לא שומעים!

דובי קננגיסר

באמת שאני לא מבין אתכם. כולם מדברים על האם אבי בניהו הדליף או לא הדליף את “מסמך גלנט”, אבל אף אחד לא מבחין באמת האיומה: בניהו הוא סונטארי!

הופרדו בלידתם? תא”ל אבי בניהו (ימין) וגנרל סטאאל

#דברים אדיוטיים #דוקטור הו #יופי #צבא #רוח שטות #תמונות


תגובות

‪

‪Tweets that mention לא שומעים! » תפוח אדמה מדבר — Topsy.com · 2010-08-14 02:19:21‬

[...] This post was mentioned on Twitter by Dubi Kanengisser, Dubi Kanengisser. Dubi Kanengisser said: פוסט חדש: תפוח אדמה מדבר http://bit.ly/brVqE6 [...] ‬
‪

אסף · 2010-08-14 03:22:07

דווקא יותר דומה ל-David Verrey, ה-Slitheen. ‬
‪

ערןב · 2010-08-14 15:29:34

למה לא פשוט שמת קישור לתמונה של שרק? http://retaliators.wordpress.com/2009/11/26/shrek-forever-again-will-be-the-last-shrek-i-hope-so/ ‬

מיצבשת · 2010-08-14 15:38:42

נכון מאוד כבודו, ונצטרף בקריאת סונטר הא, סונטר הא, סונטר הא הא אה

יחיאל צ. · 2010-08-18 07:19:16

מציע לכם להמתין עד לפרסום תוצאות בדיקת המשטרה בטרם תצאו בהילולים ובצילצולים.

הפוסט הקודם: מה אתם עושים פה?!

הפוסט הבא: שיטת דובי לפריימריז

בהמשך לשיחה שניהלתי עם איילת 1 בעקבות ציוץ שלה אלי, רציתי לשאול את המבקרים הקבועים באתר (כולל, כמובן, אלו המנויים על הרסס שלו), איך הגעתם לבלוג במקור? וכשאני אומר “במקור”, אני מתכוון לפעם שבה החלטתם להרשם אליו או להתחיל לעקוב אחריו בקביעות. ברור לי שלעיתים קרובות אנשים מגיעים לבלוג כלשהו מספר פעמים ממקורות שונים לפני שהם מחליטים להתחיל לעקוב אחריו בקביעות. לי עצמי זה קורה לעיתים קרובות. ובכל זאת, עד כמה שאתם מצליחים לזכור, מה היה הקישור שהביא אתכם לפה בפעם שהחלטתם לעקוב בקביעות אחרי פוסטים חדשים?

[poll id=“2”]

#אני ואפסי עוד #ארס בלוגאיקה #מספרים


הערות שוליים

  1. טוב לך? ↩

תגובות

‪

אלי · 2010-08-03 21:36:06

זה שבר אותי סופית: http://dubikan.com/archives/1062/comment-page-1 ‬
‪

איילת · 2010-08-03 21:59:28

that will do, thank you :) ‬

‪MuyaMan · 2010-08-04 04:55:32‬

שכחת את האופציה של “מהעמוד הראשי של בלוגלי”...

זיו פ · 2010-08-04 05:24:24

אהבתי שהאופציה “חבר המליץ לי” לא קיימת פה בכלל. כאילו כולנו חיים מול האינטרנט והדרך היחידה לגלות דברים זה דרך לינקים.

יובל · 2010-08-04 07:16:08

בתור מישהו שעקב אחרי האייל הקורא עוד משנת 2000, היה לי ברור שאני עושה מנוי ברגע שגיליתי שיש לך בלוג. אני לא זוכר מה היה הלינק שחשף בפני את דבר קיומו של הבלוג, אבל תוכנו לא היה ממש רלבנטי. בקיצור – אני כאן בזכות האייל הקורא, למרות שאני כבר מזמן לא גולש שם.

‪hilanoga` · 2010-08-04 07:28:05‬

מהדיונים אצל גורביץ או נמרוד אבישר, כמעט בטוח.

הופ · 2010-08-04 09:56:58

הצבעתי “לא זוכר”, אבל אם זה עוזר אוסיף שזה היה או מקישור בבלוג אחר או מתגובה שלך בבלוג אחר.

אייל · 2010-08-04 10:23:24

אני זוכר שנתקלתי בשם שלך איפשהו וזכרתי שהיית פעם באולטינט אז חיפשתי אותך בגוגל

דובי · 2010-08-04 10:43:48

זיו – תמיד יש עוד אופציות. בשביל זה יש “אחר”. אם הקטגוריה הזו הייתה מפוצצת, הייתי מסכים ששכחתי משהו עקרוני.

יובל – אולי זה רק אני, אבל אני הנחתי שהיכרות מוקדמת באייל נכנס תחת “היכרות עם דובי”. אייל – אותו כנ”ל לגבי אולטינט.

450 מנויים על הרסס של האתר, וקיבלתי רק 65 תגובות בינתיים? איפה אתם, אנשים?

יובל · 2010-08-04 11:03:14

דובי – חשבתי ש-“היכרות אישית עם דובי” (הדגשה שלי) נוגעת להיכרות מחוץ לאינטרנט. נו, תעביר קול אחד מ-“לא זוכר” ל-“היכרות אישית עם דובי”.

דובי · 2010-08-04 11:05:01

זה אני, אין לי חיים מחוץ לאינטרנט. וגם בתוך האינטרנט זה מוטל בספק.

אביב · 2010-08-04 12:16:17

כמעט בטוח שדרך עידן לנדו שקישר לפוסט הזה על המלחמה בעזה: http://blogdebate.org/dubi/2008/12/אמת-ושקר-על-התקיפה-בעזה/

מיצבשת · 2010-08-04 12:37:29

היה לינק אליך אצל יואב קרני מוושינגטון – אתה נראה כמי כבחור רציני לא מלא מעצמו כמו גיא בכור אבל גם זה יבוא :)

דפנה לוי · 2010-08-04 12:43:03

איך אתה יכול לתחום שאלה כזו לרשימת אופציות שצריך לסמן? ואיפה ההזדמנות להתבטא פה? אחרי שראיינתי אותך לקפטן אינטרנט (בשנת תש”ח?) ואחר כך לאיזו כתבה ב”לאישה”, בזכות האיל הקורא ובזכות מה שיש לך לומר, שמחתי לגלות שיש לך בלוג. הצרה היא שהרשימות מעניינות, הזמן מצומצם והרצון לעקוב אחרי לינקוקים שונים בבלוג גם הוא אדיר, והתסכול הולך ומצטבר. אגב, האם יפורסם מישהו דו”ח הכנסות-הוצאות של קרן הדובי?

דובי · 2010-08-04 13:25:42

דפנה – בגלל זה ביקשתי את אותה הפעם שגרמה לך לעקוב אחרי. יש מעט מאוד בלוגים שהתחלתי לעקוב אחריהם בפעם הראשונה שראיתי אותם, כמעט תמיד זה הצטברות של מקורות שונים. אבל השאלה היא מה הייתה הפעם המכריעה. דו”ח מלא לא יהיה, אבל אולי איזה ניתוח סטטיסטי ביום השנה. בינתיים, הנה דו”ח הוצאות: http://www.direct2drive.com/2/9642/product/Buy-Doctor-Who:-The-Adventure-Games---Episode-1-and-2-Download

דפנה לוי · 2010-08-04 13:29:36

אוי מיי גוד.אנגלופילייה חמורה משלי אפילו. דוקטור הו?.... מעולם לא התלהבתי, למרות נוכחות של אנשים קסומים כמו דרק ג'קובי וג'ון סים בחלק מהפרקים וכמה דוקטורים נהדרים. אני מעדיפה את Red Dwarf, מכיר? ולא מזמן רכשתי את צופן ג'נסן, משהו שיש לי לגביו זיכרון ילדות עמום ואני מקווה להחיות אותו בצפייה מחודשת...

ירדן · 2010-08-04 13:42:07

לא זוכר. בטח בלוגר קישר אלייך. משהו בשילוב של נדב, מקס הזועם ויוסי גורביץ.

‪melquiadess · 2010-08-04 18:07:17‬

שאלה קצת קשה. אני ממש מנוי רק במשך שבוע. הגעתי בגלל הקישור מטמקא בנוגע לפרשת שמו האמיתי של ג'ורג'. אבל נשארתי בעיקר בגלל זה: http://dubikan.com/archives/1474 והדיון המרתק שהתפתח בעקבות פוסט זה.

אבל בעצם אני עוקב מרחוק כבר זמן רב עקב הפוסטים על ד”ר הו :) (מה שמזכיר לי שכמעט ולא כתבת על העונה האחרונה)

נעמה · 2010-08-04 18:47:58

סימנתי שאני לא זוכרת בלב כבד, כי באמת באמת שרציתי להזכר ולא לסמן את התיבה הזאת שנשמעת כמו “אין לי כח להתחיל לחשוב על זה עכשיו אז אני אסמן שקר חסר משמעות כלשהו”, אבל אני עוקבת אחרי הבלוג כבר כל כך הרבה זמן שאני באמת לא יודעת איך הגעתי אליו. הכרתי את השם מהאייל הקורא, אבל לא הייתי מהקוראים האדוקים שם. בטח מאיזה בלוג אחר. זאת הזדמנות לומר שאני מאוד נהנית לקרוא כאן, למרות שאני בקושי מגיבה, וגם שהמון זמן לא כתבת על הבן שלך, וגם שבדיוק היום אחי הקטן ביקש ממני בלוגים שווים ושלחתי לו לינק:)

נעמה · 2010-08-04 18:49:54

אה, וגם עוד משהו: הפסקת לבדוק עבודות של סטודנטים? כי היה מצחיק שצטטת עבודות שלהם.

דובי · 2010-08-04 22:43:52

מל – העונה האחרונה היא... מטרידה. עוד לא החלטתי מה אני חושב עליה. בגדול היא הייתה די מאכזבת, אבל אולי הציפיות שלי היו גבוהות מדי.

נעמה – ממ... כן, מישהו רמז לי שאם יגלו שאני עושה את זה אני יכול לחטוף בצורה רצינית, אז הפסקתי. לצערי אני עדיין בודק עבודות.

‪mio · 2010-08-05 13:28:27‬

מה שיובל אמר. (האייל הקורא וכאלה...)

ענבר · 2010-08-06 13:38:31

מבלוג אחר, למיטב זכרוני מאז הדיון הארוך עם נמרוד אבישר על דמוקרטיה וליברליזם (ניסיתי למצוא קצה חוט לדיון הזה אצלך או אצל נמרוד, אך ללא הצלחה. אז נצטרך לסמוך על הזיכרון שלי...)

נועה ו · 2010-08-07 08:29:26

מהאייל, כמובן.

עדי סתיו · 2010-08-12 09:21:13

האייל הקורא. לא יודע אם זה נחשב “היכרות אישית” או “קישור מתגובה של דובי”. אולי חסר לך “היכרות אינטרנטית”.

יחזקאל · 2010-08-15 09:10:33

אני די משוכנע שדרך לינק אצל נמרוד אבישר.

אסף · 2010-08-21 15:06:17

סימנתי 'לא זוכר' אבל אולי הייתי צריך לסמן 'אחר': 1. האייל הקורא אולי היה אחת הסיבות שהקדשתי קצת יותר זמן לעיין כאן ולגלות את הבלוג. 2. יכול להיות שגם קישורים מהבלוג של שחר או הסיפור האמיתי והמזעזע. 3. כנראה שחיפוש אחר בלוגים של דוקטורנטים גם הוביל אותי לכאן. 4. הסיבה הטכנית: כנראה שהמעבר לגוגל רידר הוא שעשה את ההחלטה להירשם לבלוג.

הפוסט הקודם: החרדים באים?

הפוסט הבא: תפוח אדמה מדבר

בעקבות הנתונים שהבאתי בפוסט הקודם לגבי מספר היהודים האורתודוכסים בארה”ב, עלתה בי תהייה: האם המספרים המדהימים הללו על נטישת היהדות האורתודוכסית בארה”ב מתרגמים לנטישה של החרדיות בישראל? בישראל, כמובן, אי אפשר לעזוב את האורתודוכסיה, ולמיטב ידיעתי אין תנועה משמעותית מהכיוון החרדי לכיוון הדתי-לאומי (אם כבר, אז להפך). התנועה הכי סבירה היא מהחרדיות לחילוניות. כולנו מכירים את תופעת החזרה בתשובה, אבל הרבה פחות מדברים על חזרה בשאלה. למעשה, אין שום נתונים קונקרטיים לגבי התופעה הזו. באתר של עמותת דרור, שעוסקת בסיוע ליוצאים בשאלה, למשל, אין נתונים כאלו, עד כמה שהצלחתי למצוא. בוויקיפדיה מופיעה הפסקה הבאה לגבי “היקף התופעה“:

בימינו נוהגים להבדיל בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי בהערכת היקף התופעה. הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב העריך שכחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי יוצאים בשאלה, ואילו אחרים מעריכים שמדובר על רבע מהבוגרים. מספרים אלו מתייחסים רק למשפחות המשתייכות לציבור הדתי לאומי ולא לציבור המסורתי. על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, עד לאחרונה הייתה מגמת ההתרחקות מהדת חזקה בקרב הציבור הישראלי ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה – הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה. לגבי הציבור החרדי, קשה יותר לקבל הערכות על היקף בתופעה מכיוון שהעוסקים בעניין אינם מפרסמים נתונים. יחיאל יעקובסון, העוסק במניעת יציאה בשאלה בקרב הציבור החרדי, מסרב למסור נתונים של מספרי הנוטשים את הדת אולם מציין שמדובר על מספרים גדולים בהרבה ממה שנוטים אנשים בחברה החרדית לחשוב.
מצד שני, אחת לכמה זמן מופיעים נתונים בתקשורת על, למשל, אחוז הילדים החרדים במערכת החינוך. כתבה אחת כזו, למשל, מנתה 27% מילדי כיתות א' כמשתייכים לזרם החרדי. זאת, כאשר אחוז החרדים בכלל האוכלוסיה מוערך בכעשרה אחוזים. אותה כתבה מציינת כי משנת 1990 עד 2008 הוכפל אחוז החרדים בחברה מחמישה לעשרה. נתון דומה ניתן בהרצאה הזו, שמעריך כי האוכלוסיה החרדית מכפילה עצמה כל 22 שנה.

כמדען מדינה, משהו נראה לי מאוד מסריח בנתונים הללו – אוכלוסיה כמו האוכלוסיה החרדית, שמצביעה באופן פחות או יותר אחיד, והכפילה את עצמה בין 1990 ל-2008, היינו מצפים שנוכל לראות הכפלה דומה של כוחה האלקטורלי. הנתונים, עם זאת, מפריכים זאת בעליל.

נסתכל על אחוזי הצבעה ליהדות התורה בין השנים 1992 ל-2009. כדאי להסביר קודם את הבחירה. יהדות התורה היא מפלגה הומוגנית בקהל המצביעים שלה. בניגוד לש”ס, יהדות התורה לא מושכת מצביעים מחוץ לקהל היעד החרדי-אשכנזי שלה, כך שמעקב אחר דפוסי ההצבעה עבורה נותן תמונה אמינה למדי של אחוז המשתייכים לקבוצת היעד הזו. שנת 1992 נבחרה משום שזו השנה הראשונה שיהדות התורה התמודדה כמפלגה אחת. לפני כן, התמודדו שתי מפלגות – דגל התורה ואגודת ישראל. למרבה האירוניה, האיחוד בין המפלגות דווקא הביא לירידה משמעותית בהישגים האלקטורליים של הקבוצה החרדית אשכנזית (ב-1988 זכו שתי המפלגות יחדיו לשבעה מנדטים. ב-1992 נפל המספר לארבעה בלבד). אין בכוונתי להכנס לתהליכים הפנימיים שהביאו לקריסה הזו, ולכן עדיף להסתפק במספרים מ-92' ל-2009 (שבין כה וכה תואמים היטב את טווח הזמן של ההערכות הקיימות). צריך לזכור, כמובן, שמדובר רק בחרדים האשכנזים. יתכן שהמצב שונה לגבי החרדים המזרחים.

ראשית נבחן את אחוז המצביעים ליהדות התורה מתוך סך המצביעים בבחירות האמורות (כל הנתונים מתוך וויקיפדיה):

1992: 3.29 1996: 3.23 1999: 3.8 2003: 4.29 2006: 4.62 2009: 4.39

אפשר לראות עליה הדרגתית אך מרשימה – כשליש בטווח של 17 שנה. לא בדיוק הכפלה כל 22 שנים, אבל עדיין לא רע. העלייה הזו גם לוותה בעליה נאה במספר המנדטים – מארבעה ב-1992 לשישה ב-2006 (ב-2009 המפלגה עמדה על סף המנדט השישי, אך לא השיגה אותו, ועודפיה עברו לש”ס). גידול של 50% בתקופה של 17 שנים. מרשים.

הבעיה היא שהנתון הזה מתעלם מכך שבאותם שנים חלה ירידה מתמשכת באחוז ההצבעה לכנסת. לעומת זאת, לפחות לפי הדיווחים, באוכלוסיה החרדית יש הצבעה מאסיבית, ולא אחת אנו שומעים על “רכבות אוויריות” של מצביעים חרדים ואפילו על “הצבעת מתים”. אם נניח שאחוז ההצבעה בציבור הזה נשאר פחות או יותר יציב, יהיה נכון יותר למדוד אותו אל מול מספר בעלי זכות ההצבעה ולא סך המצביעים ממש.

1992: 2.53 1996: 2.51 1999: 2.93 2003: 2.86 2006: 2.93 2009: 2.8

למעט קפיצה אחת בין 1996 ל-1999, שגם היא עומדת רק על כ-17%, ואף אינה נשמרת לאורך זמן, חלה סטגנציה ברורה באחוז המצביעים מתוך סך בעלי זכות הבחירה. סך העלייה מ-1992 ל-2008 עומד על כ-11%. יתר על כן, דווקא העשור שבין 1999 ל-2009, זה שבמהלכו לא הייתה עליה מאסיבית לישראל, להבדיל מהעשור שקדם לו, לא חל כל שינוי באחוז המצביעים ליהדות התורה מתוך סך האוכלוסיה הבוגרת של ישראל. כל זאת, כאמור, בתקופה שבה האוכלוסיה החרדית כולה לכאורה הכפילה את גודלה.

איך יתכן הדבר? שני סוגי הסברים יכולים להיות: האחד הוא ירידה באחוזי ההצבעה בתוך האוכלוסיה החרדית, או מעבר של מצביעים חרדים למפלגות לא-חרדיות. ההסבר השני הוא נטישה מאסיבית של חרדים את הקבוצה החרדית, נטישה שמתבטאת לכל הפחות בהצבעה למפלגות אחרות, וככל הנראה גם בהתנהגויות אחרות, גם אם היא אינה מגיעה לכדי “יציאה בשאלה” מלאה. (כמובן, שני ההסברים אינם מוציאים זה את זה).

—

מספר היוצאים בשאלה מקרב החרדים הוא הסוד האפל של הקהילה החרדית בישראל. החרדים מעדיפים לספר כל הזמן על החוזרים בתשובה הרבים, ומנופפים במיני ידוענים שהחליפו את הריקנות התל-אביבית בעגלה המלאה של היהדות החרדית. החוזרים בשאלה, לעומתם, אינם זוכים לתמיכה מהאוכלוסיה החילונית, ובוודאי שלא בכבוד ויקר. לפעמים נדמה כי היחס לחוזרים בשאלה הוא כאל החלשים שלא הצליחו להתמודד עם הקושי ונפלו לצד הדרך, משל לא היו אנשים שמאסו בדת מאובנת וקיצונית אלא מיועדים לסיירת שנפלו בגיבוש בגלל חולשתם.

אבל הם שם, והם רבים. טוב יעשו חילוני ישראל אם יתנו יד ותמיכה באותם חוזרים בשאלה, יתגאו בהם ובהישגיהם ויציגו אותם לראווה. יש סיבה טובה לחשוב שככל שיותר חרדים יראו ביציאה בשאלה אופציה שתקנה להם חיים מכובדים וטובים, כך רבים יותר מהם ינטשו את דרך החיים לתוכה נולדו. העובדה שהציבור החרדי רק הולך ומקצין את בדלנותו מהחוויה הכלל-ישראלית מצביעה על כך שהם חשים באיום. הגיע הזמן להגביר את הלחץ מהצד שלנו.

—

עוד בנושא קרוב, כדאי לקרוא אצל יוסי גורביץ על החלטת הממשלה לבטל את חובת הגיוס לבחורי ישיבה, והצדדים הטובים של החלטה כזו, שלבטח תעורר מחאה אצל רבים.

—

תודה לכל מי שהרים תרומה ביממה האחרונה. אפרופו, הוספתי אפשרות לתרום בשקלים במקום בדולרים קנדיים, למי שמעדיף.

#בחירות #דת #חברה #ישראליאנה #מדע המדינה #מספרים


תגובות

‪ayeletoz · 2010-08-02 23:01:38‬

@dubikan דובי? מה עובר עליך עם תדירות הפרסום הזו?

איתמר · 2010-08-03 04:29:39

בטח גם גודל האוכלוסיה השתנה במשך השנים הללו

דרומי · 2010-08-03 04:42:33

יש לך איזו הנחת מוצא שכחילוני, אני אמור לשמוח על כך שאנשים חוזרים בשאלה, ולכן מתפקידי לעודד אותה, ולא ברור לי למה. בניגוד לחרדים, שחושבים שכל יהודי שלא חי בדרכם מרחיק את הגאולה, אני חושב שלגיטימי לחלוטין שכל אחד יחיה בדרך שבה הוא רוצה לחיות. אם יש בעיות ספציפיות עם דרך החיים החרדית (אי-גיוס, אי עבודה, שוביניזם, בחר את המועדף) – צריך להתייחס לבעיות האלו, ולא לפתוח במלחמת תרבות (שזה בעצם מה שאתה מציע)

זיו פ · 2010-08-03 06:08:45

נראה לי שאחת הסיבות שקשה להעריך בצורה מדויקת את תופעת החזרה בשאלה בישראל היא שיש כל מיני סוגים של חוזרים בשאלה למיניהם והישראלים החילונים יכולים להזדהות ולהתגאות עם אחוז קטן מהם. לדגומה – כל ירושלמי “חילוני” שני שתפגוש יספר לך שהוא דתל”ש. מדובר במעין שם קוד לדתיים שהורידו את הכיפה, התחילו לנהוג בשבת, ומקיימים רק חלק מהמצוות, אבל התהליך הזה לא גרע ולו במאומה מהגזענות שלהם כלפי לא-יהודים, וכן מהרגשת עליונות שיש להם על חילונים. מצד שני אחוז גבוה מהאוכלוסיה הנחשבת “חילונית” בישראל מתאימה בדיוק להגדרה הזאת. לדעתי, מדובר בעוד תחום מטושטש שנופל קורבן להגדרה המאד בעייתית של “חילוניות” בישראל.

אריק · 2010-08-03 06:16:38

דרומי,

מצד שני אם תהליך החזרה לשאלה הוא תהליך טבעי שקורא מניה ובניה אצל בני החברה החרדית, שומה עלינו להקל עליהם את התהליך ולא להקשות עליהם? הרי בניגוד לתהליך החזרה בתשובה שממומן היטב בכספי ציבור בין השאר ובו מרעיפים על החוזר חום ואהבה, החוזר לשאלה יוצא לעולם שונה וזר שבו הכל שונה ואין מי שמחכה לו בצד השני. לא הייתי מעודד חוזר לשאלה אבל מי שחוזר נתקל בתהליך קשה מאד.

מהיכרותי חוזרים לשאלה לא ממש מתגאים בעבר שלהם וגם אם לא מתכחשים אליו ובוודאי שלא מעלים אותו על נס.

— אריק

רועי פ. · 2010-08-03 06:26:27

הי דובי, אתה התעלמת לדעתי מכמה דברים חשובים: א. כניסת ש”ס למערכת הפוליטית. לא כל מצביעי ש”ס הם חרדים, אבל חלק גדול מהם כן. הם עלו מ-4 מנדטים ב-85 6 ב-88, שיא של 17 ב-99 ו-11 כיום. באותו עניין, שווה להסתכל על הגידול באגודת ישראל. ב. רוב האוכלסיה החרדית היא ילדים להם אין זכות הצבעה. זה אומר שמספר החרדים בעלי זכות בחירה גדל, אבל לא הכפיל את עצמו. ג. שינויים דמוגרפים באוכלוסיה הלא-חרדית- במקביל לגידול אצל החרדים, היה גידול באוכלסיות אחרות- גידול טבעי אצל הערבים, 1,000,000 עולים מחבר העמים וגידול כללי באוכלוסיה הכללית. אינני יודע אם מדובר בהכפלה של חלק יחסי (ואז הסעיף האחרון מיותר) או מספרי- שני הדברים האלה הם בבירור לא אותו דבר.

בנושאים האלה ממליץ בחום על הכתבה הזאת http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000577707 על האתר של חדו”ש http://www.hiddush.org.il/ ועל הבלוג של שחר אילן http://cafe.themarker.com/blog/127809/

רועי

ליאור · 2010-08-03 14:20:35

טור מעניין, אבל יש לי בעיה עם הנחת המוצא שלך לפיה אין תנועה מהכיוון החרדי לכיוון הדתי-לאומי. אתה מתעלם לגמרי מהתופעה שמכונה “התחרד”לות”, קרי התחרדות של הדתיים-הלאומיים. אני לא ממש מוסמך לתאר היטב את התופעה אבל מההבנה הבסיסית שלי דווקא על ההתחזקות הדתית (נקרא לזה כך) בקרב מפלגות המתנחלים והדתיים לאומיים יש יותר חרדים שמצביעים לשם, אם בצו הרב או צו המצפון.

אבנר לנגוט · 2010-08-03 17:33:53

דובי לצערי הרב (וזה אכן לצערי, כי בניגוד לדרומי אני חושש מאוד מהכוח הפוליטי של החרדים ומהמצב שהמפלגות החרדיות יחזיקו אפילו קרוב לרוב) בתור אדם שיצא לו להכיר חרדים שחזרו בשאלה אני חושש שאתה טועה. אפילו לפי הדיווחים שלהם (של חוזרים בשאלה) מדובר אולי בעשרות אנשים בירושלים כולה. חזרה בשאלה שציבור החרדי איננה אותו קו אפור כמו בציבור הדתי. במדובר בשבר שדורש עזיבת בית, נטישת המשפחה והקהילה ובאופן כללי שינוי כל אורך החיים זה לא משהו ש”פשוט עושים”. (חשוב כאן לציין שמסגרת הסבסוד של החיים החרדים שהמדינה ממנת רק הופכת זאת ליותר קשה מאחר וברגע שאתה חוסר בשאלה אתה נשאר חסר כל וחסר השכלה)

דובי · 2010-08-03 21:46:26

איתמר: בגלל זה אני משווה לסך בעלי זכות ההצבעה בישראל.

דרומי: לא הצעתי לפצוח בקמפיין החזרה בשאלה. אני כן חושב שהרבה אנשים תקועים בתוך החברה החרדית כי הם מפחדים לצאת בגלל ההרגשה שאין להם לאן ללכת, ולא בגלל שהם רוצים להמשיך להיות חרדים. אני חושב שכחילונים וכליברלים, עלינו לשאוף שמי שרוצה לצאת מקהילה סגורה יוכל לעשות כן. בשביל זה, צריך לדאוג שחרדים ידעו שאם הם מתלבטים לגבי מקומם בחברה הישראלית, יש להם בחירה, וגם אם הם לא יזכו לתמיכה מצד הסביבה הנוכחית שלהם, תהיה להם תמיכה מצד הסביבה אליה הם יעברו.

רועי: א. לא התעלמתי מש”ס. הסברתי שהם מקרה בעייתי לבחינת גודלה של האוכלוסיה החרדית, בדיוק משום שלא ידוע איזה חלק ממצביעיהם הוא חרדי ואיזה לא. מצד שני, הבחירה בשנת 1992 כתחילת הניתוח מונעת השפעה של נדידת מצביעים חרדים-מזרחיים מהמפלגות האשכנזיות לש”ס, תהליך שקרה לאורך שנות ה-80. מכיוון שהפריון בקרב החרדים האשכנזים והמזרחיים דומה, הרי שאפשר להניח שהשינויים בגודל שתי הקבוצות דומים, לפני השפעות של חזרה בתשובה/שאלה. בנוסף, המקרה המזרחי הוא מורכב יותר בגלל הרצף הקצת יותר מטושטש של דתיות-חילוניות בקרב המזרחים לעומת האשכנזים, שם מדובר יותר בדיכוטומיה (או טריכוטומיה) ברורה. על איזה גידול באגודת ישראל אתה מדבר? אין אגודת ישראל. יש רק יהדות התורה מאז 1992. ב. ועדיין, חלק מהילדים הללו היו צריכים להתבגר. אם מדובר באוכלוסיה עם קצב גידול עצום כמו שמדברים (הכפלה של האחוז שלהם באוכלוסיה תוך שני עשורים), חלק מזה היה צריך להופיע גם בתוצאות הבחירות. כפי שהראיתי, זה לא קרה. ג. גם לזה התייחסתי ספציפית לפוסט – הראיתי שגם אם מסתכלים רק על העשור שבין 1999 ל-2009, כלומר, כשלא הייתה שום עליה מאסיבית לארץ, אין גידול באחוז המצביעים למפלגות החרדיות מתוך כלל בעלי זכות הבחירה. לשם השוואה, באותה תקופה אחוז המצביעים למפלגות הערביות (כולל חד”ש) מתוך סך בעלי זכות הבחירה עלה מ-3.74 ל-5.87 (האחוז שלהם מתוך סך הקולות הכשרים, כמובן, גבוה הרבה יותר). אתה בטוח שקראת את הפוסט? אני מקשר לכתבה של גלובס מתוך הפוסט עצמו! אז אתה שולח אותי לקרוא אותה?

ליאור: אתה מתאר כאן בעצם מהלך כפול – התחרדות של המפד”לניקים, וכתוצאה מכך העדפה של המפלגות הדתיות-לאומיות על פני המפלגות החרדיות על ידי החרדים. זה נראה לי תהליך בלתי סביר, בעיקר משום שאין גידול ניכר לעין גם במפלגות הדתיות-לאומיות בתקופה הרלוונטית.

אבנר: שים לב שהתייחסתי ספציפית לזה – אני מדבר כאן על נטישה במובן הרחב ביותר של המילה, כולל כאלו שנטשו את הדת בליבם אבל ממשיכים להתנהג כמו חרדים רגילים כי הם מפחדים בדיוק ממה שאתה מתאר. ההנחה שלי היא שהמקום הכי טוב לזהות נטישה כזו היא בדיוק בקלפי, שם איש אינו רואה איך אתה מתנהג, ושם יכולים חרדים שהיו מעדיפים לנטוש את הדת יכולים לבטא, אולי לראשונה, את הנטיות שלהם.

אבנר לנגוט · 2010-08-04 12:05:37

בבחירות האחרונות התפתח דפוס של שימוש בהצבעת מחאה מסיבית של חסידויות שונות ככלי להפעלת לחץ על מנגנוני ההצעה של אגודת ישראל. מאחר והחסידים מחולקים גיאוגרפים קל מאוד לדעת לפי אחוזי ההצבעה בכל קלפי איך כל חסידות הצביעה. לכן כל מאוד לעסקנים של כל חסידות לאיים בהצבעת מחאה ולהציג את דפוסי ההצבעה שלהם בבחירות האחרונות כדי להראות שהם רציניים...

דובי · 2011-04-22 00:11:01

כתבה בהארץ על הקשיים של הלמ”ס למדוד את מספר החרדים באוכלוסיה. מעניין לציין שהמספרים נעים בין כ-7 אחוזים מכלל האוכלוסיה לכ-11.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1225631.html

הפוסט הקודם: חתונת השטן (או: האם צ'לסי קלינטון היא היטלר בתחפושת?)

הפוסט הבא: מה אתם עושים פה?!

עצוב לגלות שלא פצצת אטום אלא דווקא פלורליזם ופתיחות עלולים לעשות בסופו של דבר “את העבודה” עבור אויבנו.
כך כותבת טלי פרקש בטמקא על הארוע הנורא, “טרגדיה אמיתית,” “עוד צעד בדרך לירידתו של העם היהודי מעל בימת ההיסטוריה” – חתונתה של צ'לסי קלינטון, שיקסע מבית טוב, ליהודי כשר. ומדוע כה נורא הוא הארוע? משום שילדי המתבוללים, טוענת פרקש, מאבדים כל קשר ליהדות. עכשיו, יש לי בעיה עם הטיעון הזה. הבעיה היא אותה בעיה שיש בכל הערבוב השעטנזי הזה בין ההתייחסות ליהדות כדת והיהדות כלאום. אם היהדות היא לאום ככל שאר הלאומים, אזי אין שום בעיה לאדם להיות חצי-יהודי-חצי-אירי, בדיוק כפי שהוא יכול להיות חצי-צרפתי-חצי-איטלקי. למעשה, הרבה מאוד אנשים בארה”ב מגדירים עצמם בדיוק בצורה כזו – חצי יהודים חצי משהו אחר. (בארה”ב הקבוצה “יהודים” מוגדרת כדת ולא כקבוצה אתנית, ולכן אי אפשר לבחון את הנושא באמצעות המפקד שלהם, אבל הנתונים בקנדה, למשל, מצביעים על כך שיש יותר אנשים שכוללים את הקבוצה האתנית “יהודי” כאחת מכמה תשובות, מאשר כאלו שמגדירים עצמם רק כיהודים). וכך אפשר לחגוג גם את יום פטריק הקדוש וגם את פסח – אין סתירה בין השניים כפולקלור לאומי. ובין כה וכה, אם היהדות היא רק דת, אז לא ברור מה הביג דיל בכך שאדם שבבירור לא מעניינת אותו הדת שלו (אחרי הכל, הדת אוסרת על נישואין עם אשה שלא התגיירה – אם הוא מסכים לכך, כנראה שלא אכפת לו) לא נשמע להוראות הדת הזו, ולא ברור איך מעשה החתונה הוא זה שמביא כלייה על הקבוצה, ולא העובדה הפשוטה יותר שהקבוצה לא מעניינת חלק הולך וגדל מחבריה-לכאורה.

פרקש גם מביאה נתונים לגבי שקיעתה של האוכלוסיה היהודית בארה”ב. הנתונים שהיא מציגה מטעים. לטענתה,

מתוך 5.5 מיליון יהודים אמריקנים בשנות הארבעים הצליחה הקהילה כעבור חמישים שנות התפתחות, להישאר בקושי רב עם מספר זהה בשנת 1990. כיום, המספרים כבר צנחו ל- 5.2 ודמוגרפים מעריכים כי בקצב הנוכחי עד שנת 2020 ההתבוללות תיגמר בהכחדה לאומית. למעט “שמורות יהודים”, בעיקר באזור החוף המזרחי.
אבל המספרים הללו מציגים מציאות שונה ממה שפרקש מנסה לטעון. על פי מאמר של הדמוגרף סרג'יו דלה-פרגולה (משנת 2000) בשנת 1990 החלוקה בין היהודים הבוגרים בארה”ב הייתה 23 אחוזים אורתודוכסים, 34 קונסרבטיבים, 26 רפורמים ו-17 אחוזים אחר. עשר שנים מאוחר יותר, ב-2000, המספרים היו 6 אחוז אורתודוכסים(!), 35 אחוז קונסרבטיבים, 38 רפורמים ו-21 אחר. עיקר התנודה, על פי המחקר, נובעת מנטישה של האורתודוכסיה לטובת גרסאות מתונות יותר של היהדות (או לטובת חילונות מוחלטת, שכלולה בקטגוריה “אחר”). כלומר, בדיוק ההפך מהטענה המרומזת של פרקש לחלקם של הרפורמים בהעלמות יהדות ארה”ב – חלקם של האורתודוכסים בקרב אלו המגדירים עצמם יהודים בארה”ב הולך ופוחת בקצב שהוא לא פחות ממדהים (על פי המחקר זהו רק סופו של תהליך שהפך את האורתודוכסים מרוב מוחלט באוכלוסיה למיעוט השולי שהם מהווים כיום), בעוד שהגוף היחיד שעוצר את התנועה לכיוון החילוניות הגמורה הם בדיוק הרפורמים, שרק מגדילים את חלקם בקרב יהדות ארה”ב. היהדות, אם כן, לא נעלמת סתם כך בגלל שאנשים אפיקורסים לתאבון. היא נעלמת משום שהיהדות מאבדת את האטרקטיביות שלה בעיני מאמיניה האדוקים ביותר. מסתבר שכשמאפשרים ליהודים להשתלב בחברה שסביבם, הם עושים זאת בשמחה. מסתבר שהסיבה היחידה שהיהדות האורתודוכסית שולטת בכיפה בישראל, היא שהיא מונעת בכח את כניסתן של אלטרנטיבות.

בשורה התחתונה, עם זאת, מה שהכי מרתיע בכל הטיעון הזה של פרקש הוא בדיוק הציטוט שבו פתחתי – הרעיון שיהודי שמתחתן עם גויה בעצם עושה את העבודה עבור שונאי ישראל. ואני תוהה, האם עם שתלוי לשם קיומו בשלילתם של הפלורליזם והפתיחות, הוא עם שראוי להמשיך להתקיים? האם אין זו הוכחה ניצחת לכך שהיהדות, כסט ערכים, מנוגדת לכל מה שאנשים בעולם הדמוקרטי רואים כאידאל העליון? האם אין זו הוכחה לכך שהיהדות בגרסתה הפרקשית היא אנטיתזה לרעיונות המקודשים לאדם הליברל? אם כל מה שצריך לעשות כדי שהיהדות תקמול ותעלם הוא לאפשר ליהודים ללכת אחר ליבם, האם לא מוטב יהיה לאפשר ליהדות לעבור מן העולם?

—

אגב, למי שמתעניין, היום פרסמתי לראשונה פוסט לא-מתורגם בבלוג שלי באנגלית. הפוסט עוסק בנושאי אקדמיה וחינוך בעידן הדיגיטלי. אתם מוזמנים לקרוא, להגיב ולהפיץ, גם לחבריכם שאינם דוברי עברית.

#אמריקה #דו-לאומיות #דת #חברה #לאומיות #מספרים


תגובות

דותן · 2010-08-02 04:06:27

יש משהו מאוד “ישראלי” (במובן של דת היא שחור ולבן – או אורתודוקסיה או חילוניות) בראייה של הרפורמים כמשהו שעוצר אנשים מלהיות חילוניים. רוב הרפורמים האמריקאים שאני מכיר (והם רבים, עבדתי בתנועה בארה”ב במשך כמה שנים) רואים עצמם כיהודים מאמינים, רק שהאמונה שלהם היא לא אורתודוקסית, שובניסטית ומאובנת. הם לא רואים את הדת שלהם, של הוריהם ושל סבתם כ”תחנה בדרך לפני חילוניות”, אלא כדת מלאה. אגב, רוב אלו שמוגדרים כ”אחר”, אם הם יקיימו טקס יהודי כלשהו (בר מצווה, חתונה, הלוויה) – זה יהיה בבית כנסת רפורמי או בזרם ליברלי אחר, כך שיחסית המספרים הם קצת שונים כשמדובר על טקסים יהודיים.

חוץ מזה, אני מסכים לחלוטין – היהדות כסט ערכים גזעני ראוי לה לעבור מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.

‪

Tweets that mention לא שומעים! » חתונת השטן (או: האם צ’לסי קלינטון היא היטלר בתחפושת?) — Topsy.com · 2010-08-02 04:08:01

[...] This post was mentioned on Twitter by ygurvitz and Itamar Sha'altiel, Dubi Kanengisser. Dubi Kanengisser said: פוסט חדש: חתונת השטן (או: האם צ'לסי קלינטון היא היטלר בתחפושת?) http://bit.ly/b5Xni1 [...] ‬

דובי · 2010-08-02 04:14:56

דותן – אני מניח שאפשר לקרוא את דברי כך, אז כדאי שאבהיר שאני לא חושב שהרפורמיזם הוא תחנה בדרך לחילוניות. זה לא “פחות יהודי מאורתודוכסי אבל יותר יהודי מחילוני”. מבחינות מסויימות, אני מניח, אפשר להגיד שהרפורמיזם הוא דרך להחלץ מבחירה בין שתי אופציות רעות – יהדות “מאובנת” מצד אחד, ואי-יהדות מצד שני. האופציה הרפורמית מאפשרת למי שרואה בעצמו יהודי מאמין, אבל דוחה את האלמנטים השליליים ביהדות, אלטרנטיבה שטובה משתי האופציות גם יחד.

(ושוב אני אציין שכאתאיסט, אני לא מבין אנשים משכילים שבוחרים ביהדות הרפורמית, בדיוק כשם שאני לא מבין אדם משכיל שבוחר בכל דת אחרת. מצד שני, לאחרונה גיליתי שאתאיסטים הם אפילו פחות פופולריים מהומואים, אז כנראה שזה רק אני.)

שיר · 2010-08-02 05:35:36

1. האמת היא שטלי פרקש היא אדם דתי, וככזו הטרגדיה לשיטתה היא משום שאין דבר כזה ביהדות “אם הוא לא רוצה להיות איתנו, אז יאללה יאללה שילך הביתה”. ליהודים הדתיים יש תחושת אחריות מופרזת לשלומם של בני דתם, אף אם בני דתם הללו לא רוצים בתחושת האחריות הזו. כל ישראל ערבים זה לזה, עם סגולה וכל הג'אז הזה. מכאן שברור מדוע היא מתנגדת, ולכן גם ברור שאין לאדם משכיל וחילוני מה להתווכח עם ההתנגדות שלה, כי הנחות היסוד שלכם שונות מהותית (אתה מאמין בכל מיני הומניזם אני משער, והיא באלוהי ישראל והזמנים).

  1. פירשת את המגמה הדמוגרפית כאילו הרפורמים הם סכר שבולם את זרימת היהודים מהאורתודוקסיה לכיוון החילוניות. את אותם נתונים אפשר לראות גם כאילו הרפורמים “מפתים” את האורתודוקסים ואז הרפורמים עצמם “מתפתים” לחילוניות. זה טיעון דבילי בעיני, כי הוא מניח הנחות קצת קיצוניות לגבי כושר השיפוט של האנשים המעורבים, אבל הוא קוהרנטי עם הנתונים כמו זה שלך.

  2. בקשר לפסקה האחרונה – מה הטעם להפיץ לחברינו שאינם דוברים אנגלית מאמר באנגלית? (אני משער שהיתה פה פליטת קולמוס)

זיו פ · 2010-08-02 06:26:29

דותן ושיר, שניכם מביעים מורת רוח מכך שדובי הציג את הפלג הרפורמי כ”תחנה”. אני מבין לחלוטין את הגישה שלכם שמעוניינת להגדיר את הרפורמיסטיים כזרם בפני עצמו שקיומו לא רק תלוי בזרמים אחרים. אבל עם מספרים אי אפשר להתווכח – אם נתח הרפורמים בתמהיל הזרמים היהודים עלה מ-26% ל-38% תוך 10 שנים (ושינויים דומים אצל הקונסרבטיבים והאורתודוקסים) אז לא מדובר ב”ריבוי טבעי” של רפורמים אלא בתנועה בין המחנות השונים. זאת אומרת שאורתודוקסים חיפשו דרך אחרת ממוסדת לחיות את חייהם ודרך זו ניתנה להם בצורת הזרם הרפורמי או הקונסרבטיבי. בעולם בו אופציות כאלה לא קיימות (נניח ישראל) אז בסבירות גבוהה הם היו חוזרים בשאלה לגמרי. לדעתי לפחות.

כמו כן מהיכרות עם כמה רפורמים, לצערי הרבה פעמים זה נראה כאילו ההגדרה העצמית שלהם נובעת מ”ההבדלים בינם לבין האורתודוכסים”.

דרומי · 2010-08-02 06:42:43

דובי: ההבחנה בין 'דת' ל'לאום' היא הבחנה נוצרית במהותה, וככזו היא זרה ליהדות. הדת היהודית תמיד כללה מוטיבים של אחריות הדדית ושל קהילתנות. קח את 'ישראל, אע”פ שחטא, ישראל הוא' – התפיסה אומרת שאם נולדת לאם יהודיה, אתה יהודי. ולכן, יהודי שמתבולל לא מפסיק להיות יהודי – הוא פשוט הופך להיות עובד עבודה זרה, ולכן חוטא, ולכן מרחיק את הגאולה.

זיו: העובדה שאנשים הופכים להיות רפורמים לא הופכת את הרפורמיות ל'תחנה בדרך'. יכול להיות שאנשים הופכים להיות רפורמים ונשארים כאלו כל חייהם, בעוד אחרים עוברים ישר מהאורתודוכסיה לחילוניות או לאי-יהדות.

שיר · 2010-08-02 07:04:10

לא התייחסתי כלל לרעיון שהזרם הרפורמי הוא “תחנה” או לא. רק אמרתי שאת אותם נתונים אפשר לפרש כאילו הרפורמים מעצימים סחיפה על החילוניות וכאילו הם בולמים אותה.

נתאי · 2010-08-02 08:21:03

דובי, בזמן האחרון אתה מפציץ בסדרה של פוסטים מעולים. תענוג לקרוא אותך.

אריק · 2010-08-02 09:01:50

דובי, להלן דעתי.

במשך אלפי שנים היהודים שמרו גם על ציוויון דתם וגם על השתייכותם לקבוצה לאומית חסרת לאום על ידי מספר פעולות שעיקרן בידוד הקבוצה מהגויים ויצירת קהיליות נבדלות. הכלל הפשוט הגלותי שיש צורך ב-10 יהודים למיניין הוא אחד מהשיטות, וכן איסור החיתון מחוץ לקבוצה.

כיום קיימת זילות בערך של שמירה על הדת בכל העולם המערבי. הדתות ששורדות בעולם המערבי הן בעיקר הדתות שמאפשרות “עבודה לייט” – אמונה שאינה דורשת סטיה משמעותית מאורח החיים המערבי מכל בחינה אחרת של המאמין בעבודת דתו.

בתור מעוז של קבוצות אולטרא-אורתודוכסיות, ברור שישמעו דעות בישראל שמתנגדות לכיוון הזה מאחר והוא בוודאי יביא להתבוללות ולירידה בחשיבות הקבוצה. אני חושב שפרקש צודקת בהחלט מנקודת מבטה, שהיא רואה ירידה בכמות האורתודוכסים בעולם כפי שציינת. מבחינתה הרפורמים והחילונים הם זהים לחלוטין ואני מבין לחלוטין את פרקש שחוששת שהקבוצה העלית שאליה היא רואה את עצמה שייכת הופכת לקטנה יותר ויותר.

בנוסף פרקש מציינת דבר נוסף – המעבר מכללי מוסר בהם הכלל יותר חשוב מן הפרט לעולם מוסרי בו הפרט חשוב יותר מן הכלל ורצון היחיד (“אהבה”) “מקלקל” לכלל. גם כאן פרקש קולעת בכיוון של החברה המערבית שמקדשת את היחידנות על חשבון הקבוצה.

אישית למרות שאני מבין היטב את פרקש, אני מברך את השינויים הללו. כמוך דובי אני אתאיסט, וירידת כוחן של הדתות והשתלטות ה”אמונה לייט” או “עבודה לייט” (בהקשר של עבודת הדת) היא בהחלט לרוחי, מאחר שהן מקבלות את קיום אמונתי ואינן מקשות עלי את החיים. במילים אחרות, הן תואמות להשקפת העולם הפוסט מודרניסטית שבה אין אמת מוחלטת ולכן מקבלות אמיתות אחרות של אנשים אחרים. אוקיי, בסדר, יותר תואמות מהאורתודוכסים.

— אריק

דותן · 2010-08-02 11:28:16

דובי וזיו- אתם צודקים שאפשר לראות ביהדות הרפרומית “אופציה” בין שתי אפשרויות אחרות, אבל חשוב להבין ש- א. לפחות באמריקה היא זרם משמעותי הרבה יותר מהארותודוקסים. כשחושבים על יהדות פה (בגולה הדוויה), חושבים על מה שאנחנו יכולים לקרוא לו “יהדות ליברלית”, לא על השחורים. ב. רוב אנשים פשוט “נולדים לתוך” הדת הזו, או הזרם הזה. אלמנט הבחירה החופשית, כמו אצל רוב האנשים הדתיים בעולם, הוא קטן מאוד – ככה שזה לא שאנשים בוחרים בצורה דתית מתונה, אלא זו הדת שלהם (מאמינים באל, מאמינים בשוויון, מאמינים ב”תיקון עולם” וכולי) פשוט מאוד. במילים אחרות: הם רפורמים, לא “רפורמיסטים”, כפי שהגדרת אותם, זיו.

חוץ מזה, אני גם אתאיסט, אבל זה לא מפריע להיות ליד היהדות הרפורמית כשאני רוצה משהו יהודי בחיים שלי (ואני רוצה משהו כזה, למשל בחופה – שהייתה רפורמית, ואלוהים לא הוזכר בה). אני לא רואה ניגוד בין זה שאני לא מאמין באל, לבין זה שאני יהודי.

(וגם – נתאי צודק)

דפנה לוי · 2010-08-02 12:47:13

לא מבינה מה הבעיה – אם העם היהודי יעלם כתוצאה מכך שכל האנשים הפרטיים שמרכיבים אותו ימצאו לעצמם נתיבי חיים אחרים, שאינם משמרים את יהדותם, מה יקרה?
זה הרי לא דומה להשמדה, התבוללות כפויה, המרת דת בכוח, רצח עם או כל זוועה אחרת. מדובר במהלכים אישיים של אנשים שמוצאים את אושרם – שזה יפה וראוי להערכה – וממתי יש להם איזו חובה לשימור לאומי בחיים האלה?

סמילי · 2010-08-02 12:47:38

אני לא בטוח ש”אם היהדות היא לאום ככל שאר הלאומים, אזי אין שום בעיה לאדם להיות חצי-יהודי-חצי-אירי, בדיוק כפי שהוא יכול להיות חצי-צרפתי-חצי-איטלקי” ז”א בוודאי שאין בעיה מבחינת האדם עצמו (זה הרי מה שהוא), או מבחינתי ומבחינתך, אבל נראה לי שמבחינת הלאומנים (כמו פרקש) אנשים כאלה הם בעיה די גדולה גם בלי לערב דת. אני לא חושב שלאומן צרפתי יקבל בברכה את קיומו של אדם חצי-צרפתי-חצי-איטלקי, ודיבורים על חשש ל”נטישת הזהות” (במקרה היותר מעודן) או חשש ל”דילול הדם הטהור” (במקרה הפחות מעודן) לא ממש יפתיעו אותי.

אריק · 2010-08-02 14:17:08

דפנה,

בעינייך זה לא בעיה, את מרגישה שייכות או לקבוצות אחרות (ישראלים) או לקבוצות יותר גדולות (מערביים, האנושות). בעיני פרקש, שמרגישה שייכות חזקה לקבוצת המאמינים ועובדים את הדת, זה אבדן גדול כשהקבוצה שלה, שגם ככה לא גדולה, מאבדת ממספרה בצורה משמעותית.

— אריק

ארך אפיים · 2010-08-02 21:39:08

לא עשיתי מחקר סטטיסטי, אבל מנסיוני הדל, רפורמים וקונסרבטיבים בארה”ב עסוקים במהות היהדות (להבדיל מנפנוף בה כדגל) הרבה יותר מאשר אורתודוקסים, שבדרך כלל משאירים שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות לקבוצה מצומצמת של תלמידי חכמים. הם מתיחסים למשמעות התפילות שבסידורים שלהם הרבה יותר מאשר האורתודוקסים שבדרך כלל מדקלמים תפילות בצורה מכנית. אפשר לומר שהרפורמים והקונסרבטיבים הממוצעים הם יותר דתיים, כלומר, הדת יותר משמעותית לגביהם, מאשר האורתודוקסים הממוצעים. אדם אחד שדיברתי איתו שעזב את האורתודוקסיה לטובת בית כנסת קונסרבטיבי תיאר את המעבר כאקט של העמקת היהדות שלו, נטישת “העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים” אל מקום שבו שאלות של מהות (ולא רק קיום מכני של מצוות) הוא מרכזי בהוויה הדתית של חבר קהילה מן השורה. מבחינתו, הוא זה עבר מיהדות לייט ליהדות מלאה.

לא שומעים! » החרדים באים? · 2010-08-03 01:45:31

[...] הנתונים שהבאתי בפוסט הקודם לגבי מספר היהודים האורתודוכסים בארה"ב, עלתה בי [...]

דפנה לוי · 2010-08-03 13:00:58

אריק נו, זה הרי נתון מראש – שבעיניה זה עניין עצום ובעיני זאת בכלל לא בעיה. מסקרן אותי לדעת למה, מלבד החלק האמוציונאלי, זה כזה עניין גדול בעיני מי שחושב שהתבוללות מרצון, זרימה של אינדיבידואלים לכיוונים אחרים, התרחקות אישית למקומות שמתאימים להם יותר וכו' היא כל כך איומה.

שיר · 2010-08-03 13:21:22

דפנה, אם בעיניך האינדווידואל ושלומו היא חזות הכל, אז זו באמת לא כזו בעיה. אם מטריד אותך גם המבנה החברתי, אז זו בעיה מאד גדולה. כאשר מישהו מצביע בפני על תהליך של התפוררות הסולידריות החברתית במדינת ישראל, אני מודאג, ומבחינת פרקש התפוררות העם היהודי היא בין השאר התפוררות של מסגרת חברתית כלשהי. כמובן שזו רק הקטנה שבצרותיה, שכן מבחינת פרקש לא זו בלבד שזהו מבנה חברתי חשוב, אלא אף לקיומו וחוסנו נודע תפקיד מטאפיזי בעל חשיבות קיומית לעולם כולו, ומכאן הבהלה. אומר זאת כך, יונית, אם תשאלי אותה מה עדיף: שכל היהודים בעולם יתבוללו או שכתם נפט ענק יכסה את האוקינוסים כולם, קשה לי לראות אותה מתלבטת.

אורן · 2010-08-04 06:51:56

אולי פספסתי את זה, אבל מה עם מספרים מוחלטים ולא פילוח לאחוזים.

למשל, נניח ופעם היו 1000 יהודים, 700 אורתודוכסים ו300 רפורמים ועכשיו יש רק מאה יהודים (הגדרה עצמית, כן?) מתוכם 30 אורתודוכסים ו70 רפורמים – אז קצת קשה לטעון שהרפורמים הם תנועה מתעצמת או שהם דווקא משאירים אנשים ביהדות.

אין לי מושג מה במספרים האמיתיים אבל מהתרשמות שלי, התנועה הרפורמית היא אכן יעד מעבר לאורתודוכסים שמאסו בנוקשות ומחפשים פלורליזם, אבל התנועה הרפורמית לא מצליחה להשאיר שם את הדור הבא. אולי צריך לנתח גם את התפלגות הגילאים בתנועה הרפורמית. איך התפלגות הילדים/צעירים/מבוגרים/זקנים לאורך 60 השנה האחרונות.

ערן טרבלסי · 2011-01-15 23:44:40

שלום דובי, הגעתי לכאן דרך קישור ששמת אצל תומר פרסיקו.

שאלה – האם נלקחו בחשבון נתוני הגירה של יהודים מארה”ב (למשל עלייה לארץ)? אין לי מושג, אבל אולי הייתה תופעה גדולה מאוד של הגירה מצד יהודים אורתודוכסיים (מאיזושהי סיבה)?

דובי · 2011-01-23 18:42:15

ערן: לפי נתוני הלמ”ס (http://www.cbs.gov.il/publications09/1365/pdf/tab02.pdf) בכל העשור שבין 1990 עד 2001 עלו לישראל כ-20,000 אנשים מארה”ב. לא ממש משנה מה הייתה החלוקה הפנימית שלהם – אין בכך כדי להסביר שינויים דמוגרפיים כלשהם באוכלוסיה הזו.

הפוסט הקודם: הפואטיקה של הטוקבק

הפוסט הבא: החרדים באים?

(מקור. ותודה לטמקא שהביאוני עד הלום.)

#ארס בלוגאיקה #בלי מילים #דברים אדיוטיים #הומור #ישראליאנה #לאומנות #סרטים


תגובות

‪xslf · 2010-07-30 07:12:42‬

מצחיק- גם אני חשבתי על זה כשראיתי את התגובה המדוברת- יש לו מקצב פואטי ממש. והוא כ”כ מגוחך, שיהיה קשה להעלב ממנו.

תום ארז · 2010-07-30 07:21:53

גדול! מייד לפייסבוק שלי...

ליאור גימל · 2010-07-30 08:32:05

מעולה. הבלוגוספירה תהיה הרבה יותר מוצלחת אם יותר אנשים יקריאו תגובות שיטנה במקום לסנן אותן.

בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב · 2010-07-30 11:28:26

צוחקים? זה עצוב שיש אנשים כמוכם! אתה יכול להמשיך ללעוג אבל זה לא ישנה את העובדה שאתה לא יותר גרוע מאחמד יאסין(ואם אני יכנס לראש שלך אז-זכרונו לברכה). תהנה בעבודת הגבורה שלך על הגנה וגיבוי המדינה שלך נגד המחבלים שמנסים (והצליחו עם 22,000 איש בפעמים הקודמות) להרוג אנשים חפים מפשע בשם האיסלאם.

רועי פ. · 2010-07-30 14:07:23

דובי, לרוב אתה מתנסח בצורה סופר אינטילגנטית, הפעם יצאת קצת ילד. זה שהמגיב הנ”ל הוא לא העיפרון הכי חד זה ברור, כשאתה מגיב לו ככה זה ילדותי.

דובי · 2010-07-30 14:19:53

רועי – הרבה מהבלוגרים היו פשוט מסננים תגובה כזו. אני לא אוהב לסנן. אני חושב שהגחכה היא דרך הרבה יותר מוצלחת להתמודד עם דבילים מאשר סתימת פיות. אז זה מה שעשיתי. האמת היא שלא הייתי עושה את זה אלמלא זה היה עובד כל כך טוב. כשקיבלתי את התגובה ההיא סיפרתי לאשתי בחדווה על תגובת השטנה, והקראתי לה אותה. כמעט בלי משים עברתי במהלך ההקראה למוד “ערב שירי משוררים”. זה פשוט עבד כל כך מצויין שהייתי חייב לחלוק עם כולם.

ואני דווקא אוהב להיות ילדותי.

דרומי · 2010-07-30 15:53:13

בבבב... איזה מזל שדובי לא יותר גרוע מאחמד יאסין. תחשוב, אם הוא היה יותר גרוע ממנו, אולי הוא אפילו היה אומר דברים רעים על מדינת ישראל!

‪MuyaMan · 2010-07-30 16:08:43‬

חשבתי שזאת וריאציה על הרעיון הזה: http://xkcd.com/481/

‪hilanoga · 2010-07-30 17:03:45‬

העלת חיוך.

ירדן · 2010-07-30 18:12:11

אחחח מקסים. אולי צריך לפתוח פינת שירה בבלוג.

@ · 2010-07-30 18:55:03

אני דביל? ההתנהגות השטנית שלך כלפי מדינת ישראל היא זו שדבילית! כנראה שקל לך מאחורי המחשב שם בקנדה מאשר בארץ. בכלל... שירתת בצה”ל? או שהעדפת לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה על חיילים בבלעין?

@ · 2010-07-30 18:58:14

דרך אגב... אני רואה שפגעתי בך קשות אם עשית סרטון במיוחד בשבילי.

דובי · 2010-07-30 19:52:38

ירדן – לצערי רוב המגיבים בבלוג לא פואטיים כמו “אמא-שלך-זונה”. וחבל. היית מצפה שמכל אלפי הכניסות הנכנסות מטמקא היה יוצא קצת יותר מתגובת שנאה אחת.

דובי · 2010-07-30 21:58:55 · בתגובה ל־@

מה זה פגעת בי. כל כך פגעת בי שטרחתי לשחזר את התגובה הזו שלך למרות שהשם היצירתי שבחרת לעצמך שלח אותה אוטומטית לזבל.

דובי · 2010-07-30 22:00:44

אה, ולא שזה משנה, אבל כן, שירתתי בצה”ל. ג'ובניק, אז זה בטח לא נחשב בעיניך, אבל זה מה יש.

‪ttkttk · 2010-07-30 23:24:04‬

טוב נו... למה ציפיתי? הרי אסור לפגוע במחבלים המסכנים :( .

גיל · 2010-08-03 15:31:55

לי זה הזכיר את אחד הקטעים החביבים עלי מהחמישיה הקאמרית. מנשה נוי ניגש לאינטרקום של בנין דירות, לוחץ עליו ומתחיל לקלל. אז מסתבר שכל הקללות הן בעצם קטע שירה ובסוף השכן (רמי הויברגר?) מוחא כפיים בהתלהבות.

הפוסט הקודם: קפטן ג'ורג' וה-DoS

הפוסט הבא: חתונת השטן (או: האם צ'לסי קלינטון היא היטלר בתחפושת?)

יוסי גורביץ 1, ריצ'ארד סילברשטיין והבלוג “המדרון החלקלק” כולם סיפרו לנו ש”קפטן ג'ורג'”, שהואשם כי עינה ואיים באונס על מוסטאפה דיראני ועצירים אחרים, קיבל לאחרונה משרה כיועץ לענייני ערבים למשטרת ירושלים. שלושתם גם סיפרו לנו ששמו האמיתי של הקפטן הוא דורון זהבי.

עכשיו, שלושתם נפלו קורבן למתקפת DoS.

הפוסט הזה נכתב כדי ליידע אתכם על כך, אבל גם כסוג של ניסוי. אם הבלוג שלי מפסיק להגיב בקרוב, דעו לכם שמדינת ישראל התחלקה סופית על השכל.

עדכון: הבלוג של גורביץ והמדרון החלקלק חזרו לאוויר. אנחנו עוד פה. צפירת הרגעה? על פי יוסי, התוקף עדיין פעיל.

עדכון 2: על פי דרימהוסט, השירות המארח של קבוצת הבלוגים “ההם”, מקור המתקפה היה בכתובת שמשוייכת לנטוויז'ן. גורביץ מבטיח הליך משפטי. יאללה מכות!

#אינטרנט #אלימות #דמוקרטיה #חופש דיבור #יאוש #משטרה #קצרצרים #שכנים


הערות שוליים

  1. קישור חלופי ↩

תגובות

‪shaiinbal · 2010-07-29 15:45:39‬

@dubikan יפה. הייתי עושה כמוך, אבל הבלוג שלי בההם

‪giladby · 2010-07-29 15:52:34‬

@dubikan בהם מחזיר 404, לא נראה כמו DoS

שאול · 2010-07-29 19:10:29

יש את הפוסטים האלה בוגגל קש ?
‪

איילת · 2010-07-29 19:12:07

אפשר לקרוא את הטקסט כרגע ב-dropbox: http://dl.dropbox.com/u/9566559/300_29_captain_george.htm ‬

דובי · 2010-07-29 19:13:42

איילת – כן, הוספתי את הקישור הזה כ”קישור חלופי”. (באמת, לא למדת כבר שהדברים הכי חשובים בנמצאים בהערות השוליים?!)

גולה פוליטי · 2010-07-29 19:15:30

גם אצלנו אפשר לקרוא

החברים של קפטן ג’ורג’: מתקפה הפילה בלוגים שחשפו את זהותו של “קפטן ג’ורג’” : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן · 2010-07-29 19:16:57

[...] ג’ורג’“, שהואשם במעשה סדום במוסטפה דיראני. דיווח אצל דובי קננגיסר. 29.07.2010 / 22:16 | בנושאים חיי רשת, תרבות דיגיטלית, [...]

ליאור גימל · 2010-07-29 19:18:43

קצת מוזר לי. פוסט בכיכר המיואשים (http://bit.ly/d1frIR) מופיע רביעי כשמחפשים “קפטן ג'ורג' דורון זהבי”, והוא עדיין באוויר. מדינת ישראל לא משתמשת בגוגל?

המקרה המוזר בשעת ערב – לאן נעלמו הבלוגים « כיכר המיואשים · 2010-07-29 19:21:07

[...] גם דובי שואל לאן נעלמו הבלוגים [...]

ליאור וכטל · 2010-07-29 19:33:02

האתר של סילברסטיין אינו עולה. האם גם הוא הופל?
‪

‪Blogs Hacked After Exposing Secret Shabak Agent Identity : Room 404 • Ido Kenan's blog · 2010-07-29 20:19:16‬

[...] both part of a small blog group called Hahem. All three blogs were attacked and taken down today, reported Canada based Israeli blogger Dubi [...] ‬

מ · 2010-07-29 20:28:10

מעניין אם הבחור הזה קשור לכל העניין: http://cafe.themarker.com/user/233558/
‪

‪Lilit · 2010-07-29 20:47:48‬

יותר נחמד – האייטם ב”הארץ”, ושים לב לתגובה מספר 5: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1181900.html ‬

ג'ינג'י · 2010-07-29 21:07:25

הייתה תקלה ארצית בנטוויז'ן הערב, אולי זה קשור

אמא שלך זונה · 2010-07-29 22:58:48

חתיכת עוכר ישראל זבל מסריח! בגלל ימותו אנשים! זבל מניאק בן של ערבייה בת אלף יא חרה בן חרה! אבא שלך היטלר יא בן שרמוטה! תוקע למדינה שלך סכין בגב! לך תגור באיראן יא הומו!

דובי · 2010-07-29 23:09:26

מר אמא-שלך-זונה (אגב, כתובת האימייל שהוא סיפק משעשעת מכדי להשאירה נסתרת: [email protected] ) – אתה תשמח לשמוע שאני גר בקנדה, שזה כמעט כמו איראן, רק קצת פחות דומה לישראל. אני שמח שממקום מושבך בארה”ב אתה כל כך דואג לרווחתה של ישראל עד שאתה מוכן שלאזרחי המדינה לא תהיינה חירויות. עלי, אישית, זה קצת פחות מקובל.

בהערכה, דובי.

תשאר שם! · 2010-07-29 23:12:27

אתה מוזמן להשאר שם. בזמן שאתה בקנדה יש גוף במדינה שצריך לשמור על האזרחים כאן בישראל(לא פלסטין,ישראל) אז קודם תעשה ביקורת על כך שהצבא האמריקאי רצח בלי בושה 2 כתבים ופגע בילדים חפים מפשע בעיראק.

שונרא · 2010-07-29 23:14:52

גם הבלוג של סילברשטיין הופל, אין צורך למחוק אותו. שלושת הבלוגים חזרו לשידור.

המדרון החלקלק ותיקון עולם היו שניהם מקושרים מתוך הפוסט של יוסי על דורון זהבי (שהוא “קפטן ג'ורג' הנודע לשמצה, אונס שבויים במקצועו). בלוגים אחרים שהפיצו את אותו המידע לא הותקפו.

דובי · 2010-07-29 23:15:30

מה זה ה”כאן” הזה שלך, מר לקוח וריזון?

ואני לא אחראי לצבא ארה”ב, לא אזרח ארה”ב (ואפילו לא קנדה), אלא רק של ישראל. לפיכך, מה שמעניין אותי זה בעיקר ישראל.

ולא הבנתי איך מישהו ימות כתוצאה מכך שמידע שהיה גלוי לציבור מופיע בבלוג שלי.

דובי · 2010-07-29 23:16:48

שונרא, לא מחקתי כלום. יש לי תוסף בבלוג שמסמן קישורים לא עובדים ככאלו על ידי קו-דרכי. תוך כמה זמן זה יתקן את עצמו.

שונרא · 2010-07-29 23:20:18

תודה, דובי. אם כך זה אכן יתאזן בקרוב.

לא שומעים! » הפואטיקה של הטוקבק · 2010-07-30 00:01:23

[...] (מקור) [...]

לא רואה? · 2010-07-30 02:29:54

לא מעניין אותי שאתה לא אזרח ארה”ב מעניין אותי שאתה מעדיף לתקוע סכין בגב של מי שמגנה עליך(במקרה אתה גם בקנדה ולא בישראל..) מאשר לעזור לתדמית של המדינה.

וחוץ מזה... מי ירצה לאנוס איזה ערבי מחבל בין אלף זונות שתכנן לרצוח יהודים עם ילדים נשים ומבוגרים.

שונרא · 2010-07-30 04:22:11

דיברתי כרגע עם סילברשטיין, הבלוג שלו עדיין נתון בהתקפה והוא נוקט צעדים לטיפול בעניין. זה עשוי לקחת עוד כמה שעות. התוסף שלך פועל כשורה.

החברים של ג'ורג' והמדרון החלקלק נראים תקינים כרגע.

סמי · 2010-07-30 09:15:39

בגלל ששניים וחצי בלוגים הותקפו זה אומר שמדינת ישראל מאחורי זה? הייתי עד בעצמי לעליהום המטורף שעשו על סילברסטיין ברוטר מיד אחרי הפרסום, וכל אחד מהם יכול היה לקחת על עצמו את המטלה להפיל את הבלוגים. בתור נתין של הממלכה אני מתקשה לקחת אתכם ברצינות ברגעים אלו.

רן בר-זיק · 2010-07-30 09:41:12

דובי, כאיש מקצוע שיש לו ניסיון עם דרימהוסט, אני לא ממש ממש לא בטוח שמדובר בפריצה. לפי הפרטים שליקטתי, זה נראה כמו תקלה טכנית בשרתי דרימהוסט ויכול מאד להיות שמדובר בחוסר הבנה של התומכים (הגרועים מאד) של דרימהוסט.

  1. מתקפת DDOS נעשית בדרך כלל מרשת עצומה של מחשבים (או לפחות כמה) ולא מכתובת IP אחת.
  2. מתקפת DOS שמכוונת נגד שרתים שיתופיים שעליהם מאוחסנים הבלוגים האלו תפיל לא רק את הבלוגים, אלא גם אלפי אתרים אחרים שמאוחסנים בשרת.
  3. לדרימהוסט יש היסטוריה עשירה ומכובדת של תקלות. שלשום (או אתמול לפי שעון ישראל) היתה להם תקלת חשמל שהפילה שרתים רבים. הרפרנס שלי הוא http://www.dreamhoststatus.com/
  4. התמיכה של דרימהוסט מפורסמת בכך שהיא לא נותנת פתרונות אמיתיים. מדובר באנשי IT הודיים ולא אנשי IT טובים במיוחד שעושים נזקים רציניים ביותר. זו לא פעם ראשונה שהם מציינים בעיות שלא ממש קיימות.

זעקת 'זאב זאב' מדומה זו תזיק מאד אם תהיה הפלה אמיתית של בלוגים. נכון שהבלוג שלך ושל אחרים נהנים מהחשיפה, אבל בפעם הבאה כשבאמת תצטרך את אור הזרקורים, לא תקבל אותו.

דרומי · 2010-07-30 10:56:02

רן: סילברסטיין לא מתארח בדרימהוסט

שתי הערות מנהליות » החברים של ג'ורג' · 2010-07-30 11:47:09

[...] לפרשה בבלוגוספירה ובטוויטר – זכורים לטוב הפוסטים של דובי, של חנן כהן ושל עידו קינן. ווינט התייחסו לפרשה כאן, נרג' [...]

דובי · 2010-07-30 12:23:59

סמי, אני לא באמת חושב שהשב”כ מאחורי המתקפה – במיוחד לאור העובדה שהבעיה נעקפה אחרי זמן לא אורך. כן, זה איזה דביל שחושב שהוא עוזר להמדינה בכך שהוא תוקף אתרים של שמאלנים. הפוסט הזה, כאמור, היה ניסוי. אם היו תוקפים גם את הבלוג שלי, הייתי קצת יותר מוטרד.

שונרא · 2010-07-30 15:06:58

רן,

שיחות עם שלושת הבלוגים חושפות מתקפת DOS אמיתית. קובץ היומן של השרתים מציג כתובות שנראות כאילו הגיעו ממקומות עלומים למדי (סין, בולגריה, כיו”ב). אם נניח הצידה את דרימהוסט ובעיותיה, נראה את צלו של הזאב שמתקיף עכשיו (שוב) את תיקון עולם.

‪barashik · 2010-07-30 18:45:19‬

סילברסטין שוב למטה ד”א...

אודי פסמון · 2010-07-31 11:56:48

דובי,

עולות מכאן שתי שאלות חשובות. האחת, האם מדינת ישראל התחלקה על השכל ומנסה לחסום בלוגים באמצעות התקפת DoS. ההגיון הסביר והעדויות מצביעים על כך שהתשובה היא שלילית: ההתקפה היתה חובבנית, ומראית יותר כמו נסיון של האקר-צעצוע ולא כמו התקפה של מדינה; הבלוגרים לא נעצרו ולא נחקרו; התקפה כזו גורמת למשיכת תשומת לב רבה לעניין שהיה נשאר בשולי הבלוגוספירה. משום כך, ובהיעדר שום ראיה תומכת לכך שמדובר במעשה ידיה של מדינת ישראל, אפשר להניח את ההשערה במדף תיאוריות הקונספירציה.

השאלה השניה היא שאלה מוסרית, ובעיני היא חשובה יותר. האם המעשה של גורביץ' הינו מוסרי? האם חשיפת שמו של ג'ורג' היא מעשה ראוי ונחוץ? מהם שיקולי הרווח וההפסד המוסריים שנובעים מחשיפה כזו?

באופן רגיל, חשיפת שמו של מבצע עבירה תורמת לשקיפות ההליך המשפטי, עוזרת לנפגעי עבירה אחרים לזהות את התוקף ולהתלונן ועוזרת גם לשמירת זכויותיו של החשוד ומונעת מקרים של משפטי חרש. מן הצד השני, חשוד בעבירה שמזוכה, סובל מכתם גדול בזכרון הקולקטיבי: רוב הציבור מקשר את שמו עם העבירה, ושוכח את הזיכוי שמופיע בעמוד 17 למטה. אם יצא לך להכיר באופן אישי אדם שנחשד, זכה לכותרות ענק ולאחר מכן שוחרר כנקי מכל עבירה – אתה ודאי יודע מה כבד המחיר הזה. כחברה דמוקרטית, העדפנו את היתרונות של חשיפת שמו של החשוד על פני החסרונות.

הצרה היא שבמקרה של אנשי כוחות בטחון ישראליים, המאזן הזה משתנה. לא משנה מה בית משפט ישראלי, שבפניו כל ההוכחות, יפסוק: במדינות רבות בעולם יכולים להוציא צווי מעצר על סמך כתבה בעיתון או תלונה של גוף פוליטי. מכלי שנועד לעצור מעשי טבח ופשעי מלחמה, הפך צו המעצר בגין פשעי מלחמה לכלי פוליטי שמשמש בעיקר לניגוח ישראלים. וזו אחת הסיבות שעברנו לשיטת “אל”מ א'” או “סא”ל ג'” – אם יש תלונות נגדם, הן צריכות להתברר בפני בית משפט ישראלי, ולא בפני טריבונל פוליטי זר.

לכן אני חושב שהבולגרים החושפים (וביניהם אתה), עשיתם מעשה לא מוסרי. ג'ורג' נשפט בבית משפט ישראלי. אפשר לעתור כאן לבתי משפט, אפשר להפגין, אבל לא הוגן לעקוף את התהליך המשפטי הישראלי אם התוצאה לא נוחה לך; כי אז אותו ג'ורג' לא יכול לצאת את הארץ. האם אתה חושב שבית משפט אירופאי יכול לשפוט, בצורה אמינה וצודקת, את ג'ורג'? הלא אין בפניו שום ראיות (מדובר במעשים שנעשו, או לא נעשו, לפני יותר מעשור), וזה עוד בלי שהבאנו בחשבון את המחלוקת הפוליטית. וגם לנו שום מידע מוצק שבעזרתו נוכל לדעת אם מדובר במעשה אונס נורא – עליו צריך ג'ורג' לשבת בכלא – או בעלילה שנועדה להשחיר את שמו, וזו עוד סיבה למה החשיפה איננה הוגנת.

והערה אחרונה – אני לא חושב שיש בבלוג שלך מקום למגדפים. טובי הבלוגרים כבר החליטו מזמן שמי שבא לקלל, דינו דין טרול – מחיקה מיידית ללא תגובה. אני לא חושב שהדיון פה יוצא נשכר מנסיונותיך (הכנים!) להסביר למגדף ששלח אותך לאיראן שיעור בדיון ודמוקרטיה.

אודי

‪

אודי פסמון · 2010-07-31 12:10:27

תוספתא קצרה, באדיבות ויקיפידה. ארה”ב החליטה בזמנו שהיא איננה משתפת פעולה עם בית הדין בהאג, מסיבות דומות לאלו שציינתי בתגובתי. עיקרן – הליך פוליטי, התערבות של מדינה זרה בענייניה של מדינה דמוקרטית (ארה”ב):

...prohibiting U.S. co-operation with the Court, and permitting the President to authorize military force to free any U.S. military personnel held by the court, leading opponents to dub it “The Hague Invasion Act.” The act was later modified to permit U.S. cooperation with the ICC when dealing with U.S. enemies.

ללינק המלא:

http://en.wikipedia.org/wiki/United_States_and_the_International_Criminal_Court#American_Service_Members_Protection_Act

כלומר, ארה”ב פתרה את העסק בדרך אחרת. היא תפרסם שמות חשודים ועצירים מקרב כוחות הבטחון שלה, אבל מי שיעז לעצור אותם על מנת לקיים הליך מקביל מחוץ לתחום השיפוט של ארה”ב – יכול לחטוף תגובה צבאית. ‬

יובל · 2010-07-31 12:38:38

אודי – התמונה שאתה מצייר מכילה כל כך הרבה עובדות שאינן נכונות עד שראוי, לדעתי, תחילה, לתקן אותן: 1. “קפטן ג'ורג'” מעולם לא נשפט ולכן מעולם לא יצא זכאי. התבעיה של דיראני כנגדו לא עברה את השלבים הראשוניים מהסיבה הפשוטה שדיראני שוחרר ללבנון. במצב העניינים הנכחי נראה שהתביעה לא תתברר. ככה זה כשאחד העדים המרכזיים לא בדיוק זמין לבית המשפט. 2. מדבריך עולה כאילו בית המשפט בהאג פשוט מחליט כך סתם להעמיד לדין אנשים באשמת ביצוע פשעים, ולא היא. יש עדיפות גורפת לבירורים משפטיים שעורכת המדינה עצמה, ורק אם אלו אינם קיימים, או כושלים, בית הדין הבינלאומי נכנס לתמונה. “קפטן ג'ורג'”, כאמור, מעולם לא נשפט. 3. על אף העובדה שהוא לא נשפט, ושכמובן החומר לא נחשף לציבור (שמעשים אלו נעשו בשמו), מסתבר שההאשמות היו מספיק חמורות או אמינות כדי שהוא יפוטר מצה”ל. יותר מכך, מסתבר ש-“ג'ורג'” עצמו מודה בדברים שלטעמי לכל הפחות נכנסים תחת גדר “עינויים”, אך לא באונס עצמו: http://www.nrg.co.il/online/1/ART/744/001.html כך שהוא רחוק מלהיות “זכאי”.

אחרי שתיקנו את העובדות הללו, כדאי אולי בכל זאת לדבר על מה שקרה כאן: סילברסטיין, גורביץ ושאלתיאל לא התעוררו יום אחד והחליטו לחשוף את זהותו של “קפטן ג'ורג'”. האחרון מונה לתפקיד “היועץ לענייני ערבים של משטרת ירושלים” – תפקיד רגיש ובתקופה זו רגיש בצורה קיצונית ממש. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא החל להלך אימים על פעילים פוליטיים פלסטינים שלא עברו על שום חוק (לפי הטענות). האם אתה חושב שכל הדברים הללו אינם רלבנטיים?

כל זאת עוד לפני שדיברנו על העובדה שאדם שעינה עציר חסר-ישע שנתון למרותו לא זכאי, לדעתי, להנות מחיסיון ואנונימיות. בוודאי לא אם הוא עשה זאת מטעם המדינה – כלומר מטעמי.

יובל · 2010-07-31 12:47:19

אודי – לעניין השיפוט הבינלאומי, הנה מספר פוסטים מהבלוג של נעמה כרמי המזכירים את העקרון לפיו החוק הבינלאומי מתערב רק כאשר המדינה עצמה מסרבת להעמיד לדין (או כושלת בכך) ומרחיבים על הנושא: http://naama-carmi.com/2009/10/01/%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%97%D7%A7%D7%A8%D7%95/ http://notes.co.il/carmi/35015.asp http://www.notes.co.il/carmi/414.asp

אודי פסמון · 2010-07-31 13:54:34

יובל,

תודה על ההתייחסות, אולם נראה לי שפספסת מעט את כוונתי. לעניין העובדות:

  1. לא טענתי שג'ורג' נשפט ויצא זכאי. טענתי שכל הנושא צריך להיות שפיט במסגרת המשפט הישראלי, ולא בשום מסגרת זרה. אגב, לפי ויקיפדיה וגוגל, המשפט ממשיך להתנהל (נכון לשנת 2010): http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A4%D7%90_%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%99#cite_note-2

  2. לא דיברתי על האג כלל. הציטוט המדוייק מהפוסט שלי הוא “במדינות רבות בעולם יכולים להוציא צווי מעצר על סמך כתבה בעיתון או תלונה של גוף פוליטי”. מדובר על צווי מעצר בינלאומיים כמו אלו שהוצאו באנגליה, ספרד ובלגיה, למשל נגד דורון אלמוג, אריאל שרון וציפי לבני. ברור שהצווים הוצאו בהתראה קצרה, בפני שופט שלום, וללא שום בירור לגבי ההליך המשפטי בישראל. האג זה סיפור אחר, וגם שם אני לא משוכנע שנאשם ישראלי יקבל הליך ראוי. וראוי לציין שכאשר רק מדינות מסויימות נשפטות בפניו – כאשר כוחות אמריקניים ובריטיים, למשל, פטורים מהתענוג – אז המשפט מוטה מיסודו.

  3. את הבלוג של נעמה כרמי אני מכיר ואוהב מאוד, ואת הפוסטים שציינת כבר קראתי מזמן. הטענה כאילו בית משפט בינלאומי (או בית משפט זר) יפעל רק כאשר השתכנע כי מוצו כל ההליכים במדינת המקור נגועה בתמימות מסויימת. ההוכחה הראשונה לכך הינה צווי המעצר שציינתי, שניתנו בלי שום בדיקה מראש. הבעייתיות הנוספת טמונה בכך שמראש בית משפט זר נמנע מלחקור את רוב מדינות העולם (האם ייעצר בעל דרגה בריטי, אמריקני, צרפתי, פקיסטני, עיראקי, מצרי, פלסטיני או איראני – רשימת מדינות וישויות הטובלות עד צוואר בדם אזרחי שנשפך אך לא נחקר, רק בעשור האחרון? ודאי שלא) אבל מוכן להוציא צווי מעצר מיידיים נגד כל בעל תפקיד ישראלי.

ואחרי שתיקנו את התיקונים – אני לא חושב שהדברים “לא רלוונטיים”. בוודאי שאם מהלכים אימים על פעילים פוליטיים צריך לברר את העניין, ואם צריך – לשפוט, להדיח ולהעניש. שלא יהיה ספק- חשיפת המעשים עצמם (אגב, בל נשכח – מעשים לכאורה!) היא מבורכת. כך גם הדבר לגבי המעשים (שוב, לכאורה, העניין נתון בבירור) שנעשו בכלאו של דיראני. אבל אין שום טעם בחשיפת שמו של החשוד במעשים, משום שחשיפת שמו תוביל להליך משפטי לא הוגן בחו”ל.

כדי לתמצת את העניין, טענתי שתי טענות: א. לחשיפת שמו האמיתי של ג'ורג' אין ערך ציבורי רב, ולעומת זאת יש בו נזק גדול לאדם, משום שגם אם יצא זכאי על ידי מערכת המשפט הישראלית הוא חשוף להתנכלות משפטית בחו”ל.

ב. מעשים שנעשו על ידי אנשי כוחות בטחון בארץ צריכים להתברר בפני בית משפט ישראלי. לפעמים ההליך פה לא מושלם, לפעמים החוק בעייתי – אבל ככה זה דמוקרטיה. במסגרת כללי המשחק אפשר לשנות את החוק, אבל אי אפשר ללכת לרשויות משפט זרות בכל פעם שהתוצאה המשפטית בארץ לא צודקת בעיניך.

בהערת אגב, זה מזכיר לי קצת את איום הסרבנות הקבוע של הימין המתנחלי בכל פעם שמדברים על הסכם בשטחים. כלומר – אנו נכבד את החוק והדמוקרטיה כל עוד זה מתאים לתפיסת עולמנו. ובמקרה זה – נכבד את החוק ואת דרישת החסיון, כל עוד זה מתאים לתפיסת עולמנו, אבל אם בית המשפט מתמהמה – נפרסם את שמו של ג'ורג' כדי שהבלגים יסגרו איתו חשבון. זה לא צודק ולא מוסרי.

אודי

יובל · 2010-07-31 14:21:32

אודי - 1. מה לעשות ובית המשפט הישראלי החליט שלא לשפוט את “קפטן ג'ורג'”? הטענה לפיה התיק עדיין פתוח היא התממות. מאז 2005 (אז נדחתה בקשת הפרקליטות לסגור את התיק) לא התקדם המשפט בכלל, ו-“קפטן ג'ורג'” לא העיד. למעשה, הסיכוי היחיד שיקרה משהו הוא אם יווצר לחץ ציבורי כלשהו – דבר שאני לא רואה קורה.

לגבי סעיפים 2 ו-3 אני רק אציין שאני נוטה שלא לקבל את הזלזול האוטומטי שלך בבתי המשפט הזרים (“בלי שום בדיקה מראש”) ובסוגיה של אכיפת דין כלפי פושעי מלחמה. במיוחד מוזרה בעיני הטענה שלך על “הטיה” כשבתי המשפט הישראלים לא בדיוק מצטיינים בחוסר משוא פנים. אני חושב שאני ראוי להיות יותר מוטרד מבתי המשפט אצלי, מהסטנדרטים הקיימים בצבא ובכוחות הבטחון שפועלים בשמי, ובמעשי הממשלה שלי לפני שאני מחליט שבתי המשפט בבריטניה ידם אינה מספיק קשוחה כנגד פושעי המלחמה הפקיסטניים.

נחמד מאוד שאתה מסכים שהדברים “ראויים לחקירה” אבל מעשית הם לא נחקרים, לעת עתה. ובטח שהם לא יחקרו בלי לחץ ציבורי. המחשבה שאנחנו צריכים להשען אחורהו ולסמוך על רשויות המדינה שיבררו דברים היא בעיני התממות מסוכנת. הטענה כאילו “פעמים ההליך פה לא מושלם, לפעמים החוק בעייתי – אבל ככה זה דמוקרטיה” היא כבר ממש ניתוק מהמציאות, בעיני. אפשר לחשוב שבאופן מקרי “ההליך לא מושלם” תמיד כשזה מופנה לחקירות כנגד אנשי וגופי בטחון שהתנכלו ללא יהודים, ולא שיש כאן מגמה ברורה שנובעת מהטיה של המערכת המשפטית בארץ שמכפיפה עצמה בפני “שיקולי בטחון”. פשעי מלחמה הם בעיני קטגוריה קצת חמורה יותר מעברות אחרות. והדרישה שלך שאני “אוותר” למר דורון זהבי למרות שבמסגרת עבודתו בגוף בטחוני שפועל בשמי עינה עציר חסר ישע שנעצר בשמי, נכלא במדינה שלי כי מה לעשות ולפעמים “ההליך לא מושלם” היא דרישה נוראית בעיני. אני מוכן לקבל את העובדה שבשל “הליך לא מושלם” ישתחרר מדי פעם גנב, או אנס ואפילו רוצח. אבל כשבאופן שיטתי ומובהק פושעי מלחמה לא מועמדים לדין, והחקירות שמבוצעות הן טיוח אחד גדול (במקרה הטוב) אני מסרב לקבל זאת.

בהקשר הזה, לחשיפת שמו יש ערך ציבורי רב במסגרת תפקידו הנוכחי. כל מי שבא במגע עם דורון זהבי בשבתו כיועץ לענייני ערבים של משטרת ירושלים צריך לדעת מה ההיסטוריה שלו. אני שמח שאתה מודאג מיכולת הנסיעה לחו”ל של מר זהבי (אגב – זו זכות בסיסית לדעתך? כיצד מדינת ישראל בדיוק שומרת על הזכות הזו לגבי אנשים אחרים? או שזה פחות מדאיג אותך?) אבל זכות הציבור לדעת גוברת כאן. אגב, להבנתי אף אחד לא עבר כאן על שום חוק.

דודו · 2010-07-31 15:43:27

דובי בזמן שהעולם בוער משנאה ואנו נתונים למתקפה פיזית תרבותית וגזענית מהקשות ביותר אתה מוצא לך זמן להתעסק בשמו של מי שאיים כביכול לאנוס מחבל מהזן הנחות ביותר העולם מזדהם ומתחמם אחוז החולים במחלות פיזיות ונפשיות עולה בצורה מפחידה בשנת 2055 צפויים כ 48% מתושבי ארהב ואירופה לסבול מהפרעות נפשיות ברמה זו או אחרת הפדופילייה בעולם תופסת תאוצה מפחידה כלכלות העולם מתרסקות אחת אחרי השנייה ויש איום ממשי וקיומי על מדינת ישראל ואתה מתעסק בזוטות אז כנראה שאתה אדם של זוטות קח לך פסק זמן לחשוב לעומק על הדרך שבה אתה הולך אינך שופר למחבלים וודאי אינך אמור לעזור למי שרוצה להשמידנו מחבלים לא מבדילים בין שמאל לימין ואם תושיט להם יד הם יקטעו לך אותה ואם תהיה להם הזדמנות הם יהרגו אותך ואת ילדך דע מול מי אתה עומד ואם אתה צריך תזכורת שלהבת פס תינוקת בת יומה נרצחה עי צלף ערבי ליפז חימי בת 9 נאנסה ונרצחה עי מחבל ערבי שיומיים קודם לכן רצח קשיש יהודי בדם קר מוחמד א דורה נרצח עי צלף פלסטיני (הוכח עי מספר ועדות בלתי תלויות של מומחי בליסטיקה) דולפינריום מסעדת מקסים מסעדת מצה בי”ס מעלות אוטובוס האמהות קו 405 מייקס פלייס אוטובוסים בכל רחבי הארץ סבארו ירושליים כולם מטרות אזרחיות עם הנבלות הללו אין שום סיכוי לעשות שלום רק הסדרים וגם בקושי רב איינשטיין אמר “איני יודע במה ילחמו במלחמה הבאה אבל בזאת שאחריה ילחמו במקלות ואבנים” אני מקווה שתיקח לך כמה דקות לחשוב ברצינות על הדרך שלך והבלוג הבא שלך צריך לתת גב נרחב לעם היהודי ולכוחות הבטחון שפועלים ככל יכולתם להבטיח שהדורות הבאים לא יושמדו עי הצורר מאיראן מסוריה או מהפיון בלבנון בהצלחה

דובי · 2010-07-31 19:19:04

אודי – יש לי בעיה עם טיעון שעיקרו הוא שמעשה חוקי לגמרי שאני עושה יכול, בקונסטלציה מסויימת, ליצור אי נוחות לאדם מסויים שאנחנו לא יכולים בוודאות לדעת שהוא עשה שום דבר רע, ולכן אני צריך להמנע מלעשות את הדבר החוקי לגמרי (לספר מיהו היועץ לענייני ערבים של משטרת ירושלים). אני לא קראתי להעמידו לדין בפני בית דין בינלאומי. אבל הטיעון שלך הוא שבגלל שאני אמרתי מיהו, אולי מישהו, מתישהו, יכול לנצל את זה כדי להעמיד לדין וגו'. זו דרישה בלתי סבירה בעליל. זה כמו לאסור על מכירת סכינים כי מישהו יכול להשתמש בהם לרצח.

דודי – לא סיפרת לי שום דבר חדש. אינני תומך במחבלים. לא כל הערבים מחבלים. ביום שאני אחשוב על פוסט בבלוג שיכול לעצור את ההתחממות הגלובלית אני מבטיח לפרסם אותו.

אלעד-וו · 2010-07-31 19:39:31

דודו: אבא שלי עובד המון עם ערבים וערבי אחד שעבד איתו פעם אמר לו (נשימה...) לא לסמוך אף פעם על ערבים שהם לא יודעים לבטא פ' ויהיו תמיד במתק שפתיים אבל כשתהיה עם הגב אליהם תמיד יתקעו לך סכין בגב והם גם לא יודעים לפסק ואי אפשר לסמוך על אנשים שלא יודעים לפסק כי לך תדע מה עוד הם לא יודעים ובכלל

מצד שני, חשבת פעם לכתוב שירים לדנה ברגר?

אודי פסמון · 2010-07-31 20:19:44

דובי ויובל, תודה על דיון תרבותי ומעניין.

תמצית הדברים: אני תומך בחקירה ובהעמדה לדין של ג'ורג' דנן. אני מתנגד לכל נסיון לבנאם את המשפט, ורואה בפרסום שמו האמיתי של ג'ורג' מעשה שאינו תורם לעשיית צדק.

יובל- “מה לעשות ובית המשפט הישראלי החליט שלא לשפוט את “קפטן ג'ורג'”?“– להפגין, לכתוב מאמרים, להחתים על עצומות, לשלוח מכתב לחברי כנסת, לערער, ויש גם עוד כמה. לפני שפונים החוצה, צריך למצות את כל הכלים שאפשר בתוך המערכת הדמוקרטית שלנו. הפוליטיקה הישראלית סובלת מהעדר יכולת לקבל את כללי המשחק המשפטיים: כאשר התוצאה איננה נושאת חן בעניינו, אנו מנסים לערב גורם חיצוני שיכפה את העמדה על הממשלה (נוצרים אמריקאיים, ארגוני זכויות אדם ועוד כמה). לגבי איכות הדיון בבתי משפט בינ”ל – אני חייב לך לינקים מפורטים, אבל על קצה המזלג – כל שופט שלום במדינות מסויימות יכול להוציא צו חירום, אחרי דיון של עשר דקות, ולדרוש את מעצרו של ישראלי באשמת פשעי מלחמה. חלק מהחוקים הללו עומדים בפני שינוי, אבל כרגע מדובר במערכת משפטית נקמנית ולא רצינית. לגבי ההמשך, אני חושב שאנחנו מסכימים שצריך לשפר את מערכת הצדק שלנו, ולחקור היטב חשדות לפשעים כאלה (אם כי אני סבור שאנחנו חלוקים על מידת השיטתיות, התדירות והכמות של ביצוע פשעי מלחמה; אני בהחלט לא חושב שיש כאן כמות רצינית של פשעים כאלה). אני פשוט לא מבין כיצד חשיפת שמו של ג'ורג' מסייעת לתהליך. אפשר להפגין בעד העמדתו לדין גם ללא חשיפת שמו. אני חושב שיש כאן מידה לא מעטה של עצלנות: במקום לצאת ולהלחם נגד מערכת שאתה חושב שצריך לשנות אותה, אתה חושף את השם כדי להעניש את האיש על ידי מניעת יציאתו מהארץ. בנוסף, לא ברור לי מה החשיבות הציבורית בחשיפת השם – אנא הסבר. לגבי הערתך האחרונה – יציאה מהארץ היא זכות בסיסית לכל אזרח (אני חושב שהיא זכות שמוקנית בחוק, וגם באמנות בינ”ל). אם היא נמנעת ממאן דהוא ללא סיב טובה זה מצב שצריך לשנותו. שוב, על ידי מאבק כאן, בארץ, לא על ידי שיסוי גורם בין לאומי.

דובי – גם אם המעשה איננו חוקי (וממקום שבתך, מחוץ לגבולותינו, הוא בוודאי חוקי), הוא איננו מוסרי בעיני. אני מציע שנשאר בתחום האתיקה ולא בתחום המשפט. לעניינינו – אשמח אם תסביר לי מהם השיקולים המוסריים שעמדו לנגד עינייך בעד ונגד הפרסום.

דובי, אלעד-וו – מנסיוני המר עם טרולים, אתם משחיתים את זמנכם. מחקו את דודו ודומיו. הם לא רוצים לנהל דיון אלא לנהל מלחמת התשה של נאצות. זה לא טוב לפתיל האיכותי הזה.

אודי

אלעד-וו · 2010-07-31 21:02:04

אודי, אני לא רוצה להעליב, אבל אני לא רואה הבדל גדול בין התגובות שלך לבין זו של דודו, פרט להבדל סגנוני (וקצת יותר תחכום). מנקודת המבט שלי, אתם מציגים פחות או יותר את אותה עמדה: היהודים בסכנה וראוי להגן עליהם, ולא לפעול נגד אחינו היהודים. אתה כמובן מסוגל להתאים את עצמך לקהל המקומי, בעוד דודו כנראה אינו מסוגל, אבל העמדה היא בערך אותה עמדה.

אתה מיתמם ומדבר בעד המערכת המקומית, שהראתה את חוסר יכולתה לתקן את המצב, וכך גם דודו. אתה לא מבדיל בין פגיעות מהותיות בציבורים גדולים של חפים מפשע (“יציאה מהארץ היא זכות בסיסית לכל אזרח”, והשווה ל- http://www.gisha.org ) ובין פגיעות מידתיות בבעלי הכוח, וכך גם דודו. אתה רומז שדובי, כתושב חוץ, מראה צביעות בדברו נגד מדינת ישראל, וכך גם דודו. אתה מסמא את העיניים בקריאה למעשים חסרי תוחלת (“להפגין, לכתוב מאמרים, להחתים על עצומות, לשלוח מכתב לחברי כנסת, לערער”), וכך גם דודו (“הבלוג הבא שלך צריך לתת גב נרחב לעם היהודי ולכוחות הבטחון”).

אגב, בנודע ללצאת להפגין, לכתוב מאמרים, להחתים על עצומות, לשלוח מכתב לחברי כנסת, לערער. נוסה, לא עובד. אתה הרי יודע איך קוראים לאדם שמנסה דבר פעם אחרי פעם ומצפה לתוצאה שונה. הרי כבר ב-68' עינו אסירים, פלסטינים, וכבר אז בישראל מחו. משהו השתנה? יוק. (וראה http://www.ifamericansknew.org/history/prevtorture.html )

דודו · 2010-07-31 22:55:23

אלעד וו אביך אכן צדק אל תפנה גבך לערבים אף פעם (גם לא לטורקים) תמהה אני מדוע העם היהודי מתעלל בעצמו השכם וערב מדוע איננו למדים אך מהעבר הקרוב (ואתה וידידך דובי גם) ממש בנות יענה צחורות ומבהיקות לאחר הסכמי השלום עם מצריים אוטובוס שלם של תיירים ישראלים יהודים נטבח בראס בורקה אתה לבטח תגיד מקרה בודד בסדר טמון ראשך בחול בזמן שחיזבאללה מתעלל בנו מזרים כמויות אין סופיות של סמים לתוך המדינה וכך גם סוריה ירדן ומצריים מסיתים נחלים ומונעים מאיתנו מיים מכפישים אותנו ומנצחים לצערנו בהסברה העולמית תוך זריעת אנטישמיות שבנינו יסבלו ממנה באופן הנורא ביותר אתה עדיין אינך יודע מול מי אתה נלחם ומבית ארגוני פשיעה ערבים שולטים בחלקים נרחבים בדרום הארץ ובצפונה עושים כבשלהם במדינתו רוצחים אב משפחה בטיילת ברידינג בבעיטות ואגרופים אונסים גונבים מרמים (מס הכנסה וביטוח לאומי) וסוחטים אתה מתעסק בזוטות כמו ידידך דובי ת ת ע ו ר ר אנחנו עברנו את קו האפס מכאן אפשר אולי רק לצמצם נזקים ביום שאני אראה איפהשהו בעולם ארגון כמו בצלם או שלום עכשיו או ארבע אמהות ערבי אני אשנה את דעתי אבל לצערי בלקסיקון הערבי המילה שלום פירושה שלום שלום ולהתראות ודרך אגב דנה ברגר זמרת מצויינת והלוואי ואוכל לכתוב לה שיר חשבת פעם לכתוב טור דעה באל ג”זירה ?

דודו · 2010-07-31 23:15:04

כנראה שפספסתם את הנקודה החשובה ביותר ניסיתי להזכיר לכם מי הוא האויב והנקודה החשובה ביותר היא אני ורבים כמותי היות ולא נכחנו בחדר החקירה לא יודעים אם אכן התרחש מקרה העכוז אבל על סמך ניסיונינו הרב והיות ואצל הערבים אמירת האמת היא לא הצד החזק אנחנו נוטים להאמין שמקרה כזה לא התרחש ולכן אין כאן שום דיון ציבורי משפטי או ערכי בנוגע למקרה הנ”ל דובי תבקר קצת בבלוגים של אנשים קצת יותר פתוחים ופחות שיפוטיים כמוך אולי תרחיב קצת את אופקייך כי הדיון שפתחת הוא בדיוק כמו הדיון אנא הוכח שאחותו של אלעד וו אינה עוסקת במקצוע העתיק בעולם האם יש לו אחות ואם כן באיזו נסיבות נראה לי שאם תתרכז בעיקר כמו הזיהום הגדול במפרץ מקסיקו כנס ב BP חזיתית אולי גם תוכל להרוויח כסף ביושר ולא לבקש תרומות מקוראי בלוגים משועממים כמוני (אני את האקזיט הגדול שלי כבר עשיתי) בהצלחה

1.8.2010 « מה אני קוראת · 2010-08-01 00:07:51

[...] דובי קננגיסר חד העין גילה ששלושה בלוגים נפלו אחרי שפרסמו שהיועץ החדש לענייני ערבים של משטרת ירושלים, דורון זהבי, הוא חוקר שב"כ שהתעלל בנחקרים ואיים עליהם. [...]

מי מסתתר מאחורי ה- 212.235.12.175? | על בני אדם וחיות אחרות · 2010-10-29 22:00:10

[...] על "הפלת" הבלוגים של גורביץ ואחרים, כפי שפירט ודיווח ידידנו הוותיק דובי קנגיסר. ולמי שתמה על מה ולמה זכו החברים למיטרד עוקצני שכזה, [...]

הפוסט הקודם: אם אין לך מה להסתיר, אין לך מה לפחד, לא?

הפוסט הבא: הפואטיקה של הטוקבק

זוכרים איך במהלך הדיון על הקמת המאגר הביומטרי, הסבירו כל תומכי המאגר כי אזרחים שומרי חוק אינם צריכים לדאוג כלל – מה כבר יש להם להסתיר? מי שמפחד, סימן שיש לו מה להסתיר, ואז למה בכלל שנקשיב לו?

העניין הוא שיש דברים שאנחנו עשויים לרצות להסתיר גם אם הם חוקיים לחלוטין. המאגר הביומטרי היה מאפשר למדינה (וכנראה שגם לגורמים אחרים, בסופו של דבר) לדעת עלי דברים אינטימיים שאינני רוצה שידעו, למרות שאי אפשר להכניס אותי לכלא עליהם. וזכותי שלא ידעו אותם.

אבל למדינה אין זכות כזו. אם המדינה עשתה דברים שלא נעים לה שידעו עליהם, זו זכותם של אזרחי המדינה לדעת על כך. למעשה – זו חובתם של האזרחים לדעת על כך, גם אם היו מעדיפים שלא לדעת. אבל איכשהו, כשזה מגיע למדינה, פתאום מתהפכות היוצרות. פתאום הרשויות דווקא רוצות לגונן על הפרטיות של המדינה, כדי שלא יוודעו לציבור פרטים לא נעימים עליה. גרוע מכך – המדינה מסתירה מידע היסטורי, על דברים שארעו לפני חמישים שנה ויותר, בדיוק בגלל שהיא חושבת שמה שיש לה להסתיר יכול להעמיד אותה בסיטואציה בעייתית מבחינת החוק הבינלאומי. לשם כך, חתם ראש הממשלה לאחרונה על תקנות שמאריכות את פרק הזמן במהלכו מוטל חיסיון על חומרי ארכיון בטחוניים ל-70 שנה, במקום 50 שנה עד כה.

והפחד הזה של המדינה, צריך לגרום לנו לפחד. מאוד. כי מה לעזאזל יכול להיות כל כך גרוע עד ששישים שנה אחרי המעשה, עדיין המדינה מתביישת במעשיה? מי שעשה אותם, סביר להניח, כבר אינו בין החיים, ובין כה וכה אין זה סביר שייענש על מה שזה לא היה. אז מה יש למדינה להסתיר? ממה יש לה לפחד? איזה זוועות בצעה המדינה שכבר עדיף להשאיר את תיאורן לדמיונם של אויבי ישראל במקום לחשוף את העדויות המקוריות? איזה נזק תדמיתי יכול להגרם שגדול יותר מהנזק התדמיתי שבעצם הסתרת הארועים שקרו, למעלה מחמישים שנה אחרי?

אם מדינת ישראל נולדה בחטא – במרחץ דמים – מוטב לנו אם הדברים יצאו החוצה, כפי שאכן החל להחשף בשנים האחרונות, בעקבות פתיחת חלק מהחומר הארכיוני מראשית ימי המדינה בעשור וקצת האחרונים (ואם לא, קל וחומר שיש לחשוף את ההוכחות לכך). חלק גדול מהחומר נשאר חסוי, בניגוד לחוק, עוד לפני התיקון עליו חתם נתניהו, והגביל את יכולתם של החוקרים לבחון את הארועים. קל לטעון שהסיפורים שכן הגיעו לידינו מפי השורדים מנופחים ומשוללי יסוד, שאויבי ושונאי ישראל בודים מליבם סיפורי כזב כדי להוציא דיבתנו רעה. קצת קשה יותר להבין מדוע המדינה נמנעת מלתת לחוקרים גישה לאותם החומרים שעשויים, לכאורה, להפריך את סיפורי הבדים הללו.

קשה לי להאמין שהמדינה עשתה דברים גרועים יותר ממה שכבר מספרים עליה. אני נוטה להאמין שהרשויות השונות פשוט חושבות שאם לא ניתן גישה להוכחות קונקרטיות לכך שהדברים אכן קרו, המדינה לא תאלץ להתמודד עם ההשלכות של הארועים הללו; ושאם המדינה כן תאלץ להתמודד עם השלכותיהם של הארועים הללו, התוצאות תהיינה קטסטרופליות. המדינה, לדעתי, טועה בשני הסעיפים. אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, אך לא פחות חשוב מכך – ההתמודדות הישירה והישרה עם החטא היא הדרך הטובה והפשוטה ביותר לשים אותו מאחורינו ולהתקדם קדימה, בלי שנישא על גבנו חטוטרת מצחינה.

—

ואולי, כמו שצייץ מישהו, מה שבאמת מדהים בסיפור הזה הוא שבכלל שומרים את המסמכים הללו ולא פשוט שרפו את כולם וזהו.

—

אני רוצה להודות לכל האנשים הנדיבים שתרמו לקרן הדובי, וגם לאנשים שלא תרמו בכסף, אבל הציפו אותי במילים חמות. אם אפילו בלוג אנטיפתי ומיזנטרופי כמו שלי מושך אנשים טובים כמותכם, אולי בכל זאת יש תקנה למין האנושי...

#אקדמיה #דמוקרטיה #חברה #ישראליאנה #מדע המדינה #מציאות #נתניהו #סוציומטיות #פוליטיקה #ציונות


תגובות

שולם · 2010-07-29 05:38:32

“קשה לי להאמין שהמדינה עשתה דברים גרועים יותר ממה שכבר מספרים עליה.” למה?
‪

Tweets that mention לא שומעים! » אם אין לך מה להסתיר, אין לך מה לפחד, לא? — Topsy.com · 2010-07-29 05:43:36

[...] This post was mentioned on Twitter by Shai Inbal, Dan-ya Shwartz, Itamar Sha'altiel, Not the IDF, Dubi Kanengisser and others. Dubi Kanengisser said: פוסט חדש: אם אין לך מה להסתיר, אין לך מה לפחד, לא? http://bit.ly/czzm7j [...] ‬

גולה פוליטי · 2010-07-29 07:42:43

פוסט מצויין. רק הערה קטנה, יש קבוע במשוואה, שמעון פרס. הוא היה שם והוא עוד כאן.

אליאב · 2010-07-29 11:13:51

אני לא מסכים למדיניות הזו, אך האינטרס שמאחוריה לא כל כך בלתי מובן: זה ברור שכל מסמך כזה, אם ייחשף, ישמש בידי הצדדים האחרים להתבצר בעמדות שלהם במו”מ (ובמידה מסויימת אף יחשק אותם). אני לא יודע, אם כן, לגבי נזק אישי או “תדמיתי”, אבל נזק “דיפלומטי” יהיה גם יהיה.

דפנה לוי · 2010-07-29 12:09:07

אתה מאוד נדיב לחשוב שיש פה כוונה לרכך את מה שהמדינה עלולה להתמודד אתו...אין לי ספק שמדובר בכיסויי ישבן של אינדיבידואלים. גם אם לא הייתה מדיניות נוראה מזו שעליה כבר שמענן היו אנשים שעשו זוועות ומסתתרים בחסות האינטרס הלאומי. מילת הקסם.  

רואה שחורות · 2010-07-29 20:53:28

1. בישראל קל מאוד להתמודד עם טענות של אויבים. הרי כל טענה שמעלים נגד המדינה נדחית מייד בתירוץ כלשהו, ואנשים קונים את זה. הרבה יותר קשה להתמודד עם מסמכים היסטוריים. 2. אם במסמכים האלה יש הוכחות לביצוע פשעים נגד האנושות, הרי אין התיישנות ויכול להיות שיש אנשים חיים, שאולי גרים היום מחוץ לגבולות המדינה, שיוכרזו מבוקשים. 3. זה יכול לפגוע באתוס הישראלי. יש פה באמת ובתמים אנשים שמאמינים שכל מה שמדינת ישראל עושה קדוש הוא. 4. מה קרה בשנת 60 שהיה דחוף עכשיו ומהר להאריך את החסיון? המממ.

אלעד-וו · 2010-07-30 12:47:59

“מה קרה בשנת 60 שהיה דחוף עכשיו ומהר להאריך את החסיון? המממ.”

להבנתי, גם מסמכים משנת 48 אף פעם לא נחשפו. המדינה לא חשפה דבר. עד עכשיו היא עברה על החוק בכך שלא חשפה המסמכים, עכשיו החוק התאים את עצמו.

ניר · 2010-07-30 19:59:56

סתם רעיון: למדינת ישראל אין יכולות גרעין צבאיות. מעולם לא היו, מעולם לא יהיו, אך יש סיכום עם ארה”ב שהיא תתמוך בישראל בשעת הצורך בזמן שישראל מעמידה פנים מול העולם ע”י העמימות. התקווה של אלו שהעניקו חיסיון של 50 שנים היתה שלאחר 50 שנים יבוא שלום ויציבות לאזור והבלוף ההיסטורי יהפוך לקוריוז. לצערנו זה לא המצב, אנחנו עדיין תחת איום קיומי ועלינו להמשיך את העמדת הפנים. אם הדברים יתפרסמו לא רק שמדינת ישראל תאבד מעוצמתה, גם לחצים חזקים יופעלו על ארה”ב לבטל את ההסכמים הנ”ל.

האם זאת סיבה טובה מספיק לדעתך לשמור על חיסיון המסמכים?

זאת כמובן תיאוריה שבדיתי ברגעים אלו ממש אבל, ברשותך, אבקש ממך לערוך ניסוי מחשבתי קצר: במקום להכריז “אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר” נסה להעלות בדעתך מה הוא הדבר הגרוע ביותר האפשרי שעלול להתגלות במסמכים אלו. לא מה הדבר הגרוע ביותר שנעשה, אלא מה הדבר שהשפעתו על ההווה תהיה הגרועה ביותר. עכשיו שחשבת על דוגמה כזאת ענה לעצמך על השאלה: האם עדיף להביא לתוצאה נוראית זו, או שעדיף להמשיך להסתיר את המסמכים עד שתוצאת חשיפתם לא תהיה כה הרת אסון?

הפוסט הקודם: אנטי-אינטר-טקסטואליות

הפוסט הבא: קפטן ג'ורג' וה-DoS

כולם כבר מכירים את המושג אינטר-טקסטואליות – האופן שבו טקסט אחד מדבר עם טקסטים אחרים באמצעות התייחסויות שונות, ישירות או עקיפות. בצורה הכי בסיסית של אינטרטקסטואליות, מדובר פשוט על העובדה שכשאנחנו נתקלים בטקסט חדש, ההכרות שלנו עם טקסטים קודמים משפיעה על הצורה בה אנחנו מפרשים את הטקסט הקיים. שום תוצר תרבותי אינו מתקיים בוואקום. 1

אינטרטקסטואליות אינה פעולה או שיטה, אלא יותר אבחנה לגבי המציאות: הטקסטים שלנו מתייחסים זה לזה, וזה נראה לנו לגמרי הגיוני. אבל אני חושב שיש מקום לדבר על החשיבות ליצירת טקסט במה שאפשר לכנות “אנטי-אינטר-טקסטואליות” – אותו מאמץ ניכר לנתק את הטקסט מהסביבה התרבותית שלו כדי לייצר טקסט אחר. או, במילים אחרות, האופן שבו טקסטים מסויימים מבקשים מהקורא לשכוח לרגע מטקסטים קודמים שהוא מכיר. ברמה הבסיסית, כל סרט דורש מאיתנו לעשות זאת – כשאנחנו רואים את בראד פיט בבנג'מין באטן, אנחנו יודעים שזה בראד פיט, אבל אנחנו “שוכחים” את זה למשך הסרט, ומתעלמים מהקשרים אינטרטקסטואליים אפשריים. 2

אבל לפעמים הדרישה מהצופה דורשת למחוק כל כך הרבה מהידע התרבותי שלנו עד שאנחנו עוברים למחוזות שמזכירים יותר מדע בדיוני והיסטוריות חלופיות. case in point: הסדרה החדשה מבית היוצר של סטיבן מופאט, “שרלוק”. 3 “שרלוק” לוקחת את סיפורי שרלוק הולמס ומעבירה אותם לימינו אנו. לשרלוק ולווטסון יש בלוגים, שרלוק משתמש ברטיות ניקוטין כי אי אפשר לעשן בשום מקום, והוא מציק למשטרה באמצעות סמסים. אבל כשצופים בשרלוק יש משהו מאוד מציק: בינות לתושבי לונדון מסתובב בחור בשם שרלוק הולמס, ואף אחד לא חושב שזה מצחיק, או לפחות שווה הערה כלשהי. שרלוק הולמס כאייקון תרבותי פשוט לא קיים. שזה מובן, מבחינת הרעיון שבבסיס התוכנית, אבל זה עדיין מקשה מאוד על השעיית אי-האמונה בעת הצפייה בתוכנית. האנטי-אינטר-טקסטואליות הזו זועקת לשמיים.

כמובן, במידה מסויימת כל סדרת טלוויזיה, ככל שהיא מתארכת ומקבלת מקום חשוב יותר בתרבות הפופולרית, הולכת ומתרחקת בהכרח מ”העולם שלנו”. אך מכיוון שמדובר בהתפתחות הדרגתית, הדבר פחות מפריע. קל לקבל שהעולם שבסדרה זהה לשלנו בכל פרט לקיומה של סדרת הטלוויזיה האחת הזו. לעומת זאת, כשיש “קרוס-אובר” בין שתי סדרות, שוב מתערערת השעיית אי-האמונה שלנו. פתאום אנחנו צריכים לתקן לאחור את הבנתנו את העולם שבו אנחנו צופים – זה לא רק “העולם שלנו, מינוס סדרת הטלוויזיה הזו”, עכשיו זה “העולם השלנו, מינוס סדרת הטלוויזיה הזו, ומינוס סדרת הטלוויזיה השניה גם כן”. דווקא ההתייחסות האינטרטקסטואלית כל כך של קרוס-אובר בין שתי סדרות דורשת מאיתנו “אנטי-אינטרטקסטואליות”. 4

עד כמה אנטי-אינטרטקסטואלית נפוצה בתרבות הפופולרית שלנו? האם ישנם מצבים אחרים שדורשים מאיתנו התאמה לאחור שכזו של הפרשנות שלנו את העולם שבטקסט? והאם רק לי ה”נקע” שגורמת אנטי-אינטרטקסטואליות הרבה פחות נוח לעיכול מאשר ה”נקע” של סדרות מד”ב או פנטזיה שמתרחשות “בעולם שלנו”?

#טלוויזיה ועיתונות #מציאות #ספרות ואמנות


הערות שוליים

  1. למי שלא מצוי בז'רגון, נבהיר רק שטקסט מתייחס לכל צורה של תקשורת, כולל סרט, תמונה, שיחה וכיו"ב. ↩
  2. ולפעמים לא - ב"מועדון קרב" אפשר לראות התייחסויות מפורשות לסרטים אחרים של בראד פיט ואדוורד נורטון. אבל גם פה, אנחנו "שוכחים" שמי שהדמויות שאנחנו רואים נראות בדיוק כמו השחקנים בסרטים האחרים הללו. ↩
  3. מיני סדרה? טרילוגיה? בסופו של דבר, מדובר ב"סדרה" בת שלושה פרקים כשכל פרק בן שעה וחצי. אם היו מקרינים את זה בקולנוע במקום בטלוויזיה, זו הייתה טרילוגיה. ↩
  4. להבדיל, כאשר ספין-אוף מתחיל עם הופעות אורח של סדרת המקור, אין תחושה כזו, מכיוון שהעולם נבנה מתכתחילה ככזה שבו סדרת המקור אינה קיימת, ועם זה קל לנו להסתדר. ↩

תגובות

‪

‪dubikan · 2010-07-28 21:22:31‬

פוסט חדש: אנטי-אינטר-טקסטואליות http://dubikan.com/archives/1493 ‬

העלמה עפרונית · 2010-07-28 21:33:54

ההערה של “שרלוק” הזכירה לי את הפיסקה הפותחת את אחד הפרקים בספר “גלנקיל”, שמתייחסת למפקח החוקר את הפרשה, ששמו הוא הולמס: “...הוא לא היה צריך בכלל להצטרף למשטרה. לא עם שם כזה. בגאלווי היה אחד ווטסון, גם לו לא נתנו מנוחה, אבל עם שם כמו שלו... הערות מטופשות היו עוד כלום. כל התיקים חסרי הסיכוי נחתו על שולחנו” (עמוד 313) וחוץ מזה, ספר מצויין.

נתן · 2010-07-28 21:59:22

אתה מבחין ברשומתך בין שני סוגי טקסטים: בסוג אחד (מד”ב ופנטזיה) אתה נדרש להשעיית הספק[1] מלכתחילה, ודי בקריאת הכותרת כדי שתדע שזו הדרישה. בסוג השני (ריאליזם כזה או אחר) אתה לכל היותר מצפה להתרחקות הדרגתית מהעולם שלנו. ההבחנה הזו מסבירה מדוע שרלוק צורמת לך יותר מאשר סדרת המד”ב הסטדנדרטי. אבל למעשה, כפי ששרלוק מוכיחה, אין חציצה ברורה בין שני הסוגים.

לי אישית נוח לעכל את הכל, כל עוד זה בא כמילים כתובות ולא על מסך מרצד. לכן, למרות שאת הסיפורים אני אוהב, ומהקדימון התלהבתי, אני מחכה להמלצה על שרלוק לפני שאוריד. איך זה?

[1] מונח נעים בהרבה מאנטי-אינטרטקסטואליות, וגם קיים: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A7 (חוץ מזה, אינטרטקסטואליות היא, כשמה, בין טקסטים, בעוד שהתהליך שאתה מתאר הוא מול הנמען).

אלי · 2010-07-28 22:19:31

אי אפשר באמת להשהות אינטרטקסטואליות. ברגע שקיים קשר מסוים או אפילו רק רפרנס עקיף הקורא של היצירה (או הצופה) מודע לה. זה שבמקרים מסוימים אנחנו נאלצים להתעלם מההקשר לא באמת מבטל את האלמנט האינטרטקסטואלי שכבר נמצא בתודעה שלנו, נרצה בכך או לא.

לגבי שחקנים שמופיעים בסרטים וסדרות אחרים, אני לא חושב שעצם זה שכשאני צופה בשחקן אני יודע שהוא בעצם שחקן ולא הדמות שהוא מגלם נחשב לאינטרטקסטואליות. אינטרטקסטואליות היא כאשר החיבור בין שתי היצירות תורם באופן כלשהו לתהליך הפרשנות שלי. למשל כאשר רפרנס בספר מסוים לספר אחר עוזר לי להבין משמעות סמויה שנמצאת בו על ידי כך שאני משלים את החסר בכוחות עצמי. אבל עצם זה זה שאני למשל יודע שטיילר דורדן במועדון קרב הוא לא באמת טיילר דורדן אלא בראד פיט ששיחק בתלמה ולואיז, רומן על אמת, ראיון עם ערפד וכו' לא באמת משפיע על האופן שבו אני מפרש את הדמות שלו בסרט. לכן אני לא רואה בכך אינטרטקסטואליות, לפחות במובן המקורי של המילה.

מצד שני, היצ'קוק כידוע האמין שהתפקיד האמיתי של השחקנים בא לידי ביטוי אך ורק בהבאת הפרסונה שלהם אל המסך, כלומר הדימוי שלהם בעיני הציבור כפי שהוא נוצר הן משאר הסרטים שהם שיחקו בהם והן מהחיים האמיתיים שלהם (דימוי שנוצר בעיקר על ידי האופן שבו הם מוצגים בעיתונות ובטורי הרכילות). ככה שלשיטתו יש משמעות אינטרטקסטואלית לחיבור שאנחנו בתור צופים עושים בין השחקן לבין התפקידים השונים שהוא גילם בסרטים אחרים (זה נפוץ גם אצל במאים אחרים, למשל אצל טרנטינו שאוהב מאוד לשחק עם ההקשרים האלה).

אני חושב שרוב היוצרים מודעים לנקודה הזאת ולכן הם הרבה פעמים מתייחסים אליה בגלוי, אולי מתוך ניסיון להתמודד עם הבעייתיות על ידי כך שהם לא מטאטאים אותה מתחת לשטיח אלא דווקא מחצינים אותה. למשל בסופרנוס רוב השחקנים שיחקו בהרבה סרטי מאפיה מפורסמים וידועים. לא רק שהסדרה לא מתעלמת מכך אלא שהדמויות מתייחסות לסרטים האלה באופן ישיר, מצטטות מהם קטעים שלמים ויש אפילו סצנות מפורשות מהסרטים האלה שחוזרות בסדרה (למשל כשכריסטופר יורה ברגלו של נער מפוחד בלי שום סיבה מוצדקת – סצנה שבה הוא עצמו השתתף ב”החברה הטובים” רק ששם הוא היה הנער שנורה, כך שמדובר במעין סגירת מעגל). במקרה של הסופרנוס סביר להניח שיש אמירה מסוימת בחיבור הזה, בעיקר לגבי כל הנושא של הצגת האיטלקים בקולנוע האמריקאי, נושא שהסופרנוס התייחסה אליו במפורש בהזדמנויות רבות.

אבל שוב, אינטרטקסטואליות קיימת רק כאשר החיבור בין שתי היצירות תורם באופן כלשהו לפרשנות של היצירה. עצם זה שכשאני צופה בסדרה אני יודע שסדרה אחרת בעצם לא באמת קיימת בעולם הדמיוני של הסדרה מפני ששתיהן לא יכולות להתקיים יחד באותו עולם לא ממש תורם לפרשנות באופן כלשהו. זו רק “מועקה” מסוימת שאני צריך להתגבר עליה כדי להשהות את אי האמונה ולקבל את המציאות הפיקטיבית של הסדרה.

ישראל · 2010-07-29 05:47:19

אלי – כתבת יפה, אבל פספסת לגמרי עם מועדון קרב. בראד פיט נבחר לתפקיד בדיוק בגלל כל המטען שהוא מביא, לא רק של הדמויות שהוא שיחק אלא גם של בראד פיט ממדורי הרכילות, זה שכל הנשים בעולם רוצות ושכל הגברים רוצים להיות.

יש המון סרטים שלא רק מתעלמים מקיום של סרט ספציפי, אלא מקיומו של ז'אנר שלם. מי יודע כמה תלמידות קולג' איבדו את חייהן כי הן לא ידעו שאסור לרדת למרתף לבד כשרוצח סידרתי מסתובב בקמפוס. אחת מההברקות בפיירפלי היתה כשמישהו מסרב לקבל איזה סיפור בטענה ש”נשמע לי כמו מדע בדיוני כל הקטע הזה” (ולא מבין מה הקשר כשעונים לו “אבל אתה חי בספינת חלל!”).

אפרת · 2010-07-29 13:56:36

יש את הבעיה הזו בכל עיבוד של ספר מפורסם לימינו. יש מיליון עיבודים של סינדרלה לימינו. ברובם אין דמות שאומרת באמצע הסרט: “וואי, פתאום קלטתי, את יתומה, יש לך אמא ושתי אחיות חורגות רשעיות ובדיוק איבדת את הפלאפון בנשף של הנסיך!” למרות שכולם מכירים את סינדרלה.  
‪

בני · 2010-07-31 19:09:15

the case with 'case in point' doesn't seem so serious, if you just pretend that Sherlock's name isn't Sherlock but Sam, then there isn't any problem with 'the world'. compare that to 'superman: secret identity', where the comic of superman exists, so Clark Kent has to grow up in a world where Clark Kent is the name of the famous character.

another interesting point: in the early seasons of 'friends' the band would usually watch TV every episode, and would comment on what's going on. some seasons later, and all that's left in the world is 'baywatch'.

also. www.tvtropes.org ‬

אלעד-וו · 2010-07-31 19:25:07

אמממ, נתן, דובי התיחחס להשעיית הספק, הוא רק קרא לזה “השעיית אי-האמונה” (שזה אינגלישיזם, אבל נסלח).

אני דוקא רציתי להתייחס למשהו שונה: כשקראתי על השעיית אי-האמונה בצפיה בסדרות וכל זה זה פתאום היכה בי: אני מכיר מצב שבו ישראלים מאמינים לכל מה שנאמר להם, לא משנה מה: הודעות דובר צה”ל! האם הישראלי מפעיל השעיית הספק בהאזינו להודעות דובר צה”ל? לגורביץ הפתרונים.

מודי תולשששש · 2010-08-01 06:00:52

מצחיק – חשבתי על משהו כזה לפני שבועיים, בעקבות המיני-סדרה tin man, שמתרחשת בעולם זהה לשלנו פרט לכך שאף אחד שם לא שמע על הקוסם מארץ עוץ.

יש איזה סרט ששכחתי את שמו כרגע, ובו הגיבור פוגש דון-מאפיה המגולם בידי מרלון ברנדו. הגיבור מתפעל מהדמיון המפתיע לסנדק, ושואל אותו אם הוא שימש השראה לקופולה.

קתרינה ג'וזפינה. · 2010-08-06 09:17:24

קראתי את הפוסט הזה לפני כמה זמן והחלטתי להוריד את שרלוק כי זאת נשמעת כמו סדרה נחמדה, ועכשיו אני צופה בה ונורא נורא כיף לי, אז אני מודה לך על הבערך המלצה.

הפוסט הקודם: שימו כספכם על קרן הדובי!

הפוסט הבא: אם אין לך מה להסתיר, אין לך מה לפחד, לא?

לא עובר יום בו לא נוחת בתיבת הדוא”ל שלי מכתב שאומר, פחות או יותר,

דובי היקר,

רציתי לספר לך עד כמה חיי השתנו מאז התחלתי לקרוא בקביעות בבלוגך המרתק. אין זאת אלא אקט של אלטרואיזם טהור שאתה מהין לחלוק עם הציבור הנבער מהרהוריך עטורי החוכמה ועתירי העזוז. והנה, אף כי חש אני חובה אדירה לך, אין בנמצא כל דרך בה אוכל להביע עד כמה אני אסיר תודה לך על תרומתך המתמשכת לידע האנושי ולסך האושר ביקום באופן כללי. אילו היית חי בקרבנו, הייתי לכל הפחות מזמין אותך לבירה טובה, אך מכיוון שקבעת את משכנך בניכר, אפילו אפשרות זו נשללת ממני.

אנא, דובי, אמור לי – כיצד אוכל לחלוק מעט מעושרי הארצי עמך, כתודה על כתיבתך הנשגבת בבלוגך?

בימים כתיקונם, כאשר מקבל אני מכתב שכזה, אני רק מחייך באצילות ומשיב לכותב כי נעמו לי דבריו עד מאוד, וכי עצם הידיעה כי דברי נגעו לליבו של אחר היא די שכר בעבור עבודתי.

—

טוב, אז לא. אבל עלתה בדעתי מחשבה 1 שאולי בכל זאת יש שם בחוץ כמה פראייריםאנשים טובים שמעריכים את כתיבתי וישמחו לסייע לסטודנט עני בכמה גרושים. אני לא חושב שאני הולך להרוויח כאן משכורת חודשית מהבלוג, ואני מבטיח לא להעלב אם אף אחד לא יתרום – מה שכנראה יקרה; אם יצטברו יותר מכמה עשרות דולר בשנה אני אהיה די בהלם – אבל אני מניח שלא יכול להזיק לתת את האופציה. אז הנה, בטור השמאלי, יש כפתור לתרומה באמצעות פייפל. אני מבטיח להשתמש בכסף בעיקר למימון הוצאות ספרים הדרושים לי לצרכי התזה ולעינוג הנפש. או כדי לממן מסאז'ים לאשתי, שזה גם חשוב. או צעצועים לילד. או אוכל. תלוי מה חסר באותו רגע.

בלי לחץ. מקסימום הילד שלי ישאר רעב. בגללכם.

(אין לי מושג איך עובד הפייפל מבחינת זיהוי התורמים, אבל אם זה יתאפשר טכנית אני מבטיח גם לכתוב מכתב תודה אישי לכל תורם, שתוכלו למסגר ולתלות בשירותים.)

#אדמיניסטרציה #אני ואפסי עוד #כסף


הערות שוליים

  1. כי אני מעתיק מיוסי גורביץ, לא שאני משווה את איכות הכתיבה שלי לשלו, כמובן. ↩

תגובות

‪

‪dubikan · 2010-07-28 00:00:56‬

פוסט חדש: שימו כספכם על קרן הדובי! http://dubikan.com/archives/1489 ‬
‪

‪nadavshaaltiel · 2010-07-28 00:04:52 · בתגובה ל־dubikan‬

@dubikan בהצלחה ‬

‪dubikan · 2010-07-28 00:16:03 · בתגובה ל־nadavshaaltiel‬

@nadav_shaaltiel תודה. זה לא בדיוק מודל כלכלי, אבל זה יכול להיות נחמד...

איילת · 2010-07-28 00:47:29

דובי היקר, עתיר-עזוז אלטרואיסטי שכמוך,

אני מקווה שברור לך שעל אף שלא אתרום לך שקל, אני הולכת להעלות את הנושא בכל שיחה שתהיה לנו מעתה ועד עולם.

להשתמע.

דובי · 2010-07-28 00:50:24

ברור שלא תתרמי לי שקל. אני עובד בדולרים. קנדיים, בבקשה.

ישראל · 2010-07-28 05:46:50

איכות זו לא הבעיה שלך, אבל מבחינת הכמות, אתה אפילו לא מדגדג את יוסי. (תרמתי חצי ניגירי, בתיאבון)

דובי · 2010-07-28 05:51:46

ישראל – תודה רבה! (ופה סושי זה פחות או יותר מסעדות פועלים, אתה תרמת שני רולים)

וכן, עכשיו אני ארגיש מחוייב לכתוב יותר. הבעיה היא שאני כותב רק כשיש לי על מה, ואני לא עוקב מספיק כדי שיהיה לי על מה להגיב כל הזמן... יוסי גם ככה עובד כעיתונאי, אז הוא כל הזמן עם היד על הדופק.

עדי סתיו · 2010-07-28 08:18:13

אתה לגמרי על הדופק הכל מה שקשור למדעי־המדינה, או למצער לתזה שלך. כמה מהפוסטים המעניינים ביותר שלך.

ועוד אחת – OT · 2010-07-28 09:28:11

הזכרת לי בדיחה רוסית:

ילד: אבא, עכשיו כשהעלו מאוד את מחירי הוודקה, תפסיק לשתות? אב: לא בני, אתה תאכל פחות.

אין לזה שום קשר לקרן שלך, אז התנצלות מראש.

מרמיט · 2010-07-28 11:50:19

היי, גם אני מקבל מכתבים כאלה! זאת אומרת, החלק של התודה, לא הקטע של הגמול החומרי. המקסימום שיצא לי מזה עד עכשיו זה הזמנה לסרט.

אולי אפשר לעשות תעריפון: 1. על תובנה ששינתה את חייך... 2. על תובנה שפתרה בעיה שהציקה לך... 3. על תובנה שעזרה לך להבין משהו באור חדש...

טוב, ברצינות: לא מזמן קראתי על שירות חדש, שמאפשר לתרום לבלוגרים סכומים קטנים, בלי סכום מינימום נדרש כמו שיש (לטענתם) בפייפאל. http://www.downloadsquad.com/2010/05/25/flattr-is-a-groundbreaking-micropayment-service/ הקטע: אתה מכניס סכום חודשי, והוא מתחלק בין כל אלה שהחלטת לתרום להם באותו חודש. ככל שיש יותר נתרמים, כל אחד מהם מקבל פחות. הקטץ' – כדי לקבל את התרומה צריך להירשם בעצמך לשירות, ולטעון כסף.

וכשחיפשתי את זה בגוגל עכשיו, מצאתי שיש תוספי וורדפרס שמאפשרים מיקרופיימנט: http://wordpress.org/extend/plugins/tags/micropayments

ז. איחלתי לבלוגר בהצלחה. ברצינות. אם זה יצליח, אולי גם אני אעז יום אחד, מה שיפחית את ההרגשה שכתיבת הבלוג גוזלת אוכל מפי ילדיי.

דפנה לוי · 2010-07-28 12:17:45

מאחר שרני דלפונית לא אוכל לתרום ממון אבל את עודפי המזון שאני לא אוכלת מחמת הדיאטה אתרום לך ברצון. מעדיף בורקס גבינה או תרד?

דובי · 2010-07-28 12:32:11

מרמיט – בחיים שלי לא קיבלתי מכתב כזה או אפילו סתם איזו תודה קטנה. ככה זה – כתוב בלוג סוציומטי, קבל קוראים סוציומטים. (סתם! אתם נפלאים! אתם אנשים טובים ועתירי עזוז! לא האמנתי שאני אקבל כמות כזו של תרומות! החזרתם את אמוני במין האנושי!)

דפנה – תודה, אבל גם אני בדיאטה...

איילת · 2010-07-28 19:19:52

אני לא קיבלתי שום תמורה חומרית, אבל כן כמה מכתבים כאלה. וכל אחד מהם ריגש אותי עד דמעות (לפעמים אני כזו בחורה שזה מזעזע).

ואגב, אם אני פשוט אזמין אותך לסושי בפעם הבאה שניפגש, זה נחשב תרומה? לא ידעתי שאפשר לשלם גם בניגירים.

שיר · 2010-07-28 19:28:08

תרמתי – תחזקנה ידיך האוחזות במקלדת.

אורי · 2010-07-28 23:59:31

אני מצטרף לקריאות העזוז! בלוגך ופעילותך ברשת בכלל תרמה לי רבות. יום יבוא וכשלא אהיה סטודנט עני בעצמי אוכל לתרום מעט מכספי לבלוגרים החביבים עלי, עד אז נאלץ להסתפק בהנהוני הסכמה כלליים ותודה.

בלוגותרום: בלוגרים ישראלים מגייסים תרומות מקוראים : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן · 2010-10-05 06:01:34

[...] אבל גם הבלוגרים עצמם לא חשים בנוח בחליפת השנור. “אתה נראה קצת מתמסחר”, מודה גורביץ. “הרעיון נראה לי מוזר בהתחלה, קצת מביך אפילו”, אומר שלום בוגוסלבסקי, כותב הבלוג “תניח את המספריים ובוא נדבר על זה“. “זה נראה כמו הזנייה של הבלוג – אחותי כינתה את זה קיבוץ נדבות, ויש משהו פולני בבקשה הזו, שגורם לאי נעימות מצד הקוראים”, מספר-מתנצל דובי קננגיסר, דוקטורנט שכותב מקנדה את הבלוג “לא שומעים!” ומתרים טרי. [...]

לא שומעים! » די, תמשיכו · 2013-06-02 13:33:24

[...] נדבר על כסף אחר. הכסף שלכם, ספציפית. לפני אי אלו אשתקדים הוספתי לבלוג כפתור תרומה של פייפל למען תוכלו להרעיף עלי מכל [...]

הפוסט הקודם: על מה נאבקים?

הפוסט הבא: אנטי-אינטר-טקסטואליות

היומיים האחרונים היו די מעניינים עבורי – קיבלתי כמות נכבדת מאוד של תגובות על הרשומה האחרונה שלי, גם ישירות בבלוג וגם בבלוגים אחרים, ובאופן כללי הטקסט שלי נחשף בפני כמות חריגה של אנשים. 1 התגובות, כולל השליליות שבהן, היו רובן ככולן מעוררות מחשבה וענייניות, וזה תמיד כיף להשתתף בדיון שבו כולם מסכימים לכבד את כל הצדדים. פעמים רבות דווקא הבלקניזציה של השמאל גורמת לנו להקלע לויכוחים כה סוערים עד שאנחנו שוכחים שכולנו באותו צד של המתרס.

בחלק מהתגובות עלו הערות שגרמו לי לחשוב שלא הייתי בהיר מספיק בניסוח המקורי שלי, אז אני רוצה לתקן מה שאפשר כעת. (אני מתנצל שאני לא זוכר למי לשייך איזו הערה, ובין כה וכה חלקן עלו מספר פעמים, אז אני פשוט אתייחס באופן כללי.)

ראשית, אני רוצה להבהיר חזור והבהר שהפעילות של המפגינים בשייח ג'ראח היא חשובה ומבורכת בעיני. אינני יכול אפילו להגיד בכנות מלאה שאילו הייתי בארץ היה לי האומץ להצטרף אליהם להפגנות, ובוודאי שלא הייתי עושה זאת לעיתים תכופות, כך שבמידה לא קטנה אני רואה אותם כטובים ממני. מטרת הרשומה שלי לא הייתה להטיל בהם דופי, וצר לי אם כך התפרשו הדברים. בראשית דברי אמרתי שהם נתקלו במצב שממנו, כנראה, לא היו יכולים לצאת ללא שום פגע. הם בחרו בחירה מסוימת. אני חושב שזו לא הבחירה הטובה ביותר, אבל גם הבחירה שאני הייתי בוחר לא הייתה מושלמת. בסופו של דבר, כמו שאמרו רבים, יש פה שאלה של איזון, ומהו האיזון הנכון זו במידה מסוימת שאלה של טעם. הרשומה שלי לא באה להכות על חזם של הפעילים ולהטיל בהם דופי. לכל היותר, ביקשתי להפנות את תשומת הלב לאופן שבו חלק מהפעילים שהשתתפו בדיון הצדיקו את הבחירה באופן שלדידי חורג הרבה מעבר לתחום הלגיטימי עבור מאבק שהוא בבסיסו ליברלי. הטרוניה שלי הייתה פחות כנגד עצם הבקשה להצניע לכת, ויותר כנגד ההצדקה שחלק מהמגיבים בדיון המקורי נתנו לה, בדמות מוסר רלטיוויסטי או יצירת היררכיה של זכויות שבה הזכות הלאומית עליונה על זכותה של האשה (כמו גם זכותו של הגבר) על גופה שלה ועל האופן בו תציג אותו בציבור.

כמו כן, ראוי להדגיש, כמובן, שלא כל הפעילים תמכו בבקשה – התגובות שציטטתי ברשומה המקורית שלי, כמובן, הגיעו מתוך דיון פנימי בקרב הפעילים, ומן הסתם היו שם גם כאלו שאחזו בדעה הקרובה יותר אלי.

במיוחד הצטערתי לראות אנשים שפירשו את דברי כקריאה שלא להשתתף בהפגנות. להפך – הקריאה שלי הייתה כן להשתתף בהפגנות, אך להתעלם מהבקשה הבעייתית ולבוא בלבוש הנוח ביותר עבור הפעיל/ה. הקריאה שלי היא ליצור הפרדה מוחלטת בין המאבקים ולא להכפיף אחד לאחר. אלי גרייצר קישר באחת התגובות לכתבה על ניסיון אונס של פעילת שלום אמריקאית שהושתק כדי שלא לפגוע במאבק הלאומי הפלסטיני. אחרים דיברו על הטרדות מיניות להן זוכות הפעילות היהודיות שמגיעות לשכונה, ו”חוסר הבנה” מצד הגברים הפלסטינים שחושבים שאשה “משוחררת” היא גם “זורמת”. לכך אין להסכין. זאת יש להציב כדרישה ברורה לפלסטינים, בלי קשר בכלל למאבק המשותף: רסנו את עצמכם. הכירו בזכותן של נשים על גופן. אין לוותר על עקרונות בסיסיים כאלו בשם אף מאבק. לא מדובר פה בהיררכיה. אין זאת שהגופיה חשובה מסיום הכיבוש, אלא שהם כרוכים אלו באלו. סיום הכיבוש יהיה בכייה לדורות אם משמעותו היא שקבוצה אחת בתוך האוכלוסיה הפלסטינית תזכה לחופש, בעוד שאחרת תדחק עמוק יותר לתוך הדיכוי.

לשאלה התרבותית – אינני מעמיד פנים שהלבוש המערבי הוא “נורמלי” בעוד שהלבוש הערבי הוא “סוטה” או “חריג”. כל סגנון לבוש, כמובן, הוא תוצר תרבותי. יתרה על כן, אני לא אספר לכם שום דבר חדש כשאגיד שפריטים רבים בארון הבגדים הנשי המערבי הם לא פחות חלק מדיכוי נשי מאשר החיג'אב. נעלי עקב משברות-רגליים וחצאיות מיני מצרות-צעדים אינן יותר פמיניסטיות מאשר הרעלה או החצאית הארוכה. מה שחשוב כאן הוא פחות מה תלבש כל אחת, ויותר מי אומר לה מה ללבוש. ישנן נשים שמרגישות מועצמות בנעלי עקב, וישנן נשים שמרגישות מועצמות ברעלה. לא לי לשפוט אם מי מהן לוקה ב”תודעה כוזבת” או לא. השאלה היחידה שאני חושב שחייבת להשאל בכל עת היא “האם מותר לה להפסיק?” ומה הסנקציות על כך. בכל חברה תהיינה סנקציות מסויימות על לבוש חריג. כל החברות המודרניות כולן אוסרות על עירום מלא פרט למקרים ספציפיים. 2 יש, על כן, מידה של חוסר הגינות בדרישה שהם, הפלסטינים, יתקדמו עד לנקודה שאנחנו הגענו אליה, אבל לא לדרוש מעצמנו להתקדם עד לנקודה שהיא, מבחינה תיאורטית, האידאל – כלומר, אף מגבלה על לבוש, כולל עירום מוחלט. מבחינה תיאורטית, אני חושב שהחוק לא צריך לאסור על עירום. מבחינה מעשית, לא תראו אותי מוחה על קיומו של האיסור בחוק, וסביר להניח שאם מישהו יעצר על כך שהסתובב ברחוב בעירום, אני לא ארים קול זעקה.

אז האם אני צבוע? כנראה, במידה כזו או אחרת. ובכל זאת, הנסיגה לאחור נראית לי הרבה יותר גרועה מאשר אי-ההתקדמות.

אבל האם זו נסיגה לאחור? כאן אנחנו מגיעים לנקודה שרק רמזתי אליה ברשומה שלי, והיא השאלה מהי המטרה הסופית של המאבק בשייח ג'ראח. לכולנו ברור ומקובל שהמתנחלים בשייח ג'ראח מנסים להשתלט על אזור שמאוכלס כרגע בפלסטינים ולהפוך אותו לשלהם. הם לא מבקשים להשתלב בחברה המקומית, אלא להחליפה. לאור זאת, כולנו מסכימים שהמהלך הכוחני הזה חייב להפסק והפלסטינים צריכים לקבל את בתיהם בחזרה. אך מה היה קורה אם סתם זוג יהודי היה מבקש לרכוש דירה בשכונה ולעבור אליה בלי לגרש איש מביתו ובלי להקים אף דרישה מהסביבה החדשה שלהם? האם במקרה כזה ידרשו הפעילים מאותו זוג להתפנות גם הוא? או שמא יחשבו שאין שום בעיה בכך כל עוד הכל נעשה בדרכי שלום? או, אולי, הם יחשבו שהיהודים יכולים להשאר אבל רק בתנאי שיתאימו עצמם לתרבות המקומית ויקבלו את תכתיביה?

אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, הרי שמדובר פה על פעילות לשם הפרדה – תפיסה לפיה אנחנו פועלים כדי להשיג איזשהו “אנחנו כאן והם שם”. אין לי מושג אם יש כאלו בין הפעילים, אך תיאורטית הדבר יתכן, שהרי יש רבים בשמאל הישראלי שחושבים שיש לסיים את הכיבוש מיד ולאלתר, ושניתן, עם סיום הכיבוש, להתנתק לגמרי מהפלסטינים. ישנם רבים בשמאל שחושבים שאין לנו מה לחפש בכלל בקרב הפלסטינים, והשאיפה צריכה להיות רק צמצום נקודות החיכוך הפוטנציאליות בין שני העמים.

כפי שיודעים קוראים הבלוג הוותיקים, אני מתנגד לגישה הזו. אני חושב שהיא בלתי-ריאלית ובלתי-מוסרית כאחד. שתי האלטרנטיבות הנותרות, אם כן, הן חיים משותפים מתוך כבוד הדדי והכרה הדדית זה בתרבותו של זה, מבלי שנשית דרישות האחד על השני; או חיים משותפים כאשר האחד נאלץ להכפיף עצמו לדרישות האחר. במילים אחרות, הברירה היא בין חברה ליברלית כפי שהיינו רוצים שתהיה כאן, לבין יצירת חזית נוספת של מלחמת תרבות, בנוסף לזו שאנו מקיימים מול הדתיים. אם אנחנו חושבים שזה בסדר שהפלסטינים יקבעו מה מותר ומה אסור לנו, היהודים החילונים (וגם הפלסטינים החילונים, כמובן) בשטח “שלהם”, אז אנחנו חייבים גם לחשוב שזה בסדר שהחרדים יקבעו לנו מה מותר ומה אסור בשטח “שלהם”. אם אנחנו חושבים שזה לגיטימי לדרוש מאשה שתתלבש צנוע כדי שצעירים פלסטינים לא יטרידו אותה מינית, אנחנו צריכים לחשוב שזה לגיטימי לדרוש מאותה אשה להתלבש צנוע כשהיא עוברת בשכונה דתית כדי שלא יזרקו עליה חיתול מלוכלך.

בקצרה, השאלה היא האם אנחנו נלחמים למען עתיד משותף או לא. אם לא, אז אני אינני שותף למאבק הזה. אם כן, אז המאבק הנוכחי גם בונה את העתיד המשותף הזה, וכדאי שכבר עכשיו העתיד המשותף הזה יהיה כזה שכולנו רוצים לחיות בו. אם כל המאבק השמאלני יסתיים בכך שייצרנו לעצמנו חברה עוד יותר מסורתית, עוד יותר בלתי-ליברלית, אז יצאנו ושכרנו בהפסדנו.

—

אברהם בורג פרסם אתמול טור ב”הארץ” בו הוא קורא – חכו לזה, הנה זה בא – להקמת מפלגת שמאל חדשה. כן. אבל האמת היא שאני לא רוצה ללעוג לו. כי בעוד שרוב הקריאות בסגנון הזה מבקשות איזו מפלגת שמאל אמורפית שלא ברור במה היה תהיה שונה ממרצ חוץ מזה שתהיה לה תדמית יותר צעירה וגם, איכשהו, פחות אשכנזית, המפלגה שבורג מבקש שונה:

הגיעה שעתה של מפלגה ישראלית, יהודית-ערבית, שתחרוט על דגלה מחויבות מלאה לשוויון, בלא שמץ של אפליה וגזענות. בלי התסבוכים של מרצ ובלי המטען של חד”ש. מפלגה שתפליג הרחק מעבר לפרדיגמות הציוניות הקלסיות, המתעלמות עדיין מקיומם של ערביי ישראל. מפלגה שתדרוש שוויון מלא לכל אזרחי ישראל, לפחות כמו השוויון שאנחנו תובעים ליהודי התפוצות בכל מקומות מגוריהם.

מפלגת “שוויון ישראל”, שסימנה “שי”, תיאבק למען מדינה שתהיה דמוקרטית מוחלטת, וכל היתר ייהפך לאישי או קהילתי. המפלגה תתמודד עם הסתירה הפנימית, המתחסדת, של “מדינה יהודית דמוקרטית”, שמשמעה הרבה דמוקרטיה ליהודים ויותר מדי לאומנות יהודית לערבים.

זאת תהיה מפלגתם של אלה המחויבים לערכי התרבות האוניוורסליים והישראליים העליונים: כבוד האדם, אהבת השלום, שאיפת החירות, צדק ושוויון.

מצביעיה ונבחריה יקבלו עליהם את הגדרת ישראל כ”מדינה שמשטרה דמוקרטי ושוויוני, והיא שייכת לכל אזרחיה וקהילותיה. מדינה שבה בחר העם היהודי לחדש את ריבונותו ובה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית”.

בורג עדיין לא נוקט במילים הללו בדיוק, אלא מסתובב סביבן בזהירות, אבל הוא מבקש מפלגה “ציונית” שתדגול במדינת כל-אזרחיה. אני לא מחסידיו של בורג. יש משהו... מעצבן... באיש הזה. אבל הסנטימנט שהוא מביע כאן הוא כזה שאני מזדהה איתו. גם אני רוצה מפלגה כזו (אני הצעתי לקרוא לה 'צל”ש' – המפלגה הציונית לשיוויון). אין לה סיכוי, כמובן, אבל מותר לחלום. אפילו לאברום בורג מותר, ותמיד לשמח לשמוע על עוד אנשים שחולמים את אותו החלום.

—

חובה אחת קטנה אני חייב, ורציתי לתקן את המעוות. את הקישור המקורי לדיון של פעילי שייח ג'ראח קראתי בבלוג הקישורים “מה אני קוראת” של אפרת וייל. מומלץ למי שרוצה להחשף לעוד מעגל של מקורות מעניינים לקריאה.

#דו-לאומיות #חברה #ישראליאנה #לא פופולרי #פוליטיקה #פלסטין #פמיניזם #שכנים


הערות שוליים

  1. מספר הכניסות ביומיים האחרונים לבדם מהווה כ-25% מסך הכניסות לבלוג בחודש האחרון. ↩
  2. למעשה, באנגליה אין איסור על עירום, אלא רק על "חשיפה מגונה", כאשר זו מוגדרת בד"כ כחשיפה שמטרתה גירוי מיני, הטרדה או משהו ממין זה. גם בקנדה החוקים פחות מגבילים מאשר מה שאנחנו רגילים לחשוב כ"נורמלי". אני מניח שגם בגרמניה וסקנדינביה ההגדרות של מה נחשב בלתי חוקי מצומצמות יותר. ↩

תגובות

יובל · 2010-07-26 04:55:53

רק לגבי השאלה האם הפעילים בשייח' ג'ראח פועלים לשם הפרדה או לא (שהעלית אל מול הדוגמה ההיפותטית של זוג יהודי שקונה דירה בשכונה מתוך כוונה לחיות בשכנות טובה) – אני חושב שהאלמנט העיקרי שמבדיל את המאבק בשייח' ג'ראח ממאבקי שמאל “קלאסיים” בעבר הוא שימת הדגש על שיתוף הפעולה בין יהודים לפלסטינים (מודל שמיושם גם במקומות אחרים בשטחים, ואני חושב שבלעין או דרום הר חברון היו הראשונים). הרי בשל השימת הדגש הזו בכלל התחיל כל הדיון כאן: מתוך הבקשה הבעייתית להתלבש צנוע כדי לקדם את שיתוף הפעולה הזה. אני נוטה להאמין שמי ששם דגש כל כך רב על שיתוף פעולה לא בדיוק פועל לשם הפרדה, אלא ההפך. אפשר לראות זאת במגוון הפעילויות השונות המרכיבות את המחאה הזו – כולל שיעורי ערבית בשכונה, למשל. אבל בכל מקרה יהיה מעניין לשמוע את הפעילים המרכזיים שהגיבו אתמול (בתקווה שהם עדיין קוראים כאן).
‪

‪Tweets that mention לא שומעים! » על מה נאבקים? — Topsy.com · 2010-07-26 05:16:07‬

[...] This post was mentioned on Twitter by ygurvitz, Dubi Kanengisser. Dubi Kanengisser said: פוסט חדש: http://bit.ly/9xgR89 [...] ‬

נדב פרץ · 2010-07-26 05:17:05

כשאנחנו מדברים על שייח' ג'ראח – או על התנחלויות באופן כללי – אין דבר כזה 'סתם זוג יהודי'. כל זוג יהודי שיתיישב בשייח' ג'ראח יזכה לפריבילגיות, מעצם היותו יהודי, וכל זוג יהודי כזה יספר במניין של 'אנחנו מול הם' בשני הצדדים. כל התיישבות של יהודי בשייח' ג'ראח היא פוליטית, בדיוק כמו שכל התיישבות במעלה אדומים או בבית”ר עלית היא פוליטית. אתה צודק שכאשר יוחלט על פתרון דו-לאומי, או אפילו תתגבר הלגיטימציה לפתרון הזה, יתחיל תהליך של דה-פוליטיזציה (מסויימת) של הגיאוגרפיה. אבל כל עוד אנחנו לא שם, כל התיישבות של יהודי בשכונה פלסטינית היא לא 'סתם'.

אפרת · 2010-07-26 05:31:47

תודה. אני לקחתי את הקישור מאורי אמיתי. בעניין דו שיח בין מתנחלים לפלשתינאים- יש תנועה בשם ארץשלום שזה מה שהיא עושה. אבא שלי חבר בה וכתב דברים על שותפות בין פלשתינאים למתנחלים על בסיס גיאוגרפי במאמר כאן: http://www.commongroundnews.org/article.php?id=26112&lan=he&sid=0&sp=0 אולי יהיה מעניין לקרוא בהקשר הזה.

גולה פוליטי · 2010-07-26 08:12:53

מפלגת הש”י הוא אומר, אז י”ש לי מנהיג בשבילו הצטרפו לקמפיין http://wp.me/pWYHm-g8

יש we can!

הצביעו י”ש, הצביעו יונתן שפירא.

פינת הנושא החם: פמניזם והמאבק בשייח ג’ראח at The Daily Dolly · 2010-07-26 10:37:07

[...] ובעקבות התגובות הרבות שהתעוררו, דובי קננגיסר פרסם היום פוסט הבהרות והרחבות. [...]

יאיר · 2010-07-30 14:22:23

אני שמח על הדיון, כי הוא חושף דברים. ואני כותב פה בהערכה ולא בהתרסה (לפעמים כוונת המחבר אינה עוברת בטקסט, לכן אני מדגיש זאת).

ראשית, מבחינתי הבקשה של מארגני ההפגנה הייתה מובנת מאליה. מצער אותי בכלל שצריך לבקש כאלה דברים. אבל עדיף לגלות שזה המצב.

את התגובה של נעמה כרמי, או חנה בית הלחמי, אני יכול להבין. אין להן להבנתי שום בעייה עם עקרון ההפרדה.

אבל התגובה שלך, דובי, ושל אריה עמיחי הפתיעה אותי. שניכם, שמקדמים את חזון המדינה הדו לאומית ומתנגדים להפרדה, אמרתם: “עד כאן”. אריה המליץ לפרק את המאבק המשותף למאבק יהודי ומאבק פלסטיני (עד אשר הפלסטינים יוכלו לחיות עם גופיות?); אתה המלצת לבוא “איך שנוח”, כלומר להתעלם לחלוטין מבקשת המארגנות והמשתתפות מהשכונה.

צר לי, אבל אם נראה לכם שבקשה להחליף גופיות בטי-שירטס, כאשר מגיעים לאירוע של פלסטינים, בשביל פלסטינים, בשכונה פלסטינית, – אם נראה לכם שבקשה כזו היא בלתי נסבלת, אז אני לא רואה איך אתם יכולים להציע לחברה הישראלית מודל דו לאומי שלא בנוי על הפרדה. הרי ברור (לי) שבמו”מ על תבנית המסגרת הדו לאומית – אם וכאשר יגיע – יידרשו פשרות קשות בהרבה.

המצב הדו לאומי הוא מצב של קבע, עובדת יסוד. בתוך ההקשר הזה, התסריט הסביר ביותר הוא המשך המצב הקיים, ובסופו של דבר הסדר דו-לאומי בוסני (מן הסתם בעקבות מלחמה נוסח בוסניה). לא תסריט מלבב. כדי לנסות להגיע למודל אחר, שבנוי על חיים בצוותא ולא על הפרדה אתנית, צריך יהיה לעשות מאמץ רציני. דיאלוג ועבודה משותפת הם ערך עליון בהקשר הזה. צריך לעבוד יחד, וכולם יצטרכו הרבה רגישות וסבלנות והתחשבות והרבה ניסוי וטעייה.

בכנות, לא ברור לי אם אתם (ומי שהסכים איתכם בויכוח) בנויים לכך. מי שעולה על בריקדות על גופיות (ושוב: לא על הזכות ללכת בגופיה דרך שיח' ג'ראח, אלא על ההתעקשות להגיע לאירוע תמיכה בפלסטינים שם בצורת לבוש שמפריעה לאותם פלסטינים עד כדי כך שחלקן מעדיפות לפרוש מהפעילות) אז נראה לי שלא יודע במה כרוך המאבק המשותף וחיים משותפים.

(תגובה דומה פרסמתי בבלוג של אריה, אבל ראיתי צורך גם לפרסם אותה אצלך).

כרוניקה של יציאה מהחורים | חנה בית הלחמי · 2010-09-21 14:15:20

[...] הפעילים שזעקו היום "להד"ם", הנה שני לינקים לדובי קננגיסר בנושא שייך ג’ראח בזמנו, שהיוו כר נרחב [...]

הפוסט הקודם: על נשים וערבים

הפוסט הבא: שימו כספכם על קרן הדובי!