להיות אופטימי.

נדב פרץ · 2011-12-06 13:38:20

מי שהגיע לאופוזיציה יהיה בממשלה הבאה, אם הממשלה הנוכחית תאכזב? ואו, זו חתיכת קפיצה לוגית. לפי ההגיון הזה, חד”ש היו אמורים להיות מזמן בשלטון. הרי הישראלים מאוד לא מרוצים מהממשלה שלהם, לא?

אנטי · 2011-12-07 09:13:26

גם האנלוגיה בין ישראל למצרים היא חתיכת קפיצה. חד”ש לא תגיע לשלטון כל עוד היחס הדמוגרפי בין האזרחים היהודים לערבים ימשיך להתקיים כמו שהוא עכשיו, מסיבות שאני חושב שהן די ברורות. הקביעה שהישראלים מאוד לא מרוצים מהממשלה שלהם היא קביעה מפוקפקת משהו, אני ואתה אולי לא אוהבים את הממשלה הזו(מסיבות הפוכות בדר”כ) אבל בל ניתן לתחושתנו הסובייקטיביות לבלבל אותנו, רוב הציבור לא מתנגד התנגדות נחרצת לממשלה הזו. אם נחזור למצרים, לדעתי, שאני חושב שהיא לא לחלוטין מופרכת, כאשר רוב הציבור הוא הוא עני, דתי ובור(תחסוך לי את ההשוואות לישראל) ויש לך אלטרנטיבה דתית יותר לייצור כלאיים דתי-חילוני שבשלטון(בהנחה שתקום ממשלה אחים-ליברלים) הם יבחרו באלטרנטיבה. דעתי נסמכת בין השאר על ההנחה, שבעיני היא אכסיומטית, שהמצב הכלכלי-חברתי במצרים לא ישתפר תחת ממשלת אחים-ליברלים.

הפוסט הקודם: להחזיר את האיזון לחוקי לשון הרע בישראל

הפוסט הבא: תחרות הוגנת

קשה לי לנסח במילים כמה אני כועס על החלטת ועדת השרים לחקיקה אתמול על הצעות החוק שנועדו למנוע מימון מארגוני חברה אזרחית, ספציפית – אלו מהשמאל.

כשלומדים על התפתחות המפלגות בשנה א' של מדע המדינה, לומדים איך מפלגות התחילו כארגונים אליטיסטיים, התפתחו לארגונים המוניים עם עליית מפלגות הפועלים, ואז החלו תהליך של שחיקה והדלדלות לכדי מפלגות שלד. הבעיה של מפלגות שלד, כאלו שפועלות בציבור רק סביב מערכות בחירות ושאר הזמן רדומות, היא שקשה להן למצוא מימון. כדי להתמודד עם הבעיה הזו התפתחו המפלגות למה שמכונה "מודל מפלגת הקרטל". למעשה, יותר משמדובר על מודל של מפלגה ספציפית, מדובר על מודל של מערכת מפלגתית בה המפלגות עושות יד אחד כדי לשמור על חוזקן – הן הופכות תלויות במדינה למימונן, ויוצרות מכשולים חדשים בדרכן של התארגנויות חדשות שמנסות להתמודד על מקום בפרלמנט.

בישראל אנחנו רואים משהו חדש מתרחש: ממשלת קרטל. ממשלה שמנצלת את כוחה כדי למנוע מצב שבו יהיה עליה איום אלקטורלי כלשהו, שדוחקת את מפלגות האופוזיציה ליישר איתה קו או שגם הן וארגונים הקשורים בהן יינזקו. למעשה, הממשלה אומרת שמי שאינו משרת את האינטרס של הממשלה או של בעלי ההון, אינו יכול להתקיים כלכלית. זה נכון בחוק איסור התרומות לארגונים, וזה נכון בחוק החרם.

דמוקרטיה היא מערכת שמתבססת על לגיטימיות. הלגיטימיות במערכת הדמוקרטית נובעת מההכרה בכך שהשיטה הוגנת, שהמיעוט יכול להפוך לרוב באמצעות כח השכנוע. זו, הרי, בדיוק המגבלה של אזרחי ישראל הערבים: הם לעולם לא יוכלו להפוך לרוב, ולכן כל עוד השיטה מבדילה בינם לבין היהודים על פי מוצאם, השיטה אינה יכולה לזכות ללגיטימציה מהם.

אבל עם חקיקת החוקים החדשים, מנוטרלת עוד קבוצה בדמוקרטיה הישראלית. עכשיו גם ארגוני זכויות אדם אינם רשאים לנסות ולשכנע את הציבור בעקרונותיהם. נאסר עליהם, אפקטיבית, לדבר על ליבו של הציבור, לחשוף את המציאות כפי שהם מבינים אותה, ולנסות להפוך לרוב שיתקן את המדיניות הציבורית בתחומים היקרים להם. אם בערב ישראל הייתה דמוקרטית ליהודייה ויהודית לערבייה, עכשיו היא אפילו לא זה. עכשיו היא יהודית לערבייה וימנית ליהודייה. מדינת כל ימנייה.

 

לא מדובשה ולא מעוקצה

מדינות אירופה וארה"ב צריכות להגיב בחריפות על החלטה כזו של המדינה. הן צריכות להודיע לישראל שאם הכסף שלהן מסריח בעיני ממשלת נתניהו כשהוא ניתן לארגוני חברה אזרחית, אז הוא מסריח גם כשהוא ניתן למדינה עצמה ולעסקים בה. כל סיוע כלכלי שניתן לישראל צריך להיות מושעה מיידית. הסכמי הסחר יושעו גם הם. מקומה של ישראל ב-OECD צריך להשלל ממנה. סנקציות יוטלו על מתן תרומות על-ידי גופים ואנשים פרטיים לארגונים במדינה – כך לפחות יהיה שיוויון בין ארגוני הימין לארגוני השמאל. לא מדובשה ולא מעוקצה,  יאמר העולם לישראל.

אם ישראל מחרימה את כספו של העולם, העולם צריך להחרים את ישראל. פשוט וקל. אי אפשר לשחק עוד במשחק הזה של כן-דמוקרטיה-לא-דמוקרטיה. אם ממשלת הקרטל שוללת מהאופוזיציה את הכלים הבסיסיים ביותר שיאפשרו לה להלחם על עקרונותיה באופן חוקי, לא נותרת חלופה אלא להלחם באופן בלתי חוקי. Bring it on.

--

(לא, לא באלימות.)

#אופוזיציה #אירופה #דמוקרטיה #זכויות #חברה #חופש דיבור #יאוש #ישראליאנה #מדע המדינה #מציאות #נתניהו #עצבים #פוליטיקה


תגובות

אוריש · 2011-11-14 07:59:38

מסכים. אך מכיוון שאין אנו משפיעים על מדינות אלו, צריך לחשוב איך אנחנו משנים את המצב. מגנדי למדנו שדיכוי מתקיים כל עוד המדוכא מקבל את כללי המשחק. אני לא מוכן לקבל את כללי המשחק. השאלה איך אפר את הכללים האלו. הייתי שמח להפסיק לשלם מיסים. יש מצב שבקרוב אחליט להפסיק לעבוד ולו מהסיבה שאני לא מוכן לממן את הדיכוי שלי. איזה עוד שבירת כלים ניתן לבצע?

‪Yossi Gurvitz · 2011-11-14 08:04:10‬

לעזאזל, הלך פוסט.

אורןה · 2011-11-14 08:31:58

אני מרגיש שאני לא מבין דברים עד הסוף.

מה הוא האיום שבו ח”כ אקוניס והשרים התומכים רוצים להילחם? עמותה שממומנת ביורו ועוזרת במחסומים? כזו שמארגנת ומעודדת את ההפגנות בשייח ג'ראח? או כזו שמעודדת זליגת ישראלים מהשמאל הציוני להיות יותר פרו פלסטינים? ממקום מושבי הציוני, כל אלו לא נשמעים לי נורא מפחידים. אבל אולי אני מפספס משהו ויש משהו יותר מפחיד?

קשה לי לקבל את הטענה שהם פשוט רוצים לפגוע בשמאל במובן הכי שטחי של הדבר, אני מנחש שהם מתבססים על כמה איומים שנראים להם אמיתיים לעתיד המדינה הדמוקרטית, שיש אכן מדינות שבאמת משפיעות על המדינה יותר מדי (לכיוון פרו-פלסטיני ואנטי-ציוני) ע”י הזרמת כספים לעמותות, שזה גם לא הכי דמוקרטיה במיטבה. אני חושב שבראייתם זה חוק של דמוקרטיה מתגוננת.

מובן מאליו שהחוק בעייתי, באופן שבו לא ניתן להבחין בין עמותה טובה לעמותה רעה. אני לא חושב שאני תומך בו, אבל חושב שהבעיה שהוא מנסה לפתור קיימת.

מה שמפגר, הוא שבאותה מטבע, ארגוני שמאל פוסט-ציוניים יכולים לקרוא לתרומות לחיזוק הציונות שמגיעות מארה”ב וקנדה בחישה ופגיעה בדמוקרטיה. אבל לדעתי אלו צודקים ואלו צודקים, יש סכנה לדמוקרטיה אם לגורמים זרים יש השפעה גדולה מדי על אופי המדינה.

עבגד יבאור · 2011-11-14 09:36:32

מעניין שעל עמותה שתשים לה למטרה להפוך את ישראל לדיקטטורה קומוניסטית כנראה לא יחולו כל הגבלות, כי לא מדובר באג'נדה מדינית-בטחונית.

עבגד יבאור · 2011-11-14 10:43:47

נ.ב. לגבי ההערה של גורביץ – אני מציע שתשתפו מסמך בגוגל-דוקס וכשמישהו מתחיל לכתוב פוסט על משהו – שיכתוב שם בקווים כלליים מה הכיוון ומה תאריך הפרסום המיועד. ככה לא תדרכו אחד לשני על האצבעות.

יעל ר. · 2011-11-14 11:35:36

לאורןה – למה קשה לך לקבל את הטענה שכל הפואנטה של החוק היא לפגוע בשמאל באופן הכי שטחי? ראה את דרכיה של הממשלה הזו – החוק נגד חרם, למשל. הכי שטחי, הכי ממוקד לפגיעה בשמאל, הכי אנטי דמוקרטי.
‪

יעל ר. · 2011-11-14 11:37:51

ואגב, הנה עוד פוסט שמסביר את זה היטב: http://idanlandau.com/2011/11/14/good-money-bad-money/ ‬

מיצבשת · 2011-11-14 13:38:46

ההסטוריה מלמדת שחוקים כאלו לא מחזיקים מעמד ובסופו של דבר מה שהיה הוא שיהיה. החוק עצמו גם כשנחקק מתוך מחשבה לפגוע בעמותות השמאל לא ממש מטריד אותי (גם בגלל שדעותי הפוליטיות אינן שמאליות) אלא גם שנראה שיש לו ערך הצהרתי בלבד. אם עמותה קיבלה יותר מ- 20 אלף ש”ח מה יעשו לה? אז אולי כדאי שמקרה זה התגובה של מחנה השמאל תהיה התעלמות/זלזול. הרבה מהביקורת על השמאל מקורה בהתנהלותו כל דבר שהוא מתיחס אליו פוגע במדינה, בדמוקרטיה וכד' אם השמאל היה דואג לשים סדרי עדיפויות ולא לצאת חוצץ אוטומטית על כל שטות יתכן שגם הציבור שנמצא במרכז היה משתתף בצערו...

אוריש · 2011-11-14 14:11:46

מיצבשת, הבעיה היא שהציבור חושב שזה בעיה של השמאל.
כשסותמים למיעוט את הפה זאת בעיה של כולם. גם את מיעוט בתחומים רבים. את אקדמאית?את מתנחלת? את דתיה?את ערביה? את אשכנזיה? את מזרחית? אז את מיעוט!

סתמו את הפה למי שהיום הוא המיעוט. כל אחד הוא חלק ממיעוט שידרס אם הוא יבליג על פגיעה מכוונת במיעוט אחר.

כבר לא מעמידים פנים | החברים של ג'ורג' · 2011-11-14 16:50:36

[...] כפי שציין היטב דובי, לישראל אין שום בעיה לקבל – ואף ללקט – תרומות לשלל [...]

ירדן · 2011-11-14 20:35:53

מהמעט נסיון שלי, דבר כזה לא גורם לחרם או הפסקת מימון. למדינות השונות לא ממש איכפט כמה ישראלית דמוקרטית – לפחות לא בהתנהלות. זה גם לא עניין של הגינות – למשל לא היתה ממש סיבה להתנגד להכרזת המדינה הפלסטינית או להתנות אותה בשיח עם ישראל. אנחנו צריכים לאשר כדי שהם יוכלו לקרוא לעצמם מדינה? בכל מקרה, דברים שגורמים לחרם או הפסקת מימון וכו' זה אם כבר הדברים הפחות הגיוניים, כמו שבעקבות מבצע שמקבל יחסי ציבור רעים, או כי משפצים את הגשר להר הבית וכו'. הפיתרון הכי טוב שמצאתי הוא להפסיק לקרוא עיתון ולתכנן את עתידי היטב.

אבנר · 2011-11-15 12:27:52

דובי למרות שאני מתנגד לחוק הזה יש לציין שקיימת טענות בעולם בזכותו

לדוגמא הדיון הזה בבלוג משפטי אמרקאי חשוב:

http://volokh.com/2011/11/12/undemocratic/

הטענה הבסיסית היא שמימון של מדינות זרות של ארגונים פוליטיים הוא דבר פסול...

נדב פרץ · 2011-11-15 13:48:22

זה מאוד מתחבר לשתי ההצעות שנוגעות לבית המשפט העליון (שינוי הרכב הועדה ושינוי שיטת הסניוריטי) – שאין בהן שום פסול עקרוני כשלעצמן (אין קדושה בשלוש שנים מינימום כנשיא ביהמ”ש, למשל), אבל שתיהן נתפרו במיוחד על מנת ליצור מצב שבו מועמדים שמתאימים לרוחו של השלטון.

מיצבשת · 2011-11-27 07:10:24

אורית תודה עבור ההסבר האיטי ומאיר העיניים פשוט עכשיו הוארתי.. ההתיחסות שלי היא להתפזרות של אידאולוגית השמאל על הרבה מילים הרבה מעשים, סליחה הרבה הצהרות במקום ההתמקדות שאופינית לימין בנושא מסויים בססמה ברורה. מבחינה ענינית התיקון בחוק הוא בסה,כ לגבי נושא “הוכחת הנזק” בעבר גודל הפיצוי היה תלוי בנזק במוניטין כמות לקוחות וכדומה שגרם הפרסום השקרי.ברור שאי אפשר טכנית להעריך פיצוי שכזה ולכן שניצחו מאן דהו בתביעת דיבה הפיצוי בפועל היה קטן ולא משמעותי ולכן לא היה כדאי לתבוע דיבה. התיקון לחוק מאפשר ברג שהוכה דיבה לקבל פיצוי שמכסה את הוצאות המשפט ומאפשר לשקול תביעה על הוצאת דיבה.

מיצבשת · 2011-11-27 07:11:28

גילוי נאות הכותב אינו משפטן (באמת) ....

הפוסט הקודם: דובי לייב

הפוסט הבא: להעלות ארוכה למדווי העם