לא שומעים!

קנדה

אני צופה כעת במהדורת חדשות ערוץ 2. יקירת המערכת טטיאנה הופמן התבקשה להכין כתבה על שפעת החזירים, אז היא עשתה. הבעיה היא ששפעת החזירים היא לא סיפור מלהיב במיוחד. אנשים, כך נראה, מתעקשים שלא להתרגש יתר על המידה. כלומר, כן, במקסיקו ביטלו ארועים המוניים כדי לצמצם את הסיכון ואף שוקלים להשבית לכמה ימים את התחבורה הציבורית, אבל חוץ מזה? כלום. כרגיל.

אבל ביקשו כתבה, ובכתבה צריך להגיד דברים מעניינים. אז מה עושים? ממציאים.

“גם בקנדה כולם חובשים מסכות,” אמרה הופמן.

בואו נחשוב על זה רגע. בקנדה זוהו בפעם האחרונה שבדקתי שישה מקרים של המחלה. בכל המקרים, החולים החלימו (אף כי כנראה שהם הדביקו אחרים לפני כן). ששת המקרים הופיעו בשתי פרובינציות: נובה סקושיה ובריטיש קולומביה.


View NS2BC in a larger map

משהו כמו 5000 ק”מ מפרידים בין שני המקומות הללו. כמעט כל יבשת אמריקה מצד לצד. יתרה על כן, שתי הפרובינציות ביחד מכילות בערך 5 מיליון איש, מתוך למעלה מ-30 בקנדה כולה. כלומר, גם אם נניח ששתי הפרובינציות הללו מלאות באנשים שחובשים מסכות, זה עדיין לא קרוב להיות חלק משמעותי מאוכלוסיית קנדה.

מיותר לציין שלא ראיתי ולו מסכה אחת ברחוב היום, נכון? אבל צריך פאניקה, אז ממציאים. שיהיה.

#here be dragons #בריאות #דברים אדיוטיים #טלוויזיה ועיתונות #קנדה


תגובות

‪BoR|S · 2009-04-28 05:28:32‬

אני דווקא רואה פוטנציאל גלום במפה שהצגת – הקו שבין שני הנעצים, הוא קו התפשטות לובשים המסיכות...

אני תוהה אם לפתוח חברה שמייצרת מסיכות פלסטיק, השנים האחרונות מראות כי מדובר בדבר-מה שימושי ונדרש.

הפוסט האחרון בבלוג של BoR|S: ‫אין מילים בפי #2‬

אליאונורה · 2009-04-28 08:05:08

בחדשות עשר דיווחו שלשום- “אנשים במקסיקו מבוהלים, לא יוצאים החוצה לרחובות. מי שנאלץ לצאת- מסתובב אך ורק עם מסיכות”. הדיווח, אגב, ניתן על רקע תמונות שמציגות אנשים אדישים נוסעים באוטובוס בשעמום מוחלט. הם אמנם לבשו סוודרים מכוערים, המקסיקנים המשועממים, אבל מסיכות לא היו שם.

לא הצלחתי לפתור לעצמי את הדיסוננס הקוגניטיבי בין התמונה לדיווח, אז התיישבתי בפינת החדר החשוך, מבולבלת ומלאת חשש, ואני מסרבת לצאת משם עד שפיקוד העורף ייתן הנחיות ברורות לגבי האם אני צריכה להכנס למרחב המוגן.

הפוסט הקודם: את הנעשה אין להשיב

הפוסט הבא: שאלת CC

אתמול קניתי שבלולים בקופסת שימורים בסופר. עכשיו צריך לחשוב מה עושים איתם.

—

בלי קשר, אתמול ראיתי את “השומרים”. שהוא לא באמת סרט גיבורי-על, אבל יופי של סרט בכל זאת. מצד שני, הרגשתי קצת מרומה כשבאתי לראות אנשים מרביצים אחד לשני וקיבלתי במקום זה הרהורים על הפוליטיקה האמריקאית.

ולא, אל תגידו לי שהייתי צריך לקרוא את הנובלה הגרפית קודם. לסרטים לא צריכה להיות רשימת קריאת חובה.

#אוכל #אלימות #אמריקה #סרטים #קנדה


תגובות

‪Xslf · 2009-03-15 13:36:44‬

שבלולים הם טעימים מאוד מוקפצים בקצת חמאה, אבל אני לא יודעת אם זה תופס לגבי אלו מקופסת שימורים (מה שאכלתי בצרפת היה טרי או קפוא).

הפוסט האחרון בבלוג של Xslf: האח הגדול בחלל

‪Meme · 2009-03-15 18:05:47‬

ובכן, אולי שבלולים אין לנו, אבל אפשר לקנות כאן דיונון בקופסאת שימורים!

הפוסט האחרון בבלוג של Meme: MemeR: @lisardggY http://twitpic.com/24bvh – Cool :–)

ירדן · 2009-03-16 11:50:18

הרושם העיקרי שלי מהסרט הוא נסיון ליצור משהו רציני ועמוק שנכשל.

הפוסט האחרון בבלוג של ירדן: אופוזיציליזם

‪T · 2009-03-16 14:15:34‬

הכי טוב היה להשאיר אותם מחוץ לקופסא. חיים

עמית · 2009-03-19 22:19:27

לא חובה לקרוא את הנובלה הגראפית אבל היא תשלים לך הרבה דברים שאחרת לא כל כך ברורים בסרט

הפוסט הקודם: שלום, קוראים לי דובי ואני טמבל

הפוסט הבא: פילו-בלוף: על מכניזמים ואמפיריציזם

בקנדה פיתות באות עם הוראות הכנה.

(קליק להגדלה)

#אוכל #קנדה #קצרצרים #תמונות


תגובות

יובל · 2009-03-03 06:33:21

אני מבקש – מר פיתה, בשבילך (המכונה גם “כיס סנדוויץ'”).

נמרוד אבישר · 2009-03-03 07:20:55

ועוד בשתי שפות. נפלא.

הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר: מודעות וצרכנות – (פוסטורח)

דן-יה · 2009-08-04 06:54:43

גם בפריז. בפריז הן באות גם בוואקום.

הפוסט הקודם: שיעור גאוגרפיה

הפוסט הבא: החוק כאויב

קצת הפוגה, עם סיפור קטן ששכחתי לספר עליו כשקרה, לפני מספר חודשים.

זמן קצר אחרי שהגענו לכאן קנינו קומקום חשמלי. לא משהו מיוחד – למעשה, אחד הזולים שהיו בחנות. אי אפשר להגיד שהיינו מרוצים ממנו להפליא – הוא עשוי ניירוסטה פרט לידית הפלסטיק, והמשמעות היא שאחרי שמרתיחים בו מים, קל מאוד להכוות ממנו. אבל קנינו אותו כבר, אז התרגלנו. בשלב כלשהו שמנו לב שהמים שנטו להתרכז סביבו כל הזמן לא מגיעים מהכיור או ממתקן הייבוש, אלא ממנו עצמו. הקומקום דולף. זה לקח לנו כמה חודשים לקלוט, ואני כבר אמרתי שאין טעם לנסות ללכת לחנות, מה גם שאפילו קבלה לא הייתה לנו. חודשים חלפו, ואשתי הציקה מדי פעם ואני אמרתי שאין סיכוי. אבל לפני כמה חודשים היא החליטה לא להקשיב לי יותר, ולקחה את הקומקום לחנות. היא הלכה לדוכן של שירות הלקוחות והסבירה להם יפה שקנינו אצלם את הקומקום לפני כשנה, ואין לנו קבלה, אבל הוא דולף. הם לא התווכחו בכלל – פשוט הלכו והביאו קומקום חדש מהמדף, ונתנו אותו לאשתי במקום הישן.

וזהו.

בסוף סיפורים כאלה נהוג לציין שזוהי תודעת שירות, והלוואי שהיה כך בארץ. אבל אתם כבר יודעים את זה, אז אין צורך שאחזור על הקלישאה.

#כסף #צרכנות #קנדה


תגובות

מודי תולשששש · 2009-01-09 07:05:50

לפני שבועיים קניתי לחם, וכשפתחתי גיליתי עובש. בניגוד לעצתה של אשתי (האוסטרלית) שטענה שאין סיכוי שבעולם, הלכתי לחנות שלשום, ובלי קבלה, ובהסתמך על הצהרתי שהיה עובש כשקניתי, ישר החליפו.

ואני לא חושב שזו “תודעת שירות”. זה אמון בסיסי באדם מולך, שבאוסטרליה ובקנדה מסתבר כאסטרטגיה טובה ובארץ, יש להניח, יהיה אסטרטגיה גרועה.

נעמי · 2009-01-09 18:31:59

זוהי תודעת שירות, והלוואי שהיה כך בארץ...

הפוסט הקודם: הנבואה

הפוסט הבא: ציטוט

אחרי מאמצים מרובים ודחיית דדליינים אינסופית (אבל עם תרוצים טובים!), הטיוטא הראשונה של הצעת המחקר שלי, שעל הדרך היא גם עבודת סיום של הקורס שהיה לי בסמסטר הקודם, הושלמה ונשלחה למרצה של הקורס. עוד אין לי מנחה לתזה, שזה די אדיוטי, אבל אני מקווה לשכנע את המרצה המועדף עלי לעשות את זה בשבוע הקרוב, אם אני אגייס את החוצפה הדרושה כדי לספר לו שבחצי שנה האחרונה לא עשיתי שום דבר מתוקף תפקידי כעוזר המחקר שלו.

בכל מקרה, להלן הטיוטא. אני מזהיר אתכם שזה משהו די ראשוני, וחסרה כמות אדירה של ספרות שם, תיאורטית ופרקטית, וכל התיאור של ישראל שם הוא די מופלץ, ואין לי ממש מתודולוגיה, אבל חוץ מזה, אתם מוזמנים לספר לי שאני אדיוט ושזה בושה שמישהו שמסוגל לכתוב דבר כזה איום הצליח לסיים תיכון, שלא לדבר על להתקבל לדוקטורט.

לא, באמת, אני רוצה שתגידו לי את זה.

(לא, סתם. אני רוצה שתגידו לי שאני פורץ דרך וגאון, אבל קיוויתי שאולי פסיכולוגיה הפוכה תעבוד פה).

#אני ואפסי עוד #אקדמיה #ישראליאנה #לאומיות #מדע המדינה #פוליטיקה #קנדה #רעיונות לתזה


תגובות

אלעד-וו · 2009-01-04 18:54:57

“אם אני אגייס את החוצפה הדרושה כדי לספר לו שבחצי שנה האחרונה לא עשיתי שום דבר מתוקף תפקידי כעוזר המחקר שלו.”

מה זאת אומרת? באקדמיה, להיות עוזר המחקר שלו זה מה שעשית. אתה חדש כאן? הלו, זה רדיו? תגיד לו שקראת את מה שקראת ממילא, או משהו. סביר להניח שהוא עסוק מדי בלשחק שש-בש ולכתוב בלוגים מלשאול אותך מה עשית. או שהוא עסוק מדי בלכתוב ספר. או משהו. האמת העגומה היא שהפרה לא רוצה להניק בדיוק כמו שהעגל רוצה לינוק. וראה המדריך לתלמידי מחקר של שחר, שאני מתעצל ללנקק אליו. כשתרצה עזרה ממנו, אתה תצטרך לבוא אליו. עוזר מחקר זו פוזיציה הצהרתית.

ולאן הלכו הציטוטים מהבחינות? נהניתי מאד! (משלושתם). אל תגיד לי שקיבלת שכל והחלטת להוריד אותם? :)

אלעד-וו · 2009-01-04 18:55:38

היה צריך להיות “שהפרה לא רוצה להניק בדיוק כמו שהעגל לא רוצה לינוק”. שיט.

‪maya567 · 2009-01-13 15:34:21‬

אוף זה באינגלז :–) כבעלת תואר ראשון במדע המדינה אני אעשה מאמץ ואקרא! ואז אחזור ואגיב כמובן.

‪maya567 · 2009-01-15 11:56:52‬

קראתי (כמעט את הכל). נושא מאד מעניין, והגישה שלך לנושא גם כן מעניינת. לא הכרתי את ההיסטוריה של שוויץ בכלל, ולא את של בלגיה לעומק.

הפוסט האחרון בבלוג של maya567: שחקנים – הקרנת בכורה

הפוסט הקודם: פוסט מהעתיד: מלחמת עזה

הפוסט הבא: הצפוי לגמרי בעוד 3...2...1

אתמול בבוקר, חג המולד, התעוררנו בבוקר וגילינו שאין לנו מה לעשות. אז מילאנו מיכל דלק (שישים ליטר, ארבעים דולר, יעני 120 שקל), הזמנו חדר בבית מלון קטן ליד מפלי הניאגרה, והלכנו לעשות סוף שבועאת החג בארצות הברית.

לא שיש משהו מפעים במיוחד לעשות בבאפלו, אבל היה משעשע להיות מסוגלים לעשות את זה, וגם ניצלנו את הסיילים של אחרי כריסטמס כדי להשלים קצת חוסרים בארון הבגדים.

כבר מזמן אמרתי שמה שישראל צריכה זה עוד מקומות שכתוב בהם “To US By Bridge”.

(ואז, כאילו, גם לבנות את הגשר).

#אמריקה #הגירה #קנדה #שום כלום


תגובות

יונתן · 2008-12-27 17:35:02

יש בבאפלו מוזיאון נחמד לאמנות מודרנית. לא מפעים אבל גם לא רע.

אביעד · 2008-12-27 17:39:59

אבל בארץ אפשר להעביר שבת שלמה בצפייה בחדשות 10 עם דיווחים על עזה. נשבע לך שזה מה שעשיתי (למרות שבשלב מסוים עברתי רק להאזנה כי קראתי מאמר ובשלב אחר אפילו זפזפנו לערוץ 2 כדי לראות את רוני דניאל ומשה נוסבאום מאושרים).

דובי · 2008-12-27 19:37:47

יונתן – הילד לא מי יודע מה מתלהב מאמנות מודרנית, ואני חושש שהוא היה מביע את ביקורתו הפוסט-אקספרסיוניסטית באופן שהיה משכנע את האוצרת של התערוכה לקנות את היצירה שלו מיד.

אביעד – גם אנחנו.

יונתן · 2008-12-28 08:22:50

אני חושב שזה דווקא מצביע על התלהבות גדולה מאמנות מודרנית.

הפוסט הקודם: איי'ם דרימינג אוף א ווייט חנוכה (פוסתמונות)

הפוסט הבא: מה ילד יום

הבטיחו לנו “סנומגדון”, ואחד השדרנים ברדיו אפילו דיבר על ה”סנוקליפסה”, אבל האמת היא שלפחות באזור שלנו, היה יום אחד סוער בצורה לא חריגה, ושאר הזמן נע בין סתם קר לממש נעים (תמונות אחרי הקפיצה, קליק לגודל מלא).

קרא עוד...

הצורך במציאת דרכים חסכוניות וירוקות יותר לייצר אנרגיה מוביל אנשים לרעיונות מפתיעים למדי. למשל, קחו פרוייקט שמקימים עכשיו באונטריו: בטריות מאוויר.

טוב, אולי זה שם יחצ”ני מדי, אבל הנה הרעיון הכללי (תוך התחשבות בזה שהבנה שלי בתחום היא אפסית ואני מסתמך על דיווחים עיתונאיים): אחת הבעיות הגדולות של כל משק חשמל היא שאי אפשר לשמור אנרגיה בצורה יעילה. אם תחנת כוח מייצרת 1000 קוט”ש אבל הצרכנים השתמשו רק ב-500 קוט”ש, אבדו לנו 500 קוט”ש שלא ניתן היה להציל. המקסימום שאפשר לעשות הוא לכבות תחנות חשמל לפרקי זמן קצרים, אבל זו פעולה בעייתית בפני עצמה מבחינת ניצולת אנרגיה. אנשים זקנים כמוני זוכרים בודאי את הקמפיין “ליישר את הקו”, כלומר, להשתמש במכשירי חשמל זוללי חשמל כמו מכונות כביסה ומדיחי כלים עד כמה שאפשר בלילה, ולא ביום, שכן בלילה הדרישה לחשמל נמוכה הרבה יותר והרבה חשמל “הולך לאיבוד”. מאידך, ככל שהדרישה לחשמל במהלך היום גבוהה יותר, כך יותר חשמל עלול להתבזבז בלילה כי חברת החשמל תאלץ להערך לספק את רמות הדרישה הגבוהות יותר.

הבעיה נעשית מסובכת עוד יותר כשרוצים להשתמש במקורות אנרגיה בלתי מתכלים כמו רוח או שמש. אפילו בארץ לא תמיד יש שמש. מערכות סולריות בדרך כלל אוצרות חלק מהחשמל שהן מייצרות בסוללות, אבל כמות האנרגיה שניתן לאצור בהן היא קטנה למדי, והפתרון הזה אינו פרקטי למשק החשמל בכללותו. אז הנה לנו מערכת שמייצרת חשמל רק לפעמים, כשכאשר היא כבר כן מייצרת חשמל, חלק גדול ממנו נאבד.

הנה פרט שנראה לגמרי לא קשור: מתחת לקרקע במקומות רבים בעולם יש חללים ריקים גדולי ממדים. אלו מקומות מהם נשאבו נפט, גז טבעי או מים, וכעת נותרו ריקים. איך זה קשור לאנרגיה?

או. תארו לעצמכם תחנת כוח מבוססת אנרגיה מתחדשת. כאשר התחנה מייצרת אנרגיה, האנרגיה הזו נשלחת לרשת החשמל. אבל אם חלק ממנה אינו נדרש באותה עת, האנרגיה הזו משתמשת במקום זאת לדחיסת אוויר לתוך אותם חללים תת-קרקעיים. מאוחר יותר, כאשר התחנה אינה מייצרת חשמל (כי אין רוח או שמש), האוויר הדחוס משוחרר באופן מבוקר לתוך מערכת שהופכת אותו חזרה לחשמל במידה הדרושה, וזה מוזרם לתוך רשת החשמל. כמובן, ניצולת האנרגיה כאן אינה אופטימלית. כמות גדולה של חשמל נאבדת בתהליך של הדחיסה וייצור החשמל מחדש – אבל, כזכור, מדובר על חשמל שמקורו באנרגיה בלתי-מתכלית, שהיה הולך לאיבוד בכל מקרה. כלומר, מדובר על רווח נטו לכולם. כשזוכרים שהחשמל המיותר שמיוצר בלילה בין כה וכה נמכר בזול יחסית לחשמל שנמכר באמצע היום, הרי שאם פרוייקט כזה מוקם באופן פרטי ומספק את השירות לחברת החשמל, יכול להיות כאן גם מקור נאה לרווח.

מה שמעלה את התהיה אם דבר כזה יכול לעבוד בארץ. האם יש בישראל חללים רלוונטיים שכאלו? או יש לנו רק בולענים שקרובים לפני הקרקע?

—

שאלה: בתקופה האחרונה אנחנו רואים שטף של עיתונאים ואנשי תקשורת שפונים לפוליטיקה: שלי יחימוביץ', דניאל בן-סימון, ציפי חוטובלי ועכשיו גם ניצן הורוביץ (איזו אבידה!) וגדעון רייכר (נגיד ש). האם גם בעבר התקשורת היוותה מסלול משמעותי לפוליטיקה? אני זוכר את אורי אבנרי וטומי לפיד. יש עוד אנשים משמעותיים שמתאימים להגדרה הזו?

#אנרגיה #טכנולוגיה #טלוויזיה ועיתונות #סביבה #פוליטיקה #קנדה


תגובות

שחר · 2008-12-16 07:19:53

שריד שירת בצה”ל במסגרת חיל התותחנים והיה כתב צבאי. במקצועו הוא עיתונאי (ויקיפדיה). ביילין היה עיתונאי בעיתון “דבר” בשנים 1969-1979 (שוב, ויקיפדיה)

שלא לדבר על תקופות עבר עם עיתונים מפלגתיים חזקים באמת שבהן קשה היה להבחין בין קריירה תקשורתית לקריירה פוליטית (ברל כצנלסון) או על בנימין זאב הרצל.

שחר · 2008-12-16 07:45:06

[גאולה כהן] בלח”י הייתה קריינית תחנת השידור, כאשר שם הכיסוי שלה היה “אילנה” (למרות שאני מודה שיש כאן מקום לתהייה עד כמה מדובר בתקשורת). ובאותו עניין כמעט אפשר לתהות עד כמה תרמה להצלחה של אילן גילאון התקופה שעשה כמגיש ב-103FM.

דרומי · 2008-12-16 10:59:45

גדעון סער

דרומי · 2008-12-16 11:13:48

החיתוך בין הקטגוריות 'עיתונאים עבריים' ו'חברי כנסת': אברהםאלמליח אברהםיהודהגולדראט אברהםרקנאטי אוריאבנרי אליעזרליבנה אריהשפטל גדעוןסער גרשוםשוקן הרצלברגר הרצלרוזנבלום זאבהרינג זלמןשזר חייםבן-אשר יוסיאחימאיר יוסיביילין יוסףלפיד יוסףתמיר יעקבקליבנוב שבתאידון-יחיא שלוםכהן שלייחימוביץ' שמואלמרלין שמחהבבה

דובי · 2008-12-16 16:42:41

אני לא יודע עד כמה אפשר לסמוך על הרשימה הזו. למשל, שם שתפס לי את העין, הרצל רוזנבלום, מי שהיה עורך ידיעות אחרונות במשך כמה עשורים טובים. על פי ויקיפדיה הקריירה הפוליטית שלו הסתכמה בחתימה על מגילת העצמאות כנציג הרוויזיוניסטים.

יואב (לונדון) · 2008-12-16 18:09:36

שכחת את סילבן שלום

אלעד-וו · 2008-12-16 18:56:40

יואב: הדחקנו את סילבן. איזה מזל שהזכרת לנו אותו.

אלעד-וו · 2008-12-16 19:00:37

אגב, גם את ציפי חוטובלי עדיף שנדחיק, וטובה שעה אחת קודם.

יונתן · 2008-12-16 19:07:40

אהוד אולמרט שירת ב”במחנה”.

יואב (לונדון) · 2008-12-16 20:11:54

עוד כמה שבטח הדחקתם (ואולי בצדק) שולמית אלוני, יוסף שגל, נפתלי פרץ, שאול יהלום, מרדכי בנטוב, אריאל וינשטיין, רומן ברונפמן, משה קצב...

דובי · 2008-12-17 02:28:50

יואב (וגם אחרים), הכוונה לא הייתה כל מי ששימש לשתי דקות כעיתונאי כעבודה זמנית או במהלך השירות הצבאי. הכוונה שלי היא לבחון האם תקשורת הופכת להיות מסלול כניסה לפוליטיקה כשם שהצבא שימש ומשמש כמסלול כניסה לפוליטיקה. כלומר, כשאומרים שצה”ל הוא מסלול כניסה לפוליטיקה אין הכוונה לכל מי ששירת שלוש שנים בצה”ל, אלא לאנשים שהצבא היה הקריירה שלהם, ומתוך ההצלחה שלהם בקריירה הזו הם זינקו לתוך הפוליטיקה הלאומית. זאת בניגוד למסלול ה”טבעי” יותר, התוך-פוליטי (שאנשים כמו קצב או שטרית, למשל, מתאימים להגדרה זו) בו אנשים מתחילים בדרגים הזוטרים של הפוליטיקה (בין אם פוליטיקה פנים-מפלגתית ובין אם פוליטיקה מקומית) ומתקדמים לשורות הראשונות של הנהגת המפלגה. פרט למסלול הצבאי קיים המסלול האקדמי והמסלול המשפטי. אני תהיתי האם אנחנו רואים לנגד עינינו היווצרות של “מסלול” חדש שבו אנשים מתקדמים במקצוע העיתונות עד שהם מגיעים למקום ממנו הם מסוגלים לזנק הישר לתוך השורות הקדמיות של הפוליטיקה הארצית.

יונתן · 2008-12-17 21:28:53

העניין כאן הוא לא “מקצוע העיתונות”. אם בנאדם ישמש 15 או 20 שנה בתור עורך, אפילו די בכיר, בכלי תקשורת חשוב, זה לא יקנה לו שום יתרון במעבר לפוליטיקה.

המסלול שאנחנו רואים כאן (בהנחה שאכן יש כאן מסלול חדש) הוא מסלול הסלבריטי. אם תהפוך לידוען, בתחום כלשהו, זה כן יכול לשדרג את הסיכויים שלך, ולאפשר לך כניסה חלקה יחסית לפוליטיקה.

מסלול הסלבריטי בא כרגע לידי ביטוי בגיוס נרחב יחסית של עיתונאים, בגלל התהליך המוכר של טשטוש הגבולות בין עיתונאי לבין טאלנט. כשמוסיפים לזה גם את העבודה שכרגע עדיין לא הגענו לשלב שבו הציבור מוכן לבלוע שחקנים/זמרים/דוגמנים/פליטי ריאליטי כפוליטיקאים (תנו לזה כמה שנים ואולי גם זה יגיע), זה מעניק יתרון נוסף לעיתונאים המוכרים שהם גם מפורסמים, וגם נתפסים כרציניים.

(אגב, לאור העובדה שהבהרת שאתה לא מתכוון למי שהיה עיתונאי לתקופה קצרה, לא ברור לי מה עושה ציפי חוטובלי ברשימה המקורית).

דובי · 2008-12-17 23:12:33

יונתן, אפשר להגיד אותו דבר בדיוק על צבא. גם שם אנשים הם “סלבריטאים” לפי ההגדרה שלך. העניין הוא שעצם הפרסום לא מקנה לאנשים כרטיס כניסה לפוליטיקה, אלא הפרסום בעיסוק מסויים. אני לא מבין איך אתה יכול לטעון במשפט אחד ש”אם תהפוך לידוען, בתחום כלשהו, זה כן יכול לשדרג את הסיכויים שלך” ובמשפט הבא להגיד ש”עדיין לא הגענו לשלב שבו הציבור מוכן לבלוע שחקנים/זמרים/דוגמנים/פליטי ריאליטי כפוליטיקאים”. אם המכנה המשותף הרחב ביותר של המגוייסים החדשים הוא “עיתונאים מפורסמים”, למה לחפש מכנה משותף מופשט יותר של “מפורסמים” סתם?

(החשיבות היא לא כל כך לתקופה, אלא לחשיבות של העבודה בתחום לכניסה לפוליטיקה. מי שהיה עיתונאי ב”במחנה” סתם כי היה צריך להעביר שלוש שנים בצבא הוא לא כמו מי שנכנס לעיתונאות כמקצוע ראשי וניצל את זה כדי להכנס לפוליטיקה)

אלעד-וו · 2008-12-18 08:34:08

דובי: אני מסכים עם יונתן. רואים את זה הכי טוב בזירה העירונית: אורנה בנאי, משה איבגי, וכו'. גם במישור הארצי, למה פנינה רוזנבלום נכנסה לכנסת? מה עם ענבל גבריאלי?

שחר · 2008-12-18 10:19:18

הצעה ראשונית להיפותזה בעניין: אפשר לחלק את דברי ימי התקשורת בארץ לשלוש תקופות עיקריות. 1. תקופת העיתונים המפלגתיים – קריירה פוליטית ותקשורתית היו שלובות זו בזו עד שקשה בכלל להבחין ביניהן. 2. בערך משנות השבעים אני משער ועד לאמצע שנות התשעים: ימי ה”ממלכתיות” של התקשורת – עיתונאים ברחו משיוך מפלגתי-פוליטי כדי לשמור על דימוי אובייקטיבי בבואם לסקר את התקשורת. בתקופה הזו יש מעט מאוד מעבר בין התחומים. 3. מעליית ערוץ 2 – ההידרדרות במצב העיתונות וחיפוש הדרך שלה הוביל ליצירה של אנשי תקשורת מסוג חדש שלא פוחדים מהבעת עמדה ומזיהוי פוליטי. טומי לפיד היה הראשון שסימל את התקופה הזו ואחריו המבול.

דובי · 2008-12-18 15:15:32

אלעד: אני לא בטוח עד כמה הזירה העירונית מייצגת משהו. ההתייחסות לשלטון המקומי בישראל היא הרבה פחות רצינית אצל כולם, אז ההצמדות לגימיקים הרבה יותר משמעותית. העובדה שזו גם לא עבודה בשכר הופכת את השלטון המקומי להרבה פחות “קריירה” מאשר הפוליטיקה הארצית.

שחר: נראה לי מאוד הגיוני מה שאתה אומר. אני תוהה אם זה ימשיך לאורך זמן, ואיך זה ישפיע על האמינות של עיתונאים.

אלעד-וו · 2008-12-19 13:40:04

דובי: כן, אני מסכים. שמתי לב שאני מרמה כשאני מסתמך על הזירה העירונית בתור הוכחה. בכל מקרה, אני מאמין שיונתן צודק כשהוא טוען שזו הסלבריטאות שמשפיעה, אבל אין לי הוכחה.

אורן · 2008-12-20 09:41:12

1. דחיסת אוויר לחללים: נשמע רעיון מעניין. ועם זאת, נשמע לי כמו עוד רעיון מסוכן שבו האדם עושה מה שבא לו עם הכדור. זה לא יכול להתפוצץ או לגרום לבעיות אחרות?

  1. תקשורת: בניטו מוסוליני.

תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » כוכבים חדשים? · 2008-12-22 12:54:46

[...] לא ראיתי את “מועצת החכמים” בערוץ 10, אבל על רקע המצב הנוכחי שבו כל עיתונאי זוטר שעובר לפוליטיקה נתפס כרענון אמיתי [...]

הפוסט הקודם: ראות לקויה

הפוסט הבא: משפט שרגא

זה קורה לי בעיקר בתקופות מעבר בין עונות – אני יודע שאני צריך להחליף את התמונה בכותרת הבלוג, אז אני מתחיל להסתכל על העולם דרך חרך בגודל 900*180. כך קרה שכשראיתי את התמונה הזו שאשתי צילמה, המוח שלי הצליח למחוק ממנה את כל הפואנטה (שלג על בניינים יפים!) והשאיר פס רקיע נטול יחוד עם קצת דגל קנדה. גם כן הדר.

#אדמיניסטרציה #ארס בלוגאיקה #קנדה #תמונות


תגובות

נמרוד אבישר · 2008-12-13 15:06:54

תפסיק מחליף את ההדר כל יומיים, דרעק :)

ירדן · 2008-12-13 15:35:53

דווקא יצא טוב

דובי · 2008-12-13 15:42:29

תפסיק אומרת לי מה לעשות, פושטק.

‪efyska · 2008-12-14 06:14:59‬

אהבתי בתמונה את החיבור בין הפנים והחוץ, הקרוב והרחוק. אני נהנית לראות את ההדרים המשתנים שלך.

הפוסט הקודם: אמת בפרסום

הפוסט הבא: בטריה מאוויר

אחת הרעות החולות של הרב-תרבותיות היא שהיא גורמת לאנשים להרגיש צורך להתנצל על כך שהם הרוב. אין זמן טוב כמו כריסטמס כדי לראות את זה. אנשים רבים – במיוחד נותני שירותים, אבל זה חילחל כבר מעבר – לא יאחלו יותר “מרי כריסטמס”, כי זה יוצר את הרושם כאילו הם חוגגים איזה חג נוצרי בטעות. לא, הם יאחלו “הפי הולידייס”, שזו אמירה הרבה יותר כללית. מזל שיש חנוכה בערך באותו הזמן, וגם איזה חג מוסלמי (עיד אל משהו, אני לא רב-תרבותי, תעזבו אותי), שלא לדבר על “קוואנזה” שבכלל המציאו כדי שיהיה לאפריקאים משהו לחגוג אם בא להם לזנוח את הדת הלבנה, כך שאפשר להעמיד פנים שכל הקישוטים ברחוב והמסיבות והסיילים והכל זה לא לרגל יום הולדתו של ישו – חס וחלילה! – אלא לרגל “עונת החגים”.

למה שאדם יהודי או מוסלמי יעלב מזה שנוצרי מאחל לו בתמימות חג מולד שמח? איזה חלאת אדם צריך להיות כדי שלא לחייך בחזרה ולאחל לאותו אדם חג שמח בחזרה ולהסתפק בכך?

כל העסק מתחיל להיות הרבה יותר בעייתי בגן ילדים. הילדים הרי לא יודעים איזה ממגוון החגים שחוגגים סביבם בבת אחת הוא “שלהם”, ואף אחד לא עושה מאמץ עודף להפריד ביניהם. כך, למשל, בגן שלנו זוג הזמרים/ליצנים שבאו למסיבת “החגים” לא רק שרו שיר אחד שבו כל בית הוקדש לחג אחר בעונה עם אפס הבדל בין החגים (כולם חגים שנועדו לחגוג ביחד עם המשפחה ולהביא שמחה ואור!), הם אף הגדילו ושרו שני שירי חנוכה (אחד מהם בעברית!), ובלי שיפריע לאף אחד עברו לשיר שירי סנטה קלאוס. אף ילד בגן הזה, אלא אם סיפרו להם אחרת בבית, לא יודע שסביבון זה לא קשור לכריסטמס, ושסנטה לא אוכל לביבות. מיותר לציין, אגב, שאף אחד מהשירים לא הזכיר איזה ילד אחד שנולד בבית-לחם לפני כאלפיים שנה.

וכדי שלא נחשוב בטעות שיש איזשהו הבדל בין החגים או מנהגיהם, חילקו בגן להורים(!) דפים עם מידע על תקופת החגים והחגים השונים שנחוגים בעת הזו. כך, למשל, נכתב אודות מה שהם מכנים בפשטות “העץ”:

Photobucket

כן, עץ החג הוא מסורת בקרב כל התרבויות, ובכולן הוא מסמל בדיוק אותו דבר, ובכלל לא משהו שקשור לתרבות הנוצרית (ולכן זה בסדר שהוצב עץ בכניסה לגן – אם זה היה סמל נוצרי בלבד, חס וחלילה, אסור היה להציב אותו). להגנת הגן נציין שרעיון “שיח החנוכה” הוא לא מקורי שלהם. יהודי צפון אמריקה המציאו את המנהג הזה כדי שלילדים שלהם גם יוכל להיות עץ כמו לחברים שלהם. כך גם נולד המנהג המוזר לתת מתנה בכל יום מימי החנוכה.

(כן, גם עץ חג המולד עצמו הוא לא בדיוק מסורת נוצרית מקדמת דנא, אלא אחד מאותם ערבובים שמתרחשים בהיסטוריה של הדת בין פסטיבל עונתי לבין חג נוצרי שנחוג באותה תקופה. ובכל זאת, המסורת הזו התפתחה בקרב נוצרים, לא בקרב יהודים, מוסלמים או הינדים).

אז חנוכה שמח לכולכם, ואל תשכחו לקשט את שיח החנוכה שלכם, כדי שסנטה יוכל להשאיר לכם סביבונים מתחתיו.

#דברים אדיוטיים #דת #ילדים #קנדה #שלג


תגובות

מיכאל · 2008-12-07 05:55:47

פעם ראשונה שאני שומע על המנהג הזה של שיח החנוכה. הבוש הזה, הכל הוא כבר כבש שם. לקרוא לחנוכה על שמו?

חבל שכאן אין פלורליזם כזה. אצלנו עדיין עוסקים בנסיונות להחרים חברות שוקולד מכיוון שהן מייצרות ממתקים בדמות סנטה קלאוס בתקופת החגים. מה שכן, המסחור הזה, שלפי דבריך גם פולש כבר לחנוכה והופך את העונה ל”חג המתנות” עבור כל הדתות, זה כל כך מתועב בעיני, שאי אפשר לתאר אפילו עד כמה. ראינו לפני שבועיים סרט תיעודי מצויין על כנסיית האנטי מיסחור, ועל הנסיון (הנואש לצערי) שלהם להבהיר שאווירת החג לא נובעת מקניות. http://www.revbilly.com/index.php

ליאור הנר · 2008-12-07 06:05:28

המסחור המתועב הזה הוא לא רק נחלת האמריקאים. אצלנו חנוכה הפך לחג הפסטיגלים והקניות.

דרומי · 2008-12-07 08:09:08

כמו מיכאל, אני חושב שהשאלה היא מה עדיף – המיש-מש ה(רב)תרבותי הזה או שנאת הזר שאצלנו, שבה ציון חג המולד נחשב כאקט אנטי-ישראלי. ברור שיש דרך ביניים, היא קשה, מסובכת ולא פשוט להמשיך בה.

ירדן · 2008-12-07 09:24:32

לא הפריע לי שום דבר בסיפור :)

שרון · 2008-12-07 09:38:54

האנוכה בוש! אויש זה מצוין! אני חושבת שזה רעיון נהדר וגם היהודים צריכים לאמצו בהקדם. ביום השמיני אף נשרוף את השיח עם שמונת נרות החג.

יואב (לונדון) · 2008-12-07 09:58:57

כאן כולם חוגגים את כריסמס, שרים שירים על כריסמס (לא רק בבתי הספר ובטלויזיה, ילדים דופקים על הדלת ומתחילים לשיר, ואתה אמור לתת להם כסף) ובבית הספר (בית ספר של המועצה, לא של אף כנסיה) עושים הצגה על לידת ישו (אם מריה, יוסף והמלך הרע ההוא, כמו שהבת שלי קוראת להורדוס). אישתי תבוא לשעה לבית הספר להסביר לילדים על חנוכה (וגם זה לא יהיה קרוב לחנוכה, בגלל שאין להם זמן עם כל ההכנות לכריסמס) ובזה מסתיימת הרב תרבותיות.

‪CrazyVet · 2008-12-07 10:19:15‬

בספרד “רב תרבותיות” מתייחסת לסובלנות כלפי פרוטסטנטים, בערך. כבר יצא לי לשמוע משפטים בסגנון “יהודי? מה זה אומר?” וגם “מה, אתם לא מאמינים בישו? ולא חוגגים את חג המולד? אז מתי אתם מקבלים מתנות???”. טוב, אני מעדיפה את הבורות הזו על פני “דמו של ישו על ידיכם”, וכדומה. [למרות שיש איזושהי התעוררות של אנשים שחושבים שיש להם שורשים יהודיים, מגמה שקיימת כבר כמה שנים. ניגודיות מוזרה]

והכי מעצבן, ההכנות לחג המולד מתחילות פה בערך בסוף אוקטובר, כבר אז תולים את הקישוטים ומתחילים לטחון בלי סוף פרסומות לצעצועים מפגרים בטלויזיה, ועכשיו עוד יותר, אבל ההיסטריה לא תגמר עד החמישי בינואר, שיא טירוף הקניות (החנויות פתוחות כל הלילה, כדי להציל את ההורים הרשעים שעדיין לא קנו מתנה לילד המסכן), שהרי בספרד המסורת היא לתת מתנות בשישי לינואר (אבל גם אימצו בדרך את סנטה והמתנות שגם הוא נותן). צרכנות מטורפת, איכס. אבל הקישוטים כל כך יפים :)

אור ברקת · 2008-12-07 11:25:54

כפי שכבר נאמר או נרמז בתגובות קודמות – מה רע בזה?

‪maya567 · 2008-12-07 13:53:08‬

פוסט מצוין. אני השנה אבלה את כריסמס בארה”ב. אני אשאל את האחיינים שלי מה לימדו אותם בגן על חנוכה ועל חג המולד.

לפני כמה שנים ביליתי בעיירה קטנה בארגנטינה את חג המולד וזה בעיקר היה שעמום אטומי כי ה-כ-ל היה סגור למשך יומיים וחצי.

יערה (אנגליה) · 2008-12-07 17:12:19

המודעות הרב-תרבותית בקנדה גבוהה בהרבה מזו שבעירי בקרבת לונדון. הלחץ על הצרכנים, הפרסומות, המחויבות החברתית לברכות חג מולד שמח ומתנות לכל מורה וגננת, בלי קשר לדתם, הולך ונבנה בהתמדה כבר חודשים ומגיע לשיא חדש כל שנה בדצמבר. זה מגוחך לחלוטין לטעמי. הילדים שלנו הם היהודים היחידים בבית הספר (הציבורי) ואנחנו מנסים להזכיר להם שאנחנו לא חוגגים כריסטמס, אלא חנוכה. בבי”ס אין שום מודעות לגבי מסורות דתיות אחרות – למרות שיש פתיחות רבה מצד המורים, שבחלקם אינם נוצרים, וזה לחלוטין תלוי ביוזמות מצד הורים לבוא ולהסביר על החגים שאינם נוצרים. הרבה חברים שואלים אותי אם אנחנו (היהודים) חוגגים כריסטמס ואם יש לנו עץ עם קישוטים? כשאני עונה בשלילה המבט על פניהם הופך להבעה מוזרה של רחמים מהולה בתדהמה... מסכנים הילדים שלכם! אני מיד מיידעת אותם שיש לנו חנוכה והאוכל המסורתי שלנו אפילו טעים במיוחד בחג הזה.

אורן · 2008-12-07 20:34:56

נושא מעניין, במיוחד מעניין מהם הכוחות השומרים בכזה כח על הבידול הזה בין החגים. נראה שהם הצליחו אלפי שנים, ובטח יצליחו גם בשנים הקרובות.

בכל מקרה אני לא יכול שלא להזכיר פה את החג הפחות מוכר בישראל: 'נובי גוד' ('שנה חדשה' ברוסית). זה חג קומוניסטי שבא להחליף את החג הנוצרי 'כריסמס', וכולל מנהגים מאוד דומים. http://en.wikipedia.org/wiki/Novi_God

בהיותי חייל בצבא ההגנה לישראל, הזדמן לי לראות מסמך של חיל השלישות, אשר מסביר למפקדים על אופי החג, ומאשר לשחרר חיילים ממוצא רוסי לחופש בביתם לצורך החגיגות.

למרבה הצער, יהודים רבים שרואים עולה מרוסיה מדליק עץ עם מנורות ממהרים לקפוץ למסקנות. כפי שאתה אומר, גם אם הם היו חוגגים חג “נוצרי” אין סיבה שזה ייצור סלידה בציבור, אבל אפילו מבחינתם הוא לא נוצרי.

תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » הסוד האמיתי של ויקטוריה · 2008-12-08 00:02:45

[...] הכריזה המוכרת בחיוך וסדק ראשון נבקע בחלום היוקרתי, אבל עונת החגים הרי בפתח, ויש מיתון, וצריך לקנות מתנות לכל בנות המשפחה [...]

ניבה · 2008-12-08 23:41:33

לא יודעת איך זה בקנדה, אצלנו בדרום הקר מאחלים מרי כריסמס בלי בושה.

אליאונורה · 2008-12-25 21:07:15

מצויין

הפוסט הקודם: פריימריז וקוד פתוח (או: דובי מדבר על דברים שהוא לא מבין בהם)

הפוסט הבא: מחקר חדש מגלה כי פיצה טובה לעסקים