לא שומעים!

קנדה

תארו לעצמכם שראש הממשלה היה יכול לקום בוקר אחד ולהגיד שלא מתאים לו הדיונים והחוקים שמונחים על שולחן הכנסת כרגע, ובאופן כללי לא ממש מתחשק לו שכל העסק הזה של בית נבחרים יפריע לו בחודשים הקרובים, ולכן הוא מכריז על השעיה מיידית של הכנסת לפרק זמן מוגדר, שבסופו, כאשר הכנסת תתכנס מחדש, כל הצעות החוק שהיו על סדר היום תהיינה בטלות ומגישיהן יאלצו להגישן מחדש.

חרפה? רעיון דיקטטורי? מזכיר לכם, אולי, משטרים אפלים?

ובכן, דבר כזה בדיוק קרה בקנדה. פעמיים. בשנה וקצת האחרונות.

מסתבר שאחת השאריות מהשיטה המלוכנית שטרם בוטלו על ידי הפרלמנטים בבריטניה ובקנדה היא הזכות של המלכה (או נציגתה בקנדה), לבקשת ראש הממשלה, להפעיל הליך שנקרא “פרורוגינג” (proroguing, נא לא לבלבל עם “פירוגי”, שזה מעין רביולי רוסי). מרגע שהופעל ההליך, הפרלמנט מושעה לפרק זמן שנקבע מראש (או לא), וחשוב מכך – כל ההליכים הפרלמנטריים שלא הושלמו לפני הפעלת הפרורוגציה, כגון הצעות חוק, דיוני ועדות או ועדות חקירה פרלמנטריות, בטלים ומבוטלים באחת.

המלך ג'ורג' החמישי משעה את הפרלמנט הבריטי, כותרת מהניו-יורק טיימס, פברואר 1919

כצפוי, השימוש בהליך הזה נדיר מאוד, ולא כל שימוש בו נחשב לסקנדל. במהלך הדיון הנוכחי מציינים רבים מתומכיו של ראש הממשלה סטיבן הארפר שז'אן קרטיאה השתמש בהליך ארבע פעמים במהלך כהונתו בת העשור בשנות ה-90 וראשית ה-2000. זה נכון, אבל בשום מקום לא הצלחתי למצוא שום התייחסות לסיבות לפרורוגציות השונות. וויקיפדיה, למשל, כלל לא מאזכר אותן, ועושה רושם כללי שהן לא עוררו שום בעיה בעיני אף אחד (מה שכן הצלחתי לדלות הוא שקרטיאה ניצל את ההליך כדי לבטל את התקציב של ממשלתו שלו בניסיון (המוצלח) לסגור את החוב הציבורי הקנדי). הפעם הקודמת בהיסטוריה הקנדית של פרורוגציה כבר הייתה במאה ה-19, ואז היא כן נחשבה לבעייתית ועוררה סערה ציבורית.

עכשיו, כאמור, ראש הממשלה הארפר הכריז על פרורוגציה שניה בשנה וקצת האחרונות. הפעם הקודמת, בדצמבר 2008, הייתה תגובה של ממשלת המיעוט של הארפר לאיומי האופוזיציה בהקמת קואליציה משותפת של הליברלים, הדמוקרטים החדשים והקוויבקיסטים, שתחליף את ממשלת השמרנים (לקריאה נוספת). הדבר נתפס כניסיון לבלום מהלך דמוקרטי לגיטימי, אבל מצד שני הלגיטימיות של המהלך עצמו (החלפת ממשלת מיעוט בקואליציה של מפלגות האופוזיציה) גם היא הייתה מוטלת בספק, ובכל מקרה כל דבר היה טוב יותר מאשר עוד בחירות, חודשים ספורים אחרי הסבב האחרון.

אבל השנה זה כבר מתחיל להיות דפוס חוזר. כאשר ראש ממשלה אחד מספיק בטווח של כשנה לייצר שניים מתוך שלושה שימושים לרעה במאה וחמישים השנים האחרונות בשריד של המשטר המלוכני, אפילו הקנדים מתחילים לתהות אם שווה להניח לרגע את המגלשיים ולהתערב בפוליטיקה של המדינה שלהם. עוד בעיה עם ההשעייה הנוכחית היא חוסר הכנות של ראש הממשלה. בפעם שעברה לכולם היה ברור ואיש לא ניסה להסתיר מה הסיבות להשעיה. הפעם ראש הממשלה משנה את הסיפור שלו כמעט מדי יום (זה התחיל מהרצון לאפשר לציבור בקנדה להנות מאולימפיאדת החורף בפברואר בלי פוליטיקה, עבר לטענה שדיוני הפרלמנט פוגעים בסיכויי הכלכלה הקנדית לצאת מהמשבר, ומשם לקביעה שההשעייה נועדה לאפשר להארפר לעשות “כיוונון מחדש” (recalibrate) של הממשלה, מה שהעלה את ההשערה שהארפר אינו מסוגל ללכת וללעוס מסטיק באותו הזמן). אבל ההשערה הנפוצה בקרב יודעי דבר היא שהארפר רוצה לקטוע באיבם את דיוני הועדה הפרלמנטרית שחוקרת מעורבות קנדית אפשרית בעינוי אסירים באפגניסטן. הועדה הפרלמנטרית דרשה מהממשלה להציג מסמכים מקוריים ולא מצונזרים הנוגעים לפרשה, ואחרי חלופת מכתבים מתחמקת בין הממשלה ליועץ המשפטי של הפרלמנט, הכריז הארפר בפתאומיות על ההשעייה ובכך ביטל את כל ההליכים הקשורים בדיון.

כרזת הפגנה נגד השעיית הפרלמנט

יותר משהרקע למשבר הנוכחי מעניין (והוא מעניין), מעיינת התגובה של הציבור הקנדי שהתחיל להתארגן ביתר שאת כנגד ההשעייה הנוכחית וכנגד עצם האפשרות החוקתית להשעות את הפרלמנט. כל מיני הצעות נזרקות לאוויר העולם בנוגע לתיקונים אפשריים בחוקה שיצמצמו את הסמכות הזו או יבטלו אותה לגמרי, הפגנות מתארגנות כנגד ההחלטה, וסקרי דעת הקהל מצביעים על צניחה משמעותית בתמיכה בשמרנים (מה שלא היה ב-2008) בעקבות ההחלטה. אם מעניין אתכם לראות דמוקרטיה בפעולה, כדאי לעקוב אחרי המקרה הקנדי בשבועות הקרובים.

—

לא קשור, אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לפוסט שפרסמתי לפני זמן קצר בישמאל, על דו-לאומיות בהגותו של ז'בוטינסקי (פוסט שנובע מחלק מהמחקר שערכתי עבור אותו פייפר מהולל שעתיד להציג במאי). תגובות, כרגיל, תתקבלנה בשמחה.

#אופוזיציה #דמוקרטיה #פוליטיקה #קנדה

תגובות

אלכס ז. · 2010-01-24 13:59:01

פעם קראתי שבקנדה אין חובה ללכת לבחירות כל כמה שנים ולכן, טכנית, פרלמנט/ממשלה כלשהו/י יכולים לשלוט לנצח. האם זה נכון? ואם כן, אז איך עם שלא אוהב להתעסק בפוליטיקה מצליח לשמור על דמוקרטיה במערכת חוקית שפחות או יותר מאפשרת דיקטטורה (אם באמצעות פרורוגינג או ע”י המנעות מבחירות)?

דובי · 2010-01-24 14:39:15

אלכס, מה שקראת פשוט לא נכון. הפרלמנט הקנדי נבחר לתקופה של חמש שנים לכל היותר. מה שנכון הוא שהנוהג הוא שראש הממשלה קובע את הבחירות כארבע שנים מתחילת כהונתו – כלומר, יש לו מידה מסויימת של חופש תנועה בבחירת תאריך הבחירות המדויק. אבל בוודאי שלא יהיה נכון לומר שאין חובה ללכת לבחירות אחת למספר שנים.

אלכס ז. · 2010-01-24 19:19:31

תודה על התיקון, דובי. עכשיו קנדה נראת פחות מוזרה.

א.ה. · 2010-01-25 11:33:44

אגב, העיקרון זהה בכל המדינות בהן המלכה היא ראש המדינה.

כלומר – מי שקורא לבחירות היא המלכה (אליזבת השניה, כרגע). היא עושה זאת לבקשת ראש הממשלה. כאשר ראש הממשלה מחוייב לעשות את זה לא יאוחר מחמש שנים לאחר מועד הבחירות הקודמות.

לא שומעים! » מותה של מפלגה · 2011-05-02 00:56:12

[...] בבירור לא אכפת ממנו, הרי זו הדמוקרטיה הקנדית. הרפר השעה את הפרלמנט פעמיים במהלך כהונתו הקצרה. בשני המקרים עשה זאת מפני שחשש [...]

הפוסט הקודם: איך לעזאזל ידענו דברים לפני האינטרנט?

הפוסט הבא: דילמת הצרכן

לרגל החורף הקל החלטנו לנסוע צפונה לשחק קצת בשלג משמעותי יותר ולהשתעשע קצת בספורט חורף (אבובי-שלג, לא משהו מתוחכם במיוחד). אחרי הטיול עצרנו בבארי, עיר השוכנת לחופי אגם סימקו. בקיץ שלפני שנה עצרנו שם בדרכנו לאלגונקווין והילד שיחק על החוף. עכשיו האגם הענק הזה קפוא לחלוטין, אז טיילנו קצת על הקרח, בינות למזחים נטולי השימוש והחורים שקדחו הדייגים וכבר הספיקו לקפוא בחזרה. אחת התמונות שצולמו שם מעטרת כעת את ראש הבלוג.

בלי שום קשר, קיבלתי היום הודעה משמחת, על כך שהפייפר שהגשתי לכנס של האגודה ללימודי ישראל (AIS) התקבל. אם מישהו מתכנן להיות באזור טורונטו במאי ורוצה לראות את טבילת האש שלי בהצגת פייפרים בכנסים, אתם מוזמנים לבוא ולראות היסטוריה בהתהוות. הפייפר, אם מעניין אתכם לדעת, הוא על הדו-לאומיות בישראל. אם מישהו רוצה לקרוא את הטיוטא הנוכחית ולהעיר הערות, אני אשמח.

#אדמיניסטרציה #אני ואפסי עוד #אקדמיה #דו-לאומיות #יופי #ישראליאנה #מדע המדינה #קנדה #שלג #תמונות

תגובות

אריה · 2010-01-18 05:48:49

ברכות!

אני רוצה (לא מתחייב שההערות שלי יהיו מועילות במיוחד).

שחר · 2010-01-18 07:02:52

מזל טוב! התכונן מראש לכך שהצגה בכנס היא חוויה לא פשוטה (כך זה אצלנו לפחות) – מעטים יקשיבו לך באמת, מעטים מאוד יגיבו. הרוב יהיו עסוקים בהכנות להרצאה שלהם או בשליחת אימיילים הביתה תוך כדי. אני לא הייתי פוסל אפילו יצירה של פרובוקציות מכוונות כדי למשוך אנשים לדיון (מה שקצת קשה לעשות עם מחקר בפיזיקה אבל קצת יותר אפשרי אצלך, נראה לי). בכל מקרה, סליחה על שלא הערתי את הערותיי, ושהתעלמתי בסופו של דבר מהנוכחות שלך כאן, יש לי נסיבות מקלות, תמיד יש. אם יש איזה שינוי משמעותי במה שכתבת אשמח לקבל עותק מעודכן (מבטיח להעיר לפני אמצע מאי).

ירדן · 2010-01-18 11:29:22

אשמח לקרוא :)

דובי · 2010-01-18 14:41:28

שחר: כרגע עוד אין שינוי כלשהו, אבל עכשיו שאני יודע שזה התקבל אני אתחיל לעבוד על זה ומקווה שתוך שבועיים שלושה יהיה משהו.

אריה וירדן: ישלח בקרוב.

ירדן · 2010-01-24 10:59:41

אוקיי כמה דברים: קודם כל המאמר שלך נותן משמעות חדשה לביטוי: “make love not war” :P שנית, מצד אחד טענת כמה פעמים שדה-פאקטו אנחנו כבר דו-לאומיים, אבל המאמר עצמו לא כל כך עוסק בזה אלא יותר ב”עד כמה הרעיון של מדינה דו לאומית אפשרי/ריאלי/הומני/עונה על השאיפות הלאומיות של הלאומים בין הירדן לים ומה הביא אותנו לשם”. הציוניים העיקריים שהשתמש בהם היו הרצל וז'בוטינסקי. הרצל לא כל כך דיבר על מדינה דו לאומית כמו שהוא דיבר על מדינה חילונית עם יהודים – למרות שגם את זה אם אני לא טועה הוא לא ציין במפורש – ורק בספר שלו אלטוילנד ההזוי, מופיעים במדינה כל מני אנשים שלא קשורים למה שהולך פה. יותר סביר להניח שהוא התעלם מקיומם של הערבים. אז כן, אפשר להמציא להרצל העדפה כזו כמו שנתנו לטרומפלדור את “טוב למות בעד”, אבל כטיעון להיאחז בו זה לא חזק לטעמי, לפחות לא בחוגים שלך :)

ז'בוטינסקי גם לא בדיוק תומך במדינה דו לאומית או מדינת כל אזרחיה. אני לא מכיר אותו כל כך אבל מהרושם שלי עליו – אם לוקחים בחשבון את חומת הברזל שלו והגישה הכללית כלפי שייכות הארץ בלעדית לנו – או שהוא נתן מתק שפתיים כדי שנוכל לטעון שאנחנו בסדר ולמכור לערבים/אומות שאנחנו בעד מדינה שתהיה טובה לערבים, או שהוא היה ריאלי בקשר לזה שיהיו ערבים בארץ, ורצה לתת תחושה כאילו תהיה במדינה ה”משותפת” שוויון ואפילו ערבי יוכל להיות ראש ממשלה. בעצם שתי האפשרויות שנתתי דומות...

בכל אופן לדעתי הבחירה שלך בהוגים ציוניים תמוהה אם מתחשבים בכך שחלק גדול מהישוב העברי, גם בתקופת הקמת המדינה, תמך בפיתרון הדו לאומי. כך למשל את המפלגה השניה בגודלה מפ”ם. יש לך גם את אחד העם, לייב פינסקר יהודה לייב פינסקר, מרטין בובר והכנענים, ומבחוץ את מהאטמה גאנדי ואלברט איינשטיין כתומכים. הציונות במקור קראה להקמת מדינה או “בית לאומי” לעם היהודי – כלומר שהציונות במקור לא נוגדת פיתרון דו לאומי. אני רוצה להוסיף גם עוד טיעון: עסקת בנושא הדמוגרפיה, המערכה הפחות ברורה – יחסית לקסאמים והטילים והפיצוצים – אבל אולי המכריעה. המצב הקיים, או חלוקה לשתי מדינות, הרבה יותר מסכנים את הרוב העברי בארץ מאחר ואלו לא יכולים להציע כל דרך למנוע את היפסקות הארץ מלהיות בית לאומי ליהודים במצב של שינוי דמוגרפי. גם במצב הנוכחי וגם במצב של שתי מדינות, כשיהיה רוב של ערבים בארץ, מדינה פלסטינית תזדקק לעוד שטחים. גם ככה עזה היא המקום הצפוף בעולם. חלוקה לשתי מדינות לא מבטיחה לנו שבצד השני לא ימשיכו לבחור את החמאס. לעומת זאת במערכת בחירות שכוללת את קולות כלל אוכלוסיית הארץ, יצטרכו להגיע לקואליציה יהודים וערבים, ואולי אפילו תיבחר מפלגה שכוללת את שני הצדדים. כך בצורה דמוקרטית יכריעו את השאלות הללו. אפשר למשל לקבוע שעל כל עולה שלנו יהיה עולה שלהם ולהיפך. העליה מותרת ליהודים או פליטים ערבים. אפשר להציע אופציה נוספת לערבים המוכרים כפליטים (על ידי מי נצטרך עוד להחליט) להחליט לוותר על הדרישה שלהם כפליטים לתמיד עבור עזרה כלכלית מהמדינה המשותפת. אפשר לשמור על הזכויות בעזרת חוקה דמוקרטית, וליצור איזה מאזן דמוגרפי שלא מפרים אותו.

סך הכל הסכמתי עם מה שכתבת. כצפוי, אני לא יודע איך לשפוט עם העבודה שלך טובה ל”הצגת פייפר”.

הפוסט הקודם: על איכותם של האיכותנים*

הפוסט הבא: נתניהו: בלי שרה, הייתי מייסר אתכם בעקרבים!

בקנדה מוכרים אצטרובלים בשניים עד שלושה דולר. מישהו רוצה להקים מיזם עסקי חדש איתי?

#דברים אדיוטיים #כסף #קנדה #קצרצרים #רוח שטות #שום כלום

תגובות

עינת · 2009-12-05 16:09:27

ביפן, לעומת זאת, משלמים 1000 ין (כ-10 דולר שהם כ-40 שקלים) עבור הזכות להכנס לחדר שיש בו חתולים, ולשבת לידם. אם ירצה החתול – תוכל ללטף אותו. ואם לא, אז לא.

לי יש שתי חתולות בבית ואני כבר מתכננת לעבור לגור ביפן ולסרסר אותן לפי שעה. זה win-win situation: ככה הן יפסיקו להעיר אותי באמצע הלילה בטענה שלא ליטפו אותן מספיק במהלך היום, וגם יתרמו לכלכלת הבית.

הפוסט הקודם: בורות = כוח?

הפוסט הבא: פרדוקס האנונימיות

עוד פולו-אפ על פוסט ישן שלי. 1

לפני יותר משנתיים(!) כתבתי על משאלי העם לשינוי שיטת הבחירות בשתי פרובינציות קנדיות. תקציר: אונטריו ובריטיש קולומביה כינסו, כל אחת בנפרד, מועצות אזרחים כדי להציע רפורמות בשיטת הבחירות לפרלמנט הפרובינציאלי (שכרגע זהה בשתיהן – שיטה רובנית קלאסית, כמו בבריטניה, ארה”ב והבחירות הפדרליות בקנדה). ב-BC הוחלט להעמיד למשאל עם גרסא של שיטת ה-STV (הקול היחיד הניתן להעברה) הנדירה והמסובכת יחסית, שזוכה, עם זאת, להרבה הערכה מצד מדעני מדינה בתחום. ההצעה לא עברה את משוכת משאל העם, למרות שהיא קיבלה רוב בקרב המצביעים: הכללים שנקבעו דרשו רוב של 60 אחוז, אך ההצעה זכתה רק ל-58 אחוז.

באונטריו ראו מה קרה אצל החברים במערב, והחליטו שהסיבה לתמיכה הבלתי מספקת בהצעה של BC הייתה שהשיטה מסובכת ואנשים פשוט לא הבינו אותה, אז העדיפו להצביע נגד. זו, בין השאר, הסיבה שבאונטריו החליטה מועצת האזרחים להעמיד למשאל עם שיטה פשוטה ונפוצה יותר – MMP, שיטה פרופורציונלית-מעורבת. אבל למרבה המבוכה, במשאל העם זכתה ההצעה הזו לתבוסה מביכה: רק כ-37 אחוז מהציבור תמך בה. כדי להדגיש עד כמה מביכה התבוסה הזו, נזכור שאם הכלל היה הפוך והיו נדרשים 60 אחוזי התנגדות כדי לשמר את המצב הקיים, עדיין ההצעה החדשה הייתה נדחית.

ברשומה שלי מאוקטובר 2007 (או לפחות בחצי השני שלה) העליתי סברה שבניגוד לטענות המקובלות, הבעיה ב-BC לא הייתה חוסר מידע של הציבור באשר לשיטה המוצעת, אלא בדיוק להפך: ההצלחה היחסית שלה נבעה דווקא מתוך כך שהציבור לא הבין את השיטה ואת השלכותיה. לעומת זאת, השיטה הפשוטה יותר שהוצעה באונטריו אפשרה ליותר אנשים להבין על מה הם מצביעים, ולכן יותר אנשים הצביעו נגד. בסוף דברי ציינתי שממשלת BC החליטה, לאור התוצאה הגבולית, לערוך משאל עם נוסף ב-2009, עם יותר מימון לקמפיין ציבורי שיסביר את השיטה המוצעת. מדברי השתמע כי אם ההשערה שלי נכונה, המשאל השני יהיה דומה יותר בתוצאותיו לזה של אונטריו מאשר למשאל הראשון של BC.

מאז שכחתי מכל העסק, ורק התקלות מקרית באותו פוסט החזירה אותי לכל הסיפור הזה, והלכתי לבדוק מה עלה בגורלו של אותו משאל עם. התוצאות, איך לומר, מעניינות במיוחד. 62% מהמצביעים ב-BC התנגדו לאותה רפורמה ממש שרק לפני מספר שנים זכתה לתמיכתם של 58% מהם. מספר התומכים, 38%, דומה להפליא למספר התומכים בהצעה המקבילה באונטריו, ושוב אותו מצב מביך שיותר אנשים התנגדו להצעה מאשר היו דרושים כדי להעביר אותה.

הפעם קשה יותר לטעון לבורות של הציבור: הממשלה העניקה חצי מיליון דולר כל אחת לשתי קבוצות, אחת התומכת ברפורמה ואחת המתנגדת לה, ושתיהן ניהלו קמפיין רעשני למען עמדתן. בקרב המתנגדים אף הצביעו בדיוק על הידע הציבורי הרחב יותר הפעם כגורם להתנגדות החזקה: אנשים הבינו את ההשלכות של הרפורמה, ואי אפשר היה לספר להם סיפורים על כמה שהשיטה החדשה נפלאה ונטולת מגרעות. (בקרב התומכים דווקא עלו קולות שטענו שעדיין לא היה מסע הסברה טוב מספיק, אבל זה די צפוי...)

עוד לא ראיתי מחקרים שמנסים להסביר את השינוי המשמעותי הזה בין שני המשאלים, אבל נראה לי שההשערה שלי קיבלה חיזוק משמעותי. את ההשלכות של המסקנה הזו על משאלי עם ודמוקרטיה בכלל, אני כבר אשאיר לפעם הבאה שאני אזכר בפוסט הזה.

עוד איזה שנתיים שלוש, ככה...

#דמוקרטיה #מדע המדינה #פוליטיקה #קנדה

הערות שוליים

  1. עוד יתרון של אובססיית הסטטיסטיקות שלי היא שאני כל הזמן חוזר לפוסטים ישנים שלי כדי לראות איך לעזאזל כל מיני מילות חיפוש מוזרות בגוגל מגיעות לדברים שאני כתבתי. ↩

תגובות

‪MuyaMan · 2009-12-01 21:29:06‬

נדמה לי שבמקור זה היה “בערות היא כוח”...

א.ה. · 2009-12-01 22:18:38

“ שיטה רובנית קלאסית, כמו בבריטניה, אנגליה והבחירות הפדרליות בקנדה “

גם בבריטניה, וגם באנגליה? :)

דובי · 2009-12-01 22:21:39

א.ה. – (: תוקן. סליחה ותודה.

יחזקאל · 2009-12-02 00:14:15

סליחה על הבורות, אבל מה זה “שיטה רובית קלאסית”? איך היא יכולה להיות דומה לשיטה הבריטית ולשיטה האמריקאית (ששתיהן שונות זו מזו – בעצם, האמריקאית מתייחס לסנאט, לקונגרס או לחבר האלקטורים)? איך קוראים לשיטה בניו זילנד?

דובי · 2009-12-02 01:00:34

יחזקאל – רובנית, לא רובית. צריך להבדיל בין שיטת בחירות (הדרך שבה סופרים את הקולות ומחליטים מי מקבל כמה מושבים ואיזה), לבין שיטת הממשל (אופן הרכבת הממשלה, חלוקת הסמכויות בין הבתים וכן הלאה). לישראל ולבריטניה, למשל, יש שיטת ממשל כמעט זהה (פרלמנטרית, ראש ממשלה עם ראש מדינה ייצוגי [נשיא ומלכה, בהתאמה]), אבל שיטות בחירות שונות בתכלית – יחסית רשימתית בישראל, ורובנית באזורים חד-נציגיים בבריטניה.

שיטת בחירות רובנית עם אזורים חד-נציגיים היא כזו בה המדינה מחולקת למחוזות בחירה שבכל אחד מהם נבחר מושב אחד, והמנצח הוא מי שזוכה בהכי הרבה קולות (גם אם אין לו רוב – אם יש שלושה מתמודדים, אחד מהם יכול לנצח עם 40% מהקולות בלבד). מוכרת בעולם דובר האנגלית כ”First Past the Post”.

השיטה בניו-זילנד הייתה פעם יחסית (לא בגרסא הקיצונית הישראלית, אבל יחסית), אבל לפני כ-15 שנה או משהו כזה הם עברו לשיטה מעורבת שדומה לזו שבגרמניה.

מודי תולשששש · 2009-12-02 06:43:43

איזה כיף להביע תחזית שמתגשמת, ובייחוד אחת שמנוגדת למה שכולם אמרו.

אני חושב שזו השיטה שיש לנו באוסטרליה. בתיאוריה זה נשמע הוגן, אבל למעשה אתה מקבל טופס עם כמה עשרות מועמדים, וצריך לסדר אותם בלי שגיאות. אם טעית, כל הטופס הלך פייפן.

אורי פולגר · 2009-12-02 11:43:51

דובי,

אתה יכול להגיד כמה מילים על הנסיון האירי עם STV?

לא הצלחתי להבין אם הם מרוצים או לא.

אורי

אבנר לנגוט · 2009-12-02 18:33:09

השאלה שלי היא האם יש מסקנות כלליות לתאוריה שלך מעבר ל”האזרחים במחוז הזה בקנדה באמת לא רצו את שיטת הבחירות הזאת”?

דובי · 2009-12-02 18:42:50

אורי: אין לי מושג. (הייתי יכול לבדוק בוויקיפדיה ולספר לך, אבל גם אתה יכול, ואני עצלן).

אבנר: מדובר על שני מחוזות בקנדה, אז אני חושב שאפשר לדבר על משהו שחורג מעבר למקרה חריג או מיוחד. ה”תאוריה” שלי היא בעלת השלכות על פרוייקטים של דמוקרטיה ישירה ומשאלי עם באופן כללי: אנשים מוכנים לנסות דברים שהם לא מבינים, אבל יש יותר סיכוי שהם יתנגדו אחרי שיסבירו להם אותם. יש דוגמא נוספת לכך מההיסטוריה הקנדית – משאל העם על התיקון לחוקה שנודע כ”סבב שרלוטטאון”, שם התמיכה במערב צנחה מיותר מ-50 אחוז לסביבות ה-30 תוך חודשים ספורים, זאת, בניגוד להסברים שניסו לתת תומכי הרפורמה אחרי כשלון הסבב, לפיו המצביעים במערב התנגדו לתוכנית מכיוון שלא הבינו אותה. אין זה סביר שאנשים ידעו פחות על הרפורמה אחרי מספר חודשים של קמפיין.

כמובן שכדאי לבדוק את זה בעוד מקומות בעולם, אבל השאלה שעולה היא חשובה: האם, בניגוד להנחה האינטואיטיבית, אנשים קודם כל תומכים ברפורמות, ורק אחרי שהקדישו לכך מחשבה הם עשויים להתנגד לה? בדרך כלל אנחנו מניחים שהכיוון הוא הפוך: קודם אנשים מתנגדים לשינוי בסטטוס קוו, ורק אחרי שמסבירים להם והם מנהלים דיון ציבורי, הם יסכימו לשינוי. אם זה נכון, זה אומר שבורות אינה מעודדת שמרנות אלא להפך, ושתהליכים של דמוקרטיה דליברטיבית לא יביאו לתוצאות פרוגרסיביות יותר, אלא להפך.

טל ירון · 2009-12-02 22:31:08

לא הבנתי את הטענה. מה החוקיות שלדעתך הניסוי מאשש?

דובי · 2009-12-02 22:37:30

בקצרה, שתהליכים דליברטיביים והשתתפותיים מנציחים את הסטטוס קוו ומונעים שינוי פרוגרסיבי.

(רק כדי להדגיש שוב: זו השערה, והעדות היחידה הזו היא רחוקה מלהוות ביסוס לטענה שלי. זה כיוון מעניין למחקר, לא טענה שאני מסוגל להגן עליה).

טל ירון · 2009-12-02 23:15:53

הבנתי.

אבל גם הידע שהצגת אינו מסתדר לי עם השערה.

תהליכים דילברטיבים, הם תהליכים הנעשים על ידי קבוצות קטנות יחסית (כמה מאות אזרחים). בקבוצות הקטנות הללו נערכים דיונים מורכבים. עד כמה שהבנתי מהערך בויקיפדיה העוסק בדמוקרטיה דליברטיבית, מי שהציע את החקיקה החדשנית בקנדה, היו הקבוצות שעברו את הדיון הדילברטיבי.

הבעיה מתחילה בציבור הרחב. להבנתי, הוא אינו לוקח חלק בדיון הדליברטיבי. משהו אחר קורה בציבור הרחב. אם אני מבין נכון, הוא אינו שותף פעיל בדיון, ולא עומדת לפניו כמות המידע, או הזמן לעבד את כמות המידע, שאליו נחשפו המשתתפים במועצות הדילברטיביות.

ניתן לראות שיש הבדל גדול בין החלטת המועצות הדילברטיביות, לבין הציבור הרחב. באופן עקרוני לא אמור להיות בינהם הבדל. האזרחים שנבחרים למועצות הדילברטיביות נבחרים בסורטיציה, ואמורים לשקף את כלל האוכלוסיה (ראה סרטון הסבר כאן: http://www.americaspeaks.org/index.cfm?fuseaction=Page.ViewPage&PageID=797)

אם כך, הרי שדווקא תהליך דליברטיבי, כן מעודד פרוגרסיביות. נראה שחוסר פרוגרסיביות נוצרת בגלל אופי הדיון שנערך בציבור הרחב.

אם ההשערה שאני מעלה תבוסס, הרי שיהיה עלינו למצוא דרך ליצור דיון דליברטיבי בציבור הרחב, כדי לקדם פרוגרסיביות.

דובי · 2009-12-03 01:08:33

הבעיה היא שלדיונים דליברטיביים בקבוצות קטנות אין משמעות אם אי אפשר לנצל אותם כדי להעביר החלטות בציבור הרחב. כלומר, הציפייה היא שמשום שמדובר באנשים “בלי אינטרסים” שמייצגים את הציבור באופן כללי, הציבור יסמוך על ההחלטות שלהם ויאשר אותן. זה פחות או יותר מה שקרה בהצבעה הראשונה ב-BC. הבעיה מתחילה בדיוק כשהתהליך הדליברטיבי מורחב לכלל האוכלוסיה, והם נחשפים לשלל טיעונים בעד ונגד שחורגים מ”אנשים נטולי אינטרסים אומרים שזה הכי טוב” – או אז, מסתבר, הם נוטים שלא לתמוך בהצעות פרוגרסיביות.

יש לציין שהצגת הקבוצות הקטנות כמקום של דיון נטול השפעות זרות, כמובן, היא גם בעייתית. למומחים שמלמדים את אותן מועצות אזרחים ונותנים להם את המידע הדרוש כדי לקבל החלטה מושכלת יש כוח בלתי פרופורציונלי בניתוב הקבוצה. בניגוד לאקדמאים, שאמנם ניזונים מהמרצים שלהם אבל בהכרח נחשפים לגישות שונות ובכל עת מדורבנים לחשוב בצורה ביקורתית על מה שהם למדו (לפחות בשלבים מתקדמים יותר של הלימודים), לקבוצות הללו אין באמת את היכולת והזמן כדי לפתח גישות ביקורתיות כלפי המידע שמועבר אליהם, ולכן הוא לא לגמרי “הוגן”, על פי ההגדרה האידיאלית של תהליך דליברטיבי.

טל ירון · 2009-12-03 09:39:34

הביקורת שלך לגבי השפעת הדליברציה על הציבור הרחב, נכונה בעיניי. הצעתי כמה פתרונות שקיימים בעולם ובארץ, ואולי יכולים לפתור את הבעיה (http://talyaron.com/?p=410, אם השרת הדפוק שלי, יאפשר להציג את הפוסט :–(

לגבי הטענה כי הציבור הרחב אינו בנוי לדיון ביקורתי, נראה כי תהיה לנו מחלוקת.

מהניסיון שרכשתי בדיונים דלברטיבים (בהם השתתפו עשרות אנשים מן הישוב), ראיתי כי לציבור הרחב יש יכולת הערכה וביקורת מצויינת, ויכולת פרוגרסיבית מרשימה.

נכון שאין להם יכולת להיכנס למורכבות מעמיקה של הבעיה. אבל בשיטה הקיימת ב-truthmapping ובשיטה שאנו מפתחים באקלי, אנו מקווים להתגבר על הבעיה.

לגבי האקדמיה. עקרונית אתה צודק. אלא שבפועל, אין האקדמיה יוצרת דיון הוגן. משחקים פוליטיים בבחירת חוקרים למחלקות, ומשחקים נוספים, גורמים לכך, שאסכולה אחת תגבר על אסכולה שניה.

אם היתה לנו אקדמיה שבוחרת את חוקריה על בסיס מדדים אוביקטיבים יותר (אולי, על פי הפירסומים שלהם בג'ורנלים מובילים בתחומם, ועל פי מדדי איכות המקובלים במחקר האקדמי). יתכן שבהינתן אקדמיה כזאת, אכן היה ניתן יותר לסמוך על ממצאיה, כבסיס להחלטות ציבוריות.

לא שומעים! » אנשים לא מתבלבלים מעובדות · 2011-06-22 02:39:03

[...] בתמיכה ברפורמה אלקטורלית בין תחילת הקמפיין לסופו היא שאנשים לא הבינו את השיטה (ומכאן נובע שהם כן הבינו אותה לפני תחילת הקמפיין?). [...]

הפוסט הקודם: יום אולדת

הפוסט הבא: הזדמנות עסקית בקנדה!

(קליק להגדלה)

#בלי מילים #יופי #קנדה #תמונות

תגובות

דולי · 2009-10-29 18:18:34

איזה יופי!

הפוסט הקודם: אבק מדבר

הפוסט הבא: עדכון דוקטור

אני עוקב בצער מהול בשמחה אחר הקמפיין המתמשך בנושא העובדים הזרים וילדיהם. שמחה, כי תמיד עושה לי טוב על הלב לראות קמפיין ציבורי שמיועד כל כולו להגנה על זכויות האדם של אנשים שהם, בסופו של דבר, “האחר” – קמפיין שלא נועד לסייע לתומכים בו, אלא לקבוצה מוחלשת שאין לה את הקול כדי למחות כנגד העוול שנעשה לה.

הצער הוא על הרצון העז של ישראלים רבים להפטר מהעובדים הזרים משום שהם רואים בהם נטע זר שיפגע בציבוריות הישראלית. זה חורג מסלידה סתם מהגזענות הלא-כל-כך סמויה שבבסיס הפעולות של עו”ז. עצוב לי שאותו ציבור בישראל אפילו לא מצליח להבין על איזו חוויה נפלאה הוא מוותר בכזו חדווה. חבל לי שהם לא מודעים למתנה המדהימה שמעניקים אותם ילדי עובדים זרים לישראלים שלומדים יחד איתם בכיתה.

אם לא הייתי מקבל שום דבר אחר מהשהות שלי בקנדה, זה עדיין היה שווה את זה כדי לזכות ללמוד בסביבה רב-תרבותית אמיתית, וכדי שבני יזכה לחוות את השנים הפורמטיביות שלו בסביבה כזו. 1 אין לי ספק שהעובדה שבחוג החברים, המכרים והשכנים שלי יש לבנונית, סודני, פיליפינית, כמה סינים, קוריאני, ניגרי, גרמניה, איראנים, שתי טורקיות, ארמנית, בוליבאי(?), ברזילאי, מקסיקנית, מספר צרפתים, ועוד אינספור אנשים שאף פעם לא טרחתי לשאול אותם מאיפה הם, היא משהו שמשנה את התפיסה שלי לגבי לאום בכלל והלאום שלי בפרט. וכך גם בגן של הילד, בנוסף לכמה “סתם” קנדים לבנים יש גם ילדה ממשפחה מוסלמית, ילדה רומניה, ילד שאמו סינית (ואביו יהודי – אבל בואו נגיד שאם תראו אותו, תתקשו להאמין שקוראים לו דניאל רוזן), שני ילדים שחורים, גננת אחת איטלקיה, אחת יווניה, אחת מהקריביים ועוד ועוד.

זה לא שהילד לא מבחין בהבדלים בין אנשים – יום אחד הוא דיווח לי שהגננת מייוויס חומה – אלא שהוא לא מייחס להבדלים הללו חשיבות כלשהי. אין לי ספק קל שבקלים שחוויות הילדות הללו יעזרו לו לגדול ולהיות אדם טוב יותר ממני.

בדיוק אתמול חשבתי לעצמי שמה שישראל צריכה זה בדיוק ההפך מתוכנית “תגלית” (או “בירת'רייט”, או איך שהם לא קוראים לתוכנית הזו שמביאה צעירים יהודים לביקור של כמה חודשים או שנה בארץ) – ישראל צריכה תוכנית שתשלח ישראלים לקנדה או אוסטרליה לשנה שנתיים, כדי שיזכו להבין מהי רב-תרבותיות ומה היא נותנת לאדם. 2

אולי ככה הם יבינו כמה מזל יש לילדים האלו שזכו ללמוד בבית הספר ביאליק בת”א.

#הגירה #חברה #חינוך #ילדים #ישראליאנה #לאומיות #סרטים #קנדה

הערות שוליים

  1. ויש מעט דברים שמדכאים אותי כמו לראות ישראלים שהיגרו לקנדה והביאו את כל השנאה שלהם איתם - הם דוחפים את הראש עמוק בתוך התחת של הקהילה הישראלית, ומסרבים לקיים כל מגע שאינו עסקי גרידא עם מהגרים אחרים - וכשיש מגע כזה, הוא בא רק בצורה של ויכוח אלים, הפגנות וכיו"ב. ↩
  2. לא, אני לא טוען שזה יפתור את כל בעיותינו בדיוק כמו שאני לא חושב שתוכניות למפגשי יהודים-ערבים יפתרו את הבעיות שלנו. אבל לפחות זה ישנה לנו קצת את הפרספקטיבה. ↩

תגובות

מרק ק. · 2009-10-16 06:19:01

אוקי, אני מקווה שאני טועה אבל כרגע אצלי הפוסט הזה זוכה בפרס הפוסט הצבוע של השנה. במקום לקשקש בכללי, אולי תספר את כל המקרים בהם חיפשת להיות בחברתם של אנשים השונים תרבותית ממך? למשל התערת בין מתנחלים בסדיר/מילואים, ישבת כל שבוע ללמוד פרשת השבוע אצל חרדים, שתיתת וודקה עם רוסים והתידדת עם ערבים? יש משהו מפוקפק בטענות לרב תרבותיות כאשר אתה מכריח את המיעוט קודם כל להשתלב במוסדות של התרבות שלך בשביל להיות מוכן לחוות את התרבות שלו.

זה מצחיק בכלל לדבר על רב תרבותיות בהקשר של קנדה, האם זו לא המדינה בה מליוני אנשים לא מוכנים לחיות ביחד עם יתר האוכלוסיה רק בגלל שאינם מדברים את אותה שפה למרבות שתרבותית ההבדלים ביניהם קטנים?

ומדיניות ההגירה של קנדה ואוסטרליה (שכחת ניו זילנד) לא שונה מזו של ישראל – כל המדינות האלו מוכנות לקבל מהגרים, כל אחת בתנאים שלה. למעשה תיאורטית הרבה יותר קל להגר לישראל כי אפילו אם אינך יהודי, גיור זה תהליך שפתוח לכל אדם בעוד שלמצוא עבודה מראש בקנדה זה טיפונת קשה ובטח שלא תלוי רק בך.

ויופי של דוגמאות – קנדה ואוסטרליה, שתי מדינות שנמצאות במרחק של אלפי קילוטרים מכל מדינה שממנה עשויים להגיע מחפשי עבודה. רגע, האם אוסטרליה זו לא המדינה שמגרשת ישראלים כאשר כאשר היא מגלה שהם עובדים בחקלאות ללא היתר? בטח יש לזה הסבר רב תרבותי הולם....

יובל · 2009-10-16 11:21:45

מרק, לקחת משפט אחד לקראת סוף הפוסט ובגלל זה הפכת את כל הפוסט לאחד הצבועים שקראת? אתה מתעלם מהנקודה העיקרית בפוסט והיא היתרון של הרב-תרבותיות וההתבגרות והלמידה בחברה כזאת. אם עכשיו תוכיח שקנדה באופן רשמי היא מדינה עם ממשלה קסנופובית שעושה הכל כדי לא לקבל זרים אליה ושבאוסטרליה בכלל יש ממשלה בראשות תואם יורג היידר – זה ישנה את העובדה שבחברה העירונית בה דובי חי בקנדה (ולא בסתם עיר שדה נידחת) ישנם חיים רב תרבותיים מגוונים, סובלניים ומפרים? את העובדה שלדעתו הבן שלו ירוויח הרבה מהשהות בגן כזה? את הטענה שלגדול בחברה רב תרבותית פתוחה ולא בקהילה מסתגרת תורם ליצירת אדם טוב יותר וחברה טובה יותר?

דובי · 2009-10-16 12:09:02

אני לא חושב שאנשים צריכים להיות אנתרופולוגים וללכת לחיות בתרבויות אחרות. להפך. למעשה, הפוסט הזה, אם שמת לב, בכלל לא דיבר על להבין את תרבותו של האחר, או אפילו על התועלת של הרב-תרבותיות ל”אחר”. אני דיברתי על התועלת של הרב-תרבותיות לתרבות הרוב. העובדה שיש הרבה מיעוטים והם משתלבים בתוך מוסדות החינוך של הרוב תורמת לתרבות של הרוב בכך שהיא מרחיבה אותה ומותחת אותה לכל הכיוונים. אם הרב-תרבותיות הייתה מסתכמת בכך שהייתי הולך לקהילות של “אחרים” אחת לשבוע ולומד להכיר את התרבות שלהם, זה לא היה משנה אותי בכלום. לעומת זאת, האינטגרציה בצורתה הרב-תרבותית מביאה לכך שאני נאלץ לשנות את התרבות של עצמי ולחשוב עליה מחדש כדי להתאימה להגדרה רחבה יותר.

וכן, יש לאומנים בקוויבק, אבל הם עדיין לא הרוב, וזה לא שהם “לא מוכנים לגור עם אחרים”, אלא שהם חוששים לגורל התרבות הלשונית שלהם, וחושבים (בטעות, לדעתי) שהדרך הטובה ביותר להגן עליה היא הפרדה מיתר המדינה. לגבי הריחוק של קנדה מכל מקור של הגירה, אתה שוכח שזו המדינה המערבית הכי נגישה עבור מזרח אסיה (הגירה בלתי חוקית של סינית הייתה בעיה עבור המשטר היורוצנטרי של קנדה במאה ה-19 וראשית המאה ה-20), וכנ”ל אוסטרליה ודרום-אסיה (וגם אפריקה הדרומית די קרובה, יחסית). אתה לא צריך למצוא עבודה מראש כדי להגר לקנדה – נראה לי שאתה מדבר בעיקר מבורות. כנ”ל לגבי תהליך ההגירה ה”פשוט” לישראל. אם אתה חושב שלשנות את כל אורחות חייך כדי לעבור למדינה שלא רוצה אותך זה פשוט, שיהיה לך לבריאות.

ואגב, אשתי רוסיה, אז דווקא יצא לי לשתות די הרבה וודקה עם רוסים. והיו לי כמה מספר ידידים ערבים באוניברסיטה. ויש לנו זוג חברים דתיים מתנחלים.

ואני אפילו מכיר כמה מזרחיים.

מודי תולשששש · 2009-10-16 16:42:22

אני גר כבר שנתיים בחצי באוסטרליה, ועוד לא ממש ראיתי פה רב-תרבותיות, בטח לא יותר מאשר בישראל. כנראה שאנחנו לא משתמשים במילה באותה הצורה (וברור לי שאתה צודק, ובכל זאת תן לי להסביר)

אני חי באיזור שיש בו המון מהגרים: בערך שליש מתושבי האזור לא נולדו באוסטרליה, וכמובן שיש גם אבוריג'ינים. גם מקרב ילידי אוסטרליה יש הרבה ממוצא אחר, בעיקר מזרח אסיה. סינים והודים וישראלים ולבנונים ועוד. אבל אנגלית שולטת. אין כאן בית-ספר דובר שפה אחרת. אין תחנת רדיו בשפה אחרת. אין פה שום תרבות שלא באה מארץ דוברת אנגלית. אין בתי ספר, תחנות רדיו, טלוויזיה – הכל פונה לאוסטרלים. אשתי עברה את ילדותה בפרבר שיש בו המון מהגרים מיוון, היא למדה יוונית ביסודי ומלצרה במסעדה יוונית, אבל היא לא שמעה על תיאודורקיס.

ילדי המהגרים (שהם, כאמור, הרוב) לא יודעים לרוב את שפת הוריהם, ובוודאי שלא מביאים משהו כזה לבית הספר. אתה בעצם לא יכול להבחין מי בא מאיזו ארץ אלא על סמך המראה. היחידים שיוצרים איזו קהילה שונה הם הישראלים.

וזה האזור שלי, שמלא בהיפים בעלי אידיאולוגיה של שלום ושוויון. בסידני האוכלוסיה הרבה יותר הומוגנית.

אבנר לנגוט · 2009-10-18 22:35:13

בלי להיכנס לויכוח ארוך וכואב על מדיניות הגירה יש לי רק שאלת תם...

אני ביליתי את רוב חינוכי בכיתה באנשים מרקע תרבותי מערבי היו בגדול מיעוט, לא מיעוט קטן אבל מיעוט. הרוב היו עולים מברית המועצות, מזרח אירופה, אתיופיה, דור שני למהגרים מדינות מצפון אפריקה ומערב אסיה.

ולא, אף אחד מהם לא החשיב את התרבות שלו לנחותה לתרבות “האשכנתוזית”. (אולי חוץ מהאתיופית שבאמת לא היה לה הרבה כבוד לתרבות המקורית שלה).

איך זה בדיוק לא רב תרבותיות?

דרך ארץ Live » ארכיון » בכולם יש רוח אנושית (י”ב 18.10.2009) · 2009-10-19 21:51:30

[...] למי שמעוניין בכל זאת לקדם את השלום והאחווה העולמיים, דובי קננגיסר על חזון משלים לאספרנטי ועל האופן שבו ישראלים נרתעים [...]

תמר · 2009-10-20 08:45:41

והייתי מוסיפה: במקום לשלוח יהודים מחו”ל לישראל, לשלוח יהודים ישראלים לראות קהילות יהודיות בחו”ל, אולי יוריד קצת מחוסר הכבוד שיש לישראלים כלפי התרבות היהודית שאינה בגרסתה הישראלית-אורתודוקסית.

יהונתן · 2009-10-30 13:49:43

אם המדינה שלנו תהיה מלאה בסודנים, היא תשקף את התרבות המופלאה של סודן, כפי שמשתקפת בשיעור יודעי הקרוא והכתוב שם. אם היא תהיה מלאה בפיליפנים, היא תשקף את שכונות העוני של מאנילה. אם היא תהיה מלאה בניגרים, היא תשקף את דפוסי ההשכלה, החינוך והמלחמה בשחיתות שמאפיינים את לאגוס. הטרגאדיה היא שהמהגרים באים לפה, כי הם רוצים לחיות במדינה מערבית, אבל גם אנחנו רוצים לחיות במדינה מערבית.

לגבי הרב תרבותיות בקנדה – אכן, כאשר מפתים את האליטות של העולם השלישי להגר, אפשר לקבל רב תרבותיות נפלאה ולהתהדר בה, על חשבונו של אותו עולם שלישי שאיבד את טובי מוחותיו. האמת היא שלא הבנתי בדיוק כיצד, לאור הקשיים שהיא מערימה על ישראלים מהגרי עבודה, אבל ממה שקראתי נראה שבקנדה יש גם הסדרים שמאפשרים לאספסוף המוסלמי להציף אותה, והיא, כמו כל מדינות אירופה הנאורות, הולכת להתעשת או לשלם על כך במחיר יקר מאוד, כפי שאמר על מה שקורה באירופה מועמר קאדפי, עוד דמות רב תרבותית להפליא, “נראה שאללה הולך להביא למאמינים ניצחון באירופה ללא קרב”

דובי · 2009-10-30 13:57:06

יהונתן – עצוב לי שאתה חושב שהתרבות בישראל כה שברירית עד כי אינה יכולה לעמוד ב”זרם” של אלפי אנשים בשנה בלי שתאבד לגמרי. העובדות מוכיחות אחרת. ישראל לא הפכה לרוסיה חרף זרם של מיליון אנשים בשנים ספורות. לא ברור לי למה, לדידך, לא יכולים אותם אלו שמהגרים למערב לאמץ את התרבות המערבית (לפחות מבחינת ערכים דמוקרטיים וליברליים), אלא דווקא ההפך יקרה.

מכיוון שעושה רושם שאינך יודע דבר וחצי דבר לא על החברה הקנדית ולא על הליכי ההגירה אליה, ומכיוון שאין לי חשק להעביר לך שיעור בנושאים הללו, אני אסיים כאן.

הדס · 2009-11-08 13:38:14

רב תרבותיות? כולכם אולי בצבעים שונים, אבל התרבות שלכם היא אחת. איפה הרב-תרבותיות בדיוק?

בכולם יש רוח אנושית (י"ב 18.10.2009) « דרך ארץ Live · 2009-12-17 17:40:19

[...] למי שמעוניין בכל זאת לקדם את השלום והאחווה העולמיים, דובי קננגיסר על חזון משלים לאספרנטי ועל האופן שבו ישראלים נרתעים [...]

הפוסט הקודם: איסלאם על רחבת הריקודים

הפוסט הבא: אבק מדבר

אז בזמן שאתם נמסים לכם שם אצלנו כבר התחיל הסתיו. לראיה, התחלפה תמונת ההדר במשהו עדכני. השבוע אני הולך ל-APSA, שהוא, למרבה המבוכה, הכנס המקצועי הראשון שאבקר בו בחיי, ואפילו עכשיו אני עדיין לא מציג שום דבר. מזל שהם מבקרים בטורונטו, אחרת גם את זה לא היה לי. נתראה בצד השני.

#אדמיניסטרציה #אקדמיה #גשם #מדע המדינה #קנדה #קצרצרים #תמונות

תגובות

גלי · 2009-09-06 13:28:58

לא קשור בכלל, נתקלתי בטור שלך מ 03.05 באייל הקורא על מצוקותיך ומצוקות זוגתך ברבנות, וזה רלוונטי לקולגה שלי מהעבודה, שמוצאה מרוסיה, ומתעמרים עכשיו בבן שלה שרוצה להתחתן. האם ידועה לך דרך התקשרות עם הרב שהזכרת בטור? (לפי מה שגיגלתי הוא כבר לא עובד עם צוהר אבל אולי משהו מרוח הדברים עוד נשאר...) תודה

דובי · 2009-09-06 17:03:46

@גלי: לצערי, אין בידי פרטי התקשרות עם אותו הרב. אני יכול רק להמליץ לעמיתך לוותר על כל העסק ולהעדיף נישואי קפריסין. אני לא יכול להגיד שהחתונה היהודית שלי זה משהו שאני מתגאה בו במיוחד. אני דווקא הייתי מעדיף אם ההורים היו מתייאשים לנוכח סרבנותה של הרבנות ומאפשרים לנו חתונה חילונית.

גלי · 2009-09-06 19:58:15

אעביר את המסר. תודה.

הפוסט הקודם: מחיר משקף ערך, לא עלות

הפוסט הבא: במקום פוסט

בימים כתיקונם הנוף הנשקף מחדר השינה של בני הוא מגדל ה-CN:

היום, בשעת ערב, התאספו עננים מעל טורונטו ותוך דקות ספורות החלה סופת רעמים אימתנית, והמגדל נעלם לו.

מספר דקות נוספות עברו, הגשם עבר חלף לו, העננים התפזרו, ואנחנו נזכרנו שבעצם, באמצע הקיץ, בשבע בערב עדיין יש אור יום, והנה – גם המגדל עודנו שם.

מה שכן, בזכות החשכה הילד השתכנע שכבר לילה והלך לישון מוקדם. גם זה משהו.

עדכון: הנה מה שקרה כמה קילומטרים צפונה מאיתנו באותו הזמן בערך.

#גשם #ילדים #קנדה #שום כלום #תמונות

הפוסט הקודם: האם קנגורואים חולים בשפעת חזירים?

הפוסט הבא: שירת הלויתן

#בלי מילים #דברים אדיוטיים #קנדה #שפות

תגובות

‪urib · 2009-08-06 23:56:05‬

תויוברת תבר [בתגובה גם לגדי טאוב]

הפוסט הקודם: מרק אבן בישיבת הממשלה

הפוסט הבא: מקלות ואבנים

עוד חודש תציין קנדה שנתיים להגעתי אל גבולותיה. קצת לפני כן, היא תציין את יום ההולדת ה-142 שלה. המדינה שהמוטו שלה הוא, פשוט, “מים עד ים”; שאוכלוסייתה חובקת עולם; מדינה שאם תשאל את אזרחיה מה זו “קנדיות”, הם יענו “ביטוח בריאות”; השכנה מצפון של המדינה החזקה בעולם, שבכל זאת מרגישה קצת כאילו השכנה היא הילד הטמבל של השכונה; המדינה שהיא, מבחינתי, המקום הטוב ביותר בעולם עד שיוכח אחרת; המודל הטוב ביותר שאני יכול להעלות על הדעת עבור כל מדינה מוכת לאומנות ושנאה.

כשעזבתי את הארץ לא עשיתי את זה בכעס, לא מתוך שנאה או רצון לברוח. אבל, אם נתעלם לרגע מהמשפחה והחברים, היה לי קל לעזוב את ישראל. אם וכאשר אאלץ לעזוב את קנדה, יהיה לי הרבה יותר קשה – זה ירגיש כמו לעזוב את הבית.

ופטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה כמה קנדים מקטרים על זה שיום העצמאות נפל באמצע השבוע אז אין סופ”ש ארוך.

#אהבה #אני ואפסי עוד #קנדה

תגובות

ירדן · 2009-07-01 16:39:51

והעיקר פה כל הזמן מזהירים ואומרים שמי שעוזב אחר כך חוזר על 4 וכאלה. אבל הקטע על ביטוח בריאות נראה לי המצאת. באמת זה כזה עניין מרכזי?

הפוסט האחרון בבלוג של ירדן: אולי צריך פשוט ללמוד ערבית?

עוז · 2009-07-02 09:34:11

טוב, לעזוב את ישראל תמיד היה קל.. הרעיון לבוא לכאן מראש נראה כמו מזוכיזם לא שפוי.
‪

סיון פ · 2009-07-02 14:24:32

לא התאפקתי: http://www.youtube.com/watch?v=C_TfBbR6L0M ‬

דובי · 2009-07-03 01:43:17

@ירדן: הקנדים נוטים להגדיר את עצמם על בסיס מה שהם תופסים כהופך את קנדה ליותר טובה מארה”ב (אחרת, נשאלת השאלה, למה אתם לא מצטרפים לארה”ב וזהו?). אחד הדברים המרכזיים והפשוטים ביותר שעונים על הקריטריון הזה הוא ביטוח הבריאות. קנדים בדרך כלל גם די מזועזעים לגלות שביטוח בריאות יש פחות או יותר בכל מדינה באירופה, ואפילו במדינות עולם שלישי כמו ישראל.

נתאי · 2009-07-03 04:12:34

על קנדה האמרה הזו נכונה במיוחד:

“האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה.” מתוך השיר “ יונתן סע הביתה” של אושיק לוי.

http://www.youtube.com/watch?v=S_uWVpRic9I

הפוסט האחרון בבלוג של נתאי: הסיפור הפשוט שדיוויד לינץ' מספר

ירדן · 2009-07-03 08:47:58

זהו? ביטוח בריאות? לא שאני מזלזל אבל מדובר בארה”ב. בטוח יש עוד כמה דברים... (אלימות, מלחמות, יום עבודה, שוויון, חופש אזרחי ופוליטי, אינטלגנציה של האוכלוסיה...)

הפוסט האחרון בבלוג של ירדן: אולי צריך פשוט ללמוד ערבית?

יעל · 2009-07-08 21:21:42

לו ידעת כמה עולה ביקור הכי מהיר וזריז אצל רופא בארה”ב היית מבינה.

בארגנטינה שאלנו בחור קנדי חביב שהצטרף אלינו לאחד הטרקים מדוע תרמילאים קנדיים תמיד תופרים את הדגל על התרמיל שלהם בהפגנתיות. אנחנו חשבנו שזה נובע מפטריוטיזם. הוא הסביר שהם פשוט חוששים שיזהו אותם בטעות כאזרחי ארצות הברית (כן, בדרום אמריקה לא אוהבים שבארצות הברית ניכסו לעצמם את המונח “אמריקאים”).

ירדן · 2009-07-08 21:28:08

“לו ידעת כמה עולה ביקור הכי מהיר וזריז אצל רופא בארה”ב היית מבינה” – טוב באמת לא חשבתי על ההקשר ביחס לארה”ב. זה מעניין. זה אומר גם שקנדה מאוד מושפעת בהגדרה העצמית שלה מאיך שארה”ב מגדירה את עצמה. אולי גם ישראל צריכה להגדיר את עצמה לפי ביטוח הבריאות. :P “הוא הסביר שהם פשוט חוששים שיזהו אותם בטעות כאזרחי ארצות הברית” – לול. חזק.

הפוסט האחרון בבלוג של ירדן: אולי צריך פשוט ללמוד ערבית?

דובי · 2009-07-08 22:48:37

@יעל: המצחיק הוא שגם האמריקאים עצמם שמים דגל קנדה על התיק, מאותה סיבה בדיוק. (:

הפוסט הקודם: פופ!

הפוסט הבא: ניואנסים