דמוקרטיה היא משטר גרוע, כי לא כולם מסכימים איתי
זו, ככל הנראה, המסקנה של ספר שנסקר בניו-יורקר לאחרונה, בשם “המיתוס של המצביע הרציונלי: למה דמוקרטיות בוחרות פוליטיקה גרועה” (ותודה לשחר על הקישור). לא קראתי את הספר, כמובן, אבל הסקירה הנרחבת מספיקה לי כדי להבין שאין לי כוונה לעשות כן. מדובר ב(עוד)ניסיון של כלכלן להסביר לנו למה הכלכלה היא חזות הכל, ולמה אקדמאים אחרים שעוסקים בכל מיני תחומים שוליים כמו, נגיד, מדע המדינה, לא מבינים כלום בפוליטיקה.
הסיבה שדמוקרטיות בוחרות שוב ושוב מנהיגים גרועים היא שאנשים לא מבינים בכלכלה, ולכן הם מצביעים לטובת כל מיני מנהיגים עם רעיונות דביליים כמו, נגיד, מדינת רווחה. הסקירה של הניו-יורקר היא, בסופו של דבר, שלילית, אבל מפספסת, לדעתי, את הבעיתיות המרכזית של הספר, כפי שהיא מובעת בפסקה הבאה:
Caplan suspects that voters cherish irrational views on many issues, but he discusses only views relevant to economic policy. The average person, he says, has four biases about economics—four main areas in which he or she differs from the economic expert. The typical noneconomist does not understand or appreciate the way markets work (and thus favors regulation and is suspicious of the profit motive), dislikes foreigners (and thus tends to be protectionist), equates prosperity with employment rather than with production (and thus overvalues the preservation of existing jobs), and usually thinks that economic conditions are getting worse (and thus favors government intervention in the economy). Economists know that these positions are irrational, because the average person actually benefits from market competition, which provides the best product at the lowest price; from free trade with other countries, which (for American consumers) usually lowers the cost of labor and thus the price of goods; and from technological change, which redistributes labor from less productive to more productive enterprises.
The economic biases of the non-economist form a secular world view that people cling to dogmatically, the way they once clung to their religious faith, Caplan thinks.
הו, אירוניה נפלאה! האזרחים שאינם מבינים כלכלה, אתם מבינים, נצמדים לבורות שלהם באופן “דוגמתי”! הטפשים הללו מעדיפים “שימור מקומות עבודה”, למרות שכל כלכלן בר דעת יודע שאין כמו קצת אבטלה משובחת כדי לקדם תהליכים כלכליים. הם גם, הו האיוולת, חושדים ביד הנעלמה של הכלכלה ורוצים, כמה נורא התערבות ממשלתית בתחומים מסויימים בהם, חסרי בינה שכמותם, הם חושבים שהשוק פועל לרעת הצרכן.
מי אמר דוגמתיות ולא קיבל?
כותב הספר, אחד בריאן קפלן, ממשיך אחרי זה להסביר שבגלל שהמצביעים הם כאלה טמבלים, לא נותר לנו אלא לדרוש מהמצביעים לעבור אינדוקטרינציה קורסים בכלכלה לפני שיורשו להצביע, או, למצער, שאנשים עם השכלה כלכלית יקבלו יותר קולות מאשר ההמונים הנבערים. זה, לדעתו, יפתור את הבעיה של הדמוקרטיות המודרניות. למרות שאם תשאלו אותו, היה עדיף לוותר על כל העסק היקר הזה של בחירות ומנגנונים ממשלתיים, ופשוט לתת לוועדה משותפת של הקתדרות לכלכלה של ליגת הקיסוס האמריקאית לקבוע את המדיניות של ארה”ב. עזבו אותי ממלך פילוסוף – הבו לנו מלך כלכלן!
ואף מילה על ביבי.
#here be dragons #חברה #כסף #ספרות ואמנות #פוליטיקה
הפוסט הקודם: מסקנות ועדת קננגיסר לטיפול בבעיית הפליטים מדארפור
הפוסט הבא: ביכורים בפעם השמונה-עשרה
תגובות
liorgimel · 2007-07-02 23:54:48
ועל זה נאמר: oh, brother. שחר · 2007-07-03 05:22:13
אחרי שהפניתי אותך התפניתי לקרוא את הסקירה בעצמי, ואין ספק שמדובר בגיבוב רעיונות שנעים בין השטותי למסוכן. דווקא נקודה אחת שמצאתי מעניינת, ואולי לך, כחוקר של התחום היא מוכרת, היא הניתוח הכלכלי שמסיק שלמצביע הפשוט אין “אינטרס כלכלי” להתעניין יותר מידי בפוליטיקה לקראת ההצבעה בגלל הסיכון הנמוך שבהצבעה בלתי-מושכלת לעומת ההשקעה הגדולה הדרושה כדי להגיע להצבעה מושכלת. רק כדי שלא יתפרש כאילו אני חושב שהרעיון הזה יכול להצדיק שינוי בסיסי של כל המשטר הדמוקרטי אני חייב להבהיר שאני לא, פשוט מצאתי את הפרספקטיבה הזו מעניינת. תגובה מפורטת יותר, אולי אחר כך.iod · 2007-07-03 12:37:54
ההסתכלות הכלכלית הן על עצם ההצבעה בבחירות והן על ה”הכנות” להצבעה היא נושא די מוכר, ואני חושב שגם נגעתי בזה קצת בתזה שלי. באופן כללי, כן, למצביעים אין די משאבים כדי להצדיק הקדשת הזמן הדרוש להתעניינות פוליטית כדי להגיע להצבעה רציונלית. עם זאת, מחקרים מראים שגם אנשים שמתעניינים הרבה בפוליטיקה כתחביב, אינם מצביעים בצורה יותר “רציונלית” מאנשים אחרים, מה שמראה שאנשים יודעים מספיק כדי להצביע בצורה שהם חושבים שהיא הכי טובה עבורם. הבעיה היא כמות השיקולים שאנחנו אפילו לא מצליחים לחשוב עליהם, שלא לדבר על למדוד אותם, שאנשים מפעילים בקבלת החלטת ההצבעה. זה, בעצם, הלוז של התזה שלי: המודלים הקיימים אינם כוללים את כל מהלכי קבלת ההחלטות של המצביעים.