לא שומעים!

דובי קננגיסר

באיזה ספר שאני צריך לקרוא בימינו אבל ממש לא בא לי, מדובר בין השאר על הבעיות הפסיכולוגיות שנגרמות למובטלים. הבעיה אצל מובטלים היא לא רק שהם לא מרוויחים כסף (למרות שזה די חשוב), אלא גם שמי שנשאר מובטל לאורך זמן מתחיל לאבד את תחושת הערך העצמי, הכישורים שלו מתחילים להתנוון, ויש לו יותר ויותר סיכוי לשקוע עמוק יותר לתוך “תרבות אבטלה”, או אבטלה כרונית, או איך שלא תרצו לקרוא לאותם אנשים שכבר איבדו כל תקווה למצוא עבודה, ובגלל זה הם גם הפסיקו לחפש.

לאחרונה גם יצא פרסום ממשרד הרווחה אודות גידול במספר המובטלים שלא מצאו עבודה כבר שישה חודשים. מה יכולים לעשות כל האנשים הללו כדי שלא לסבול מהתופעות הללו?

אז במסגרת כל אותם פרוייקטים שאני אומר לעצמי שהייתי מרים אם הייתי עכשיו בארץ 1, הייתי רוצה להציע את פרוייקט המובטנדבים. במסגרת הפרוייקט, מובטלים יוכלו להתנדב לכל מיני פרוייקטים רלוונטיים לכישורים שלהם, או סתם שמעניינים אותם. כולם מרוויחים: החברה האזרחית תזכה לתוספת חשובה של כח אדם בימים בהם התרומות הכספיות הולכות ופוחתות, האנשים שזקוקים לסיוע של ארגונים כאלו יזכו לו, והמובטלים עצמם יזכו לעיסוק שלא רק שיתווסף לרזומה שלהם, אלא גם יתן להם סיבה טובה לקום בבוקר עד שימצאו עבודה.

גם המדינה יכולה להרתם לפרוייקט שכזה, ולתת הטבות והקלות למובטלים שינצלו את הזמן הפנוי-בכפייה שלהם לתרומה לקהילה. הקלות בדמות פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי, הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה, סבסוד תשלומי ארנונה ועוד אפשרויות רבות אחרות יכולות לתת תמריץ כלכלי להתנדבות במהלך תקופת האבטלה.

במקומות רבים בעולם התנדבות נחשבת פעולה נפוצה למדי. מסטודנטים מצופה שיבלו לפחות חלק מזמנם בפעילויות חוץ-אקדמיות בסיוע לקהילה. רבים רואים בהתנדבות כדרך נוחה ופשוטה לצבירת נסיון בעבודה בתחום שהם נכנסו אליו לאחרונה. בארץ, חרף הדגש על התנדבות כערך, נראה כי ההתנדבות נשארת נחלתם של ילדים (ש”מנודבים” בכח לעיתים) ופנסיונרים. פרוייקט כמו המובטנדבים יכול לנפוח רוח חדשה בערך ההתנדבות ולתת לו חיים וממשות בישראל, עם מינימום פגיעה במתנדבים, ומקסימום סיוע לקהילות ברחבי המדינה.

אז מישהו מתנדב לארגן משהו?

#חברה #יאוש #ישראליאנה #כסף #עבודה

הערות שוליים

  1. למרות ש--על מי אני עובד? ↩

תגובות

ממ · 2009-05-07 06:55:51

מי האנשים האלו שהמתנדבים אמורים לעזור להם? עניים? אבל הם בעצמם הופכים לעניים... אולי הם בעצמם צריכים שיתנדבו לעזור להם?

האנשים היחידים שאני יכול לחשוב שאפשר להתנדב לעזור להם הם קשישים, ובינינו העזרה הכי טובה להרבה קשישים תהיה המתת חסד.

ככה שכל הקטע של התנדבות ו”תרומה לקהילה” נראה לי סתם כסת”ח שמאפשר לאנשים שמתנדבים/מנדבים אחרים להרגיש “אנחנו כאלה אנשים טובים, אכפת לנו מאחרים ואנחנו תורמים לקהילה” בלי שיש בזה תועלת אמיתית משמעותית לאף אחד.

דרומי · 2009-05-07 08:47:37

ואו, איזו ראייה רדודה של החברה האזרחית. מי שצריך לעזור לו זה עניים וקשישים. סתם ככה, עשר הדרישות הראשונות להתנדבות באתר 'פורטל המתנדבים': התנדבות בתנועה לאיכות השלטון, לטיול עם כלבים (צער בעלי חיים), התנדבות לאיתור מידע באינטרנט (מטרה לא מצויינת), מרכז העשרה לילדים, הוראת אופיס לפגועי נפש, סיוע לעולים בלימוד עברית, מרכז מידע ויעוץ לנוער, אנוש – סיוע לנפגעי נפש, הקמת גן צדקה, שחקן לסרט סטודנטים. קצת יותר מגוון מאשר 'עזרה לעניים', לא?

שלא לדבר על המשפט העמוק 'העזרה הכי טובה להרבה קשישים תהיה המתת חסד'.

אורן · 2009-05-07 09:12:14

נדמה לי שברוב מסגרות ההתנדבות אין את המשבצת בה המובטל יוכל לתרום מכשרונו המקצועי. ובכל אופן – הבעיה העיקרית היא “אני אמנם מובטל אבל לא פראייר” כלומר למה שמובטל יעבוד בעבודה שלו בהתנדבות אם באופן עקרוני הוא היה יכול (וצריך) לקבל על זה כסף? הבעייתיות זועקת גם מהצד השני. נניח שבאיזה מעון לחוסים זקוקי מתנדבים מועסק, נניח, זגג. הצעת המובטנדבים שלך תעודד את המוסד לפטר את הזגג. הרי הוא ממילא יעשה את העבודה. בהתנדבות. זה מאוד מקרב אותנו למדיניות של עבודות כפייה.

חנן כהן · 2009-05-07 09:44:01

כרגע יש באתר שתיל 97 מודעות דרושים מתנדבים

http://www.shatil.org.il/modaot/joboffer?filter2[39]=39

מכל קשת הארגונים, מכל קשת המיומנויות הדרושות ומכל הארץ

דור כהן · 2009-05-07 10:46:41

איום ונורא. בתכנית ויסקונסין מנדבים מובטלים כדי שישתלבו בשוק העבודה ויתרגלו לעבודה, יפתחו הרגלי עבודה, יחסי אנוש וכד'. מה שזה עושה, זה עבודה בשכר שהוא פחות מחצי ממינימום, כי העבודה היא כשלושים שעות בשבוע וה”שכר” הוא קצבת האבטלה שלהם, וזה גורם לפיטורין של עובדים אמיתיים, כי לא צריך אותם, יש מתנדבים. עבודות יזומות, זה הפתרון.

הפוסט האחרון בבלוג של דור כהן: אי צדק קטן וקרדיט

סמילי · 2009-05-07 12:05:49

אם הם מקבלים משכורת מהמדינה (“הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה” זה בעצם “דמי אבטלה” שזה בעצם משכורת) תמורת ההתנדבות שלהם, אז זאת לא התנדבות, אלא עבודה. מזכיר קצת את ההגיון של “עבודות יזומות”, לא?

הפוסט האחרון בבלוג של סמילי: שאלה:

צליל · 2009-05-08 01:43:16

ההתנדבות אולי נפוצה במקומות בהם שכר הלימוד נמוך, בהם אנשים עובדים 40 שעות בשבוע או פחות ושכר המינימום ראוי ולא הופך לשכר מקסימום.

סיון פ · 2009-05-09 17:54:52

כפי שציין דור כהן, אכן תוכנית ויסקונסין הישראלית “אורות לתעסוקה” [מה השם הזה אומר?] כוללת, בדיוק מהסיבות שציינת, עבודה בהתנדבות, ומקבלים אכן הטבה בדמות הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה (שהרי מי שלא מסכים ללכת להתנדב מאבד את זכאותו). וכמו שדור ציין זה יכול להיות די בעייתי (אם כי אני אשמח לדוגמאות לגבי עובדים שפוטרו והוחלפו במתנדבי ויסקונסין – לא נראה לי שזה באמת קורה, והפתרון של עבודות יזומות הוא רק גרוע יותר). אבל אתה מתעלם מהעובדה שהתנדבות זה משהו שאמורים לעשות מתוך הלך רוח מסויים, שהוא לרוב לא הלך רוח של להיות לחוץ מזה שאתה מובטל ולפחד מה יהיה בעתיד.

דור כהן · 2009-05-09 20:28:35

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=697371&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 בכתבה הזו מספרים הרבה על תכנית ויסקונסין, וגם הארץ מדווח שיש לו סיפור על עובד שפוטר והוחלף במובטנדב. הם לא חושפים את הסיפור, אבל אני נוטה להאמין להם. יש להניח שקיימים סיפורים נוספים שלא הגיעו לידיעת התקשורת, לפחות לדעתי. זה רק הגיוני.

אגב, סיון, אני לא מבין מה בעייתי בעבודות יזומות. אין הכוונה ללהזיז אבנים ממקום למקום ואז להזיז אותם בחזרה, אלא השקעה בתשתיות המדינה בלי לתת קופון לאיזה טייקון שיעסיק סינים בשכר זוועה. נניח- הנחת מסילת רכבת לאילת. מה בעייתי בזה?

הפוסט האחרון בבלוג של דור כהן: אי צדק קטן וקרדיט

סיון פ · 2009-05-13 21:54:28

אם הכיוון שלך הוא להחליף סינים אתה לא צריך עבודות יזומות – יש מספיק עבודות הכרחיות שאף ישראלי לא מוכן לעשות ובגלל זה משתמשים בסינים (חקלאות, בניין, הקמת מסילות שמישהו צריך ולא לאילת וכו'). בהצלחה לך עם הניסיון להעסיק שם ישראלים.

דור כהן · 2009-05-14 17:01:46

עבודות יזומות הן לא בהכרח לא הכרחיות. אם אתה משלם שכר נורמלי, הישראלים יבואו. כל כך הרבה אנשים מפוטרים היום, שהם ללא ספק יבואו. עבודות יזומות זה שיטה מצוינת להעסיק עובדים בזמן שהמשק במיתון, לא צריך להיות כל כך אנטי. זה בטח עדיף על התנדבות, וזה בטח עדיף על לא לעשות כלום.

הפוסט האחרון בבלוג של דור כהן: אי צדק קטן וקרדיט

דרומי · 2009-06-03 17:55:09

נתקלתי במושג Participation Income בשיעור, ומייד חשבתי על הפוסט הזה (אגב, חוקרי מדינת רווחה מסכימים שזה רעיון רע). ולא, אין לי לינקים – שמעתי את זה בשיעור. אני מניח שדוד גוגל מכיר.

הפוסט האחרון בבלוג של דרומי: הטוויטים שלא תקראו בטוויטר שלכם

דובי · 2009-06-03 18:05:32

@דרומי: יש סיבה ששמתי את הדגש פה לא על המדינה, אלא על החברה האזרחית. אני לא חושב שזה צריך להיות פרוייקט של המדינה, שצריך לתמרץ אנשים לעבוד בהתנדבות במקום לקבל דמי אבטלה. אני בעד להגדיל ולחזק את מדינת הרווחה, תוך שמי שבוחר להתנדב בזמן שהוא מובטל, יקבל הקלות והטבות נוספות, מעבר למינימום הדרוש. כן, אני מודע למדרון החלקלק שזה יוביל אליו, ולכן בדיוק, כאמור, לא שמתי את המדינה במרכז. המדינה יכולה, אולי, להשתלב מאוחר יותר, אחרי שהרעיון כבר התבסס ואנשים עושים את זה מרצון.

תא אופק מציג: שמן שאפשר לזרוק למדורה | תא אופק · 2009-10-15 11:09:04

[...] גם מי שמנסה לחשוב ביצירתיות איך להתמודד עם מבול המובטלים שרק הולך [...]

הפוסט הקודם: שאלת CC

הפוסט הבא: F is for effort

נענע(10) אוהבים להשתמש לפרקים בכל מיני תמונות אילוסטרציה שהם מצאו בפליקר תחת רשיון שיתופי. למשל בכתבה הזו. העניין הוא שהרשיון על התמונה שהם השתמשו בה פה הוא רשיון ייחוס-שיתוף זהה. למיטב הבנתי, רשיון שיתוף זהה קובע שמי שעושה שימוש בפריט המוגן ברשיון זה לצרכי יצירה נגזרת, צריך להפיץ את היצירה הנגזרת תחת אותו רשיון ממש. כתבה שכוללת את התמונה כאילוסטרציה נראה לי כמו יצירה נגזרת. אבל התכנים בנענע10 אינם מופצים תחת רשיון שיתופי, אלא, כצפוי, תחת הגנת זכויות יוצרים סטנדרטית. האם נענע10 לא עוברים על תנאי הרשיון כאן?

#אינטרנט #משפט

תגובות

עידוק · 2009-04-28 12:06:16

שיתוף-זהה נועד למקרים בהם התמונה שימשה ליצירת יצירה נגזרת — למשל, קולאז; למשל, ציור שמבוסס על צילום. להגיד שכתבה שמשתמשת בתמונה כאילוסטרציה היא יצירה נגזרת זו פרשנות מרחיקת לכת. מצד שני, התחום חדש ואין הרבה פסיקה בנושא, כך שייתכן שבית משפט יצירתי יחליט שכן.

העלמה עפרונית · 2009-04-28 18:27:14

פרסום תמונה כאילוסטרציה (או לא כאילוסטרציה) היא “פרסום” ובמקרה של הרשת, אולי גם “העמדה לרשות הציבור” ולא יצירה נגזרת. מצד שני, עברתי שוב על ההגדרות של הסיסי, אלא שמופיעות בפליקר. האפשרויות הקיימות הן ייחוס, שימוש לא מסחרי, שימוש לא נגזר, ונגזר-בשיתוף-זהה. אפשר לטעון, וזה לא נשמע לי מופרך במיוחד, שההגדרה של “שיתוף זהה” חלה על יצירות נגזרות ובבחינת קל וחומר גם על היצירה המקורית. העובדה שאין אפשרות אחרת לשחרר יצירה ב”שיתוף זהה” רק מחזקת את הטענה הזו (כמובן שאפשר להתווכח עם זה, אבל זה לא לגמרי בלתי סביר).

אפי פוקס · 2009-04-28 21:26:55

השאלה היא לא שאלת CC, השאלה היא שאלה משפטית בתחום זכויות היוצרים: האם תמונות שמשובצות בעמוד אינטרנט בצמוד לכתבה שבאותו הקשר הן יצירות נפרדות, או שהן חלק מיצירה רחבה, שכוללת הן את המלל ואת התמונות כאחת. אם כן, יש להבחין האם מדובר ביצירה קיבוצית, או שמא מדובר ביצירה, שניתן לומר שהיא נגזרת מהטקסט.

מהרישיון העברי: “יצירה קיבוצית” היא יצירה, כגון גיליון עתי, אנתולוגיה או אנציקלופדיה, שבה היצירה שבנדון בשלמותה וללא שינוי, וכן מספר עבודות נוספות, המהוות לכשעצמן יצירות נפרדות ועצמאיות, נאספו לידי יחידה קיבוצית. יצירה המהווה יצירה קיבוצית לא תחשב יצירה נגזרת (כהגדרתה להלן) לצורך רישיון זה.

האם מדובר ביצירה נגזרת? כאן נפנה חוק זכויות יוצרים החדש (2007) ובסעיף 16 כתוב שהיצירה הנגזרת צריכה להיות מבוססת באופן מהותי על היצירה המקורית, כגון תרגום או עיבוד.

חוששני, שלמרות שתמיד יש פרשנוית וויכוחים לגבי מתי שילוב יהפוך יצירה לנגזרת, במקרה שציינת כאן יש שני תימוכין שיטו את הכף לכך שמדובר ביצירה קיבוצית. גם משום שהרישיון של CC מתייחס לכך במפורש, וגם מאחר והדין הישראלי, דורש שהיצירה החדש תהיה מבוססת באופן מהותי, והדוגמאות שמפורשות בחוק, תומכות בכך.

לכן, אני מניח שהתשובה היא שזו תהיה פרשנות קיצונית יחסית בדין הישראלי לומר שהכתבה כולה היא יצירה נגזרת של התמונה.

אגב, שים לב כשמדובר ברישיון GPL מדובר באופרה אחרת לגמרי, בגלל האופן שבו מוגדרת היצירה הנגזרת בגוף הראשון שם. (משהו כמו “יצירה שכילה את היצירה המקורית או חלקים ממנה”)

מקווה שעזרתי. אפי

הפוסט האחרון בבלוג של אפי פוקס: הייתכן שלא מספרים לנו משהו בנוגע לשפעת החזירים?

נמרוד אבישר · 2009-04-29 12:48:56

@העלמה עפרונית: “אפשר לטעון, וזה לא נשמע לי מופרך במיוחד, שההגדרה של “שיתוף זהה” חלה על יצירות נגזרות ובבחינת קל וחומר גם על היצירה המקורית. העובדה שאין אפשרות אחרת לשחרר יצירה ב”שיתוף זהה” רק מחזקת את הטענה הזו” – זה לא כל הרעיון של cc? שאפשר יהיה לעשות שימוש (קרי, לפרסם מחדש) את היצירה? הרי אם אני לא רוצה שיעשו שימוש ביצירה, אני יכול לפרסם אותה תחת הגנת כל הזכויות שמורות. נראה לי, על פניו ועם אפס השכלה משפטית בתחום, קצת מופרך לאשר פרסום מחדש של אותה היצירה ולדרוש שהיא תשוחרר ברישיון זהה – הרי אם מישהו רוצה לעשות שימוש ביצירה באותו הרישיון, הוא יכול פשוט להגיע ליצירה המקורית (כלומר, במקרה הזה יש לדרוש ייחוס, לא שיתוף זהה). כאן, כמובן, יש הבדל בין יצירה נגזרת לבין פרסום מחדש של אותה היצירה, כי את היצירה הנגזרת ממילא לא ניתן להשיג ברישיון המקורי. הרי אם אני רוצה לעשות שימוש בתמונות שפורסמו בנענע10 בתנאי הרישיון המקוריים, אני יכול – תנאי הרישיון המקוריים חלים על היצירה מרגע שהמקור שלה שוחרר כך.

הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר: ערב יום השכחה

העלמה עפרונית · 2009-04-29 19:32:30

יש מצב שאתה צודק ושזו הסיבה לכך שאין אפשרות לומר “שיתוף זהה של התמונה”. מצד שני, אפשר לטעון משהו אחר – השקעתי ביצירה מסוימת, ובגלל שאני תומכת ברעיון של copyleft אני משחררת אותה ברשיון סיסי. מצד שני, אני רוצה לקדם את הרעיון של הקופילפט ולכן אומרת – אתה רוצה להשתמש בתמונה שצילמתי? רק בתנאי שהיצירה שלך, שנעזרת (גם אם לא ממש נגזרת) בשלי, תשוחרר באותו הרשיון. כלומר, אם אתה רוצה להשתמש בתמונת סיסי בתוך כתבת נענע[1], אתה צריך שגם הכתבה תהיה בסיסי. ככה אני מתמרצת אנשים לשחרר יצירות נוספות תחת רשיון סיסי, ובמקביל, פותרת את הקושי הישראלי הבלתי יתואר ולא יוצאת פראיירית. (:

למרות זאת, ככל שאני חושבת על זה יותר ככה נראה לי שאנחנו משחקים יותר מדי על הגבול של “כן יצירה נגזרת, לא יצירה נגזרת” ופחות במגרש של הרשיון עצמו, ככה שאני לא יודעת אם הייתי שמה יותר מדי כסף על הטיעונים האלה שלי (אני אאשים את העובדה שאני לומדת כבר יותר מחודשיים, מהם ששה שבועות ברצף).

[1]בתוך הראש שלי זה מצחיק.

הפוסט האחרון בבלוג של העלמה עפרונית: Happy 61!

נמרוד אבישר · 2009-04-30 04:09:52

@העלמה עפרונית: כן, זה נראה כאילו השאלה כאן היא האם כתבה שעושה שימוש בתמונה שפלוני צילם היא יצירה נגזרת. לא בטוח בכלל שאפשר לטעון דבר כזה בפנים חתומות.

הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר: ערב יום השכחה

הפוסט הקודם: "מר עורך, יש בעיה, אין פאניקה! מה עושים?"

הפוסט הבא: המובטנדבים

אני צופה כעת במהדורת חדשות ערוץ 2. יקירת המערכת טטיאנה הופמן התבקשה להכין כתבה על שפעת החזירים, אז היא עשתה. הבעיה היא ששפעת החזירים היא לא סיפור מלהיב במיוחד. אנשים, כך נראה, מתעקשים שלא להתרגש יתר על המידה. כלומר, כן, במקסיקו ביטלו ארועים המוניים כדי לצמצם את הסיכון ואף שוקלים להשבית לכמה ימים את התחבורה הציבורית, אבל חוץ מזה? כלום. כרגיל.

אבל ביקשו כתבה, ובכתבה צריך להגיד דברים מעניינים. אז מה עושים? ממציאים.

“גם בקנדה כולם חובשים מסכות,” אמרה הופמן.

בואו נחשוב על זה רגע. בקנדה זוהו בפעם האחרונה שבדקתי שישה מקרים של המחלה. בכל המקרים, החולים החלימו (אף כי כנראה שהם הדביקו אחרים לפני כן). ששת המקרים הופיעו בשתי פרובינציות: נובה סקושיה ובריטיש קולומביה.


View NS2BC in a larger map

משהו כמו 5000 ק”מ מפרידים בין שני המקומות הללו. כמעט כל יבשת אמריקה מצד לצד. יתרה על כן, שתי הפרובינציות ביחד מכילות בערך 5 מיליון איש, מתוך למעלה מ-30 בקנדה כולה. כלומר, גם אם נניח ששתי הפרובינציות הללו מלאות באנשים שחובשים מסכות, זה עדיין לא קרוב להיות חלק משמעותי מאוכלוסיית קנדה.

מיותר לציין שלא ראיתי ולו מסכה אחת ברחוב היום, נכון? אבל צריך פאניקה, אז ממציאים. שיהיה.

#here be dragons #בריאות #דברים אדיוטיים #טלוויזיה ועיתונות #קנדה

תגובות

‪BoR|S · 2009-04-28 05:28:32‬

אני דווקא רואה פוטנציאל גלום במפה שהצגת – הקו שבין שני הנעצים, הוא קו התפשטות לובשים המסיכות...

אני תוהה אם לפתוח חברה שמייצרת מסיכות פלסטיק, השנים האחרונות מראות כי מדובר בדבר-מה שימושי ונדרש.

הפוסט האחרון בבלוג של BoR|S: ‫אין מילים בפי #2‬

אליאונורה · 2009-04-28 08:05:08

בחדשות עשר דיווחו שלשום- “אנשים במקסיקו מבוהלים, לא יוצאים החוצה לרחובות. מי שנאלץ לצאת- מסתובב אך ורק עם מסיכות”. הדיווח, אגב, ניתן על רקע תמונות שמציגות אנשים אדישים נוסעים באוטובוס בשעמום מוחלט. הם אמנם לבשו סוודרים מכוערים, המקסיקנים המשועממים, אבל מסיכות לא היו שם.

לא הצלחתי לפתור לעצמי את הדיסוננס הקוגניטיבי בין התמונה לדיווח, אז התיישבתי בפינת החדר החשוך, מבולבלת ומלאת חשש, ואני מסרבת לצאת משם עד שפיקוד העורף ייתן הנחיות ברורות לגבי האם אני צריכה להכנס למרחב המוגן.

הפוסט הקודם: את הנעשה אין להשיב

הפוסט הבא: שאלת CC

בואו נניח שאתם כותבים בלוג במשך כמה שנים, וכל מיני אנשים מנויים על הרסס שלכם, חלקם, יש להניח, באמצעות הגוגל רידר. עכשיו, בואו נניח שבחלוף מספר שנים אתם מחליטים שאחד הפוסטים שלכם — או כולם — מביך מדי, מפליל מדי, או באופן כללי הייתם מעדיפים שלא ישאר לו זכר בשום מקום. אולי אתם רוצים להכנס לפוליטיקה ומעדיפים שלא יזכרו לכם את הפעם שצילמתם את עצמכם בתחתונים, אולי אתם פוצחים בקריירה טלוויזיונית ומעדיפים שלא ישארו שרידים של כל מיני דברים שאמרתם ואנשים לא יאהבו. לגיטימי. בלוג שלכם, לא? מוחקים את הפוסטים הבעיתיים מהבלוג, וכעבור כך וכך זמן גם הגוגל קאש שוכח, והכל בא על מקומו בשלום, נכון?

אז זהו.

לא יודע אם שמתם לב, אבל הגוגל רידר מאפשר לכם לגשת לכל הפוסטים שנכנסו לתוכו, לא משנה עד כמה הם ישנים. עוד דבר שיכול להיות שנתקלתם בו הוא שאם במקרה מישהו פרסם פוסט ומחק אותו אחרי זמן מה, אחרי שהרידר כבר הספיק לקצור את הרסס שלו, אז הוא עדיין יופיע לאנשים בקוראים שלהם.

שילוב של שתי העובדות האלה ביחד אומר שאיפשהו בבטן של גוגל שמור עותק של כל פוסט בכל בלוג שמישהו מנוי עליו דרך הגוגל רידר. לעד. בלי קשר לאם כן או לא מחקתם אותו. וכל אדם שנשאר מנוי על הבלוג שלכם יכול לגשת לפוסטים הללו, בלי קשר לנגישות של אותם פוסטים דרך האתר עצמו.

סתם, שתדעו.

#אינטרנט #ארס בלוגאיקה #גוגל

תגובות

יוני לזרסון · 2009-04-23 06:11:16

הם שומרים גם את התגובות?

אביב · 2009-04-23 07:02:57

יש גם רסס לתגובות, אז כנראה שכן..

בכל אופן, יש עוד סוגים של קוראי רסס (כמו אאוטלוק), שפשוט מורידים את הפוסט אל המחשב הלוקאלי כל פעם שיוצא אחד חדש, ואין לאף אדם חיצוני אפשרות למחוק אותו.. אבל כל זה לא נשמע לי כזה חדשות, גוגל שומרים פחות או יותר את כל האינטרנט על המחשבים שלהם, ובלוגים הם חלק בלתי נפרד מהאינטרנט בדיוק כמו שכתבה של ynet היא חלק בלתי נפרד מהאינטרנט.. לגבי רשתות חברתיות (הדוגמה של התחתונים) הסיפור קצת שונה, ומה שמחקת משם נמחק באמת (אלא אם הוא נשמר איפשהו במחשבים של אותו אתר, שכאן כבר יש קטע של אתיקה וחוקים וכאלה)

אבנר קשתן · 2009-04-23 08:09:55

אז זהו, שזה לא עובד ככה. ברגע ששחררת משהו לחלל האויר הקיברנטי, אין לך שום דבר לדעת מה יקרה עם זה. כמו לפרסם בעיתון – לך תדע באיזה עליית גג או מאגר מיקרופילם זה ישמר. בניגוד לפחדים של כל מיני אנשים, אני חושב שהאבולוציה הטכנולוגית גורמת לכך שהמידע מתורגם כל הזמן מפורמט אחד למשנהו, גם אצל אנשים במחשב וגם בענן. שום דבר לא הולך לאיבוד. (וגם, <a href=“http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=368”>Obligatory Self Reference להודעה שכתבתי על זה)

הפוסט האחרון בבלוג של אבנר קשתן: טוויטר: שירות מונחה-שימוש

אבנר קשתן · 2009-04-23 08:10:36

Dammit, I messed up the link. Let's try again: Link?

הפוסט האחרון בבלוג של אבנר קשתן: טוויטר: שירות מונחה-שימוש

פחד ותיעוב · 2009-04-27 17:40:09

גוגל הוא האח הגדול הנורא מכל.

הרי כולנו מחפשים דברים, לכולנו יש תוספים של גוגל על המחשב, ולרובנו יש גם חשבון ג'ימייל ששומר כל סיסמא שאי פעם קיבלנו. תוסיפו לזה את העובדה שהם שומרים כל פיסת מידע שאי פעם עברה בין ידיהם המשומנות ו- טה דה! קיבלתם מאגר אנושי שבקרוב יעשו עליו סרט בדיוני, ואח”כ אחד דוקומנטרי.

הפוסט האחרון בבלוג של פחד ותיעוב: גיבורי מערכות ישראל

הפוסט הקודם: טא טא טא טם

הפוסט הבא: "מר עורך, יש בעיה, אין פאניקה! מה עושים?"

אולי אחד המהלכים המבריקים ביותר שנעשו בסדרה החדשה (של דוקטור הו, על מה כבר אני יכול לדבר? אה, אגב, ספויילרים לפניך), והדבר היחיד שהפך את החזרתו של המאסטר לשווה את הטרחה, היה השילוב של שורת הבס (bassline, איך קוראים לזה בעברית?) של נעימת הנושא של הסדרה אל תוך העלילה עצמה. כפי שאתם בודאי זוכרים, המאסטר התלונן שהוא כל הזמן שומע בתוך הראש, עוד מילדותו, מעין תופים, ארבע פעימות מהירות – טא טא טא טם, טא טא טא טם, טא טא טא טם. הוא השתמש במקצב הזה גם כדי להחדיר את המסרים התת הכרתיים שלו אל ראשיהם של אזרחי הממלכה המאוחדת כדי להבחר לראשות הממשלה.

אפשר לתת כל מיני הסברים למקצב הזה בתוך מסגרת העולם של דוקטור הו, גם אם מתעלמים מהסיבה האמיתית (זה מגניב). המאסטר התחיל לשמוע את ה”תופים” אחרי שהוא הביט אל תוך המערבולת, אולי משם הגיע המקצב? אולי זהו המקצב של הזמן עצמו? זה יסביר את קיומו של המקצב בנעימת הנושא של התוכנית.

הסבר אחר, והרבה יותר מעניין, הוא שהמאסטר תמיד היה שם ברקע, שהוא לא סתם איזה ארכי-נבל שנתקל כל הזמן בדוקטור, אלא שהם קשורים באיזשהו אופן מהותי יותר. האזהרות השונות שקיבל הדוקטור על כך ש”השיר שלו יסתיים בקרוב”, בתחילה מהאוד, ועכשיו מהנוסעת בעלת הכוחות הנבואיים, רומזות לכיוון הזה. 1

—

נעימת הנושא של הסדרה הייתה פורצת דרך בזמנה. כיום, כשמוזיקה אלקטרונית נמצאת בכל מקום, קשה להבין את זה, אך המלחינה שעבדה אז בסדנא הרדיופונית של ה-BBC הייתה צריכה ממש לבנות בעצמה את הכלים שייצרו את המנגינה הבלתי נשכחת הזו.

אם נתעלם מרעשי הרקע, יש שני אלמנטים בנעימה: פעימות הבס המאיימות, והשריקה הצורמנית והמסתורית שמתנגנת מעליהן. השילוב בין שני האלמנטים יוצר את אחת הנעימות האפקטיביות ביותר שאני מכיר ליצירת האווירה הנכונה לסדרה שנודעה מאוחר יותר ככזו שצופים בא ממאחורי הספה.

[audio:http://www.drwhoguide.com/mp3/who1.mp3] הנעימה של הדוקטור הראשון

בשלושת הדוקטורים הבאים לא נעשו שינויים מהותיים בנעימה – רק קצת הכפילו את הסיום כדי להאריך אותה, כך שתתאים לאנימציית הפתיחה המשודרגת של העונות המתקדמות יותר.

[audio:http://www.drwhoguide.com/mp3/who4.mp3] הדוקטור הרביעי.

אך החל מהדוקטור החמישי והלאה, החלו שינויים משמעותיים יותר בנעימה. ההקלטה המקורית נזנחה לגמרי, הכלים הוחלפו, נוסף אפקט רועש ומעצבן בפתיחה, והדוקטור השביעי כבר בכלל קיבל משהו מאוד שנות ה-80-מי.

[audio:http://www.drwhoguide.com/mp3/who5.mp3] חמישי

[audio:http://www.drwhoguide.com/mp3/who6.mp3] שישי

[audio:http://www.drwhoguide.com/mp3/who7.mp3] שביעי

אנחנו נתעלם באלגנטיות מהשמיני (שבכל מקרה היה בכלל סרט טלוויזיה, אז אין לו בדיוק נעימת נושא כמו לאחרים). הדוקטור התשיעי (והעשירי, שחולקים את אותה המנגינה עד כמה שאני מצליח להבחין) חזרו קצת יותר למקורות, אבל עיטרו את הנעימה הקלאסית בקצת כלי נשיפה וכינורות דרמטיים יתר על המידה.

[audio:http://www.drwhoguide.com/mp3/who9.mp3] הנעימה החדשה

—

מה יקרה כש”יסתיים השיר” של הדוקטור? האם, לראשונה בסדרה החדשה, תתחלף מנגינת הפתיחה עם המעבר לדוקטור ה-11? ומה הקשר בין ארבע הנקישות של המאסטר לדוקטור? האם יתגלה כי צילו של המאסטר רדף את הדוקטור, בעצם, עוד מראשית ימיו כנווד בחלל ובזמן?

—

בעונה ה-27, זו שמעולם לא הופקה כי הסדרה בוטלה, היו אמורים להטיל מעט אור על עברו הלוטה בערפל של הדוקטור. הקשר שלו לדמות מסתורית בהיסטוריה של גאליפריי – “האחר” – אמור היה להחשף. הדוקטור, כך צריך היה להתגלות, הוא גלגול גנטי של הצלע השלישית של מייסדי גזע אדוני הזמן – ראסילון ואומגה. סוזאן, נכדתו של הדוקטור שהופיע לצד הדוקטור הראשון, הייתה למעשה נכדתו של “האחר”, שזיהתה את סבה בדוקטור, הצעיר ממנה בהרבה.

העלילה הזו מעולם לא הופיעה, כאמור, על מסכי הטלוויזיה. היא קיימת בספרים שנכתבו לאחר ביטול הסדרה, אבל הספרים הללו אינם נחשבים חלק מההיטוריה הרשמית. עברו של הדוקטור ביקום של סדרת הטלוויזיה, אם כן, עדיין לוטה בערפל. מתאים לראסל ט. דיוויס לחשוף, כמחוות סיום כהונתו בראש הסדרה, טפח מעברו של הדוקטור ביקום הזה. הקישור לנעימה המפורסמת של הסדרה, אם אכן הוא יהיה כפי שאני מצפה, הוא לא פחות ממבריק. אני מקווה שגם אחרי ששירו של הדוקטור יגיע לסיום, נעימת הנושא תמשיך להתנגן עוד זמן רב.

#דוקטור הו #מוזיקה

הערות שוליים

  1. מובן שהנעימה של הדוקטור הייתה שם הרבה לפני שמישהו בכלל חשב על המאסטר. אבל כאשר מנסים ליישב שאלות כאלו, התשובה הנכונה והבנאלית היא לא מעניינת. הגישה הנכונה צריכה לקבל את העולם הפנימי כקוהרנטי, גם אם ידוע לנו שעובדות מסויימות הומצאו בדיעבד. לעזאזל - רק בעונה השישית של הסדרה נודע לצופים לראשונה שהדוקטור הוא אדון זמן, והמאסטר עצמו הופיע לראשונה רק בעונה השמינית (ואז הוא הופיע בכל סיפור בעונה...). לפעמים, יש לציין, קשה להתעלם מהעובדות האמיתיות. (זהירות! ספוילר להאוס!) הדילמה של האוס בפרק של שבוע שעבר בעקבות התאבדותו של קוטנר, למשל, היא לא מעניינת בעליל משום שטאוב צודק: זה באמת מוות חסר משמעות. בעולם הפנימי של הסדרה אין שום הגיון בכך שקוטנר התאבד. הסיבה היחידה להתאבדות הזו היא שקל פן (הידעתם? שמו הפרטי המקורי של קל פן הוא קלפן) הודיע על פרישתו מהסדרה בעקבות הצטרפותו לצוות העובדים של הבית הלבן. כל ניסיון ליצוק משמעות לתוך ההתאבדות הזו, בעיקר לאור ההתפתחות של הדמות לאורך הפרקים, חייב לא סתם "להמציא" סיבות אחורה בזמן, אלא לעוות את המציאות כפי שהיא נבנתה בסדרה, ובעצם להפוך את מה שהוצג לנו בעבר לשקר. מעין גרסא בזעיר אנפין של אותה עונה ידועה לשמצה של "דאלאס" שכולה הוכרזה בדיעבד כחלום של אחת הדמויות כי התסריטאים הכניסו את עצמם לברוך שהם לא ידעו איך לצאת ממנו. על פי וויקיפדיה קוראים לזה "רטקון". ↩

תגובות

ישראל · 2009-04-17 03:15:15

באיחור אופנתי של 15 שנה אני קולט שהמנגינה של תיקים באפילה היא rip-off...

ליאור · 2009-04-17 06:36:12

פוסט מעניין, אבל חבל שהערת השוליים מספיילרת את האוס למי שעוד לא הספיק לראות, ואפילו בלי אזהרה מוקדמת.

דותן דימט · 2009-04-19 12:20:47

נכנסתי כדי לכתוב מה שליאור אמר: כשכתבת ספויילרים, לא ציפיתי שהם יהיו לפאקינג האוס. ומי זה טאוב, זה לא אחד שפוף? אם היה לו מה להגיד, למה אתה לא מלנקק? וקוטנר, זה לא מהרדיו? מי שכח שם את הקולפן שלו? ובגלל זה הוא התאבד?

לא, לא, אל תסביר. עשית כבר מספיק נזק. אני אמשיך הלאה ואחכה בקוצר רוח עד שהחש' לגגל את התשובות יעבור וזהו.

הפוסט האחרון בבלוג של דותן דימט: The Goddamn Phantom

דובי · 2009-04-19 12:31:27

רבאק, פרק מלפני שבועיים... ודותן – אתה, עושה רושם, לא ראית את שתי העונות האחרונות בכלל. מה אתה דואג? עד שתזכה לראות את הפרק של לפני שבועיים כבר לא תזכור כלום.

‪trischi · 2009-04-28 06:31:45‬

אני חייבת לשאול- איפה בסדרה אתה נמצא בדיוק?

הפוסט האחרון בבלוג של trischi: לשני דברים אין גבול, ליקום ולטמטום

דובי · 2009-04-28 11:39:47

בדוקטור? אחרי הספיישל החדש שיצא החודש. למה?

דרור שניר · 2009-05-06 12:57:39

דובי, מעניין. דווקא הנעימה לדוקטור השביעי לא רעה בעיני – לסדרה אחרת. היא חסרה משהו מהאיום שיש בנעימה בד”כ. אני גם מחבב למדי את הנעימה הפומפוזית החדשה יותר – אבל זה בוודאי מכיוון שצפיתי רק בדוקטור החדש, ולכן בשבילי הנעימה הזאת היא “המקור”. (נאלצתי לשמור את הפוסט הזה כ-unread במשך שבועות עד שאגיע לראות את הספיישל, מתוך דאגה שיכיל ספויילרים אליו)

אגב, שגיאה כתיב קלה: “שצופים בא” – צ”ל “שצופים בה”.

רחלי · 2009-05-28 08:52:35

נעימת הפתיחה היא אחד הדברים שאני יותר אוהבת בסדרה. זה מוזר, אבל נכון.

ואגב – מתי אמור להכנס הדוקטור ה-11?

פרנק · 2009-05-31 08:47:58

לרחלי: את העונה החמישית של דוקטור הו מתחילים לצלם בעוד חודש, והיא תתחיל לרוץ באזור מרץ-אפריל 2010.

לא שומעים! &raquo; רגנרט · 2010-01-10 03:10:16

[...] בפוסט קודם, העליתי את האפשרות שסוף שירו של הדוקטור העשירי יביא גם לשינוי במנגינת הפתיחה של הסדרה. הסיכוי שזה יקרה הוא מזערי, אבל בינתיים הלוגו של הסדרה הוחלף לכבוד מאט סמית'. לא מדובר במשהו מהפכני – הלוגו התחלף פעמים רבות לאורך שנות קיומה של הסדרה. אך יש להודות שהלוגו החדש מכוער באופן מיוחד. חבל. [...]

הפוסט הקודם: קפיצה קטנה לחו"ל

הפוסט הבא: את הנעשה אין להשיב

אהם, כן. סוף השבוע המאוד-מאוד ארוך שנוצר כתוצאה מחיבור פסח ופסחא שכנע אותנו לקחת את הרגליים ולחפש תעסוקה באקלים חם יותר. הרבה יותר חם, למעשה. בערך כמו אצלכם. ספציפית, טסנו לפלורידה. קצת יותר ספציפית, לדיסני וורלד.

כן, כן, מסחטת כסף ממוסחרת וסכרינית לעייפה. אבל כיף אדיר לילד, והאמת שגם לנו.

כל הקונספט של דיסני וורלד הוא קצת פוסטמודרני. אתר תיירות שמושך אנשים מכל העולם, ועושה מאמצים ניכרים כדי להראות כמו מקומות אחרים בעולם (בעיקר “ממלכת החיות”, שכוללת כפר אפריקאי וכפר אסיאתי (אני חושב שהם מתכוונים להודו, אבל כבר לא ממש זוכר. השם של האזור הוא “אסיה”), ואז אזור הדינוזאורים שדווקא נקרא “דינולנד USA”).

תרומתו של העם היהודי למיצג הקלאסי “זה עולם קטן מאוד”. (קליק להגדלה)

הכל בדיסני וורלד מתוסרט, וניכר מאמץ לשמר בכל רגע את התחושה של “אמיתיות” של העולם המדומיין. כאשר מחכים בתור לפגוש דמות (כן, צריך לחכות בתור, לפעמים ארוך מאוד, כדי לזכות בכמה שניות מאושרות עם מיקי, מיני, גופי, דונלד, פו, טיגר או איה 1), והמפעיל של הדמות צריך להתפנות, או לשתות, או מה שזה לא יהיה שהם עושים בזמן הזה, העוזר שלצידם לעד יסביר ש”מיני מאוס צריכה לבדוק מה שלום עוגת התפוחים שלה” או ש”דונלד צריך לבדוק שהיואי לואי ודואי לא הכניסו את עצמם לצרות”, או תרוץ מטופש אחר. למעשה, חברי הצוות של דיסני וורלד לא נקראים “עובדים” או “אנשי צוות”, הם נקראים cast members – יעני, שחקנים.

הרגעים היפים הם דווקא אלו בהם מפעילי המתקנים מרשים לעצמם ביטוי קצת יותר חופשי – תמיד במסגרת התבדחות עם המבקרים – ונוקטים בפעולות קטנטנות של חתרנות. כך, למשל, מפעילת הסירה שלנו סיימה את השייט פחות או יותר כך: “וואו, זה היה כיף? רוצים לעשות את זה שוב? אני יודעת שאני אעשה את זה שוב! ושוב. ושוב... כל עשר דקות... כל היום... (פאוזה) ילדים, תשארו בבית הספר”.

נהג הרכבת שהובילה אותנו לאחד האזורים בממלכת החיות הרשה לעצמו להכריז בתחילת הנסיעה ש”ברכבת הזו אסור לשיר את 'זה עולם קטן מאוד'“. אקטים קטנטנים של חתרנות שרק מחזקים את תחושת השליטה המוחלטת של אימפריית דיסני על כל פעולה שנעשית בפארקים הנרחבים.

הטירה של סינדרלה, הממלכה הקסומה. הסמל המסחרי של דיסני, בין השאר. במציאות היא הרבה יותר קטנה משהיא נראית כאן.

מה שכן, לפעמים קל לשכוח עד כמה האמריקאים, פה במרחק של שני מטר ממני, שונים כל כך מהקנדים שסביבי. לא רק במראה המלוקק שהיה נפוץ כל כך בפארקים, אלא בהתנהגות, בבהמיות, ובהרגלי האכילה המעניינים שלהם. יחסית לאמריקה, היו מעט מאוד מהררי האדם האלה שאוהבים להראות בטלוויזיה בכתבות על מגפת ההשמנה. אולי הם פשוט לא באים לדיסני וורלד. אבל כן זכיתי לחשיפה קטנטנה להרגלי האכילה של משפחה אמריקאית אחת. בזמן שטיילנו בדאונטאון דיסני (אזור מסחרי בתור המתחם של הפארקים והמלונות של דיסני, שפתוח לציבור בלא תשלום), עצרנו ליד אחת המסעדות במקום, שמגישה תפריט עאלק איטלקי. משפחה אחת, פלוס מדריכת תיירים, עצרה לידה. המדריכה אמרה שהיא ממליצה על המסעדה הזו כמקום טוב לארוחה לא רעה ולא יקרה. המשפחה בחנה את התפריט שתלוי בחוץ. ההורים לא נראו כל כך מרוצים, אבל הנער, אני מעריך כבן 16, הוא שבחר להסביר מה הבעיה. “הם לא מוכרים אוכל שלא מסריח מירקות?” הוא שאל. להזכירכם, מדובר במסעדה של אוכל איטלקי, במובן האמריקאי של המושג. כלומר, פסטה ופיצה. פיצה. הילד לא אוכל פיצה, פור קריינג אאוט לאוד. המדריכה שאלה אותו אם הוא לא אוכל ירקות בכלל. הוא חשב לרגע, ולבסוף השיב שהירק היחיד שהוא אוכל זה תפוח אדמה.

אללי.

אבל היו כמובן דוגמאות קצת פחות קיצוניות לשוני בין הקנדים לבין האמריקאים. למשל הריצה פנימה כשפתחו את הפארק כדי לתפוס מקום בתור (שבע בבוקר! העירו אותי בשש בבוקר כדי ללכת לפארק שעשועים, ועדיין היו שם מאות אנשים שרצו למתקנים. אני עמדתי בסירובי להצטרף למדרסה).

ובכל זאת, למרות הכל, אין לי ספק שאני עוד אחזור לדיסני וורלד. אחרי הכל, בגלל הילד לא ממש יכולנו להנות מהמתקנים הבאמת שווים...

ופטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה תמונה:

קלווין והובס פוציק וטיגר

#here be dragons #אוכל #אמריקה #אני ואפסי עוד #חיות וחיות אחרות #ילדים #צרכנות #תמונות

הערות שוליים

  1. בזמן שהמתנו למיני (שהילד חושב שהיא מיקי, כי התור למיקי היה ארוך מדי והוא לא באמת מבדיל), הפוצקון נעמד על אבן והכריז "איי לאב יו קיקי מאוס!" ↩

תגובות

נמרוד אבישר · 2009-04-16 05:43:00

אתה בוודאי מכיר את כל הג'אז של דיסנילנד כאתר סימולקרי וכל מיני שטויות מדעי-חברה-יות כאלה (ואם לא, אני אשמח לסרוק ולשלוח).

מודי תולשששש · 2009-04-16 06:29:26

אתה בטוח שזו באמת פעולה חתרנית, והם לא מודרכים להגיד זאת במיוחד בשביל התגובה שלך?

הפוסט האחרון בבלוג של מודי תולשששש: משהו על סוזן בויל

דולי · 2009-04-16 08:31:47

סליחה על התגובה הנמרחת, אבל הצאצא מקסים!

הפוסט האחרון בבלוג של דולי: The Daily (?) Dolly 2/09/2008

אליאונורה · 2009-04-16 08:32:16

חמוווווווווווווווווווווווווווווודד

‪Meme · 2009-04-18 12:01:55‬

אני חושבת שמה שהדהים אותי יותר מכל בהרגלי האכילה בדיסני זה העוף שהם מוכרים. בדוכני הממכר נקניקיה-צמר גפן מתוק-תפוח מסוכר-משהו לסתום לילד את הפה, הם מוכרים גם רבע עוף. אבל מה זה רבע עוף, זה רבע של עוף ממש ממש גדול. לא כמו שסבתא שלי שמה במרק. זה פולקע, אבל פולקע פי שתיים מהאגרוף שלי או משהו כזה. אבא היה קצת רעב אז הוא קנה אחד בשביל הקטע, וארבעתנו- זוג הורים, ילדה בת 13, וילד בן 9 שבדיוק בכה שהוא נורא רעב- לא סיימנו את זה. זה לא באמת היה טעים, וזה היה ענקי. צילמנו למזכרת. משפחות אמריקאיות סביבנו קנו אחד כזה לכל ילד, כמובן.

הפוסט האחרון בבלוג של Meme: MemeR: @kiala how about a link?

דובי · 2009-04-18 18:10:57

זה לא רבע עוף, זה רגל הודו מעושנת. גם אותנו שעשע מאוד לראות את זה, אבל אשתי לא הרשתה לי לקנות. (:

הפוסט הקודם: ארבע נקישות

הפוסט הבא: טא טא טא טם

אמרתי או לא אמרתי? המאסטר הזה, קרציה רצינית. ברגע שהחזירו אותו לסדרה, זה היה ברור שהוא יופיע שוב ושוב ושוב. הוף. כבר היה עדיף דאלק קאן.

(פוסטים קוהרנטיים יותר מובטחים בקרוב).

#דוקטור הו #קצרצרים

תגובות

יונית · 2009-04-15 09:16:16

בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי מצטערת על מותם של זבובים...

you look human... you look timelord... מבריק.

דרור שניר · 2009-04-15 09:31:24

תודה, דובי! הפילטר שלי משום-מה התעלם מהפרק בטענה שהוא כבר “היסטוריה”.

ניצן · 2009-04-15 11:50:11

יכול להיות שהחמצתי משהו בפרק האחרון? איפה בדיוק מופיע שם המאסטר?

הפוסט האחרון בבלוג של ניצן: ניצן VS הוט, #234

אורן · 2009-04-15 13:34:39

ניצן: נראה לי שהוא מדבר על הספיישל שיצא השבוע. אני עדיין מוריד.

דובי · 2009-04-15 13:37:33

אורן, נראה לי שגם הוא מדבר על הפרק הזה. אה, ואם עוד לא ראית אז אל תקרא את השורה הבאה.

ניצן: הוא לא מופיע, אבל יש טיזר בנבואה של האשה השחורה בסוף הפרק. אולי אני אכתוב על זה פוסט בהמשך היום.

ניצן · 2009-04-15 14:50:16

אני אריץ לאחור :–)

הפוסט האחרון בבלוג של ניצן: ניצן VS הוט, #234

פחד ותיעוב · 2009-04-16 10:49:11

אוי ואבוי! אני עדיין עוד לא סיימתי את העונה עם קת'רין טייט!!! מתי כל זה התחיל? מתי כבר החליטו מי יהיה הדוקטור החדש? איפה הייתי כל הזמן הזה? (אני יודע את התשובה, זה בגלל העונה החדשה של אבודים)

הפוסט האחרון בבלוג של פחד ותיעוב: אלכסנדר לי "סקיפ" ספנס תנצב"ה

הפוסט הקודם: הבנת הנשאל

הפוסט הבא: קפיצה קטנה לחו"ל

זה כמה שבועות שאני ברצף בלתי נגמר של בדיקת עבודות ובחינות, תוך שאני גם צריך לכתוב כמה משל עצמי. בד בבד, כמה סיפורים מעניינים צצו בעיתונות המקומית בנושאי חינוך, וגם נתקלתי במספר פוסטים בבלוגים שונים שאני קורא בנושאים הללו. מכל זה הבנתי שהיקום מנסה לאמר לי משהו. אז בימים הקרובים אני אפרסם מספר פוסטים בנושאי חינוך והשכלה, עד שימאס לי. ראו הוזהרתם.

סעיף ראשון על סדר היום: אהוד קינן. אהוד פרסם לאחרונה פוסט בו הוא לועג לנסיון של בתי ספר ללמד טקסטים שלו באמצעות שאילת שאלות כגון “מהי הבעיה המרכזית הנדונה במאמר?” או “מה היא עמדתו של הכותב ביחס לבעיה זו? הוכח דבריך מן המאמר.” אבל השאלה שהכי מכעיסה את אהוד היא זו שמציגה עובדה מסויימת ואז שואלת “כיצד היה כותב המאמר מגיב על כך? נמק את דבריך.”

לעיתים כשהיה מתקיים דיון בכיתה על טקסט הייתי מציע שפשוט נשאל את הכותב בעצמו למה הוא מתכוון, מאחר שהוא עדיין חי ויודע את התשובה הכי טוב. תלמידה אחרת בכיתה ננזפה וכמעט הועפה מהכיתה כאשר אמרה על שיר כלשהו “אולי הוא סתם ראה עץ והחליט לכתוב עליו ולא כל דבר קשור ליחסים עם אמא שלו?”.
עכשיו, מספר אהוד, הוא מוצא עצמו בעמדת המנותח, שכן טקסטים שכתב עשו את דרכם לקורסים ושיעורים שונים, ואף למיקוד של אנקורי. 1

ובמקום שסוף סוף יבין למה המורה צריכה לשאול “מה הכותב היה אומר?”, אהוד רק מתעצבן עוד יותר, ומספק לקוראיו את התשובות לשאלות, מפי האתון. התגובה האינסטינקטיבית שלי לזה היא להגניב לתוך ספרי אנקורי את מספר הסלולרי של אהוד, ולראות איך הוא יתמודד עם שטף הטלפונים של תלמידים לא מוצלחים במיוחד שיבקשו לשאול אותו מה הוא חושב בכל מיני סוגיות. 2 אבל מכיוון שאין לי קשרים בבתי דפוס, חשבתי לנסות ולהסביר פה למי שעדיין תוהה מדוע השאלות הללו נשאלות.

התשובה היא פשוטה: תלמידים רבים הם הרבה פחות חכמים מאשר היינו רוצים. אנחנו, ואני נותן לאנשים שטורחים לקרוא את הבלוג הזה להנות מהספק בנושא, אנשי ספר, אנשים שהמילה הכתובה היא לחם חוקם, או לפחות חלק משמעותי מחיינו. עבור הרבה מאוד ילדים המילה הכתובה היא משהו מרוחק, לא בלתי מוכר, אבל עדיין די אקזוטי. נו, אתם יודעים, בוריינים. עבור אותם רבים, הרעיון של להסתכל בטקסט ולהבין על מה הוא הוא לא מובן מאליו. מדובר פה בסט של כישורים שצריך לפתח אצלם, ושיעורי החיבור והלשון הם האמצעי הסביר ביותר של מערכת החינוך לעשות כן.

השאלה “מה היה הכותב אומר בתגובה ל...” היא סוג מתקדם יותר של הבנה, שחסר אצל רבים עוד יותר. היכולת לשאוב מתוך הטקסט את הנחות היסוד שלו, כדי שניתן יהיה ליישם אותן על משהו אחר אבל עם קווים מקבילים מסויימים, היא מתקדמת מאוד. סטודנטים שאת עבודותיהם אני קורא מתקשים בכך עד מאוד, והניסיונות החוזרים והנשנים שלי להסביר להם שהם צריכים לדעת איך לקחת טקסטים שלמדנו ועוסקים בנושא אחד, וליישם אותם על נושא אחר לגמרי, לא מועילים בכל המקרים.

זאת, אגב, בהבדלה גמורה מסוג השאלות שנשאל בשיעורי ספרות, כגון “מה היית אומר לדמות זו” או “למה התכוון המשורר”. השאלות הללו, כאשר הן נשאלות ברמת התיכון, הן במקרה הטוב שאלות שנועדו לעודד יצירתיות אצל התלמיד, ובמקרה הרע (והנפוץ יותר), נועדו להבטיח שהתלמיד למד בעל-פה מה שאמרו לו בכיתה. 3

הניסיון של אהוד להלעיג על המורים להבעה ולעודד את התלמידים להתחכם, אם כן, אינם אלא ניסיונות לעודד עילגות ובוריינות. לא שאני דואג – רוב הסיכויים הם שמי שכבר קורא את הבלוג של קינן אינו זקוק לסיוע בית הספר בפיתוח הכלים הללו. אבל מן הראוי, לדעתי, להכיר בחשיבות של לימודי הבעה בבתי הספר, ולעודד את המורים במקום ללעוג להם ולמעשיהם.

#אינטרנט #חינוך #ילדים #ישראליאנה #שכנים #שפות

הערות שוליים

  1. אופן הלימוד של מוסדות כמו אנקורי הוא מתועב בעיני - הרעיון הוא ללמד את מה שדרוש כדי לעבור את בחינות הבגרות, לא שבריר יותר, וזאת באופן שיבטיח ששום דבר שימושי לא ישאר בתום הלימוד. קיומם של מוסדות כאלו מהווה אישור לתלמידים לכך שהמדינה אינה רואה שום ערך אמיתי במה שתלמיד מקבל במערכת החינוך, שכן היא אינה מתגמלת את התלמידים של המוסדות הממלכתיים בשום צורה שאינה מושגת באופן יעיל יותר באמצעות מוסדות כגון אלו. ↩
  2. ותיקי האייל עוד זוכרים את מעללי כיתת המידענות, כמו גם הילדים מחטיבת הביניים ההרצליינית. ↩
  3. זה לא שאין שימוש אמיתי לשאלות כאלו בחקר הספרות, אלא ששאלת "למה התכוון המשורר" היא ניסוח קלוקל ביותר לשאלה שמניחה ביסודה שהיצירה, מרגע שיצאה לאוויר העולם, אינה עוד יצירה של המשורר או הסופר לבדו, אלא היא בהכרח יצירה משותפת של הכותב ושל הקורא, ולכן הפרשנות שמעניק הקורא היא לא פחות לגיטימית מאשר זו שמעניק לה הכותב. במקרה כזה, כאמור, להגיד ש"זו הייתה כוונת המשורר" זה לפספס את כל הפואנטה. השאלה המעניינת יותר היא איך תפיסות נפוצות בציבור משקפות (או שיקפו) את היצירה, ואלו משמעותיות נוצרות מתוך האינטראקציה הזו. ↩

תגובות

אהוד · 2009-04-08 04:59:04

אז הנה, שוב אפשר לשאול האתון בעודו בחיים למה הוא התכוון ולקחת דברים קצת יותר בקלילות ובצחוק ולא ברצינות תהומית:

“התגובה האינסטינקטיבית שלי לזה היא להגניב לתוך ספרי אנקורי את מספר הסלולרי של אהוד, ולראות איך הוא יתמודד עם שטף הטלפונים של תלמידים לא מוצלחים במיוחד שיבקשו לשאול אותו מה הוא חושב בכל מיני סוגיות”.

ובכן, אין צורך. לשם כך כתבתי את התשובות בפוסט.

“השאלה “מה היה הכותב אומר בתגובה ל…” היא סוג מתקדם יותר של הבנה, שחסר אצל רבים עוד יותר. היכולת לשאוב מתוך הטקסט את הנחות היסוד שלו, כדי שניתן יהיה ליישם אותן על משהו אחר אבל עם קווים מקבילים מסויימים, היא מתקדמת מאוד”

אני מתעצבן כי זה עניין של ניסוח. בניסוח הזה, כאמור, מדובר בקריאת המחשבות שלי. אפשר היה לשאול את התלמיד בפשטות מה הוא מבין מהטקסט, או “מהי עדמת הכותב ביחס ל”, על פי דבריו בכתוב.

“אבל מן הראוי, לדעתי, להכיר בחשיבות של לימודי הבעה בבתי הספר, ולעודד את המורים במקום ללעוג להם ולמעשיהם.”

נו, הנה דוגמה של פרשנות “למה התכוון המשורר?”. שזה בסדר, כי בתור האתון ראיתי את הטרקבק ובאתי להגיב ולתת את הפרשנות שלי לפוסט של עצמי. אני לא מתכוון ללעוג למורים ולא לתלמידים ובטח לא לעודד אף אחד להתחכם (ממש לא צריך אותי בשביל זה). אני חושב שבהמשך לדברים שכתבת, ניסוח נכון יותר של השאלות, ויצירת דיון על טקסטים הרבה יותר יעילים וקונסטרוקטיבים מאשר שינון בעל פה של מה שנאמר בכיתה וכל מיני טריקים שונים שלפחות אני למדתי לניתוח טקסט תוך זמן קצר, רק בשביל לעבור את המבחן ולא מילימטר מעבר לכך.

”....מרגע שיצאה לאוויר העולם, אינה עוד יצירה של המשורר או הסופר לבדו, אלא היא בהכרח יצירה משותפת של הכותב ושל הקורא, ולכן הפרשנות שמעניק הקורא היא לא פחות לגיטימית מאשר זו שמעניק לה הכותב”

אני לחלוטין מסכים עם זה שלטקטס שנכתב יכולות להיות מספר פרשנויות. בין אם זה סתם עץ או היחסים הבעייתיים עם האם. אך כשם שיכולה להיות למשורר פרשנות אחת, ולמי שחיבר את השאלה פרשנות שניה, לתלמיד יכולה להיות פרשנות שלישית, ולמורה שבודק את הבחינה יכולה להיות פרשנות רביעית. איך פורטים את הפרשנות הזאת לציון במבחן? אני משער שמדובר במשימה לא פשוטה.

למרות הציניות והמרירות על השאלות וניסוחן, אם זה לא ברור, אני מוחמא מאוד שטקסטים שלי נלמדים. מעבר לכך – מה שחסר לי בבית ספר בשיעורי הבעה, ולצורך העניין בשיעורי “אקטואליה” הוא ניתוח של טקסטים עיתונאיים ותקשורתיים. אבל לא רק הבאת היגדים מתוך המאמר בשביל להוכיח שהבנת מה שכתוב שם, אלא גם נסיון לפתח דיון על הטקסט, להביא היגדים שלא מופיעים שם והיו צריכים להופיע, לראות אם יש עוד מקור שאומר דברים סותרים או שונים, ולא להאמין אוטומית למה שכתוב בעיתון אלא גם לעורר קצת ספקנות וסקרנות.

אני מבקש לשאול למה התכוותי בתגובה זו ולהביא שלוש דוגמאות לסיבה ותוצאה (ציון: 20 נקודות).

דובי · 2009-04-08 13:42:53

@אהוד: זה שכתבת את הפוסט זה יופי. לא כל התלמידים ידעו לחפש באינטרנט, לא כל אלו שיחפשו יצליחו למצוא. מכיוון שחברתך לכיתה הציעה להזמין את הסופר המסכן לכיתה ולשאול אותו את השאלות הבסיסיות הללו, אני חושב שמן הראוי שגם אתה תזכה לגורל דומה, ולא תוכל להסתפק בכתיבת פוסט בודד בבלוג. לצורך העניין, המטרה היא לא לדון במה אתה חושב, אהוד, אלא לפתח את היכולת של התלמידים להסיק באופן כללי מה אנשים שאת דבריהם הם קוראים חושבים. אתה בסך הכל משמש דוגמא נוחה. יש חשיבות, כפי שניסיתי להבהיר בפוסט שלעיל, ליכולת הזאת להסיק מסקנות אודות אנשים, כי אין זה סביר שכל אימת שאראה משהו ותעלה בי השאלה “מעניין מה סטנלי פישר היה חושב על זה”, אני ארים טלפון לבנק ישראל ואשאל אותו. מוטב שאהיה מסוגל לקרוא את מה שפישר כתב ואמר על כל מיני דברים, ומכך אוכל להסיק במידה כזו או אחרת של דיוק את דעתו גם על הסוגיה שלפני.

ושוב, אני עושה הבדלה בין הדיונים בשיעורי ספרות לבין הדיונים בשיעורי הבעה. המטרה של השאלה “למה התכוון הכותב” בכל אחד מהשיעורים היא שונה בתכלית, והערבוב ביניהן רק מקשה על הדיון פה.

אהוד · 2009-04-08 14:57:08

אם לא מבינים את ההומור שלי, ומתי אני כותב דברים בהלצה ומתי ברצינות, אין לי את מי להאשים, אלא את עצמי ככל הנראה.

לא שומעים! &raquo; על איכותם של האיכותנים* · 2010-01-15 02:28:09

[...] מראה שאין דרך טובה יותר להבטיח שאני לא אשוב לעסוק בנושא מסויים, מאשר שאני אבטיח לדבר עליו הרבה, כך שהאמירה הזו היא לא [...]

הפוסט הקודם: חוק הדמוקרטיה של דובי

הפוסט הבא: ארבע נקישות

כל טקסט (פרט לספרי מבוא) שמתחיל באטימולוגיה של המילה “דמוקרטיה” יהיה גרוע, מעצבן ויוכיח שלכותבו אין מושג מה זו דמוקרטיה.

(חוק זה הוא מקרה פרטי של הכלל שמעודד אנשים שלא לפתוח טקסטים במילים “מילון אוקספורד/אבן-שושן מפרש את המילה X כ...”).

דובי (בודק עבודות)

#אקדמיה #דברים אדיוטיים #דמוקרטיה #חינוך #מדע המדינה #עצבים #רוח שטות #שום כלום

תגובות

איתמר · 2009-04-02 17:55:05

זה שהעבודות של הסטודנטים שלך מרגיזות אותך זה דבר אחד, אבל המסקנה קצת מרחיקת לכת מדי. אני באמת לא מכיר טקסטים במדע המדינה שלא כוללים איזשהו דיון מושגי. ככה זה כששום מושג לא מוסכם ומקובל.

דובי · 2009-04-02 17:58:13

אני אמרתי “כוללים איזשהו דיון מושגי”? אני אמרתי “שמתחיל[ים] באטימולוגיה”. אתה יודע, מאמרים שמתחילים במילים “המילה דמוקרטיה מקורה ביוון העתיקה. היא מורכבת מהמילים “דמוס” (עם) ו”קרטיה” (שלטון).”

ועל זה אמר דייב בארי -

Politics is a greek word comprised of the word “poli” meaning many, and the word “tics”, meaning blood sucking parasites”

איתמר · 2009-04-02 18:01:25

אם אתה מגיב כל כך מהר, כנראה שאתה לא כל כך בודק עבודות... ועדיין, ראיתי כל כך הרבה מאמרים וספרים שמתחילים ככה. חלקם טרחניים. חלקם יסודיים.

נתאי · 2009-04-02 19:32:05

החוק הראשון של פרץ – כדאי לעבוד במוסד שיש בשם שלו את המילה “דמוקרטיה” http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1075893.html

הפוסט האחרון בבלוג של נתאי: חייל ! החלף את שמך הלועזי לשם עברי!

איילת · 2009-04-02 22:13:17

(קצת אופטופיק)

דובי – אתה תמיד יודע איך לעודד אותי. הייתי כולי שפופה מכל עניין ה”איך הבאתי את עצמי למצב שבו אני חייבת לכתוב את התזה שלי ב-4 ימים! אוי ואבוי!” והכל, אבל הנה – רק קראתי את הפוסט שלך, ומיד נזכרתי שיכול להיות גרוע יותר – לפחות אני לא בודקת עבודות השנה!

הפוסט האחרון בבלוג של איילת: החבר הדמיוני של נתאי

איילת (אחרת) · 2009-04-02 22:21:50

אין על האטימולוגיה של פראצ'ט – “the mockracy” (“אלים קטנים” והלאה ,כמדומני).

העלמה עפרונית · 2009-04-04 08:32:10

איתמר, אם הוא מגיב כל כך מהר זה בדיוק הסימן לכך שהוא בודק עבודות.

לא שומעים! &raquo; קורא אדיוט יקר · 2009-08-11 16:52:29

[...] הנרווים, אלו טקסטים שמניחים שאנשים אחרים הם מטומטמים. חוק הדמוקרטיה של דובי, למשל, הוא נגזרת אחת של זה: אם הכותב חושב שאני, הקורא, [...]

דרור · 2009-08-15 02:38:03

בוא לא נשכח שמבוא למדע המדינה מתחיל באשכול של שיעורים על מזה מדע ומה זה מדינה, וקולומביה (בניו יורק!!! לא בקולומביה הארץ!!!). יו ריפ ווט יו סואו.

הפוסט הקודם: 11200000

הפוסט הבא: הבנת הנשאל

פרט משעשע: האינפלציה השנתית בזימבאבווה ב-2008 מוערכת בכ-11.2 מיליון אחוז.

‪#here be dragons #כסף‬

תגובות

נמרוד אבישר · 2009-04-01 03:18:37

מה אתה רוצה? יש משבר כלכלי.

הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר: מקומות שנמרוד נמצא בהם (בואו לירושלים)

אסף · 2009-04-02 14:18:21

טוב שפורסם ב- 31 למרץ ולא באחד לאפריל. יש לינק?

דובי · 2009-04-02 15:11:19

המקור המקורי שלי היה ה-CIA: https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/zi.html#Econ אבל גם ה-CNN דיווח על זה בזמנו: http://edition.cnn.com/2008/BUSINESS/08/19/zimbabwe.inflation/index.html (מהתאריך אפשר להבין שמדובר בהערכה מאמצע שנת 2008, כך שלמעשה המספרים האמיתיים היו גרועים עוד יותר.

בוויקיפדיה יש דיון נחמד על זה כולל תמונות של שטרות של מאות מיליוני דולרים זימבבוואנים, וציון העובדה ש 1.2 טריליון ד”ז היו שווים ביולי 2008 לפאונד בריטי אחד: http://en.wikipedia.org/wiki/Zimbabwean_dollar#Hyperinflation

‪

ישראל · 2009-04-02 18:43:50

אלף מילים: http://www.flickr.com/photos/trilliondollarcampaign/3395745944/sizes/l/ ‬

הפוסט הקודם: מדד הניסיון בממשלת נתניהו

הפוסט הבא: חוק הדמוקרטיה של דובי