דיסקליימר: אל”כ. 1 וגם הנגישות שלי לנתונים מוגבלת. יתכן בהחלט שאני טועה במשהו קריטי בניתוח שלי, ואשמח לשמוע הסברים היכן אני טועה, ואף אוסיף אותם לפוסט עצמו במקרה הצורך.
ככל הנראה, נכון לכתיבת שורות אלו, החל מהשבוע הבא אנחנו נשלם אחוז מס אחד נוסף על כמעט כל מה שאנחנו קונים. אם מישהו מחפש יציבות במערכת המס הישראלית, כדאי שלא יסתכל על המע”מ – שיעור המס הזה השתנה בממוצע אחת לשנתיים מאז תחילת שנות ה-2000. לא תמיד זה היה כך. הפעם האחרונה ששיעור המס שונה לפני 2002 הייתה ב-1993 (אז הוא ירד מ-18 ל-17 אחוזים).
מס ערך מוסף חביב על מתכנני התקציב משום שהוא מס שמגיב במהירות. היום החלטת על התיקון, מחר מתחילות לזרום ההכנסות הנוספות. אין המתנות מעצבנות ואין כל מיני בעלי הון שזועמים עליך בגלל שעכשיו שהם מרוויחים רק איקס מינוס אפסילון מיליוני שקלים, כבר אין להם יותר שום סיבה להשאיר את עסקיהם בישראל ושמישהו יחזיק אותם לפני שהם בורחים מכאן לאירלנד.
מס ערך מוסף שנוא על הציבור. ברמה הפשוטה ביותר, משום שזהו מס שאנחנו מרגישים באופן ברור, מיידי, בולט ויומיומי. אתמול משהו עלה 100 ש”ח, היום הוא עולה 101 ש”ח (למעשה, 100.9, אבל הסופר עיגל את המחיר, לנוחות הצרכן). אבל ברמה המתוחכמת יותר, כולנו גם יודעים שהמע”מ הוא מס רגרסיבי: שהוא משפיע יותר על העניים מאשר על העשירים. הסיבה לכך היא פשוטה: ככל שאתה יותר עני, כך חלק גדול יותר מהכנסתך הולך על צריכה. ככל שאת יותר עשירה, חלק גדול יותר מהכנסתך הולך לחסכון – ועל חסכון לא משלמים מע”מ.
יש, כמובן, אי דיוקים מסויימים בטענה הזו. עניים יוציאו חלק משמעותי יותר מהכנסתם על ירקות ופירות, עליהם אין מע”מ, אך אפשר להניח שההשפעה של זה היא זניחה. אבל הבעיה המרכזית עם האמירה הזו היא שהיא מניחה שהצרכנים ימשיכו לצרוך בדיוק באותה מידה אחרי העלאת המס. וכאן בדיוק טמונה ההרסנות של המע”מ. בניגוד למה שאוהבים לספר לנו בעלי ההון, מי שמייצר מקומות עבודה זה לא הם – זה אנחנו, הצרכנים. אף אחד לא פתח מפעל כי היה לו הרבה כסף. הוא פתח מפעל כי הוא חשב שיהיה מי שיקנה את המוצר שלו. אף אחד לא העסיק עובד נוסף בגלל שהרווחים שלו גדלו. הוא העסיק עובדים נוספים כי הביקוש למוצר שלו עלה על יכולת הייצור של כוח האדם הקיים.
אבל בעלי ההון עצמם לא יכולים לקנות הכל. צריך שיהיו עוד אנשים — אלו שמכונים “מעמד הביניים”, בעיקר — שתהיה להם מספיק הכנסה פנויה כדי לרכוש מוצרים, כדי שבעלי ההון יצטרכו להעסיק עוד עובדים (שיוכלו להרשות לעצמם לקנות עוד מוצרים). כן, יש יצוא, אבל מדינה לא יכולה להתקיים רק על יצוא. כלומר, היא יכולה. אם היא דיקטטורה בסגנון סין. במדינה דמוקרטית הסידור הזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן.
אז מה קורה כשמעלים את המע”מ? שלוש תגובות אפשריות. אלו שיש להם מספיק כדי לשים כסף בצד בסוף כל חודש ימשיכו לצרוך כרגיל. רווח נקי למדינה. אלו שנמצאים על הסף – גומרים את החודש, אבל עם הלשון בחוץ – יכולים להחליט להצטמצם, להקטין את הצריכה שלהם באותו שיעור של עליית המס, כדי להמנע מלהכנס לחוב או להגדיל חוב קיים. הפסד נטו לכלכלה, והמדינה לא הרוויחה גרוש. לחלופין, הם יוכלו להחליט להצטרף לקבוצה השלישית: העניים, אלו שגם ככה קוברים את עצמם באוברדרפט שהולך וגדל מדי חודש וכבר אין להם איפה לקצץ, יאלצו לקבור את עצמם בקצב קצת יותר מהיר. המדינה תקבל את ליטרת המע”מ שלה, והחברה הישראלית “תרוויח” יותר אנשים בעוני מרוד יותר.
הגידול הצפוי בהכנסות מתוספת המע”מ ינזק כתוצאה מהתהליך ההרסני שהעלאת המע”מ יוצרת: אנשים צורכים פחות, כתוצאה מכך אנשים מאבדים את מקום עבודתם, וכתוצאה מכך, אנשים צורכים עוד פחות וכן הלאה. הסיבה לכך היא שכלכלה ברמת המקרו היא לא כמו כלכלה של משק בית. במשק הבית אני מתאים את ההוצאות שלי להכנסות שלי. ברמת המקרו, ההכנסות שלי הן ההוצאות שלך, ולהפך. אם שנינו נאלצים פתאום לחסוך, החסכון של כל אחד יאיין את החסכון של השני. 2
רציתי לבדוק איך נראית ההשפעה הזו במציאות, אז חיפשתי ומצאתי (בסיוע הקורא ירון דישון) את הדו”ח העדכני ביותר של מנהל הכנסות המדינה, ושאבתי משם נתונים לגבי שיעור המס והגבייה המעשית בשקלים. 3 בהמשך איתרתי דרך אתר משרד האוצר את תקציב המדינה לכל השנים שהופיע בדו”ח של מנהל ההכנסות (2003-2009), ומשם הוצאתי נתונים לגבי הגידול הריאלי בגביית המס בכל אחת מהשנים הללו לעומת השנה הקודמת (למעט 2008-2009, שנתונים לגביהן מופיעים בדו”ח של מנהל ההכנסות). בבדיקה בסיסית גיליתי קורלציה די מדהימה של 0.68-. במונחים קצת יותר ברורים למי שלא הזדמן לו לעשות קורס בסטטיסטיקה (ואני ממש לא מתיימר להיות סטטיסטיקאי דגול), 45% מההסבר לשינוי בגבייה אפשר למצוא בנתון היחיד של השינוי בשיעור המס (עד כאן לא מפתיע יותר מדי) – והקשר ביניהם הוא שלילי. על פי נוסחת הרגרסיה שהוציא לי המחשב, על כל אחוז שינוי בשיעור המס 4, תורגש ירידה של 0.68 אחוז בגידול הריאלי לעומת השנה הקודמת.
כדאי להבהיר בשלב זה שהתוצאות הללו אינן מובהקות לפי סטנדרטים אקדמיים מקובלים – המובהקות (p) של הרגרסיה היא רק 0.1, כאשר הרף המקובל הוא לא יותר מ-0.05. עם זאת, לאור המדגם הקטן מאוד (n=7), זו עדיין תוצאה מרשימה. 5
—
המע”מ בישראל הוא נמוך יחסית למדינות אירופה, שם הוא נודד בסביבות ה-20% ומגיע במקרים מסויימים אפילו ל-25%. אין בכוונתי לטעון ברשומה הזו שהמע”מ הוא מקור כל בעיותיה של ישראל, או לטעון שלעולם אין להעלות את המע”מ. יש מצבים שזה יכול להיות לגיטימי, כחלק ממהלך כולל של העלאת מיסים שכוללת חלוקה מחדש של ההון בחברה – ובהחלט ישנן תקופות שבהן ראוי לעצור ולהעביר חלק מהעושר שנוצר לטובת כיסוי חובות ויצירת עודפים תקציביים שישמרו ליום סגריר. אך התקופות הללו הן תקופות השפע, בהן השוק משגשג, האבטלה נמוכה והציבור נהנה מהכנסות גבוהות. לא זו התקופה בה אנו נמצאים כיום. אנחנו גם לא נמצאים בתקופה שמצריכה התרת כל רסן ויצירת גרעונות חדשים. הפתרון הזה שמור לתקופות של מיתון של ממש. אנחנו נמצאים כרגע במצב ביניים, מצב שבו צריך לעודד את המשק מחד, אך מבלי להגדיל את גרעונות המדינה מאידך. הדרך לעשות זאת היא על-ידי חלוקה מחדש של ההון באמצעות מיסוי חברות גבוה יותר, העלאה דיפרנציאלית של מס ההכנסה (ולא העלאה שטוחה כפי שמציע לפיד), כך שעל רמות הכנסה גבוהות יותר יהיה גידול גדול יותר במס, הטלת מס עזבון וכיו”ב. המטרה היא לצמצם את כמות הכסף שהולכת לחסכון, ולהעבירו באמצעים שונים, בין אם על ידי הממשלה בדמות תשלומי העברה ובין אם על-ידי השוק באמצעות הגברת הצריכה בקרב “המעמדות החוסכים”, לצריכה.
זו הסיבה שהצעדים שמתווה משרד האוצר תחת לפיד הם חצי צעד בכיוון החצי נכון. טוב שיש העלאת מיסים (למעט המע”מ) – וחבל שאין עוד – ורע שצומצמו תשלומי ההעברה למיניהם (למשל קצבת ילדים) שברובם עוברים ישירות לצריכה ומחזקים את הכלכלה. כשהכלכלה תתחזק, וחלוקת ההון בציבור תתאזן קצת, אז ניתן יהיה להעלות את המע”מ לקצץ בהוצאות מסוימות של הממשלה כדי לכסות על החובות ולהתחיל לחסוך לפעם הבאה.
—
כל זה, כמובן, לא רלוונטי לחלוטין לכך שיש מקומות שבהם אפשר לקצץ (תקציב הבטחון) וראוי לעשות זאת, בלי קשר למצב הכלכלי.
—
בעקבות הבלוג “דגל אדום” של אלון ניסר, גם אני אמליץ לכם לקרוא את הטור המאלף והמחכים של פול קרוגמן בניו יורק ריוויו אוף בוקס, שעוסק בתנועת הצנע בקרב מקבלי ההחלטות הכלכליות בעולם, ולמה הם טועים טעות נוראית. אם אין לכם כח לקרוא הכל, אלון סיפק תקציר בעברית בפוסט אצלו.
#יאיר לפיד #כסף #מספרים #מציאות
המשך התגובות: חלק 2
הפוסט הקודם: ההימור של לפיד
הפוסט הבא: הלכה למקום טוב יותר*
תגובות
שי · 2013-07-03 05:42:08
המאבק של ארנס במפלגות הערביות הוא מלחמה של לאומנים בלאומנים – שום דבר נכון לא יכול להאמר שם ושום דבר טוב לא יכול לצאת משם.אבל התביעה של כ- 180,000הבדואים (2.3% מאוכלוסיית המדינה) לבעלות שבטית על 600,000 דונם (27% משטח המדינה) היא תביעה חצופה ומרושעת שאי אפשר לתמוך בה.
משמעותה של התביעה הזו היא שרבע משטחי המדינה (אפילו אם איננה “מדינה יהודית”) לא יכולים להתיישב יהודים. זה הרבה יותר גרוע מהקרן-הקיימת שמחזיקה רק 13% משטחי המדינה ליהודים בלבד, ולא פחות גרוע מלתת באר-גז לאיזה טייקון. רבע משטחי המדינה זה “המשאבים של כולנו” ולא של איזה שבט כזה או אחר.
דובי קננגיסר · 2013-07-03 07:26:04
מאיפה הבאת את השטות הזאת על דרישה ל-27% משטחי המדינה? הבדואים דורשים חמישה אחוז משטחי המדינה בלחץ. הם מהווים 25% מתושבי הנגב. אבל עזוב זה – אפילו לא מסכימים לתת להם את מה שהם כבר יושבים עליו (3% משטח הנגב). במקום זה רוצים לפנות אותם מהישובים בהם הם גרים, ולהעביר אותם לישובים עירוניים שכלל אינם מתאימים לצורת החיים שלהם. למה? בשביל מה?השטח עליו הוקמה באר שבע נקנה כדין מבדואים. זה שאנחנו מכירים בבעלות שלהם על שטחים בנגב לא אומר שאלו הופכים להיות שטחים נקיים מיהודים, אלא רק שהבעלים שלהם יוכלו לעשות איתם ככל שיחפצו – ירצו ימכרו אותם, ירצו יעבדו אותם, ירצו יגורו עליהם. בדיוק כמו שאתה יכול לקנות שטח אדמה ולעשות איתו מה שבא לך, במגבלות החוק.
שי · 2013-07-03 19:07:09
כמובן, טעות חישוב מביכה (עונשו של מי שכותב בבלוגים בשעות העבודה). זה 2.7%. זה הרבה פחות דרמתי מ 27% אבל, 2.7% לשבט בדואי של 180,000 זה עדיין לא פחות מכוער מ-13% לשבט יהודי של 5-6 מליון.זה בדיוק מה שהימין אומר על אדמות קק”ל – שהון קניין “כדין” של העם היהודי. ירצה ימכור אותן (למי שהוא רוצה – תנחש מי?) ירצה יעבד אותן, והכל בכפוף לחוקי הקניין. ובכול זאת נדמה שאתה בין הראשונים שתגנה טיעון לאומני מיתמם כזה – אבל למה רק כשהוא בא מפי יהודים?
צריך לעשות ככל האפשר כדי לכבד את אורחות החיים של כל הקהילות. אבל אם זה אומר שלקבוצה מסוימת מותר להקים אוהל אחד על 10 דונם ולומר ש”אנחנו יושבים כאן – ככה אנחנו רגילים”, אז נראה שמישהו שכח להתחשב גם בקבוצות האחרות.
רן · 2013-07-03 22:33:37
לגבי היצוג של הבדואים בדיוק כמו ששס לא מיצגת אותם וההצבעה שלהם עבורה קשורה לכסף כך גם הצבעתם לרשימות ערביות לגבי עצם הדברים הבדואים הם מצד אחד מסכנים אבל הם גם פורעי חוק גונבים ושודדים וגם פלשו ופולשים לקרקעות מדינהשי ש · 2013-07-04 07:24:01
בנוגע לטיעון ה”מעבירים את הבדואים למקום שלא מתאים לאורח החיים שלהם” – לא מדובר על טיעון שגובר על הכל, העובדה שקבוצה מסוימת מנהלת אורח חיים מסוים לא אומרת שאסור לדרוש שהוא ישתנה כדי להתאים למציאות שונה – כך תרבות נוודית לא בהכרח מתאימה למדינה מודרנית וצפופה. כמובן שהמדינה צריכה לעשות את השינוי בהדרגה ותוך עזרה (כלומר, הפוך מההתייחסות הרגילה של המדינה לבדואים).דובי · 2013-07-04 07:45:03
אלוהים אדירים, על איזו תרבות נוודית אתה מדבר? אתה טוען פה מתוך תפיסה שלא נכונה כבר עשרות שנים. הבדואים בנגב לא חיים באוהלים ולא נודדים לשום מקום. הם חיים בישובים קבועים – אותם כפרים לא מוכרים שהמדינה מבקשת לפנותם במקום להכשיר אותם.גיל ב' · 2013-07-04 10:30:35
אני בטוח שארנס היה מתרעם באותה מידה בדיוק על ח”כ יהודי שהיה מנסה להגן על קהילה יהודית במקום כלשהו בעולם.עדו · 2013-07-06 19:21:43
שי , במיוחד בשבילך : http://idanlandau.com/2013/06/22/bedouin-expulsion-from-the-negev-1948/